אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קרמונה נ' נדלר ואח'

קרמונה נ' נדלר ואח'

תאריך פרסום : 15/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות הרצליה
30402-06-11
11/12/2011
בפני השופט:
סיגל רסלר-זכאי

- נגד -
התובע:
גליה קרמונה
הנתבע:
1. איל נדלר
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים מיום 10 פברואר 2011.

פירוט טענות הצדדים

בהתאם לנטען בכתב התביעה במועד התאונה, רכב התובעת עשה דרכו בנסיעה ישרה ברח' יצחק שדה בהרצליה, כאשר לפתע התפרץ רכב הנתבע, אשר יצא מחניה סמוכה, ללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב התובעת.

רכב התובעת ניזוק באופן מוחלט, בהתאם לדו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה, נזקיה של התובעת נאמדו בסך של 12,224 ₪. עוד, נתבע פיצוי בגין שכ"ט שמאי ששולם על ידה בסך של 950 ₪, טרחת ועגמת נפש בשיעור של 500 ₪, הפרשי ריבית והצמדה.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים כי התאונה התרחשה בזמן שהתובע היה בעצירה מוחלטת ורכב התובעת התקרב אליו. עוד נטען על ידי הנתבע כי התובעת איבדה שליטה על רכבה, החליקה ופגעה ברכבו וכך ארעה התאונה.

בדיון שהתקיים ביום 8 דצמבר 2011 העידו התובעת, הנתבע ועד מטעמו מר כהן איזידור.

דיון הכרעה

התובעת חזרה על הנטען בכתב התביעה. לטענתה רכב הנתבעים פרץ לכביש מתוך החניה, בפתאומיות לנתיב נסיעתה. התובעת הפנתה גם לדו"ח פעולה, אשר נרשם במועד על ידי שוטר שהוזמן למקום, וממנו עולה כי הנתבע הודה שיצא לכביש מהחניה אולם התובעת נסעה במהירות לכן התרחשה התאונה.

התובעת בחקירתה הנגדית נדרשה להתייחס לטענה ולפיה בשעה שחלפה על פני מעבר חציה סמוך, שניות אחדות לפני התאונה, כמעט פגעה בהולכת רגל במקום. התובעת הכחישה טענה זו. גם לטענה כי נוכח האירוע במעבר החציה, דעתה היתה מוסחת, השיבה התובעת בביטול והכחישה כל אירוע קודם. עוד השיבה התובעת כי הכביש לא היה רטוב וכי נסעה במהירות איטית המתבקשת בהתאם לתנאי השטח והמקום (הסמוך לביה"ס.)

נציג הנתבעים הציג לתובעת תמונה של זירת האירוע וטענת הנתבע למיקומו במועד התאונה. התובעת הודתה כי כך נראה המקום אולם הכחישה כי התאונה התרחשה על המדרכה, אלא בעת שרכב הנתבעים חודר לכביש ומהווה הפרעה לתנועה ולרכבים. (התמונה הוגשה וסומנה נ/1)

הנתבע במסגרת עדותו הודה כי יצא מחניה סמוכה, "יצאתי מחניה, ירדתי מהמדרכה... המתנתי עד שיתפנה התנועה מול המפרץ, ..." (עמ' 2 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון). אולם, לטענתו היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה (שם, ש' 30).

מר כהן, עד מטעמו של התובע, (מכירים מהשכונה ומבה"ס) טען כי במועד התאונה היה גם כן בחניה ממנה יצא הנתבע. בהתאם לגרסתו רכבו של הנתבע עמד ביציאה מהחניה "ביציאה מהמדרכה יש מפרץ חניה, לא על הכביש, לא בלט על הכביש, הוא היה בעמידה מוחלטת.... הכביש היה רטוב. " (שם, עמ' 3 ש' 9-10)

לטענתו, התרחש אירוע במעבר החציה אבל לא היה ממוקד בו ואינו יכול להתייחס אליו.

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות, עדויות הצדדים ומוצגיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל אולם בהפחתה של אשמה התורם של התובעת.

מעיון בתמונה שצולמה על ידי הנתבע (כשחזור לארוע) עולה כי הכביש מתעקל במקום בו ארעה התאונה. עוד מעיון בתמונות למיקום הפגיעה ברכבים עולה כי רכבה של התובעת נפגע בחזית, עם מוקד ימני מודגש ואילו רכבו של הנתבע נפגע בחלקו השמאל פינתי בלבד. מנגנון זה של פגיעה מתיישב יותר עם גרסתה של התובעת ולפיה "חדר" רכבו של הנתבע לנתיב נסיעתה בחוסר זהירות, מאשר עם טענתו של הנתבע ולפיה התובעת הסיטה את רכבה בבהלה או כתוצאה מהחלקה ופגעה בו באופן חזיתי. מנגנון פגיעה שכזה היה יוצר פגיעה שונה ברכבו של הנתבע.

בנוסף, מצאתי עדותה של התובעת אמינה ומדוייקת לעומת עדותו של הנתבע אשר מצאתיה מתחמקת ומתמקדת בטיעונים שונים שאינם רלבנטיים לתאונה נשוא ההליך. העובדה כי עד מטעמו חיזקה את גרסתו אינה טעם המצדיק קבלתה. התרשמתי כי העד אינו אובייקטיבי ולכן הגם שתמך בגרסת הנתבע החלטתי להתעלם ממנה.

אין מחלוקת כי הנתבע ביקש להשתלב בתנועה בשעה הוא יוצא מחניה. הכביש התעקל ובתנאי ראות של גשם וכביש רטוב, עצם העובדה שהנתבע היה בעצירה, גרסה עליה חזר הנתבע, אינה רלבנטית. השאלה היא היכן עצר הנתבע בטרם התרחשה התאונה ולעניין זה אני מקבלת את גרסת התובעת כי התפרץ לכביש. שוכנעתי כי גם במקום בו עמד היווה הפרעה לתנועה בחוסר זהירות המתבקשת מתוואי הדרך.

בנסיבות אלו אני מוצאת את הנתבע אחראי לנזקי התובעת. ברם, בהיות הכביש רטוב ובנהיגה בסמוך לבית ספר, היה על התובעת לנקוט משנה זהירות ולנהוג במהירות איטית יותר אשר תאפשר בלימת חירום גם בנסיבות המתוארות על ידה. מצאתי לפיכך, להפחית 20% מנזקי התובעת בגין אשמה התורם.

הנתבעים יפצו התובעת בגין נזקיה, כמפורט להלן, נזק ישיר בשיעור של 14,000 ₪ בהפחתת 10 % בגין השרידים, ובהפחתת אשמה התורם של התובעת בסך של 10,080 ₪. עלות שכ"ט שמאי בשיעור של 950 ₪. הוצאות ההליך בשיעור של 500 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ