אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרמר נ' קרמר

קרמר נ' קרמר

תאריך פרסום : 27/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשדוד
1617-06
22/08/2013
בפני השופט:
עידו כפכפי

- נגד -
התובע:
אייל קרמר
הנתבע:
יעקב קרמר
פסק-דין

פסק דין

1.סכסוך בין שני אחים, המתמשך כשני עשורים וסופו מי ישורנו. מקור המחלוקת בהלוואות כספיות שניתנו לתובע ושותפות עסקית שהתפרקה אשר הולידה מחלוקות חדשות. למרבה הצער איש מהאחים לא השכיל לקדם פני אחיו ב"מענה רך ישיב חמה", ויש להכריע במחלוקת ההיסטורית סביב פירוק השותפות ובעילה נפרדת של לשון הרע המהווה סכסוך נספח למחלוקת העיקרית.

רקע וטענות הצדדים

2.תביעה זו הוגשה ביום 28.7.05 לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, משם עברה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד וביום 2.7.06 הועברה לבית משפט השלום באשדוד נוכח הסכמת הצדדים להערת בית המשפט כי אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה, ככל הנראה נוכח טיבה העסקי. דיון ההוכחות החל בפני שופט אחר והראיות נשמעו מחדש בפני ביום 31.5.12 ו- 1.11.12. לאחר ארכות שניתנו לצדדים הוגשו סיכומיהם.

עילת התביעה נעוצה בהסכם מיום 21.11.96 בו נפרדו דרכיהם של האחים משותפות בחברת ש.ו.ק (קרמר) בע"מ (להלן: הסכם הפירוד והחברה). בתמצית, בהסכם הועברו מניות החברה מהנתבע לתובע ונערכה התחשבנות של זכויות וחובות החברה. התובע נטל על עצמו תשלום החובות לספקים והנתבע את החוב לבנק הפועלים. לאחר הפירוד פנו הצדדים לבוררות סביב הסכם הפירוד אשר לא שם קץ לסכסוכים ביניהם וניתן פסק בורר אשר בוטל בפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל ביום 18.4.02 בת"א (מחוזי ב"ש) 3306/07.

במקביל להליך לביטול פסק הבורר התנהלו בין האחים תביעות הדדיות בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד במסגרת תמ"ש 9990/97, 9991/97. ביום 23.1.05 ניתן על ידי כב' השופטת מ' ברנט פסק דין בתביעות ההדדיות אשר קבע כי על התובע להשיב לנתבע את יתרת ההלוואות שנטל. בנוסף חוייב התובע בהחזר סכום בו נשא הנתבע בגין רכב שהוזכר בהסכם הפירוד. סמוך לאחר פסק הדין הוגשה תביעה זו.

3.לטענת התובע, אחיו הצעיר של הנתבע, מכח הסכם הפירוד זכאי הוא לסך של 59,000 ₪ אותם התחייב הנתבע לשלם בגין אחריותו לחובות החברה, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.96, (בכתב התביעה נתבע סך של 106,736 ₪ בגין רכיב זה).

עוד נתבע סך של 77,990 ₪ בהתאם לסעיף 5 להסכם הפירוד, מחצית משווי ציוד החברה אשר אמור היה להתחלק בין האחים ונטען כי כולו נשאר ברשות הנתבע ונמכר על ידו.

מעבר לסכסוך העסקי האמור, בהסכם הפירוד נדון עניינם של שני רכבים אשר היו בשימוש החברה, בחכירה מחברת דורנט (1991) ישראל בע"מ. סאנג יאנג מוסו שנותר ברשות החברה וניסן וואנט שעבר לנתבע. בפועל נדון עניינו של הניסן בתמ"ש 9991/97 הנ"ל ונקבע כי למרות האמור בהסכם הפירוד חזר הניסן לשירות החברה ולפיכך חוייב התובע בחובות בגין רכב זה.

אף רכב המוסו זכה להיות נשוא הליך משפטי אחר, ת"א (שלום ת"א) 55556/98 בו תבעה דורנט את חברת הביטוח ואת הצדדים להליך זה בגין גניבה המוסו. במסגרת בירור התביעה שלחה חברת הביטוח חוקר לנתבע לברר אודותיו של הרכב. במסגרת שיחותיו של הנתבע עם חוקר חברת הביטוח, הוקלטו ותומללו השיחות וככל הנראה נערכו סמוך לאחר מסירת ההודעה לחברת הביטוח בסוף אוגוסט 2008. במסגרת דברים שמסר הנתבע לחוקר חברת הביטוח טען הוא כי יכול והתובע קשור ב"העלמת" המוסו. התמליל הוגש בתביעת דורנט ביום 20.1.00 והנתבע אישר כי אמר את הדברים הרשומים בו. בגין האשמות אלו דורש התובע פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב. סך התביעה הועמדה על סך כולל של 300,000 ₪ לצרכי אגרה.

4.הנתבע טען כי התובע מנוע מבירור תביעתו בגין התיישנות, השתק פלוגתא ואי קבלת היתר לפיצול סעדיו נוכח ההליכים הקודמים בין הצדדים. לגופו של עניין טען כי הסכם הפירוד מבוסס על מצג שווא של התובע בדבר היקף החובות לבנק הפועלים. נטען כי בפועל שילם ביתר לבנק הפועלים ואף הועברו כספים שהתקבלו בחברה לחשבון חדש שפתח התובע ולא שימשו לפרעון חובות לספקים. לפיכך העלה הנתבע טענת קיזוז כנגד חובתו לשלם את הסך של 59,000 ₪ המבוססת על תשלומי היתר לבנק הפועלים, סכומים שטען ששילם לספקים במקום התובע, דמי שכירות שחבה לו החברה וחובות נוספים של החברה כלפיו. עוד נטען כי זכאי הוא לכספים שהתקבלו מלקוחות החברה והועברו לתובע.

ביחס למחצית עלות כלי העבודה נטען כי מכר חלק מהציוד לכיסוי חובות החברה אותם לא שילם התובע. עוד נטען כי חלק מהציוד נרכש מכספו של הנתבע וחלק שולם לספקים וברכב הואנט שנתפס היו כלי עבודה רבים שנשארו בחזקת התובע. יוער כי טענות אלו לא פורטו בתצהיר הנתבע.

ביחס ללשון הרע נטען כי העילה התיישנה ובכל מקרה חוסה בהגנות הקבועות בחוק בנוגע לאמירה שנאמרה בגדרו של הליך שיפוטי או שהייתה חובה למסור המידע לחוקר הביטוח.

דיון והכרעה

הטענות הדיוניות

5.טענת ההתיישנות נטענה כנגד שתי עילות התביעה. ביחס ללשון הרע, מאחר ואין חולק כי עילת התביעה נודעה לתובע עת הוגש התמליל מטעם חברת הביטוח ביום 20.1.00 לא מצאתי יסוד לטענת ההתיישנות. אף לשיטת הנתבע המידע לא הגיע לאוזניו של התובע טרם מועד זה ולפיכך עולה כי התמלאו תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות בנוגע להעלמת העובדות המהוות את עילת התביעה מעיני התובע. ביחס לטענת השיהוי כנגד עילה זו, אין היא מהווה טענה המונעת את בירור העילה נוכח אי התקיימות התנאים מכוחם ניתן בנסיבות חריגות לדחות תביעה מחמת שיהוי. יחד עם זאת השיהוי בעילה זו יכול ללמד על היקף הנזק של התובע, ככל שייקבע כי לא מדובר בפרסום מוגן.

6.הנתבע טען להתיישנות עילות התביעה הנשענות על הסכם הפירוד נוכח מועד עריכתו ביום 21.11.96 ולכל המאוחר מועד פסק הבורר ביחס להסכם הפירוד ביום 29.10.97. התובע בסיכומיו טען כי תקופת ההתיישנות נעצרה נוכח הליך הבוררות שהחל במרץ 1997 והסתיים רק עם ביטול פסק הבורר ביום 18.4.02, עם פרק זמן קצר בין מתן פסק הבורר לתביעה לביטולו. לטענתו נוכח הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, השנים האמורות אינן באות במנין תקופת ההתיישנות ומבחינת תכלית חוק ההתיישנות, מאחר והנתבע ידע כי התובע לא ויתר על טענותיו, אין מקום לדחיית התביעה מחמת התיישנות. בסיכומי הנתבע לא התמודד הוא עם הטיעון המשפטי של התובע ודי בטעם זה כדי לדחות את טענת ההתיישנות.

מאחר ואין חולק כי סמוך לאחר הסכם הפירוד נכנסו הצדדים להליכי בוררות אשר בפועל הסתיימו רק עם ביטול פסק הבורר, כחמש וחצי שנים ממועד עריכת הסכם הפירוד, עולה כי למרות חלוף השנים לא ויתר התובע על דרישותיו מכח הסכם הפירוד ולכן מתקיימים התנאים המצדיקים את הקביעה כי התקופה בה נוהלו הליכי הבוררות וההליך לביטול פסק הבורר, לא תבוא במניין הזמן לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. לפיכך אני דוחה את טענת ההתיישנות.

(ראה ע"א (מחוזי חי') 4292/98 א.פ פרי בע"מ נ' גבאי, 16.12.99 אליו הפנה ב"כ התובע וכן בש"א 900/08, ת"א (שלום פ"ת) 2892/07 סאני אלקטרוניקה בע"מ נ' אלעזר מליחי אדריכלים בע"מ, החלטה מיום 4.9.08 בבקשה לסילוק על הסף והאסמכתאות שם).

7.גם הניסיון לחסום בירור התביעה מחמת אי הגשת בקשה לפיצול סעדים חסר בסיס. ראשית, יש ממש בטענת ב"כ התובע כי כל עוד לא בוטל פסק הבורר באפריל 2002, ממילא לא ניתן היה לדון בעילה הנעוצה בהסכם הפירוד. טענת הנתבע נשענת על כך שבמסגרת תמ"ש 9991/97 נדון עניינו של הסכם הפירוד ולכן היה צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים כדי להגיש תביעה זו. עיון בפסק הדין בתמ"ש 9991/97 מלמד כי העילה שנדונה הינה השבת סכום ששילם התובע לדורנט בגין רכב הניסן וואנט. אמנם הסכם הפירוד אוזכר בתביעה ובפסק הדין אולם לא נקבעו כל ממצאים ביחס אליו ונדון רק עניין הרכבים תוך שנקבע כי בפועל נהגו הצדדים ביחס לרכב לא בהתאם להסכם הפירוד ולכן דווקא התובע חב בחובות בגין רכב זה, למרות שטען שם כי הנתבע חב בהם מכח הסכם הפירוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ