אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרעין אלסלואני נ' מדינת ישראל

קרעין אלסלואני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 24/07/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
34117-03-13
17/07/2013
בפני השופט:
רבקה פרידמן-פלדמן

- נגד -
התובע:
חאתם קרעין אלסלואני
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

1. הערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד"ר אוהד גורדון) מיום 18.2.13 בת"פ 3047/12, ובו הושת על המערער, בגין עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר, קנס בסך 600,000 ₪, מאסר על תנאי של שבעה חודשים, התחייבות בסך של 75,300 ₪, וכן הוצא צו הריסה שכניסתו לתוקף נדחתה ליום 1.2.14.

ההליכים שהתקיימו בבית המשפט קמא:

2. בהתאם לאמור בכתב האישום, בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים קיים מבנה בן שתי קומות, קומת הקרקע היא בשטח של כ-277 מ"ר והקומה הראשונה בשטח של כ-253 מ"ר. במבנה קיימות שתי מרפסות מקורות בשטח כולל של כ-24 מ"ר (להלן: "המבנה").

בכתב האישום המתוקן נאמר כי הנאשם (להלן, מכאן והלאה: "המערער") עושה שימוש בקומת הקרקע של המבנה, וכי בנה את הקומה הראשונה של המבנה ואת שתי המרפסות המקורות ללא היתר כדין, וזאת בתקופה שבין 1.1.10-1.1.09.

על כן יוחסה למערער עבירה של ביצוע עבודה ושימוש ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

3. המערער הודה במיוחס לו וביום 31.5.12 הורשע.

במסגרת הטיעונים לעונש הגישו הצדדים חוות דעת שמאיות בנוגע לשווי המבנה, והשמאים נחקרו על חוות דעתם.

4. ביום 18.2.13 גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער.

בגזר הדין התייחס בית המשפט לסעיף 219(א) לחוק ולתכליתו. נאמר כי סעיף זה מאפשר לבית המשפט להטיל סנקציה כספית גבוהה, אך יש לעשות זאת רק במקרים בהם קיים עניין אכיפתי מיוחד. במקרה זה, קובע בית המשפט קמא, מתקיים עניין כזה שכן המערער הקים מבנה גדול, מצופה אבן, בעל שתי קומות, ועשה בו שימוש משך שנים, דבר המהווה הפרה בוטה ונרחבת של הדין מול הציבור כולו.

לצורך קביעת היקף הסנקציה הכספית, התייחס בית המשפט קמא לקביעת שווי המבנה. לאחר שהתייחס לחוות הדעת השמאיות שהגישו הצדדים, קבע בית המשפט קמא שאין באפשרותו לאמץ את הסכומים בהם נקבו השמאים. ביחס להערכתו של מחמד קיימרי, השמאי מטעם ההגנה (להלן: "קיימרי"), נקבע כי הוא חיווה דעתו בנוגע ל"דמי שימוש" בקומה אך לא ל"שוויו של המבנה" כמתחייב מסעיף 219(א)(1), כי הוא התייחס לשטח מבנה קטן מהשטח הנכון, כי הוא התעלם ממרכיב הרווח היזמי, כי הוא לא התייחס כלל לשאלת שוויו העדכני של המבנה כנדרש בסעיף 219(ד), וכי הערכתו נכונה ליום 1.1.09, זאת כאשר התקופה אליה מתייחס כתב האישום הסתיימה ביום 1.1.10. ביחס לאברם גלעד, השמאי מטעם המאשימה (להלן: "גלעד"), ציין בית המשפט קמא כי זה הותיר בו רושם אמין ומקצועי אך לא ניתן לאמץ את הערכת השווי אותה הציג בשל פגמים שונים שנפלו בחוות דעתו ושאינם קשורים למקצועיותו. למשל העובדה שגלעד פעל לפי הנחיה שניתנה לו להעריך את ההפרש שבין שווי הקומה כשהיא משמשת למגורים לבין שוויה כשהיא משמשת למסחר, במקום להעריך את שווי הקומה. כך גם העובדה שגלעד בדק את שווי המבנה לרבות שווי הקרקע, כאשר במסגרת סעיף 219 "שווי המבנה" משמעו המבנה בלבד ללא רכיב הקרקע.

לבסוף קבע בית המשפט קמא כי הוא מקבל את הערכתו של גלעד, בשינויים מסוימים, וכך קבע את שווי קומת הקרקע בסך של 235,450 ₪ ואת שווי הקומה הראשונה בסך 554,000 ₪, סך הכול שווי המבנה כולו: 789,450 ₪, ובתוספת רכיב של רווח יזמי בסך 10% נקבע שווי המבנה לצרכי השימוש בסעיף 219 בסך של 868,395 ₪.

בהמשך הדגיש בית המשפט קמא את חומרת העבירות על חוקי התכנון והבניה, אשר מחייבת מענה הולם בגזירת הדין, שיסב חסרון כיס וכן ירתיע מפני בניה בלתי חוקית ויתמרץ את הריסתה. עם זאת, ציין כי במקרה זה הטלת קנס בשווי המבנה תחרוג מן הענישה המקובלת במקרים דומים, מה גם שלגבי קומת הקרקע הורשע המערער בעבירה של שימוש ולא של בנייה, ועל כן יש להעמיד את הקנס על סכום הנמוך מהסכום שנקבע כשווי המבנה.

עוד ציין בית המשפט קמא כי התנהלותו של המערער בשלב הטיעונים לעונש הותירה עליו את הרושם לפיו המערער אינו מתכוון להרוס את המבנה, ועל כן יש לעצב את גזר הדין באופן שיתמרץ את המערער להרוס את הבניה במידה שלא יצליח להכשירה.

ובנוגע להכשרת המבנה, צוין כי אף שהתוכנית שהגיש המערער נדחתה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, נראה כי יש נכונות מצד הוועדה לשקול את השינוי התכנוני בכפוף לשינויים בתכנית המוצעת. לכן קבע בית המשפט קמא שיש ליתן למערער שהות מסוימת כדי לנסות ולשוב למסלול הליך ההכשרה, אך הובהר כי בהעדר התקדמות של ממש לא תינתן ארכה נוספת.

לאור נימוקים אלה גזר בית המשפט קמא את דינו של הנאשם כמפורט בסעיף 1 דלעיל.

הודעת הערעור

5. טענותיו של המערער הינן כדלהלן:

(א) טענות הנוגעות לחוות הדעת -

המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר הותיר על כנה את חוות הדעת מטעם גלעד, שכן גלעד הכין את חוות דעתו בהתבסס על כתב האישום המקורי, כאשר לאחר מכן תוקן כתב האישום, אך חוות דעתו של גלעד לא תוקנה בהתאם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ