קרביץ נ' יפת ואח'

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה למתן צו הריסה וחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בסך 362,798 ₪, בגין חריגות תכנוניות נטענות הקיימות בשטחם של הנתבעים, וכן בגין נזקים שונים שנגרמו, לטענת התובעים, לנכסם.

2. גב' נעמי קרביץ, התובעת 1, היא אמו של מר שלום קרביץ, התובע 2.

על פי כתב התביעה המתוקן, גב' קרביץ היא בעלת זכויות החכירה לדורות בנכס הידוע כגוש 4243 חלקה 299, ברחוב האתרוג 29 בראשל"צ, החל משנת 1983, והעבירה את כל זכויותיה בנכס למר קרביץ, במסגרת ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 14/1/03 (אישור הזכויות ממינהל מקרקעי ישראל והעתק מייפוי הכח צורפו כנספחים א'-ב' לכתב התביעה המתוקן).

התובעים טענו, כי הנתבעים הם בעלי הזכויות להירשם כחוכרים לדורות של מגרש בשטח של כ- 252 מ"ר, הסמוך למגרשם.

לטענת התובעים, במשך עשרות שנים ניצבו על גבי החלקה ארבע יחידות דיור צמודות, אשר נבנו על ידי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"). שתיים מיחידות דיור אלה (יחידה 2 במלואה ויחידה 3 בחלקה) שהוחזקו על ידי עמידר, נהרסו (כפי הנראה, על ידי עמידר). בעקבות כך, על פי הנטען, נותרו שתי יחידות - יחידה 1 - יחידה חזיתית של משפחת חזני, שנמכרה לנתבעים, וכן יחידה 4 - המצויה בבעלות התובעים. בנוסף, טוענים התובעים, כי עמידר הותירה את החלק הנותר מיחידה 3 בחזקתו הבלעדית של מר קרביץ, וזאת על מנת שלא לגרום נזקים ליחידה 4.

3. על מגרשו של מר קרביץ נבנה צריף שגודלו כ-37.74 מ"ר, אשר בצדו הצפוני ממוקם מטבח הבנוי מבלוקים בגודל של כ- 7.25 מ"ר, מבנה בלוקים הצמוד לצריף בכיוון מזרח, בגודל של כ-23.59 מ"ר, וכן סככה בגודל של כ-14 מ"ר. לטענת התובעים, הצריף והמבנה שימשו למגורים, בתחילה למגוריו של מר קרביץ ומשפחתו, ולאחר מכן, לאורך השנים, הושכרו המבנים בשכירויות בלתי מוגנות לדיירים שונים. בנוסף, גדר המטבח וחלק קטן מהצריף (יחידה 3) שהיה בבעלות חברת עמידר, היו הגבול בין מגרשם של הנתבעים לבין מגרשו של מר קרביץ.

על פי הנטען, ביום 15/6/98 רכשו הנתבעים את חלקם ממשפחת חזני, ובשוגג צוין בהסכם, כי חלקם הוא 500 מ"ר. לאחר שהתברר כי הדבר נובע מטעות, נחתם נספח להסכם ובו נרשם במפורש, כי הנתבעים רוכשים שטח של כ-252 מ"ר והושב להם סכום שווה ערך ל-50,000$ (העתק ההסכם והנספח צורפו כנספחים ד' ו-ה' לתביעה).

5. התובעים טוענים, כי בשלב מסוים בשנת 2000, או בסמוך לכך, החלו הנתבעים להרוס את החלק הנותר מצריף 3, הצמוד למגרשם, המצוי בחזקתו של מר קרביץ, ורצפו שטח של כ-28 מ"ר בתוך חלקו של מר קרביץ. לטענת התובעים, בפעולות אלה, פגעו הנתבעים במבנה 4, כך שנותר חשוף לרוחות וגשמים, ואף הותירו בצריף 4 עיוותים בקירות, כתוצאה מפגיעות טרקטור.

על פי הנטען, בתחילת חודש אוקטובר שנת 2001 או בסמוך לכך, הרסו הנתבעים, על ידי טרקטוריסט מטעמם, את הסככה והמטבח שהיו בחזקתו ובבעלותו של מר קרביץ, ולאחר מכן, ביום 15/10/01, הציתו הם או מי מטעמם את צריף 4 ואת המבנה, אשר מלוא הזכויות בהם היו בבעלותו של מר קרביץ, באופן שגרם לנזק בלתי הפיך.

טענה נוספת של התובעים היא, שהנתבעים בנו את ביתם בניגוד לתוכנית בניין עיר וללא הוצאת היתר בנייה כדין, בגין כך הוגש כנגדם כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בראשל"צ, וכיום תלוי ועומד כנגדם צו הריסה, אשר טרם בוצע.

יצויין, כי על פי הנטען, הנתבעים הגישו תובענה כנגד מינהל מקרקעי ישראל בה עתרו לקבלת 500 מ"ר מהחלקה, אך תביעתם נמחקה בהחלטתו מיום 3/2/05 של כב' השופט צבי גורפינקל (נספח ו' לכתב התביעה).

6. הנתבעים הגישו תביעה לבית משפט השלום בראשל"צ, לפירוק השיתוף בחלקה, ולבסוף הושגה הסכמה שאושרה בפסק דין מיום 6/3/07 (נספח ח' לתביעה). במסגרת ההסכם בין הצדדים, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין, נקבע, בין היתר:

"...1. כל הצדדים מסכימים למתן פסק דין לפירוק השיתוף במקרקעין נשוא כתב התביעה.

2. פירוק השיתוף יעשה בגבולות המפה הטופוגרפית שהוגשה לבית המשפט וסומנה במ/1 ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכמה זו.

3. למען הסר כל ספק יובהר כי מדובר בחלוקה קרקעית בלבד, ואין בחתימתם של בעלי הדין על הסכם זה משום הסכמה לגבולות המבנים ועצם קיומם על המקרקעין.

4. יובהר למעלה מכל ספק כי התובעים חייבים לפנות בהליכים לקבלת היתר בנייה, וזכותו של הנתבע 2 מר קרביץ שלום להתנגד לכל תוכנית שתוגש ע"י התובעים.

5. יש לחזור ולציין כי ההסכמה לחלוקה היא לחלוקת המקרקעין בלבד, ולא למבנים ו/או לגבולות המבנים המסומנים על המפה הטופוגרפית במ/1 ...".

7. התובעים טוענים, כי על הנתבעים להתאים את ביתם לתוכניות בניין עיר ולהנחיות ועדת בניין עיר, והם עותרים למתן צו הריסה וכן לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, בסך 362,798 ₪.