אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ראובן נתאי נ' מדינת ישראל

ראובן נתאי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 05/02/2018 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון ירושלים
867-18
04/02/2018
בפני השופט:
י' אלרון

- נגד -
המבקש:
ראובן נתאי
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

                                          

 

 

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק קלמנוביץ) בעפ"ת 6385-08-17 מיום 28.12.2017, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) בתת"ע 13992-11-16 מיום 18.6.2017, בו הורשע המבקש בעבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

 

  1. על פי העובדות שפורטו בפסק דינו של בית משפט קמא, ביום 17.8.2015 קיבל המבקש "הודעת תשלום קנס" (להלן: הודעת התשלום) ובה נכתב כי השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב בו נהג היה בתנועה.

 

           ביום 13.10.2015 הגיש הנאשם בקשה להישפט חלף תשלום הקנס בסך 1,000 ש"ח שהוטל עליו בהודעת התשלום. בקשתו התקבלה ביום 18.10.2015 במשרדי המשיבה.

 

           ביום 28.8.2016 נשלחה לראשונה אל המבקש הזמנה לדיון, שהתקבלה אצלו ביום 12.9.2016.

 

           מוסיף וטוען המבקש, כי הזמנה שניה לדיון וכתב האישום נערכו על ידי המשיבה ביום 10.11.2016 וכתב האישום "עצמו נפתח בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים רק ביום 27.11.2016".

 

  1. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום ביום 28.11.2016 ובסיכומים שהוגשו לאחר מכן, טען המבקש כי יש למחוק את כתב האישום מחמת התיישנות, זאת מאחר שכתב האישום בעניינו הוגש למעלה משנה לאחר בקשתו להישפט, דבר נוגד את הוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: החוק). בית משפט השלום לתעבורה בירושלים דחה טענה זו בהחלטה מיום 10.1.2017, בקובעו כי המשיבה עמדה בסד הזמנים הקבוע בסעיף 230 לחוק, המורה כי יש לשלוח למבקש להישפט הזמנה למשפט בתוך שנה מיום קבלת הודעתו על רצונו להישפט.

 

           בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו את קנס המקור ביום 18.6.2017.

 

  1. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובנימוקיו חזר על טענותיו המתייחסות להתיישנות העבירה בגינה הורשע. לגופו של עניין, טען נגד הרשעתו בעבירה. אשר לסוגיית ההתיישנות, טען המבקש כי יש לפרש את סעיף 230 לחוק באופן שעל המשיבה להגיש כתב אישום בתוך תקופת השנה מיום שהתקבלה הבקשה להישפט, ואין די במשלוח הזמנה לדין.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ