אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ק"ג 11586-04-13

ק"ג 11586-04-13

תאריך פרסום : 21/12/2016 | גרסת הדפסה
ק"ג
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
11586-04-13
02/02/2016
בפני השופטת:
דגית ויסמן

- נגד -
תובע:
אריאל דולב
עו"ד טבצ'ניק
נתבעת:
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
עו"ד צופין
פסק דין

1.התובע בוטח במהלך השנים, כעובד בענף בתי המלון, אצל הנתבעת, שהיא חברת ביטוח. במסגרת זו, נפתחו לתובע מספר פוליסות ביטוח מנהלים (שבע פוליסות, שמספריהן: 5074280, 5079124, 3575248, 5074257, 3300761, 2440444 ,9134859).

2.לטענת התובע, עם התקרבו לגיל הפרישה, משהחל לבדוק את הסכומים שנצברו לזכותו בחסכון הפנסיוני, גילה כי הסכומים שנצברו לזכותו נמוכים מאלה שציפה שימצאו בפוליסות. במסגרת הניסיון להבין מהם הסכומים שנצברו לזכותו ומה עלה בגורל הסכומים ששולמו במהלך השנים, התובע פנה לייעוץ פנסיוני (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה), שאושש את חששותיו.

3.משכך, התובע הגיש תובענה זו לבית הדין, שבה שתי טענות עיקריות.

ראשית, הוכחש הסבר שניתן על ידי הנתבעת לפיו התובע פדה חלק מהפוליסות במהלך השנים (סעיפים 19 עד 30 לכתב התביעה).

טענה שניה שפורטה בכתב התביעה (סעיף 31 לכתב התביעה), היא כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964 (להלן- התקנות) ומתוך כספי הפרמיה ששולמו לה, הפנתה יותר מ – 40% לרכישת כיסויים ביטוחיים (ריסק), צעד אשר בפועל הקטין את הסכומים שהופנו לחסכון.

4.הנתבעת טענה שדין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

בתשובה לטענות התובע לפיהן לא פדה כספים מהפוליסות, השיבה הנתבעת שכל פעולה בפוליסות נעשתה כדין, בהתאם להוראות התובע שהיה מעורב ובקי בענייני הפוליסות וכי חלק מהפוליסות נפדו או סולקו בהתאם לבקשות התובע.

5.ביחס לטענה השניה – הפניית כספי הפרמיות לרכישת ביטוחים, שלא על פי הסכמת התובע ובניגוד לדין, חל שינוי בעמדת הנתבעת, לאורך הדיון.

בתחילת ההליך, הנתבעת הכחישה את טענות התובע. בישיבת ההוכחות הראשונה, שבה העיד מר אלכס פרסר, חשב במלון אותו התובע ניהל, עלה מעדותו כי במסגרת יחסי העבודה של התובע עם המלון, סוכם כי ביטוח בגין אבדן כושר להשתכר (אכ"ע) יהיה על חשבון המעסיק (ר' למשל בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 26-27, עמוד 7, שורות 13-14). עוד העיד כי אם היתה דרישה של הנתבעת לשלם עבור ביטוחים נוספים שהם בבחינת ריסק (מוות מתאונות או מחלות קשות), ככל הנראה עלות ביטוחים אלה היתה על המעסיק (המלון) – עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-7, 17-18 ור' גם בהמשך העדות, עד עמוד 9 לפרוטוקול.

לאחר ישיבה זו, ביקש התובע להציג שני מסמכים חדשים של הנתבעת אשר נשלחו למעסיקו. במכתב אחד קיימת התייחסות לבקשת המעסיק משנת 2002 שמלוא העלות לכיסוי הביטוחי לאכ"ע תהיה על חשבון המעסיק. במכתב שני נטען כי מלוא עלות הכיסוי לאכ"ע עולה על השיעור ששולם על ידי המעסיק (4.23% ולא 2.5% ששולמו בפועל), ההפרש החסר נגרע מהתגמולים ומשכך, על כן המעסיק לשלם את ההפרש שנגרע מכספי התגמולים.

בפתח ישיבת ההוכחות השניה (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 26-29), הצהיר ב"כ הנתבעת כך:

"לאור האמור בשני המסמכים שהתקבלו לתיק, מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות, ומבלי לפגוע בטענה בדבר גובה הנזק, מוסכם כי לאור הדיון הקודם בו הבהיר החשב מטעם המלון באופן מפורש שכל עלות אובדן כושר העבודה היתה אמורה לחול על המלון, הנתבעת בכפוף לשני הסייגים האלה, מקבלת את הטענה הזו."

(ר' גם בסעיף 9 לסיכומי הנתבעת).

6.בשלב זה, המחלוקת בין הצדדים בעניין טענתו השניה של התובע – לפיה הנתבעת הפנתה חלק מכספי הפרמיות לרכישת ביטוחים, על חשבון החיסכון (הכולל גם את חלק העובד בתגמולים) ולא על חשבון המעסיק, הצטמצמה לשאלה אם יש לקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת ומה הסכום שיש לפסוק לזכות התובע ברכיב זה.

טענת ההתיישנות

7.לטענת התובע, אין לקבל את הטענה שנטענה בעלמא. התובע הוסיף וטען כי במשך שנים סמך על הנתבעת והאמין שהיא מנהל את כספיו כדבעי ועילות התביעה לא היו ידועות לו, עד אשר לקראת פרישתו למלאות, ביקש להבין מהם סוגי תוכניות הפנסיה שיש ברשותו (ר' גם בסעיף 3 לתצהיר התובע, ממנו עולה כי לקראת יציאתו לגמלאות, בשנת 2011 ניסה לברר את מצבו מבחינת הביטוח הפנסיוני). אין בתצהיר התובע או בטיעוניו כל התייחסות לשנים שקדמו לשנת 2011, מבחינת בירורים שערך, פניות של התובע לנתבעת או ליועצים פנסיוניים, בכל הנוגע לנושא זה.

8.אין חולק כי הפוליסות בהן מדובר נפתחו בשנות השמונים, כאשר המאוחרת שבהן נפתחה בשנת 1990 (סעיף 2 לתצהיר התובע, סעיפים 3-31 לתצהירה של הגב' שוורץ, ראש צוות פניות הציבור בנתבעת, שהעידה בבית הדין).

כמו כן, אין חולק כי ההפקדות לפוליסות נעשו מדי חודש בחודשו (כך מורה הדין ור' גם בעדותו של מר פרסר, בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 10-11, עמוד 5, שורה 27).

משהתביעה לבית הדין הוגשה בשנת 2013, על פי הדין ניתן לדון רק בעילות ובאירועים שהתרחשו בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה, היינו אפריל 2006 (ר' סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, להלן – חוק ההתיישנות).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ