אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רבאח נ' גוטפלד

רבאח נ' גוטפלד

תאריך פרסום : 08/05/2013 | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
4773-06-11
23/04/2013
בפני השופט:
אסנת רובוביץ - ברכש

- נגד -
התובע:
חוסין רבאח
הנתבע:
אודי גוטפלד
פסק-דין

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע, תושב הרשות הפלסטינית, אשר הועסק ביישוב פצאל השוכן בבקעת הירדן. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הינן מהו הדין החל על הצדדים, מהי תקופת העבודה של התובע אצל הנתבע, מי היה המעסיק של התובע ומה היו נסיבות סיום העסקה – שאלות אשר יש בהן כדי להכריע באשר לזכויות המגיעות לתובע.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

בבעלות הנתבע שטח חקלאי מחוץ לגבולות היישוב פצאל שבו הוא מתגורר.

לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבע בענף החקלאות, ברציפות, משנת 2002 עד לשנת 2009 עת פיטר אותו הנתבע ויש להחיל את הדין הישראלי על תנאי העסקתו. משכך יש לשלם לו הפרשי שכר מינימום ותנאים סוציאליים נוספים, לרבות פיצויי פיטורים.

מנגד טען הנתבע כי התובע עבד במטעיו פעמים בודדות בלבד, לעיתים רחוקות, ולא ברציפות. לטענת הנתבע, התובע הובא לעבודה באמצעות ראיס, קבלן כוח אדם פלסטיני, והחליט להפסיק להגיע לעבודה על דעת עצמו ללא שפוטר וכי קיבל שכר מינימום בהתאם לשעות בהם עבד. עוד טוען הנתבע כי הדין הישראלי אינו חל על הצדדים בתיק זה.

מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העידו הוא עצמו וכן מר צבי אבנר, יו"ר הועדה החקלאית של בקעת הירדן ומר רמי רוקח שגם בבעלותו משק חקלאי.

קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ותקופת העסקה

לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבע ישירות וברציפות, במשך 7 שנים, כשלגרסתו "כשהייתי מסיים את עונת ענבים עוברים לתמרים, חצילים, פלפל, תירס" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 29) והנתבע עצמו נהג לאסוף אותו בבוקר מנקודת איסוף ולהשיבו לאותה נקודת איסוף בסוף יום העבודה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 22-23).

מנגד טען הנתבע כי התובע עבד במטעיו החקלאיים ימים ספורים בחודש וללא כל רציפות ולגרסתו, התקשרותו הישירה היתה עם קבלן כוח אדם, מנהל עבודה פלסטיני – "ראיס" בשם סאמר, אשר הוא שבחר את העובדים שיעבדו אצל הנתבע, הוא שהביא את העובדים מדי בוקר מנקודת האיסוף והחזיר אותם אליה (עמוד 13 לפרוטוקול), הוא ששיבץ לעבודה את העובדים במטעים והוא שהחליט על פיטורי עובד זה או אחר, כאשר גם התמורה שולמה לסאמר כתמורה כוללת בגין כל העובדים (סעיפים 27-30 לתצהיר הנתבע). לגרסתו, לא היתה לו – לנתבע – כל נגיעה אישית בנוגע להחלטה מי מהעובדים יגיע לעבודה והתובע החליט על דעת עצמו להפסיק ולהתייצב לעבודה (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).

נאמר כבר כעת, כי גרסתו של הנתבע לפיה לא העסיק את התובע ישירות אלא באמצעות ראיס, קבלן כוח אדם פלסטיני – לא הוכחה בפנינו כלל ועיקר. לא הוצג כל הסכם בנדון, ואותו "ראיס" בשם סאמר כלל לא הובא לעדות ולא הוצג כל מסמך בנדון מטעמו ואין בעדים מטעם התובע, שמסרו בתצהיריהם בדבר ה"נוהג" להעסיק עובדים באמצעות קבלן כוח אדם פלסטיני – כדי להוות ראיה מספקת לטענת הנתבע, כי העסיק את התובע באמצעות "קבלן כוח אדם", זאת לנוכח גרסת התובע, שלא נסתרה לפיה "סאמר היה פועל כמוני" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 10). מעבר לכך, אישורי העבודה של התובע, שהוצאו על שם הנתבע, כמו גם טפסי 106 שצורפו לתצהיר הנתבע, מלמדים כי התובע הועסק ישירות על ידי הנתבע. ראה גם עמ' 13 שורות 13-14 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.12.

מעבר לכך, אפילו אם נקבל את גרסת הנתבע להעסקת התובע באמצעות "קבלן כוח אדם" פלסטיני שפיקח ישירות על העובדים ושהעביר להם את שכרם – אין בכך כדי לשלול את העובדה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע.

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לשאלת זהות המעסיק במערכת יחסי עבודה משולשים, גם כאשר מועסק העובד על ידי חברת כוח אדם או קבלן, אזי מטבע הדברים מתקיימים סממנים רבים המצביעים על קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשתמש (עבודה בחצרי המשתמש ובציוד של המשתמש, פיקוח על ידי עובדיו של המשתמש), שכן "תכלית ההסדר היא שהעובד ישתלב במקום העבודה של המשתמש"(ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - ראיד פאהום, מיום 2.11.2008). כב' השופט צור קבע בפסק דין זה כי בית הדין יבחן את זהות המעסיק של עובד חברת כוח אדם בשים לב לעקרונות העומדים ביסוד השיטה של העסקת עובדים באמצעות כוח אדם, ויבחן את השאלה בהתחשב בפרמטרים אלה: עקרון הזמניות, יציבות מול תחלופה, טיבו של התפקיד, יכולתו הכלכלית של קבלן כוח האדם, "אמת או מראית עין", הגינות תום לב ותקנת הציבור, ושמירה על משטר של הסכמים קיבוציים ועל מעמדם של ארגוני העובדים.

מעבר לאמור נקבע בפסיקה כי "על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו ע"י חברת כוח אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבניה שלו יקבלו את שכרם" (ע"ע (ארצי) 1218/02 xue bin – א. דורי חברה לעבודת בע"מ, פד"ע לח 650 (2003); ע"ע (ארצי) 1363/02 דינה חזין – תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.2006). מכאן, שככל שהמעסיק בפועל, המשתמש, הפר את חובתו לפקח על תשלום השכר ומלוא הזכויות של העובד המועסק אצלו על ידי חברת כוח אדם או קבלן משנה, מוטלת גם עליו האחריות לתשלום זכויותיו של העובד.

לפיכך ולנוכח גישת פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, יש לראות את הנתבע (בין אם לבדו ובין אם במשותף עם מר סאמר) כמעבידו של התובע. משכך אנו קובעים כי בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד.

באשר להוכחת תקופת העבודה, בין היתר צירף התובע לתצהירו אישורי "היתר שהייה" שהוציא עבורו הנתבע לתאריכים 1.5.2005 – 21.7.2005, 1.8.2005 – 31.10.2005, 1.2.2006 – 30.4.2006, 1.5.2006 – 30.9.2006 וכן רשיון עבודה שקיבל התובע להעסיקו, לתקופות 29.6.2006 – 30.6.2007, 4.9.2007 – 30.12.2008, 22.1.2009 -31.3.2009.

בתצהירו הסביר הנתבע כי האישורים מופקים מראש ואין בהם כדי להעיד כל תקופת ההעסקה או על מספר ימי ההעסקה בפועל של עובד זה או אחר אלא על כך שבגין אותו עובד, ביקש ממנו סאמר להוציא אישור, על מנת שלא יהיה מחסור בעובדים: "נהג ונוהג לבקש ממני להגיש בקשות לאישורי עבודה לכמה שיותר עובדים, על מנת שלא להיות במחסור של חוסר כח אדם לתקופה הנדרשת" (סעיף 10 לתצהיר הנתבע, וראו גם סעיף 24 לתצהירו). בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי הגיש לגורמים הביטחוניים את הבקשות לאישורי ההעסקה, בהתאם לצרכי המשק ובהתאם למספר העובדים שצפוי היה להעסיק באותה תקופה, כשלגרסתו, גם העובד עצמו רשאי לפנות לגורמים המוסמכים לבקש לחדש את רשיון העסקתו אולם זאת על שם מעסיק ספציפי (עדות הנתבע בעמודים 10,11 לפרוטוקול).

מר רמי רוקח חיזק את גרסת הנתבע, כשמסר בתצהירו, כי התובע עבד גם במטעים שבבעלותו (ימים ספורים כך לגרסתו) במהלך אותן שנים שבהן לגרסת התובע הועסק אצל הנתבע בלבד. לגרסתו של מר רמי רוקח, הוא לא הגיש בקשות להיתר העסקתו של התובע בשל העובדה שהיה לו רשיון עבודה על שם הנתבע.

חיזוק נוסף לכך שאין בהיתרי השהייה ובאישורים הביטחוניים כדי ללמד על ימי עבודה בפועל מקבלים אנו מעדותו של מר צבי אבנר, יו"ר הוועדה החקלאית של בקעת הירדן, שמסר בתצהירו כי "רשיונות העבודה מעידים אך ורק שבתקופה בה הם היו תקפים, הראיס דיווח על התובע, כעובד פוטנציאלי במטעים של מבקש רישיון העבודה.

היתר העבודה אינו מעיד על עבודה בפועל אצל המעסיק הרשום בהיתר. מסמך המנהל האזרחי המצורף, מעיד על כך..." (סעיפים 3,4 לתצהירו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ