אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרש ואח' נ' בלו סטרס וורלד אינבסטמנטס בע"מ ואח'

קרש ואח' נ' בלו סטרס וורלד אינבסטמנטס בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 07/11/2010 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
22770-09-10
06/11/2010
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. מאזן כמאל מוצטפא קרש
2. מונז ר כמאל מוצטפא קרש
3. נאסר כמאל מוצטפא קרש
4. מאג ' ד כמאל מוצטפא קרש
5. סלאח חרבי מוצטפא קר ש
6. עדלי חרבי מוצטפא קרש

הנתבע:
1. בלו סטרס וורלד אינבסטמנטס בע"מ
2. עמותת עטרת כהנים
3. מג'די כמאל מוצטפא קרש ( משיב פורמ א לי)
4. עלאא כמאל מוצטפא קר ש ( משיב פורמ א לי)

החלטה

הבקשה

הבקשה שלפניי היא למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 10.8.10, בבש"א 53655-07-10, ולפיה נדחתה בקשתם למתן צו עשה אשר יורה על פינוי המשיבות ממבנה בן שלוש קומות, המצוי ברח' עקבת אל מדינה 2 פינת רח' סעדיה, בעיר העתיקה בירושלים (ולהלן: הנכס), ולצו מניעה אשר ימנע ממשיבה 1 להכנס אל הנכס ולתפוס בו חזקה. אין חולק, כי אנשי המשיבות נכנסו אל הנכס בליל ה- 28.7.10. לטענת המבקשים כניסתם של אנשי המשיבות הייתה שלא כדין, תוך שהם שוללים את חזקתם החוקית של המבקשים על משפחותיהם, חזקה אשר נמשכה על פני עשרות שנים ברוב חלקי הנכס. עוד נטען, כי התנהלות זו גרמה לכך שהמבקשים, למעט מבקש מס' 1, נותרו ללא קורת גג.

הבקשה היא בבחינת גלגול שני של הליכים, שהחלו בליל ה- 28.7.10. לאחר שבאותו לילה, לאחר חצות, נכנסו לנכס מספר אנשים המשתייכים למשיבות ותפסו בו חזקה, פנו המבקשים והמשיבים הפורמאליים בתלונה למשטרה על פלישה בלתי חוקית, ולבית המשפט בבקשה למתן "צו מניעה זמני", שיאסור על משיבה 1 או מי מטעמה לתפוס חזקה בנכס, וכן התבקש בית המשפט להורות לכל מי שנכנס לנכס מטעם המשיבה, לצאת ממנו לאלתר. בית משפט קמא שמע את המבקשים במעמד צד אחד, והורה, ביום 29.7.10 בשעה 21:00, כי עד לדיון במעמד הצדדים, אותו קבע ליום 1.8.10, יפונו הקומות הראשונה והשלישית מכל אדם, בעוד שבקומה השנייה יוכלו המבקשים להמשיך ולהתגורר. המשיבות מיהרו לפנות מיד לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, לאחר שבית משפט קמא, שדבר החלטתו הודע להן עם נתינתה, דחה את בקשתן לעיכוב ביצוע. עוד באותו לילה התקיים דיון בבקשה, ובית המשפט (כב' השופט מ' סובל) נעתר לה, לאחר שעיין במסמכים המוכיחים לכאורה, כי מי שבבקשה שלפניי מכונים "המשיבים הפורמאליים" (בעוד שבבית משפט קמא היו חלק מן המבקשים), הגיעו להסכם עם משיבה 1 ולפיו יפנו אותם חלקים בנכס בהם החזיקו, תמורת תשלום. לפיכך קבע, כי לא היה מקום ליתן צו פינוי במעמד צד אחד. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון (רע"א 5737/10) נדחתה על ידי כב' השופט גרוניס למחרת היום, מבלי לבקש תשובה.

משכך, חזר הדיון לבית משפט קמא, והוא התנהל במעמד הצדדים. במהלך הדיון הוצגו ראיות ונחקרו עדים. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטתו נשוא הבקשה שלפני, לאחר שהגיע למסקנה לפיה המבקשים הגישו את בקשתם בחוסר תום לב, תוך העלמת עובדות מהותיות רלבנטיות, כי גם לגופו של עניין לא הצליחו להוכיח את החזקתם בפועל בנכס (מלבד מבקש 1 שהחזקה בדירתו לא נתפסה ואשר לגביה אין המשיבות טוענות דבר), וכי מבקשים 3 ו-4, הלא הם המשיבים הפורמאליים בהליך שלפניי, מכרו את זכות החזקה למשיבה 1.

הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה רק למעלה מחודש לאחר החלטה זו, ביום 15.9.10. בבקשה אין מתבקש עוד צו מניעה זמני, והיא מופנית אך ורק כנגד ההחלטה שלא ליתן למבקשים צו עשה זמני, היינו צו לפינויים של אנשי המשיבות עד להכרעה בתובענה שבדעתם של המבקשים להגיש. ביקשתי את תשובת המשיבות, שניתנה ביום 31.10.10, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים הרבים שהוגשו לעיוני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, הן מחמת חוסר תום לב והן לגופה.

חוסר תום לב

די אם אזכיר, כי מבקש 4 העלים מבית משפט קמא את העובדה, כי הצהיר בפני מחלקת הארנונה של עיריית ירושלים בתצהיר נושא תאריך 1.3.2010, שהחל מיום 1.1.2009 אין הוא מתגורר עוד בנכס הנדון, וכי עבר להתגורר בכפר עקב, עם בני משפחתו (נספח ב' לתשובת המשיבות). עובדה זו אף לא הוצגה בבקשה למתן רשות ערעור. מבקש 4 עומת עם תצהיר זה במהלך חקירתו הנגדית בבית משפט קמא, ולנוכח שלל גרסאותיו, אין מנוס מן המסקנה, לפחות לצורך ההליך הנדון, כי לא ניתן לסמוך כל ממצא על טענותיו. כך העלים מבקש מס' 5 את העובדה כי במסגרת תביעת פינוי שהוגשה בשנת 1988, הצהיר כי עזב את הנכס וחדל להתגורר בו עוד בשנת 1980 (נספח ג' לתשובת המשיבות). בחקירתו בבית משפט קמא לא זכר מבקש 5 את תביעת הפינוי הנ"ל. כך גם מתברר, כי בניגוד לרושם שנוצר למקרא תצהירו של מבקש 1, ולפיו נכנסו המשיבות לכל חלקי הנכס, הרי שבחקירתו הנגדית בבית משפט קמא הודה מבקש 1, כי לדירתו כלל לא נכנסו (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון).

עובדות נוספות שהועלמו מבית משפט קמא היו שהושג הסדר זמני בין הצדדים ביוזמת משטרת ישראל, בעקבות התלונה שהוגשה מיד עם כניסתם של אנשי המשיבות לנכס. ההסדר שהושג היה, כי התלונה תיבדק, המשיבות יוותרו בקומות הראשונה והשלישית, ומבקש 1 יוותר בדירתו, בקומה השנייה. לא רק שהמבקשים העלימו עובדה זו, כי אם טענו להיפך, שהמשטרה לא עשתה דבר. כך גם הועלמה העובדה, כי לאחר מות האם, שהייתה הדיירת המוגנת בנכס, החזיקו בנכס מבקש 1 (קומה שניה), מבקש 3 (קומה ראשונה) ומבקש 4 (קומה שלישית), בעוד שכל יתר המבקשים עזבוהו זה מכבר. עובדה זו עולה מעדויותיהם של מבקשים אלה בת.פ. 6163/08 של בית משפט השלום בירושלים שהתנהל נגד מבקש 1, כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון באותו הליך ובהכרעת הדין (נספחים ב' וג' לתמצית תגובת המשיבות בבית משפט קמא).

העובדה המרכזית שהועלמה היא שבין משיבה 1 לבין מבקשים 3 ו-4 בבית משפט קמא ("המשיבים הפורמאליים" כאן), נחתמו הסכמים שעל פיהם נמסרה החזקה למשיבות. המשיבות הציגו את ההסכמים שנחתמו עם השניים, קבלות המעידות על סכומי כסף ששולמו להם מידי משיבה 1, תצלומים שנעשו במעמד חתימת ההסכמים, בהם נראים השניים כשהם חותמים על המסמכים ומקבלים כספים, ועוד. מסמכים אלה לא הוכחשו על ידי המשיבים הפורמאליים, ועוד יש לומר, כי המסמכים נכתבו הן בעברית והן בערבית, וכי המשיבים הפורמאליים היו מיוצגים במהלך עריכתם.

הנה כי כן, המשיבים הפורמאליים ידעו גם ידעו כי מסרו את החזקה בנכס, שהייתה בידיהם, תמורת תשלום, לידי המשיבות. עובדה מהותית זו הועלמה מבית המשפט. יש רגליים לסברה, כי לא רק משיבים אלה היו בסוד העניין, וכי לפחות מבקש 1 היה מודע אף הוא לכך. יתר המבקשים חטאו, כאמור, בהעלמת העובדה שהצדדים נפגשו בטרם הגשת הבקשה לבית המשפט, בתחנת המשטרה, וכי במהלך פגישה זו הציגה משיבה 1 את טענותיה, שהן טענות משמעותיות ביותר. הדברים שהשמיעו נציגי משיבה 1 הניעו את אנשי המשטרה המעורבים להציע הצעת פשרה ולפיה לפי שעה יוותר המצב כפי שהוא, והעניין יבדק בידי היועץ המשפטי למשטרה. כך גם חטאו בהעלמת גרסאותיהם, שניתנו בשבועה, כמתואר לעיל (תצהיר בפני העיריה, עדויות בבית המשפט), ולפיהן רובם אינם מתגוררים עוד בנכס זה מכבר, וכי רק מבקש 1 והמשיבים הפורמאליים נותרו בו.

נראה כי די היה בכל אלה, כדי להביא לדחיית הבקשה למתן צו עשה (או צו מניעה) זמני, על הסף, שהרי הלכה היא כי אין מושיטים סעד זמני למי שבא לבית המשפט וידיו אינן נקיות. חובת תום הלב בהליך מן הסוג הנדון, בו מתבקשת הוצאת צו במעמד צד אחד, הינה חובה מוגברת. ההליך המתנהל במעמד צד אחד אינו הליך אדברסרי, ולפיכך מוטלת על הצד הפונה האחריות להציג את כל הנתונים שבידיו, ובכללם אלה הרלבנטיים לעניינו של הצד האחר, אשר יכול וישפיעו על שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ ואח' נ' מסגרית האחים אבו בע"מ (פ"ד נה(2) 307; רע"א 7119/05 לבקוביץ נ' בנק הפועלים, תקדין). לא מצאתי בטיעוניהם הארוכים של ב"כ המבקשים כל הסבר להתנהלות זו, ומשכך עומדת בתוקפה מסקנת בית משפט קמא, לפיה נגועה הבקשה בחוסר תום לב.

דין הבקשה להדחות לגופה

כאמור לעיל, המשיבות הניחו תשתית עובדתית משמעותית להוכחת טענתן, ולפיה רכשו את זכות החזקה מידיהם של המשיבים הפורמאליים, אשר הצהירו כי הם המחזיקים היחידים בקומות הראשונה והשלישית בנכס. למסמכים שהוצגו, ואשר חלקם פורטו לעיל, הצטרפה העובדה לפיה בעת כניסת אנשי המשיבות לנכס, בליל ה- 28.7.10, היה הנכס פנוי, למעט הקומה השניה בה מתגורר מבקש 1. בית משפט קמא עמד על ההסברים הדחוקים שנתנו המבקשים לעובדה זו, שלא היה בהם כדי לשכנע. יתרה מזאת, על פי הראיות שהוצגו, מבקש 3 בבית משפט קמא (אחד משני המשיבים הפורמאליים כאן), המתין לאנשי המשיבות והדריך אותם למקומות אליהם יכולים הם להכנס, מכוח ההסכמים שנחתמו. המבקשים (למעט מבקש 1, שבדירתו איש לא נגע) לא הצליחו להראות, ולו ברמה הלכאורית, כי נושלו מקורת הגג היחידה שמעל ראשם. בצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי "בנסיבות אלה, שדי בהם בשלב זה של הסעד הזמני, לא הצליחו המבקשים להראות שנפגעה זכות כלשהי שלהם או שהפגיעה בהם משמעותית כפי שנטען בבקשה ... אמירה והצהרה זו של המבקשים התבררה כאמירה שאינה נכונה, ולמצער אינה כל האמת, ובשלב זה של סעד זמני די בה כדי להביא לדחיית הבקשה" (עמ' 4 להחלטה).

יש להדגיש בהקשר זה, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה לאחר דיון ארוך, אשר במהלכו נחקרו המבקשים ועדים נוספים. אין המדובר, אפוא, בהכרעה המבוססת אך ורק על הבנה לכאורית של מסמכים, כי אם גם על התרשמות מן העדים שהופיעו בפני בית המשפט. כעולה מהחלטתו, לא מצא בית משפט קמא ליתן אמון בגרסאותיהם של המבקשים, ובקביעות כגון אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב. אוסיף ואומר, כי למקרא המפורט בהחלטה ולאחר עיון בסיכומי טענות הצדדים ובמסמכים שצורפו אליהם, אין תמה כי זו הייתה התרשמותו של בית משפט קמא.

עוד יש לעמוד על הפערים המשמעותיים בין טענותיהם של המבקשים בבית משפט קמא, לבין טענותיהם בבקשה שלפניי. ב"כ המשיבות ערכו טבלה (סעיף 24.1 לכתב התשובה), וממנה עולה, למשל, כי בעוד שבבית משפט קמא פנו 8 מבקשים להושטת סעד, הרי שהבקשה שלפניי היא מטעם 6 בלבד, כשהשניים הנותרים (אלה שמכרו את זכות החזקה בנכס, כעולה מן המסמכים שפורטו לעיל), הפכו לפתע למשיבים פורמאליים. בעוד שבבית משפט קמא נטען כי המשיבות השתלטו על הנכס בכללותו, הרי שכאן נטען כי המשיבות השתלטו על הקומה הראשונה והשלישית. בעוד שבבית המשפט קמא לא נאמר דבר על ההסכם הזמני עם המשטרה, עתה מוזכר ההסכם בבקשה למתן רשות ערעור, וכמובן, בעוד שבבית משפט קמא לא נאמר דבר ביחס להסכמים שנערכו עם המשיבים הפורמאליים, עתה מופיעה התייחסות אליהם בבקשה. מובן, כי שינויים אלה הם תולדה של עובדות שהתבררו בבית משפט קמא, ואשר עתה אין המבקשים יכולים להתכחש להן. אלא ששינויים מהותיים אלה חותרים תחת טיעוניהם של המבקשים.

המסקנה המתבקשת מכל אלה היא, כי לא נפל דופי בהחלטתו של בית משפט קמא, לפיה המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית ומשפטית אשר יש בה כדי להצדיק הושטת סעד זמני בדמות צו פינוי, שהוא צו עשה. לא למותר להוסיף, כי סעד אשר כזה יינתן ממילא במקרים חריגים (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552). לנוכח המתואר לעיל, עניינם של המבקשים בוודאי אינו מסוג המקרים הללו.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות לערער נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ ומע"מ.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתנה היום, כ"ט חשון תשע"א, 06 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ