אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ק.ב.ל. - קרקע ובנין לישראל בע"מ נ' אמקו ים בע"מ ואח'

ק.ב.ל. - קרקע ובנין לישראל בע"מ נ' אמקו ים בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 29/06/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
41084-03-13
24/06/2014
בפני השופט:
שלמה לבנוני

- נגד -
התובע:
ק.ב.ל. - קרקע ובנין לישראל בע"מ
הנתבע:
1. אמקו ים בע"מ
2. חוף שמן נכסים בע"מ
3. 1. י. פרימס
4. 2. פלץ-פולג

פסק-דין

פסק דין חלקי

1.הונחה בפניי תובענה כספית לדמי שכירות ראויים על סך 792,500 ₪ שאליה נלווית עתירה לצו עשה והסרת מטרד ליחיד. על פי הנטען בכתב התביעה התובעת (להלן, גם "קבל") היא בעלת זכויות להירשם כבעלים על מקרקעין בחוף שמן בחיפה, הידועים כחלקה 21 בגוש 12630 (להלן – "חלקה 21"). הנתבעת 1 (להלן, גם "אלקו"), כנטען, היא שוכרת חלקות סמוכות לחלקה 21. הנתבעת 2 (להלן, גם "חוף שמן") היא המשכירה לאלקו של חלקות אלו. נטען כי ברבות השנים אלקו פלשה לחלקים מסוימים בחלקה 21. עוד נטען כי אלקו, אף בהסכמתה של חוף שמן, עושה שימוש בדרך סטטוטורית הגובלת בחלקה 21, ומונעת את השימוש בה. משום כך, ככל שעסקינן בסעד ההצהרתי עתרה קבל, בין השאר, לסלק מחסום ועמדת כניסה בדרך הסטטוטורית החוסמת את הכניסה לחלקה 21, ומונעת את הכניסה אליה לקבל.

2.אמקו התגוננה בפני התביעה. חוף שמן קיבלה הארכת מועד להגשת כתב הגנה והודעת צד ג' עד להכרעה בבקשות מקדמיות המונחות בפניי.

3.הן אמקו והן חוף שמן עותרות לצוות על קבל להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן. ככל שעסקינן בחוף שמן היא אף עתרה לסלק התביעה כנגדה על הסף. בגדר תגובתה של קבל, הן לעתירה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות והן לעתירה לסילוק התביעה על הסף, צורף תצהירו של מנהלהּ, מר אילן מינס (להלן – "מינס"). לנוכח זאת עתרו אמקו וחוף שמן לצוות על זימון מינס לחקירה על תצהיריו. אף בעניין זה הונחו בפניי תגובת קבל המתנגדת לחקירה האמורה. בהחלטתי מיום 16.9.13 הבהרתי כי בדעתי להכריע אם להקדים את חקירתו של מינס או, בגדר סמכותי, לוותר על חקירה זו.

4.נטען כי מעיקרא קבל אינה בעלת זכות במקרקעין בחלקה 21 ומכל מקום כי חלקה 21 נמכרה לאחרונה על ידה לצד ג'. סברתי שסוגיה זו עשויה להיות ברת-נפקות לעניין שיקוליי הן לעתירה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות והן לשאלת היריבות, בגדר הבקשה למחיקה על הסף. בגבולות אלו, ובהחלטתי מיום 8.1.14, התרתי חקירה קצרה ביותר של מינס.

5.מינס, אכן, נחקר על תצהירו בישיבה מיום 13.2.14. לנוכח זאת היתרתי לב"כ הצדדים להגיש טיעונים משלימים, ככל שהתחייב מישיבת הוכחות זו. אלו הונחו בפניי. אקדים ואציין שבגדר הטיעונים המשלימים של ב"כ קבל הוא ראה, בדרך נרחבת ונפסדת, להגניב ראיות תוך יומרה ל"מקצה שיפורים" נפסד. על כך להלן.

6.אקדים תחילה לעניין עתירותיהן של אלקו וחוף שמן להורות לקבל להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן. במוקד ההליך שבפניי ניצבת בעלותה הנטענת של קבל בחלקה 21. בגדר מכלול טיעוניהן כפרו אלקו וחוף שמן בעצם בעלות נטענת זו. והגם שלכאורה הנתונים שהונחו בפניי היו כבדי משקל, הנה טענת כפירה מוחלטת זו בבעלותה של קבל על חלקה 21 אינה יכולה לעמוד בקנה אחד עם טענתן הנוספת של אלקו וחוף שמן על פיה, מכל מקום, חלקה 21 נמכרה לאחרונה על ידי קבל לצד ג'.

7.מחומר הראיות שבפניי, לו התוודעתי בעת חקירתו של מינס, עולה בעליל כי ביום 14.1.13 מכרה קבל את חלקה 21 ל-שמן מ.ל.כ. יעקב החזקות בע"מ (להלן – "שמן יעקב") וזאת בהתאם לחוזה מאותו תאריך (נ/3). ולא זו בלבד אלא עסקה זו דווחה כדין לרשות המיסים (נ/5).

8.מכאן, הגם שקורסת הטענה על העדר בעלות, מעיקרא, של קבל בחלקה 21, הנה נהיר לחלוטין שכאשר קבל הגישה תביעתה שבפניי ביום 20.3.13, תוך שהיא מציינת ש"הינה בעלת הזכות להירשם כבעלים" של חלקה 21 (סעיף 4 לכתב התביעה), כבר אז היא ידעה, בעליל, אודות מכירה זו והנני מתייחס בחומרה יתירה להעלמת נתון משמעותי זה מבית המשפט. אני קרוב למסקנתו של ב"כ אלקו, בטיעוניו המשלימים, כי הסתרה זו היא פועל יוצא מכך שקבל סבורה הייתה שלא ניתן יהיה לאתר את ההסכם נ/3 בשל כך שלא נרשמה הערת אזהרה בגינו בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 9).

9.בכך לא מסתיימת סאת התנהלותה הנפסדת של קבל. אין עוררין ששנים לרוב הייתה קבל חברה מחוקה. ועוד אין עוררין כי בהתאם להחלטתה מיום 31.1.13 של כב' הנשיאה גילאור היא אישרה את ביטול מחיקתה ורישומה מחדש בפנקס. כך, רק מן הטעם שקבל ביקשה לעשות כן, על מנת למכור את חלקה 21. ולא זו בלבד אלא שקבל התחייבה, באותו מעמד, שלאחר השלמת מכירת חלקה 21, היא מתחייבת להיכנס להליך של פירוק מרצון. משמע, מעיקרא, ניתנה רשות לקבל לעבור תהליך "החייאה", למטרה מוגבלת ומצומצמת בהיקפה ובמועדה. כך, רק לשם השלמת מכירת חלקה 21, דבר שכבר נעשה, וממילא לאחר מכן חייבת קבל לחזור לתהליך של "המתה", שהרי עליה להיכנס להליך של פירוק מרצון. קבל לא ביקשה רשות, לעת "החייאתה" המוגבלת והמצומצמת, להגיש התביעה שבפניי. שמא אם נתון זה היה עומד לנגד עיניה של הנשיאה גילאור, הוא לא יכול היה להתיישב לכאורה, עם הכוונה להיכנס "להליך של פירוק מרצון מיד לאחר השלמת מכירת נכסי המקרקעין", כאמור בהחלטתה. שמא לא היה ניתן ההיתר לבטל את מחיקתה של קבל.

ואולם, יהא הדבר אשר יהא, וגם אם אני שוגה בהנחתי זו, עצם המשך קיומה של התביעה, בגדרו של הליך פירוק מרצון, אף הוא חייב לקבל, לכאורה, את אישורו של המפרק מרצון. אין בפניי כל נתונים בעניין זה.

10.ועוד: על פי הנתונים מרשם החברות (נ/1) למדתי על כך שמינס, בניגוד לנטען בתצהירו, אינו מנהלה של קבל אלא אך בעל מניותיה וכן שעל פי מידע שהתקבל מלשכת ההוצאה לפועל הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים.

11.ואם בתצהירו של מינס עסקינן הרי לעת חקירתו, לא השכיל מינס להציג את העמוד האחרון המקורי של תצהירו, עליו מתנוססת חתימתו. הוא לא יכול היה ליתן כל הסבר מדוע עורך הדין שאישר את חתימתו, לא ציין שהוא חתם בפניו. אותה עת לא העיר ב"כ קבל כל הערה. רק בגדר הטיעונים המשלימים, ובמסגרת הגנבת ראיות נפסדת, רושם ב"כ קבל "כי חתימתו של מר מינס ניתנה בנוכחותו של עו"ד אלעד לרון, במשרדו של מר מתי שנורמן, לאור העובדה כי באותה שעה כבר נדרשה המצאת התגובה לבית המשפט הנכבד, שלח עו"ד לרון באמצעות מכשיר הפקס את הדף והחתימה למשרדו שבזכרון יעקב, לשם הגשה מהירה" (סעיף 17). גרסה עובדתית זו לא ניתנה בזמני-אמת ובדעתי להתעלם ממנה. ומשכך, וכמבואר למשל בפסק דינו של כב' השופט חסדאי בתיק בש"א (אש) 106/07 ג'וליה ברנס נ' ברנס רוני (במאגרי "נבו") ניתן להסיק שאין בפניי תצהיר של מינס, כל עיקר.

12.קבל היא חברה. ומשכך, דרך המלך היא, כך עולה מסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שעליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות. דרך המלך שעל בית המשפט לנהוג, בנסיבות אלו, הותוותה בפסק דינו של כב' השופט מלצר ב-רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (במאגרי "נבו") בו הוא הורה אותנו כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: 'אלא אם כן', הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו:      The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי ...." (סעיף 13).

13.בעקבות ההנחיות האמורות נהיר לחלוטין שבחינת מצבה הכלכלי של קבל מצביעה בבירור על רושם עגום. בשנים הרלוונטיות לתביעה הייתה קבל חברה מחוקה. היא עברה תהליך של "החייאה", שדומה שאמור להיפסק זה עתה, על מנת להיכנס להליך של פירוק מרצון. לכאורה החייאתה של קבל נעשתה רק לשם מכירת חלקה 21, שהיא המקרקעין היחידים שברשותה.

ואולם, בעת חקירתו, ושוב על דרך נפסדת, הציג מינס נסח מקרקעין (ת/3) ממנו עולה לכאורה כי בבעלות קבל מקרקעין נוספים שהם חלקה 22 בגוש 10793 (להלן – "המקרקעין הנוספים"). אין בדעתי לשקול, כל עיקר, נתון זה. לא הייתה כל סיבה מבוררת שדבר הבעלות במקרקעין הנוספים לא יעלה לעת הגשת תצהירו של מינס, על מנת לאפשר לנתבעות לערוך בירוריהן לעניינם של המקרקעין הנוספים. זאת ועוד: עניין זה לא עמד לנגד עיניה של הנשיאה גילאור. שמא אף הוא היה משנה את מאזן שיקוליה. ולנוכח זאת אין לי אלא להניח, למירב, שהמקרקעין הנוספים אמורים להימכר בגדר הליכי הפירוק מרצון, וממילא אינם יכולים לשמש ערובה להבטחת הוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ