אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל נ' שמשון רודוי

קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל נ' שמשון רודוי

תאריך פרסום : 11/08/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
1840-07
11/08/2011
בפני השופט:
יוסף סוהיל

- נגד -
התובע:
קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל
הנתבע:
שמשון רודוי
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעת קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל (להלן: "קרן היסוד" או "התובעת"), לפינוי הנתבע ממקרקעין שבבעלותה הידועים כחלקות: 4-11, 14-17 בגוש 16669, וחלקות: 40-43, 81 (חלקה 81 הייתה ידועה בעבר כחלקות 24,25,26), בגוש 16665, (להלן: "המקרקעין"), וכן לתשלום דמי שכירות בסך 3,260 ₪ נכון ליום התביעה.

רקע וטענות הצדדים:

טענות התובעת:

1.לטענת התובעת, בינה ובין הנתבע נחתם הסכם שכירות ביום 16.2.1971, לפיו שכר הנתבע מאת התובעת חלקים מהמקרקעין בגוש 16669, כמפורט בחוזה (להלן: "מושכר א'"), לתקופה החל מ-1.10.1970 ועד ליום 5.9.1975 לצורך עיבוד חקלאי (להלן: "חוזה א'"). במועד שאינו ידוע נכרת חוזה שכירות נוסף, לפיו שכרו הנתבע, יחד עם אחר בשם אהרון מגל, מאת התובעת חלקים מהמקרקעין בגוש 16665, כמפורט בחוזה (להלן: "מושכר ב'"), לתקופה החל מיום 6.9.1975 ועד יום 10.9.1980 (להלן: "חוזה ב'"). חוזה א' וחוזה ב' ייקראו להלן: "החוזים המקוריים"; מושכר א' ומושכר ב' ייקראו להלן: "המושכר".

בתום תקופות השכירות במושכרים הנ"ל, הוארכה תקופת השכירות מפעם לפעם, מדי שנה לתקופה של שנה, על-פי פניית הנתבע, ולאחר שחתם על בקשה לשכור את המושכר.

2.בשנת 2005 לערך, התקבלה החלטה אצל התובעת למכור את זכויותיה במקרקעין, ולכן פנתה תחילה באמצעות חברת הניהול, "השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ" (להלן: "חברת הניהול") אל הנתבע במכתב מיום 8.5.05, והציעה לו לרכוש זכויות בעלות במושכר. משלא התקבלה תשובה, פנתה חברת הניהול לנתבע ביום 6.9.05 בכתב בדרישה לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לידי התובעת עם סיום תקופת השכירות ביום 30.9.05. אף מכתב זה לא זכה למענה מצד הנתבע, ואז פנתה התובעת פעם נוספת, באמצעות בא כוחה, במכתב מיום 5.3.06, בו הובהר לנתבע פעם נוספת, כי אין בכוונתה להאריך עוד את תקופת השכירות, ועל כן הוא מתבקש לפנות את המושכר ולהשיב החזקה בו לידיה.

3.בעקבות מכתב תזכורת למכתב הנ"ל, התקיימה פגישה בין נציג חברת הניהול לבין הנתבע, במהלכה סוכם, כי הנתבע יחתום על כתב התחייבות בנוסח שהומצא לו, ובכפוף לכך, תיאות התובעת להרשות לו המשך חזקה במושכר עד ליום 30.10.06. מאחר והנתבע לא השיב את כתב ההתחייבות, פנתה התובעת באמצעות בא כוחה במכתב מיום 5.7.06 לנתבע, לפיו נדרש לחתום, עד לא יאוחר מ-13.07.06, על כתב ההתחייבות שהומצא לו, שאם לא כן תהא הצעתה מבוטלת והוא יידרש לפנות את המושכר לאלתר.

ביום 5.11.06 התקבל מכתב ב"כ הנתבע, לפיו אין הנתבע נכון לחתום על כתב ההתחייבות, ולא כל שכן לפנות את המושכר.

4.השוכר הנוסף יחד עם הנתבע של מושכר ב', מגל, נענה לפניית התובעת והודיע במכתב מיום 20.4.06, כי המקרקעין המוחזקים על ידו מכוח חוזי השכירות יוחזרו לתובעת באופן מיידי. בחודש יולי הודיע לחברת הניהול כי פינה את המקרקעין.

5.נטען, כי בהתאם לסעיף 3 לחוזים המקוריים, אשר הוחלו על תקופת הארכה, התחייב השוכר לשלם לתובעת דמי חכירה. מאחר ותקופת השכירות הסתיימה ולא הוארכה עוד, ומאחר והיא ביקשה מהנתבע לפנות את המושכר ולהשיבו לידיה, הרי שהנתבע מחזיק במושכר בניגוד לרצונה וללא כל זכות בדין. יתרה מזו, הנתבע אינו משלם דמי שימוש בגין השימוש במושכר, ומכאן חובו ליום הגשת התביעה הינו בסך 3,260 ₪.

טענות הנתבע:

6.הנתבע אינו מחזיק באדמות שבבעלות התובעת בגוש 16665. בעבר עד לשנת 2000 לערך, אכן החזיק שטחים של התובעת בגוש 16665, אך במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, ביוזמת העיר עפולה, שבוצעה סמוך לאותו מועד, הועברו לבעלותו אותם שטחים בגוש 16665 שהוחזקו ועובדו על ידו.

7.לטענתו, לא ניתן לנתק את החוזים שנחתמו החל משנת 1971 ואילך מן העובדה שהוא ואביו החזיקו במקרקעין שבגוש 16669, השקיעו בהם, השביחו אותם ועיבדו אותם ברציפות למן שנות ה-20 של המאה הקודמת, במשך כשמונים שנה, ולמעשה כארבעים שנים עובר לחתימתו על "הסכם החכירה" עם התובעת. בשנת 1971 הוא נדרש על ידי התובעת לחתום על החוזה לאחר שהוצג לו והוסבר לו כי מטרתו של החוזה להסדיר את מעמדו החוקי, לזהות את החלקות הרלוונטיות ולהסדיר את המשך תשלום דמי החכירה. עוד הובהר לו, לטענתו, כי ההסכם לא נועד לפגוע ו/או לגרוע מזכויותיו במקרקעין. על פי רוח הדברים עם התובעת נועד "הסכם החכירה" להשוות את מעמדו למעמדם של חקלאים המחזיקים בקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל.

8.על אף החתימה על חוזה השכירות בנוגע לגוש 16669, התובעת אינה זכאית לפנותו מאחר והוא מחזיק בזכויות במקרקעין מכוח סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני, שעניינו חזקה רוכשת מכוח התיישנות, וזכות זו עומדת לו עוד בטרם החתימה על הסכם השכירות משנת 1971. ולחילופין, לנתבע זכויות בר רשות במקרקעין, שאינן ניתנות לביטול (טענה שנזנחה בסיכומי הנתבע).

עוד לטענת הנתבע, חוזה השכירות מהווה חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים – התשמ"ג- 1982, הכולל תנייה מקפחת, בין היתר, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 4(6) לחוק זה, ועל-כן יש לבטלו.

9.נטען, כי לנתבע זכות קדימה לרכוש את המקרקעין בסכום שיוצע לתובעת על ידי צד שלישי. זכות זו חלה, במיוחד, לאור הצהרת התובעת, כי היא דורשת את פינויו לנוכח הצעות שקיבלה לרכישת הקרקע. לטענתו, זכות הקדימה מגינה עליו מפני תביעת פינוי. אמנם התובעת הכירה בזכות הקדימה שלו, כפי שעולה מפנייתה מיום 8.5.05 ואולם, עת פנה לתובעת לצורך קבלת פרטים נוספים, סירבה היא לשתף אתו פעולה. יותר מכך, כאשר הוא פנה לתובעת בהצעה כספית לרכישת המקרקעין בגוש 16669, התובעת סירבה סירוב מוחלט לפנייתו.

10.התובעת, כמי שניהלה אדמות למען ועבור הציבור, ניהלה אותן בדומה לדרך בה ניהל מינהל מקרקעי ישראל אדמותיו (להלן: "המינהל"), ולראיה בהסכמים המקוריים צוין, כי דמי החכירה יהיו צמודים לשיעור דמי החכירה הנגבים במקרים דומים על ידי המינהל. לפיכך, החלטת התובעת למכור קרקע חקלאית, שהוחזקה ועובדה על ידי הנתבע ומשפחתו במשך כשמונים שנה, ללא כל סיבה ומבלי ששונָּה ייעודה למטרה אחרת, הינה החלטה בלתי סבירה, בלתי הוגנת ומנוגדת לכללי המשפט המנהלי.

ניסיונה של התובעת לפנות חקלאי אשר החזיק, השקיע ועיבד מזה עשרות שנים את המקרקעין מאדמתו, אך על מנת למכרה למרבה במחיר, מנוגדת לחובתה, כרשות ציבורית, לפעול בסבירות ולהגנת הקרקעות שבניהולה, וכן מנוגדת לשוויוניות לה היא מחויבת וממנה נהנים החקלאים החוכרים אדמתם מהמינהל, אשר לא ניתן לפנותם מהקרקע החקלאית שעיבדו שנים רבות ללא שינוי ייעודה למטרה שאינה חקלאית.

11.באשר לתביעה הכספית לתשלום הסך 3,260 ₪, טוען הנתבע כי בטעות יסודה, שכן היא כוללת חיוב בדמי השימוש עבור חלקות אשר הינן בבעלותו. התובעת חייבה אותו במשך כל השנים עבור 84.743 דונם קרקע הכוללים את השטחים בגוש 16665 אשר הנתבע אינו חוכר מזה שנים רבות והינם בבעלותו. יוצא אם כן, שהוא חויב ביתר סך 522 ₪ לשנה מאז סוף שנות ה- 90, בגין המקרקעין בגוש 16665, וסה"כ סך 4,178 ₪, שאותם יש לקזז. לטענתו, כאשר נודע לו על כך, הוא פנה באמצעות בא כוחו לתובעת על מנת שיערך לו חישוב מחדש, אולם התובעת השיבה ביום 13.3.07 בשלילה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ