אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרני נ' ג'זיל

קרני נ' ג'זיל

תאריך פרסום : 31/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
56-11-08
31/07/2011
בפני השופט:
נסרין עדוי

- נגד -
התובע:
רבקה קרני ז"ל
הנתבע:
עמר ג'זיל
פסק-דין

פסק דין

התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") הינה יורשת עיזבונה של המנוחה רבקה קרני ז"ל (ראו: צו קיום צוואה וצוואה שצורפו לכתב התביעה המתוקן) שהייתה הבעלים של הדירה הנמצאת ברח' ברק 15 בקרית מוצקין (להלן: "הדירה") שהושכרה לנתבעת החל מיום 01.07.1980 על פי חוזה שכירות מוגנת שנחתם ביום 04.05.1980, בין הנתבעת לבין המנוחה.

על פי כתב התביעה התובעת טוענת, כי הנתבעת נטשה את הדירה מזה למעלה מחמש עשרה שנים ומכאן תביעתה בפניי לפינוי הנתבעת מהדירה.

הלכה פסוקה היא, כי עילת הנטישה מהווה עילה לפינוי דייר מוגן בנוסף לעילות שנמנו בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), וכי נטל הוכחת טענת הנטישה מוטל על כתפי בעל הדירה העותר לפינוי הדייר המוגן.

בהקשר זה מן הראוי להפנות לדברים שנאמרו ב- : ע"א 715/76 דמתי נ' בוילוש, פ"ד לא(2) 113, לפיהם: כשמדובר בפינוי מכוח עילת הנטישה, נטל זה מורם אך ורק בהוכחתם של שני תנאים מצטברים: עזיבה פיזית, והעדר כוונה לחזור לדירה. הכוונה לחזור כוללת רצון לחזור וסיכוי ממשי לחזור. מכאן, העדרו של דייר ממושכר אין בו כשלעצמו, כדי לשלול את זכויותיו כדייר מוגן, כל עוד קיימת כוונתו של הדייר לראות במושכר את ביתו ולחזור אליו.

ראו עוד, את הדברים שנאמרו ב- ע"א 554/79 קוטלר נ' מיכקשווילי, פ"ד לו(1) 810 (1982), שם נקבע כי: "ההלכה בעניין חובת ההוכחה בתביעת פינוי לפי עילת נטישה הוסברה על-ידי השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 170/63. נאמר באותו פסק-דין בעניין זה, בעמ' 2501: "...בעל-הבית התובע פינוי חייב לשכנע את בית-המשפט שהדייר נטש את המושכר לחלוטין, על-מנת לא לשוב אליו, כי הוא מוציא מחברו. נטל שכנוע זה נשאר על שכמו מתחילת הדיון ועד סופו. אלא מאי? משהביא התובע ראיות העשויות לשמש יסוד לקביעה כי הדייר נטש את המושכר, כגון שהדייר שכר או קנה לו דירה אחרת ועשה ישיבתו בה קבע, יצא, לכאורה, ידי חובתו. אך הדייר יכול להראות כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את המסקנה שהיתה נטישה, ולשם כך יהא עליו, בדרך כלל, להביא ראיות לסתור... אין זאת אומרת שנטל השכנוע עובר אליו, והוא, הדייר, חייב להוכיח שלא נטש. כאמור, נטל שכנוע זה מוטל על התובע. הדייר חייב להוכיח את העובדות שהוא מסתמך עליהן, כדי להסביר על שום מה לא יסיק השופט מראיות התובע שהיתה נטישה; אומנם, ... אם השופט לא יאמין לראיות הדייר, הדייר לא הסביר, והשופט רשאי לפסוק פינוי. אך ספק שנשאר בלבו של השופט, אם נטש הדייר או לא, ספק זה פועל לעולם לטובת הדייר, הזכאי לכך שהתביעה תידחה מפאת הספק".

ייאמר מייד, כי לאור ההלכות המפורטות לעיל, דומה כי התובעת כשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה. שכן, על התובעת להוכיח כי הנתבעת עזבה פיזית את הדירה, וכי לא התכוונה לחזור לדירה. בחינת ראיות התובעת מראה בעליל, כי שני נדבכים אלה לא הוכחו על ידי התובעת משלא הצליחה להביא ראיות העשויות לשמש יסוד לקביעה כי הנתבעת נטשה את הדירה, ומכל מקום, משנותר ספק בלבי אם הנתבעת עזבה את הדירה אם לאו. ולהלן אנמק:

התובעת העידה מטעמה את מר יוסי אגם (להלן: "אגם"), בעלה של התובעת וחתנה של המנוחה רבקה קרני. אגם ניהל את ענייני הדירה מאמצע שנת 2005, על סמך יפוי כוח מהמנוחה (ראו: על פי נספח א' למוצג ת/1). אגם הצהיר כי הנתבעת נטשה את הדירה מזה למעלה מחמש עשרה שנים מהיום שבו התחיל לנהל את ענייני השכירות בדירה, היינו, מתחילת שנות ה- 90 ועברה לגור במקום אחר שלא היה ידוע לתובעת ורק מבירורים שנעשו אותרה כתובת הנתבעת בבית צפפה בירושלים שם התגוררה עם בתה (ראו: סעיף 8 למוצג ת/1). אגם הצהיר עוד, כי על פי שאילתא ממאגר המידע עולה כי כתובתה של הנתבעת הינה בבית צפפה 17 ירושלים (ראו: סעיף 9 למוצג ת/1), וכי על פי רישום ביקורי הנתבעת בקופ"ח מכבי מאז שנת 1992 ועד למועד עריכת תצהירו הנתבעת ביקרה באופן אינטינסיבי בקופת חולים מכבי בירושלים (ראו: סעיף 10 למוצג ת/1). על פי תצהירו של אגם, בתקופה שבין 01.08.02 ועד 01.01.09 צריכת החשמל בדירה הייתה מועטה מאוד אם לא אפסית (ראו: סעיף 11 למוצג ת/1), ובחתכי זמן מסויימים צריכת המים בדירה הייתה נמוכה מאוד ואפסית אף היא (ראו: סעיף 12 למוצג ת/1), מכתבים שנשלחו לנתבעת לפי כתובתה בדירה חזרו עם ציון "לא ידוע" בעוד שמכתבים שנשלחו לנתבעת לפי כתובתה בבית צפפה התקבלו בידיה (ראו סעיף 15 למוצג ת/1), דמי שכירות הדירה הועברו לחשבון התובעת דרך בנקים מירושלים, דבר המלמד על כך כי מרכז חיי הנתבעת בירושלים (ראו: סעיף 14 למוצג ת/1). אגם הצהיר עוד, כי ידוע לו כי הנתבעת פנתה למנוחה, לא פעם אחת, הן בכתב והן בעל פה, והציעה למכור או להשכיר את הדירה אך, המנוחה סירבה. לטענתו של אגם, פניות אלו מלמדות על כוונת נטישה (ראו: סעיף 16 למוצג ת/1).

עדותו של אגם לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ממספר טעמים:

אגם הודה כי היה בקשר עם הנתבעת מאז שניתן לו יפוי הכוח מהמנוחה. קשר זה היה גם דרך התכתבויות בינו לבין הגב' אנטיגונה ג'וזף אשקר (להלןף "אנטיגונה"), בתה של הנתבעת, וכן עם הנתבעת (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 7-11). אגם הודה עוד, כי היו בינו לבין אנטיגונה שיחות טלפנויות בנושא התחשבונויות, שיפוצים, טיפול בדרישות העירייה ועוד בנוגע לדירה (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 12-28), וכי בין השנים 1998 עד 2008 היו ביניהם התכתבויות בנוגע לדירה (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 2-5). מכאן, לא ברי כיצד הצהיר אגם כי רק מבירורים שנעשו (לרבות חקירה) אותרה כתובת הנתבעת בבית צפפה בירושלים שם התגוררה עם בתה?! למותר לציין, כי החקירות הנטענות לא הוגשו כראיה מטעם התובעת.

ההתכתבויות בין אנטיגונה והנתבעת לבין אגם מלמדות על כך, כי עבודות השיפוצים בבניין בו נמצאת הדירה בוצעו בשנים 2004-2005 ולא לפני יותר מעשר שנים כפי שטען אגם בחקירתו הנגדית (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 22-25). הנתבעת שילמה את חלקה בעלות השיפוצים הנ"ל. הדבר בהחלט מלמד על כוונת הנתבעת להמשיך ולהחזיק בדירה ולא לנטוש אותה.

אגם שב והודה כי עבודות השיפוצים בוצעו בשנת 2004, וכי ביקר אצל הנתבעת בדירה בקשר לסיום עבודות השיפוץ (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 32-33). אם כך, כיצד אגם מסביר את טענתו כי הנתבעת נטשה את הדירה מתחילת שנות ה- 90? ברי שאין לכך שום הסבר מלבד העדר קשר בין ההצהרה לבין המציאות.

כעולה מעדויותיהם של הנתבעת ואנטיגונה, אנטיגונה טיפלה כמעט בכל ענייני הנתבעת (אמה) לרבות ניהול ענייני הדירה. עדות זו אף נתמכה בעדותו של אגם שאישר כי הקשר בינו לבין הנתבעת היה בדרך כלל דרכה של אנטיגונה. בין יתר ההתכתבויות שהוחלפו בין אנטיגונה לבין אגם, אנטיגונה הוציאה ביום 13.05.04 מכתב בשם דיירי הבניין בו נמצאת הדירה (רח' ברק 15, ק. מוצקין) שהופנה אל דיירי הבניין הסמוך (רח' ברק 19) בנושא סילוק פסולת וגזימת צמחייה וגדר חיה (ראו: סעיף 7 למוצג נ/1 והמכתב שצורף לתצהיר הנתבעת). העתק ממכתב זה התקבל בידי אגם שאישר כי קיבלו (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-5). אגם נשאל שמא הנתבעת ו/או אנטיגונה פנו אליו בהקשר זה ותשובתו הייתה: " כל הדיירים קיבלו מכתב מהעירייה כדי לפנות את הדברים האלה, אמרתי להם אתם גרים שם ותפנו לשכנים ..., (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 26-28). אם בשנת 2004 אגם אמר לנתבעת את גרה שם, ברי כי טענתו בדבר נטישת הדירה על ידי הנתבעת מזה למעלה מחמש עשרה שנים, הינה טענה סתמית.

זאת ועוד, בשנת 2008 (ביום 08.10.08) ועובר להגשת התביעה לבית המשפט, הנתבעת שלחה מכתב למנוחה, והפעם בנוגע לצביעת חדר המדרגות בבניין נשוא התביעה. מכתב זה אף הוא הגיע לידי אגם (ראו עדותו של אגם בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21-22). אם הנתבעת ביקשה מהמנוחה לצבוע את חדר המדרגות עוד בשנת 2008, אזי על מה מבססת התובעת את טענת הנטישה מזה למעלה מחמש עשרה שנים?! מכתב זה, וכעולה מתוכן המכתב עצמו, הוצא בהמשך לשיחות טלפוניות בין אנטיגונה לבין אגם עוד מחודש ספטמבר 2008. מכתב זה לא נענה על ידי אגם ולא טען כי הנתבעת נטשה את הדירה אלא אך ורק עם הגשת התביעה לבית המשפט כחודש לאחר הוצאת המכתב. לפני הגשת התביעה, וחרף השיחות והמכתבים שהוחלפו בין הצדדים, אגם לא טען כי הנתבעת נטשה את הדירה. אגם הודה, כי מעולם לא שלח לנתבעת הודעה כלשהי בנוגע לנטישת הדירה. כשנשאל על כך, הוא הסביר כי נמנע מלעשות כן נוכח הייעוץ המשפטי שניתן לו ולפיו, משלוח הודעה לנתבעת עלול לגרום לחזרתה לדירה (ראו: עדותו של אגם בעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 9-13, ושורות 26-28). כיצד אגם מצפה כי נאמין לטענתו לפיה, הנתבעת נטשה את הדירה מלפני למעלה מחמש עשרה שנים והוא ישב בחיבוק ידיים במשך כל אותם חמש עשרה שנים וכי הוא פעל כך בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל?! ברי כי הטענה הזוייה. שלא לדבר על חובת תום הלב שאגם (בהיותו מיופה כוחה של המנוחה) בחר לדלג עליה ולהפר אותה באופן בוטה, משלא הודיע לנתבעת כלום, בה בעת שהמשיך לגבות ממנה דמי שכירות, להתייחס אליה כאל דיירית מוגנת לכל דבר ועניין, לגבות את חלקה בעבודות השיפוצים שבוצעו בבניין שנים רבות לאחר תחילת הנטישה הנטענת ועוד.

התובעת הפנתה למוצגים נ/2 ו- נ/3 וטענה כי מכתבים אלה מלמדים על כוונת נטישה מצד הנתבעת. עיינתי במכתבים אלה ואין בינם לבין נטישה ולו מאומה. מדובר בשני מכתבים; הראשון – מכתב משנת 1995 בו הנתבעת הביעה את נכונותה למכור את הדירה למנוחה תמורת קבלת חלקה בדמי המפתח, והשני – מכתב משנת 1996, בו הנתבעת ביקשה הסכמת המנוחה להשכיר את הדירה. דרישות אלו לא נענו על ידי המנוחה. מאז, וחרף חלוף השנים, הנושא לא התעורר שוב. כיתר ראיות התובעת, גם בין מכתבים אלה לבין נטישה אין ולו כלום.

אגם צירף לתצהירו שאילתא ממאגר הנתונים במשרד הפנים (נספח ה' למוצג ת/1) המראה כי המען האחרון הרשום שנמסר על ידי הנתבעת, הינו בית צפפה 17, ירושלים. רישום זה היה נכון לחודש יוני 2008, מה עוד, שאינו מעיד כשלעצמו, על עזיבת הנתבעת לדירה ועל כוונתה שלא לשוב לדירה. הנתבעת הודתה כי ביקרה אצל בתה בירושלים וכי היו תקופות שנשארה שם למשך חודשים לצורכי טיפול והדבר חייב אותה לשנות את כתובת מגוריה, בין היתר, על מנת שלא להפסיד את גמלת אבטחת ההכנסה מהמוסד לביטוח לאומי שדרש מהנתבעת להתייצב במשרדי המוסד לביטוח לאומי, מידי שבוע או שבועיים. הנתבעת העידה כי כתובתה שונתה מרח' ברק 15 ק. מוצקין לבית צפפה ולהיפך, מספר פעמים. למשל, בשנת 2001 כתובתה הייתה ברח' ברק 15 בק. מוצקין (ראו מכתב מהמוסד לביטוח לאומי מיום 26.06.2001 - צורף למוצג נ/1 - שאישר תביעת הנתבעת לגמלה להטחת הכנסה ומוען אל הנתבעת בכתובתה ברח' ברק 15 ק. מוצקין), בחודש אוקטובר 2008 (לפני הגשת כתב התביעה) כתובתה של הנתבעת הייתה ברח' ברק 15 בק. מוצקין (ראו: עדויותיהן של אנטיגונה והנתבעת בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-15 ושורות 21-22, וכן עמ' 40 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-17) עדויות אלו לא נסתרו כלל וכלל על ידי התובעת.

התובעת טענה עוד, כי מאז שנת 1992 ועד עצם היום, הנתבעת ביקרה באופן אנטינסיבי בקופה"ח בירושלים, דבר המלמד על העתקת מרכז חייה לירושלים. עיינתי בנספח נספח ו' שצורף למוצג ת/1 (רישום ביקורי הנתבעת בקופ"ח) ולא מצאתי כל ממש בטענת התובעת. אמנם, וכעולה מנספח ו', הנתבעת ביקרה בקופ"ח מכבי בירושלים. אך, הנתבעת גם ביקרה בקופ"ח מכבי בקרית מוצקין. לא זו אף זו: ממועדי הביקורים בקופת החולים בירושלים לא ניתן להסיק בהכרח כי הנתבעת העבירה את מרכז חייה לירושלים או עברה להתגורר בירושלים. כך למשל, בשנת 1993 מדובר בארבעה ביקורים בקופה"ח בירושלים שכולם היו במהלך חודש נובמבר. בשנת 1994 מדובר בביקור אחד בחודש אוגוסט. בשנת 1996 מדובר בביקור אחד בחודש דצמבר. בשנת 1997 מדובר בשלושה ביקורים, אחד בחודש אפריל ושניים בחודש יולי. בשנת 1998 מדובר בארבעה ביקורים, אחד בחודש פברואר, השני בחודש מאי ושניים בחודש אוקטובר. בשנת 99 מדובר בביקור אחד בחודש יולי. בשנת 2000 מדובר בחמשה ביקורים בירושלים, שניים בחודש מרץ, אחד בחודש אפריל, אחד בחודש מאי, ועוד ביקור דצמבר, כאשר בחודש נובמבר הנתבעת ביקרה פעמיים בקופ"ח בק. מוצקין. בשנת 2001 הנתבעת טופלה חמש פעמים (מתוך 12) בקריית מוצקין ורק היתר בירושלים. מאז שנת 2002 ועד שנת 2006, אכן לא נרשמו ביקרוים בקופה"ח בקרית מוצקין וכל ביקורי הנתבעת היו בקופה"ח בירושלים. יחד עם זאת, המדובר בביקורים שנעשו בתדירות של פעם עד שלושה פעמים בחודש וגם לא מידי חודש. משמע, מסמך זה אין בו כדי ללמד בהכרח על העתקת מרכז חיי הנתבעת לירושלים ועל כוונתה לעזוב את הדירה, במיוחד נוכח העובדה כי הנתבעת ובתה הודו שהנתבעת הייתה מגיעה לירושלים לקבלת טיפולים. לנתבעת אין איש מלבד בתה שעזרה לה וסעדה אותה בתקופות חוליה. אנטיגונה הייתה חייבת להישאר בירושלים לצורכי לימודיה ועבודתה, ולכן, לא היה מנוס משהיית הנתבעת בירושלים ולא ההפך. מכאן, הטיפולים שנזקקה להם הנתבעת נעשו בקופ"ח מכבי בירושלים ולא בק. מוצקין. עדויותיהן של הנתבעת ושל בתה, עדויות המהימנות עליי במלואן, הינן סבירות, היגיוניות, ומתיישבות עם הממצאים העולים מנספח ו'.

התובעת צירפה למוצג נ/1 פירוט צריכת החשמל בדירה לתקופה שבין אוגוסט 2002 ועד סוף שנת 2008 (ראו: נספח ז/ למוצג נ/1) וטענה כי צריכת החשמל המועטה אף היא מלמדת על עזיבת הדירה. עיון בנספח זה מראה בעליל כי חודשים מסויימים מדובר בצריכת חשמל של מאות קוט"ש שלא לדבר על צריכה של למעלה מ 1500 קוט"ש בתקופה מסויימת. כנ"ל לגבי צריכת המים. התובעת טענה כי מדובר בצריכה אפסית מבלי שצירפה ראיה לכך. יחד עם זאת, ולמען הזהירות בלבד, אציין כי מהנספחים שצורפו לתצהירו של אגם (נספח ח' מוצג נ/1) לא ניתן לראות כי המדובר בצריכה אפסית כטענת התובעת, ובהחלט לא במשך תקופות ממושכות. לכל היותר ניתן לומר, כי מדובר בצריכה מזערית בפרקי זמן מסויימים שאין להסיק ממנה נטישה בהכרח.

התובעת זימנה מטעמה שני עדים נוספים; את מר חאלד אל עליאן (להלן: "אל עליאן") בעל דירה בבית צפפה המושכרת לאנטיגונה בתה של הנתבעת, וכן את אנטיגונה.

כעולה מעדותו של אל עליאן (עד תביעה מס 2), הדירה בבית צפפהמושכרת על ידו לאנטיגונה ולשותפתה הלן (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-6). אל עליאן זיהה את הנתבעת באולם בבית המשפט וציין כי היא מוכרת לו משביקרה בביתו יחד עם אנטיגונה (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 21-22). אל עליאן מכיר את הנתבעת מזה כשבע שנים, מאז שאנטיגונה החלה להתגורר בביתו בשכירות (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 28-32) ובמהלך השנתיים או שלוש השנים האחרונות הוא ראה את הנתבעת לא יותר מעשרים פעמים בערך (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 23-24). אנטיגונה שכרה את הדירה ביחד עם שותפתה הלן, מאל עליאן (בנוסף לעדותו של אל עליאן, ראו: עדותה של אנטיגונה בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 26-27). מעדותו של אל עליאן אין זכר לכך, כי הנתבעת שכרה או שוכרת ממנו את הדירה, ואין כל זכר לכך שהנתבעת התגוררה או מתגוררת עם בתה באותה דירה שהושכרה לבתה ולשותפתה הלן על ידי אל עליאן. עצם העובדה כי אל עליאן מכיר את הנתבעת וראה אותה במשך השנתיים או שלוש השנים האחרונות כעשרים פעמים, אין בה כדי להוכיח את טענת התובעת בדבר מגורי הנתבעת בירושלים. אמנם, אל עליאן ציין, כי הכניסה לביתו נפרדת מהכניסה לדירה המושכרת ולא היה באפשרותו לראות את הנתבעת בכל פעם שנכנסה לדירה או יצאה ממנה, אך עדיין אין בכך מאומה. כאמור לעיל, אל עליאן לא אמר כי הנתבעת מתגוררת אצלו בדירה או שכרה ממנו את הדירה ומעדותו לא השתמע ולו רמז לכך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ