אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ק"ג 13398-03-12.16 דצמבר 2014

ק"ג 13398-03-12.16 דצמבר 2014

תאריך פרסום : 29/12/2014 | גרסת הדפסה
ק"ג
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
13398-03-12
16/12/2014
בפני השופט:
דורי ספיבק

- נגד -
תובעת:
צ. ס
עו"ד אורי צפת
נתבעת:
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ
עו"ד שלי שושן-בר
פסק דין
 

 

1.האם זכאית התובעת לפנסיית שאירים מאת הנתבעת? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק זה.

 

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך

2.מר ש. ס. ז"ל, שהלך לעולמו ביום 2.6.11 (להלן: המנוח), היה אזרח עובד צה"ל עד לפרישתו בשנת 2001. מיום 1.7.01 ועד ליום פטירתו הוא קיבל מדי חודש קצבת זקנה ממבטחים, היא הנתבעת.

התובעת, ילידת 1950, נישאה בשנת 1995 למנוח, שהיה מבוגר ממנה ב- 14 שנים. היו אלה נישואים שניים לכל אחד מהם. למנוח שתי בנות מנישואיו הקודמים, ולתובעת שני בנים מנישואים קודמים. השניים רכשו יחד דירה בXXXX, שבה התגוררו יחדיו עד שנת 2006, היא השנה שבה נפרדו בנסיבות שבהן נעסוק בהמשך פסק דין זה. בין השניים התנהלו הליכי גירושין ממושכים, אך הם נותרו נשואים עד יום מותו של המנוח. לאחר פטירתו, פנתה התובעת למבטחים וביקש לקבל קצבת שאירים כאלמנה. מבטחים דחתה את בקשתה לאחר שבדקה ומצאה שהתובעת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנונה להיות מוכרת כ"אלמנת פנסיונר". בקשר לכך, הדגישה מבטחים שהתובעת אמנם הייתה נשואה למנוח, אלא שכאמור משנת 2006 היא לא חיה עימו ולא ניהלה עימו משק בית משותף, כנדרש על פי התקנון לצורך קבלת קצבת שאירים.

3.בכתב תביעתה הודתה התובעת בכך שמשנת 2006 היא לא התגוררה עם המנוח, אך טענה שהפרידה נכפתה עליה, עקב כך שהמנוח נהג בה באלימות ואגרסיביות קשה. לטענתה, המנוח סבל מהתקפי זעם שנגרמו בין היתר ממחלת הסכרת שממנה סבל, שבעטיה נקטעו רגליו והוא רותק לכסא גלגלים. התובעת ציינה שלאחר שהיא נאלצה להימלט מהבית המשותף עקב אותה אלימות, היא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה למזונות ומדור וכן לפירוק שיתוף. לכתב תביעתה היא צירפה את פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 7.4.09, שאישר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, שבו עוגנה בין היתר זכותו הבלעדית של המנוח להתגורר בדירת בני הזוג. התובעת טענה שבעקבות החמרה רפואית במצב של המנוח היא נהגה לבקר אותו בתכיפות ולדאוג לשלומו "כדרכה של אשה נשואה" וכך נהגה עד לפטירתו, שאז אף חזרה להתגורר בבית המשותף. התובעת הוסיפה שהיא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כאלמנת המנוח לצורך קבלת קצבת שאירים, והוסיפה והפנתה אל פסיקה של בית דין זה, לפיה במקרים שבהם הפרוד בין בני הזוג נעשה עקב כורח, לרבות בשל אלימות מצד אחד מבני הזוג, אין בעצם הפירוד כדי לשלול מהאלמנה את זכותה לפנסיית שאירים.

4.בכתב ההגנה טענה מבטחים, שלמיטב ידיעתה, בין בני הזוג היה פירוד מהותי, פיזי, רגשי וכלכלי שנמשך כחמש שנים, ומשכך התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים אפילו אם הפירוד אכן חל כטענתה בשל חוסר יכולת אובייקטיבית לחיות עם המנוח, בשל אלימות מצידו. מבטחים הוסיפה שלהבנתה התובעת ביקשה אף להתגרש מהמנוח, שסירב לכך מסיבות השמורות עימו, אך בכל מקרה מדובר בנסיבות ברורות המעידות על כוונה להיפרד ועל העדר של רצון כלשהו לחזור לחיים משותפים. זאת, אף שבסופו של דבר נותרו בני הזוג נשואים. מבטחים הוסיפה שגם מהעובדה שבצוואתו לא ציין המנוח את התובעת כיורשת ניתן ללמוד על היעדר רצון והיעדר כוונה של המנוח לדאוג לצרכיה של התובעת, גם לאחר מותו.

5.ביום 1.1.13 התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) אירית הרמל. במהלך הדיון הדגישה מבטחים שהתובעת לא הציגה לה כל ראיה לכך שאכן המנוח נהג בה באלימות, כטענתה, קודם לפרידתם. לאחר הדיון הועבר הטיפול בתיק לידי מותב זה.

ביום 21.11.13 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק, שבמהלכה נחקרה התובעת עצמה. ביום 3.4.14 התקיימה ישיבת הוכחות שניה, שבה נחקרו שני המצהירים מטעם התובעת: גב' שרה שפירא, שהינה חברה קרובה של התובעת מזה שנים, ומר נחום בוטנרו, אחי התובעת. ביום 12.6.14 התקיימה ישיבת הוכחות שלישית ואחרונה, שבה נחקר מר אשר סוויסה, שטיפל במנוח בארבע שנותיו האחרונות, והוא גם מי שהמנוח הוריש לו בצוואתו את כל רכושו. בתום שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו הסיכומים כולם לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

הלכת קוסטו

6.בפרשת קוסטו (עע 105/99 קוסטו נ' מבטחים (8.12.09)) קבע בית הדין הארצי הלכה שלדעתנו ניתן על פיה, וכמעט שרק על פיה, להכריע בהליך שלפנינו. גב' קוסטו ובעלה נישאו בשנת 1957, ומעולם לא התגרשו. היו להם שלושה ילדים. גב' קוסטו עזבה את הבית המשותף על רקע אלימות קשה של בעלה, שיצרה נסיבות אובייקטיביות שלא איפשרו לה לחיות עימו. מיום העזיבה ועד פטירתו, במשך כעשרים שנה, לא שבו בני הזוג להתגורר יחדיו. הליכי הגירושין שנמשכו בין השניים לא צלחו, בעיקר עקב מחלוקות על חלוקת הרכוש. עם פטירתו של בעלה של גב' קוסטו ביקשה היא לקבל קצבת שאירים ממבטחים. בקשתה סורבה. בית הדין האזורי אישר החלטה זו. ערעור שהגישה לבית הדין הארצי נדחה. וכך נקבע בין היתר באותה פרשה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ