אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרן קיימת לישראל נ' מועצה מקומית פקיעין

קרן קיימת לישראל נ' מועצה מקומית פקיעין

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה
13014-12-13
11/03/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
קרן קיימת לישראל
הנתבע:
מועצה מקומית פקיעין
פסק-דין

פסק דין

בפניי עתירה מינהלית שהגישה קרן קיימת לישראל (להלן: "העותרת") נגד מועצה מקומית פקיעין (להלן: "המועצה" או "המשיבה"), במסגרתה מבקשת העותרת לקבוע, שהמועצה אינה רשאית לפעול לגביית חוב הארנונה של העותרת בהליכי גבייה מינהלית; שכל יתרות החוב הקיימות בשנים שלפני 2006 התיישנו; שעד לשנת 2009 המועצה "ישנה על זכויותיה", ולכן היא מנועה מלפעול כיום בהליכי גבייה מינהליים מטעמי שיהוי ושההשגות שהוגשו בשנים 2009-2013 התקבלו במלואן. לחלופין, התבקש בית המשפט ליתן הצהרה או כל סעד אחר אשר יימצא לנכון לתת בנסיבות העניין.

העובדות הרלוונטיות לענייננו

1.העותרת מחזיקה ב-15 נכסים המצויים בתחום שיפוטה של המועצה (להלן: "הנכסים"). נכסים אלו כוללים 12 מבנים שנותרו כשרידי היישוב היהודי העתיק בפקיעין, אותם רכשה העותרת בשנות ה-80 של המאה שעברה, בנאמנות עבור הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות"); וכן 3 מבנים שנרכשו על ידי חברת הימנותא בע"מ, חברת הנכסים של העותרת (להלן: "הימנותא").

2.ביום 24.7.96 פנתה הגב' שושנה בורשטיין, מאגף המקרקעין של העותרת (להלן: גב' בורשטיין) ליו"ר המועצה דאז, בבקשה לקבל הנחה בשיעור 50% בחיוב מס ארנונה (נספח ב' לתגובה לעתירה). בעקבות זאת, התקיימה פגישה בין העותרת למועצה, במהלכה סוכם על הפחתה של תעריף חיוב מס ארנונה ל- 7 ₪ למ"ר (נספח ג' לתגובה לעתירה).

3.מספר שנים לאחר מכן, בעקבות דרישות המועצה לתשלום ארנונה, ציין מר דני דקל, מנהל אגף המקרקעין אצל העותרת, במכתב מיום 12.3.03 לראש המועצה המקומית דאז, ש"תשלום הארנונה הוא באחריות הסוכנות היהודית" (נספח 2 לעתירה). בשל כך, ביום 6.5.03, העביר ראש המועצה דאז למר יוסף קסנר מהסוכנות היהודית דרישה לתשלום ארנונה של הנכסים שבאחזקת הסוכנות (נספח 3 לעתירה).

3.במכתבו מיום 13.9.04 למנהל הארנונה של המועצה (נספח 4 לעתירה), כתב מר נאור אליהו, מנהל תחום מידע ותקציב נכסים בסוכנות היהודית, שעד אותו מועד הסוכנות לא קיבלה דרישת ארנונה כלשהי על שמה ,ועל כן אינה רשאית להתגונן כדין, שכן על פי הרישומים הסוכנות אינה מחזיקה בנכסים. הוא הוסיף, שלמיטב ידיעתה של הסוכנות, החוב המדובר הוא בגין נכסים לא ראויים לשימוש אדם, העונים על האמור בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), ולכן נכון למחוק את החוב למועצה מהעותרת ולא להעבירו לשום גוף.

4.ביום 25.5.09 הוציאה המשיבה לעותרת "דרישה לתשלום- התראה לפני עיקול" בגין יתרת חוב עבור ארנונה/צריכת מים על סך 1,475,310 ₪ (נספח 5א' לעתירה). ביום 29.12.09 הגישה העותרת השגה למנהל הארנונה במועצה, בטענה שאין לחייב אותה בארנונה בגין הנכסים, שכן הסוכנות היא האחראית על אחזקת הנכסים, ולכן יש להעביר את הדרישות אליה, וממילא כל הנכסים אינם ראויים לשימוש (נספח 5ב' לעתירה).

5.מספר חודשים לאחר מכן, ביום 18.3.10, פנה לעותרת עו"ד רוני עמאר (להלן: "עו"ד עמאר") בשם המועצה, בציינו שעל פי הרשום בפנקסי המועצה, העותרת חייבת למועצה סך 1,636,954 ₪ (נספח 7 לעתירה). במכתב נוסף מיום 24.5.10 צוין שבהתאם לסיכום בין הצדדים, עו"ד עמאר מסיר את העיקול שהוטל נגד העותרת, אך החוב נכון לאותו יום עמד על 1,674,743 ₪ (נספח 8 לעתירה). העותרת פנתה לעו"ד עמאר ביום 25.5.10 בבקשה לקבל את פרטי הנכסים והעתקי ההתכתבויות בין הצדדים אודות החוב. פרטי הנכסים פורטו במכתבו של עו"ד עמאר מיום 3.6.10, כשבסופו צוין ש"עד היום לא שולם כל סכום על חשבון החוב" (נספחים 9א'-9ב' לעתירה).

6.ביום 22.7.12 נשלחה לעותרת התראה אחרונה לפני עיקול על סך 2,134,869.6 ₪ (נספח 10א' לעתירה). במכתבה למועצה מיום 29.7.12 טענה העותרת, שבין השנים 2009-2012 פנתה בהשגות על דרישות הארנונה שהתקבלו אצלה, אך טרם התקבלה כל תשובה מטעם המועצה לפניותיה, ולכן יש לראות את השגותיה ככאלה שהתקבלו (נספח 10ב' לעתירה). ביום 22.8.12 הוסר העיקול שהוטל על העותרת (נספח 11 לעתירה).

7.בנובמבר 2013 הוטל עיקול נוסף על חשבונותיה של העותרת, וזו פנתה שוב בדרישה להסרת העיקול (נספח 13 לעתירה). לאחר שלא נענתה, הגישה העותרת ביום 5.12.13 עתירה זו.

8.ביום 19.1.14 התקבלה בקשת העותרת למחוק מהעתירה את כל טענותיה כנגד הסוכנות (לגביה טענה שהיא המחזיקה בנכסים והחייבת בתשלום), להסדרת מערכת היחסים עם הסוכנות מחוץ לכותלי בית המשפט.

תמצית טענות הצדדים

9.לטענת העותרת, מאחר שעיקר חוב הארנונה הקיים בספרי המועצה נוצר לפני למעלה מ-7 שנים, החוב התיישן זה מכבר, והמועצה אינה רשאית לפעול בהליכי גבייה בכל הנוגע לחוב אשר נוצר לפני שנת המס 2006. כמו כן, במשך כל התקופה ממועד רכישת הנכסים ועד לשנת 2009 לא נשלחו לה הודעות שומה והתראות ולא נפתחו הליכי גבייה, ולכן מדובר בשיהוי בגינו המועצה מנועה מלגבות את החוב.

10.העותרת מוסיפה וטוענת, שמזה שנים היא טוענת כלפי המועצה, במכתבים ובהשגות, שהנכסים אינם ראויים לשימוש בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות ואין לחייבם בארנונה כללית. מאז שנת 2009 ועד היום, ההשגות ששלחה העותרת למועצה ובקשותיה לעיכוב הליכי גבייה לא נענו. סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") קובע שעל מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך 60 יום מקבלת ההשגה. לאור התעלמותה של המועצה מכל ההשגות שנשלחו אליה, טוענת העותרת שיש לראות את מנהל הארנונה כמי שהחליט לקבל את ההשגות שהוגשו בשנים 2009-2013.

11.מנגד, המועצה טוענת, שטענת העותרת כאילו הנכסים אינם ראויים לשימוש, משוללת כל יסוד עובדתי, ועצם העלאתה מלמד על היעדר ניקיון כפיים ותום לב מצד העותרת, ובשל כך יש למחוק את העתירה על הסף.

12.לטענת המועצה, טענות ההתיישנות והשיהוי שהעלתה העותרת אינן רלוונטיות, שכן במהלך השנים הודתה העותרת בזכותה של המועצה ובחובתה לקבל תשלום ארנונה בגין הנכסים. זאת ועוד, במהלך השנים התקיימו בין הצדדים מגעים רבים, ונעשו על ידי המועצה ניסיונות ומאמצים לגביית חובות הארנונה, שלא צלחו עקב היות העותרת סרבנית מס. המועצה נהגה במהלך השנים בעותרת, גוף ממלכתי גדול, בכבוד ובכפפות של משי, תוך תקווה שהמחלוקת תיפתר ושהעותרת תשלם את חובותיה, או לחלופין תעביר את הבעלות בנכסים לידי המועצה כפי שהובטח לה, מבלי שיהיה צורך להגיע לכדי עימות, ומבלי שיהיה צורך לנקוט בהליכי גבייה אגרסיביים. אלא שהעותרת הצליחה "למשוך" את העניין משך שנים רבות, בהן לא שילמה אף לא שקל אחד על חשבון חיובי הארנונה בגין הנכסים, למרות כל ההתראות והדרישות שנשלחו אליה באופן שוטף.

13.המועצה טוענת עוד, שהעלאת טענה בדבר היות הנכס במצב שאינו ראוי לשימוש, אינה מהטענות שניתן להעלות בהשגה, ועל כן השאלה אם נענו השגות אלה נעדרת נפקות, שכן ממילא לא חלה על המועצה חובה להשיב להן. לחלופין טוענת המועצה, שהעותרת לא הגישה השגות בגין השנים שלפני שנת 2010, וההשגה לשנת 2009 הוגשה בשיהוי ניכר, כך שכלל השומות ביחס לשנים שעד וכולל 2009 הן שומות חלוטות שעל העותרת לשלמן במלואן.

14.לטענת המועצה, הנכסים ראויים לשימוש, ומקומה של טענה זו אינו בהשגה, מה גם שהנטל להוכחתה מוטלת על כתפי העותרת באמצעות חוות דעת הנדסית. כל שעשתה העותרת בעניין זה, הוא העלאת טענה בעלמא במסגרת השגה, וברור שבעשותה כן לא עמדה העותרת בנטל הנדרש להוכחת טענתה בדבר היות הנכסים במצב שאינו ראוי לשימוש.

דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ