אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קנוניה אינה מקימה עילה לפסק דין הצהרתי למינוי בן ממשיך

קנוניה אינה מקימה עילה לפסק דין הצהרתי למינוי בן ממשיך

תאריך פרסום : 19/11/2014 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
36312-10-13
22/09/2014
בפני השופט:
אסף זגורי

- נגד -
התובעת:
ש.ד.
הנתבעים:
1. ב.ד.
2. רשות מקרקעי ישראל
3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

פסק דין
 

 

האם קנוניה בין אם לבנה יכולה, לכשעצמה, ליצור זכות מסוג "בן ממשיך", מקום שלא היה מינוי שכזה מעולם? זו גולת הכותרת של התביעה שבפניי.

 

הצדדים:

 

1.         התובעת הינה כלתה של הנתבעת 1 ואשתו לשעבר של בנה, מר ש.ד. לשם הנוחות ייקראו הצדדים: "האשה", "האיש" ו"החמות" או בשמותיהם הפרטיים: "ש.ד.", "ש.ד." ו"ב.ד.".

 

2.         ב.ד. הינה בעלת זכויות השימוש במשק 81 במושב ***.

 

3.         הנתבעת 2 הינה רשות מקרקעי ישראל והיא הבעלים של המקרקעין עליהם הוקם המושב (להלן : "רמ"י").

 

4.         הנתבעת 3 היא הסוכנות היהודית ובזמנים הרלבנטיים שימשה כגורם מיישב מטעם רמ"י ביחס למקרקעי המושב ***.

 

5.         בין רמ"י לבין הסוכנות נחתם חוזה שכירות תלת צדדי (רמ"י (בעלים) – סוכנות (גורם מיישב) – אגודה שיתופית *** (ברת רשות)) ובצמוד לו רשימת כל בעלי הנחלות במושב (בני רשות).

 

 

העובדות:

 

6.         התובעת וש.ד. נישאו זל"ז ביום 15/10/1984, התגוררו תקופה קצרה ב*** ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שנמצאת בנחלה מס' 81 במושב *** שזכויותיה רשומות על שם ב.ד..

 

7.         ביום 2/2/1997 חתמו ב.ד. ובנה ש.ד. על תצהיר משותף שזו לשונו:

           

"1.          אנו נותנים תצהירנו זה לבקשת הסוכנות היהודית ו/או לבקשת כל המעוניין.

          2.            אני ד.ב. אמו של ד.ש. הנ"ל.

          3.            אני ד.ש. הנ"ל בנה של ד.ב. הנ"ל.

4.            אני  ד.ב. הנ"ל קובעת את בני ד.ש. הנ"ל כבני הממשיך ומסכימה כי יבנה בית מגורים בנחלה"

 

8.         סמוך לאחר מכן וככל הנראה בשנת 1998 החלו התובעת ובעלה לבנות בית בנחלה וזאת באמצעות פדיון 2 קרנות השתלמות של ש.ד. ובעיקר על ידי כספי הלוואת משכנתא שקיבלו מבנק טפחות, משכנתא שתלויה ועומדת עד היום.

 

9.         ביום 10/5/2008 התגרשו הצדדים זו מזה, ללא שערכו הסכם גירושין כלשהו או הסדר איזון משאבים.

 

10.        ביום 21/7/2008 הגיעו למשרדי הסוכנות, ב.ד. ובנה ש.ד. וביקשו לבטל מינוי בן ממשיך, ככל שזה נעשה. ביום 11/8/2008 הודיעה הסוכנות בכתב לחמות, כי לא מונה במשק בן ממשיך.

 

11.        מאז גירושי הצדדים, מתגורר בנה ש.ד. מחוץ לבית שבנה בנחלה והתובעת טוענת שהיא מתגוררת בבית לסירוגין (עובדה שנטושה במחלוקת).

 

טענות ש.ד.:

 

12.        ש.ד. טוענת, כי רק על יסוד תצהיר מינוי ש.ד. "כבן ממשיך" הסכימה לטעת יתד במושב *** ולהתגורר שם ואף להשקיע שם את כל הונה וחייה (סעיף 5 לתביעה). כל זאת, מתוך ידיעה שלאחר 120 שנותיה של חמותה, היא תהיה הבעלים של הנחלה (סעיפים 10-11 לכתב התביעה).

 

13.        ש.ד. טוענת, כי בהיותה "בת ממשיכה" ועל פי הרציונל של הרעיון השקיעה בפיתוח המשק, נטיעת המטעים והחזקתם (על פני 30 דונם), רכישת ציוד חקלאי, פיתוח תשתיות מים, הקמת לול מטילות ביצים וכיו"ב (סעיף 6 לכתב התביעה).

 

14.        עוד מוסיפה היא, כי בסמוך לאחר הגירושין נקטה חמותה בתחבולה ובקנוניה עם בנה ש.ד. ופנתה לסוכנות לבטל את מינוי "הבן הממשיך", שעה שאם לא היה מינוי שכזה לא הייתה פונה כלל לבטלו.

 

טענות  החמות:

 

15.        ב.ד. טוענת, כי בשנת 1997, פנה אליה ש.ד. בבקשה לבנות בית בשטח הנחלה והיא נעתרה לפנייתו ובלבד שהנחלה תישאר ברשותה. ב.ד. מאשרת, כי חתמה על התצהיר מיום 2/2/1997 ואשר צורף לכתב התביעה (סעיפים 17-19 לכתב ההגנה).

 

16.        ב.ד. טוענת, כי מעולם לא מינתה את ש.ד. כ"בן ממשיך" או כל בן אחר וכי הדבר נוגד את תפיסת עולמה, לפיה על המשק או שוויו להתחלק בין כל 13 ילדיה בחלקים שווים וזאת לאחר שיבה טובה (סעיף 19 לכתב הגנתה).

 

17.        ב.ד. מכחישה גם את טענותיה העובדתיות של כלתה: היא מכחישה כי התובעת ובעלה ש.ד. השקיעו במשק. היא מכחישה כי אי פעם הבטיחה למי מהם, כי ימונו "כבנים ממשיכים". היא טוענת, כי ש.ד. הגיעה מטעמי נוחות בלבד להתגורר במושב *** ולא על יסוד כל מצג. היא מבקשת להישען גם על כתבי ההגנה של רמ"י והסוכנות השוללים קיום מינוי בן ממשיך ולבסוף היא מכחישה בתוקף קיומה של קנוניה או תכסיסנות כלשהי מצדה. לדבריה, במהלך הגירושין, אך פנתה לסוכנות כדי לברר אם אכן נעשה מינוי של "בן ממשיך" ולא לשם ביטולו של מינוי שכזה אשר מוכחש על ידה.

 

טענות רמ"י

 

18.        רמ"י טוענת, כי ברישומיה אין זכר למינוי "בן ממשיך" כלשהו.

 

19.        רמ"י מתנגדת לתביעתה של ש.ד. וטוענת, כי באם תתקבל התביעה, ייווצר מצב שהנחלה תירשם על שני בתי אב (הואיל והצדדים גרושים כיום) והדבר יביא בהכרח לפיצול הנחלה בעתיד – דבר העומד בניגוד לעיקרי יסוד בהקשר זה של ההתיישבות החקלאית בנחלות.

 

טענות הסוכנות:

 

20.        הסוכנות טענה, כי ברישומיה, הנחלה רשומה על שם החמות ואין מינוי בן ממשיך כלשהו ובפרט, התובעת לא מונתה "כבן ממשיך".

 

21.        הסוכנות הוסיפה כי בתיק המשק קיים התצהיר המשותף של החמות ובנה מיום 2/2/1997 ברם הליך מינוי "בן ממשיך" מעולם לא הושלם. הסוכנות הפנתה לפסק דין אזולאי ולחוסר הוודאות נכון לשנת 1997 עת פורסמה הוראת אגף חקלאי 55 של רמ"י והוסיפה, כי בשנת 1997 לא נעשו רישומי בן ממשיך כלל.

 

22.        הסוכנות הסבירה כי ביום 21/7/2008 הגיעו החמות ובנה ש.ד. למשרדי הסוכנות במטרה לברר האם קיים רישום של מינוי "בן ממשיך" וככל שהתשובה לכך בחיוב – במטרה לבטלו. ביום 11/8/2008 הודיעה הסוכנות לחמות בכתב, כי לא קיים מינוי של "בן ממשיך" בנחלה.

 

23.        הסוכנות אינה רואה עצמה כצד בהליך והודיעה כי תסכים לכל פסק דין שיינתן בסכסוך המשפחתי.

 

הליך ההוכחות:

 

24.        כל נסיונות בית המשפט לפשר בין הצדדים ולהביאם להסכמות שתייתרנה הכרעה שיפוטית לא צלחו. כל זאת נוכח התעקשותה של התובעת על מינויה "כבת ממשיכה" ועל כך בלבד.

 

25.        במצב דברים זה (וכאשר מדובר בהליך 3 שנוקטת התובעת כנגד חמותה), עתרה ב.ד. לסילוק התביעה על הסף. בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט, הגם שהובעה עמדה כבר במסגרת החלטה זו בדבר סיכוייה הנמוכים ביותר של התביעה.

 

26.        עם דחיית הבקשה לסילוק על הסף ניתנו הוראות בית המשפט בדבר הגשת תצהירים וראיות וכן נקבעה התובענה להוכחות וסיכומים משפטיים בכתב וסיכומים עובדתיים בע"פ במהלך ישיבת היום.

 

27.        התובעת הגישה תצהיר המונה 6 עמודים שמחציתו טיעונים משפטיים ואסמכתאות מהפסיקה ולא טרחה לצרף ולו מסמך אחד לביסוס טענותיה העובדתיות. התובעת לא הזמינה עדים, לא ביקשה תעודת עובד ציבור מהגורמים המיישבים ולמעשה זולת תצהירה ועדותה, לא היו בידיה ראיות כלשהן.

28.        בצדק רב (בדיעבד) טען ב"כ המלומד של התובעת, כי הלכה למעשה, מיותר לקיים את ישיבת ההוכחות לאור תצהירה של התובעת והיעדר על ראיות נוספות מצדה. אילו היינו מדמים הליך זה להליך פלילי, הרי לאור תצהיר התובעת, ניתן היה ליתן פסק דין ללא צורך בשמיעת העדויות בבחינת אין להשיב לאשמה בהליך האזרחי ("no case - no answer"). אפשרות זו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס ה' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, (פורסם במאגרים, 2005) שם נקבע על ידי כב' השופט גרוניס כתוארו דאז:

 

"אשר לאפשרות של העלאת טענה של "אין להשיב לאשמה" בתחום האזרחי, קביעתנו היא שאין לאפשר העלאת הטענה, אלא כאשר הנתבע מוותר על הבאת ראיות מטעמו. במקרה כזה, למעשה אין עסקינן עוד בטענה האמורה, שהרי ויתורו של הנתבע על הבאת ראיות מביא לסיום פרק ההוכחות במשפט."

 

29.        אלא שבית המשפט סבר בפתח הדיון שנכון יהיה בכל זאת לאפשר לתובעת לבוא יומה, שמא תוכל להוכיח טענותיה באמצעות עדויות הנתבעת. מאוחר יותר, התחוור כי בעדותה של התובעת סתירות עמוקות לעומת הנטען בתצהירה ובכתב התביעה והדברים יבוארו בהמשך. יתכן והיה מקום לשקול טענתו זו של ב"כ התובעת מחדש לאחר שמיעת עדות התובעת.

 

30.        הנתבעת מצדה הגישה תצהירה שלה ושל 3 ילדיה: ב., ש. ו-ר.. כן צירפו הנתבעת והעדים מטעמה מסמכים שונים לתצהיריהם. הנתבעת הגישה סיכומים כתובים לעניין הטיעון המשפטי והוסיפה סיכומים בע"פ לאחר שמיעת הראיות.

 

31.        כאמור, לא נשמעו ולא הובאו על ידי מי מהצדדים עדים חיצוניים שאינם בני המשפחה.

 

32.        יצויין, כי התובעת כלל לא צירפה את האגודה השיתופית *** לכתב התביעה ולא העידה נציגים מטעמה ובכך למעשה יש משום הודיה מצדה בכך שלא נעשה כל הליך של מינוי בן ממשיך כפי שנהוג לעשות (מינוי על ידי ההורים, אישור או המלצת אגו"ש והעברה לאישור בסוכנות).

 

 

 

 

נטל ראייתי:

 

33.        כידוע, הקביעה, מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים, האחד: "המוציא מחברו עליו הראיה", והשני: "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי", הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות. לשון אחר, נטל השכנוע במשפט אזרחי נקבע בדרך כלל על יסוד העיקרון, כי בעל הדין צריך לשכנע את בית המשפט בקיום אותן עובדות שבהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. את התשובה על השאלה, על מי מבעלי הדין חל נטל השכנוע, גוזרים אפוא מן הדין המהותי. יודגש, כי התובע נושא בנטל השכנוע בנוגע לכל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, לרבות יסודותיה השליליים, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע בנוגע לכל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו.

 

34.        במקרה שבפניי, מדובר בתביעה לסעדים הצהרתיים שלא מכוח מסמכים או מינוי שאושר על ידי הסוכנות ו/או רמ"י אלא מכוח קנוניה. ומהי הקנוניה? לטענת התובעת, בעלה לשעבר הבטיח לה, כי ימונו כבנים ממשיכים וזאת כאשר בנו את ביתם בשנת 1997 ובעת הגירושין פעל מאחורי גבה יחד עם עמו לביטול המינוי.

 

35.        הקושי הראייתי של התובעת הוא כפול ומכופל בנסיבות המקרה: לא זו בלבד שעליה להוכיח שמונתה "כבת ממשיכה" יחד עם בעלה לשעבר (שאף לא צורף כצד להליך), אלא שעליה להראות כי מינוי זה תקף, שריר וקיים חרף היעדר רישומים אודותיו ברמ"י ובסוכנות. ואם תוכיח את אלה, הרי או אז יידרש בית המשפט לבחון אם הוכיחה קיומה של קנוניה בין ב.ד. לבנה ש.ד. לביטול המינוי. ואם בכך אין סגי, יש לציין לעניין קנוניה ותרמית, כי הפסיקה דורשת נטל ראייתי מוגבר לאור "הפליליות" של הטענה (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ (1) 589).

 

36.        העדויות וכתבי הטענות מלמדות מלכתחילה באופן חד משמעי, כי התובעת התרכזה אך ורק בהוכחת הקנוניה, כאילו הוכחתה די בה כדי ליתן לה הסעד של הצהרה עליה "כבת ממשיכה". הדבר מצא ביטוי גם במיעוט הראיות והעדויות שהביאה התובעת, אך בעיקר אלה שלא הביאה (כמו נציגי אגודה וסוכנות, עוה"ד שערך את תצהירם המשותף של ב.ד. ובנה), בהיעדר מסמכים נלווים כלשהם לתצהירה ובאסטרטגיה משפטית שגויה מן היסוד בכך שגתה היא קשות, שגיאה שהפכה את תביעתה לחסרת סיכוי. אין די בהוכחת קנוניה כדי ליצור זכות של "בן ממשיך" יש מאין. אין להפוך את היוצרות. מכך בלבד שנעשה ניסיון לבטל מינוי בן ממשיך ככל שנעשה, לא יוכל בית המשפט להסיק על קיומו של מינוי כאמור.

 

ניתוח העדויות:

 

37.        עדות התובעת עומדת בסתירה לחלק ניכר מהעובדות שתוארו בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית:

 

37.1.     התובעת טוענת בכתב תביעתה (סע' 11-12), כי נערך הסכם גירושין במסגרתו הוסכם שהתובעת תיוותר בביתה שבמשק עם הילדים ובמהלך ההסכם לא עלתה כל טענה, כי התובעת לא מונתה "כבן ממשיך" ; לאחר ישיבת קדם המשפט הודיעה התובעת כי לא נערך כלל הסכם גירושין ועל דברים אלה חזרה בעדותה היום (עמ' 15 שורות 19 -23 לפרוטוקול):.

 

"ש.    יש פסק דין שקובע מה הרכוש המשותף שלכם איך מחלקים אותו? יש הסכם גירושין בנושא הזה

ת.      לא נעשה שום הסכם. רק לגבי המשכנתא. הסכם 50% עד גמר המשפטים

ש.      אין שום הסכם שמחלק את הרכוש המשותף

ת.      אין שום הסכם"

 

37.2.     התובעת מדברת בתצהירה ובתביעתה על מינוי שניתן לה ולבעלה "כבנים ממשיכים" ודיברה בלשון רבים בהקשר זה בכל מקום בו נזכרה סוגיית מינוי "הבן הממשיך" ובחלק מהמקומות הצהירה, כי הובטח לה אישית שתמונה "כבת ממשיכה" (ראו למשל סעיפים 7-8-9 לתצהירה של התובעת). בסעיף 11 לתצהירה הגדילה התובעת עשות והעידה, כי הגם שבתצהיר משנת 1997 קבעה חמותה את בעלה "כבן ממשיך" היא אמרה לה שהיא רואה גם בה "כבת ממשיכה". ודוק, אין מדובר באמירה אחת, אלא היא "תמיד" אמרה זאת כלשון התובעת ; עדותה של התובעת מעל דוכן העדים במענה לשאלות בית המשפט גילתה את האמת והיא שחמותה מעולם לא שוחחה עם התובעת על מינויה או מינוי בעלה "כבן ממשיך" וללא ספק מעולם לא הבטיחה לתובעת כי תמונה "כבת ממשיכה". כך היו דברי התובעת עצמה מעל דוכן העדים (עמ' 18 שורות 4 – 19 לפרוטוקול).

 

"ש.    מה היא הבטיחה לך?

ת.      היא בעלת המשק. היא הבטיחה לגרוש לי.  זה נקרא לי? ברגע שהוא בא לומר לי, אני בניתי בית בתוך הנחלה

ש.      שמעת ממנה שאת בת ממשיכה?

ת.      במילים שנאמרו מדי פעם. זה לא כתוב.

ש.      היא אמרה לך שאת הבת הממשיכה.

ת.      לבן שלה, שהאמנתי בו

ש.      האם היא אמרה לך שאת בת ממשיכה ותקבלי את המשק אחרי שהיא תמות

ת.      לי לא. לבעלי אמרה.

ש.      אמרה לך

ת.      אמרה לבעלי והאמנתי לו

ש.      את לא שמעת אותה אומרת לבעלך אמרת שבעלך אומר לך? אין לך בעצם אמירה בעל פה שהיא אמרה לך שתהיי בת ממשיכה

ת.      היא אמרה לבעלי, האמנתי לו, וזאת עובדה שאם אני בתוך הנחלה ולקחתי משכנתא, והיא חתמה על מסמכים, הסוכנות לא יתנו אישור על בית נוסף בתוך הנחלה אם היא לא חותמת למי שהוא בן ממשיך" (ראה גם חזרה על הדברים בעמ' 19 שורות 20-21).

           

37.3.     התובעת טוענת בכתב התביעה ובתצהירה, כי לא זו בלבד שהשקיעה את כספיה בבניית הבית אלא נהגה "כבת ממשיכה" לכל דבר ועניין בעצם ניהול והשקעה במטעים, ציוד השקיה, הקמת לול וכיו"ב. מעבר לעובדה שהתובעת לא טרחה ולו מסמך אחד להוכחת טענותיה, הרי שמעל דוכן העדים לא ידעה לפרט השקעה אחת שבוצעה וכל שאמרה כי בעלה היה אמון על כך. התובעת העידה, כי היו לה מסמכים שמסרה לב"כ הקודמת ולא הסבירה מדוע לא צורפו. התובעת סותרת עצמה בכך שמאשימה את ש.ד. בכך שהיה מהמר כפייתי שנטל לפני עשור כספים מבנם המשותף לכיסוי חובות, אך מנגד טוענת שהוא השקיע במטעים:

 

"ש.    האם קיבלת סכומים מחמותך כעזרה לצורך בניית הבית

ת.      לא שידוע לי. בחיים לא.

ש.      למה לא צירפת אף חשבונית לתצהיר שלך שיכולה ל למד על השקעות שלך במשק?

ת.      כל התיק וכל מה שהיה לי וכל מה שהגרוש שלי ניהל וכל המסמכים היו אצלי במגרות והעברתי הכל לעו"ד סמדר

ש.      למה לא צרפת חוות דעת שיכולה ללמד על השבחה שעשית למשק, שווי המשק.

ת.      כל מה שהיה לי בתיק עברתי הליך קשה עם עו"ד סמדר, והיה חיסיון לקוח, הכל נמצא שם.

ש.      את מדברת על חיים קשה, בעל מהמר, על זה שהשקעת את כל הכספים שלך בבניית הבית

ת.      נכון

ש.      איך נשאר לך כסף על השקעות נוספות בנחלה?

ת.      איזה כסף?

ש.      השקעות בנחלה. השקעת בנחלה?

ת.      כל מה שיש לי השקעתי.

ש.      לא בבית. אני לא מדבר על בית המגורים שבניתם מכספכם, אני שואל על הנחלה. מטעים, טרקטורים, מערכות השקייה.

ת.      המטעים הושבחו

ש.      מאיפה נשאר לך כסף לאותן השקעות?

ת.      יחד עם בעלי. אני ובעלי היה לנו חשבון נפרד.

ש.      זה יצא מהחשבון שלך או שלו?

ת.      מהמשק שקיבלנו מהמשכורת של בעלי מההימורים, הכל היה בלגן

ש.      אי פעם נרשם ציוד חקלאי על שמך או שם בעלך?

ת.      נתתי לבעלי לנהל את זה

ש.      האם ידוע לך על ציוד חקלאי שנרשם על שמך או שם בעלך.

 

ב"כ התובעת: חברי מדבר מחוסר ידיעה. אי אפשר לרשום על בן ממשיך שום ציוד. אלו הוראות. גם טרקטור בן ממשיך לא יכול לקנות. כשהיו קונים טרקטורים היו נותנים פקודה ורק בעל משק והאגודה הייתה נותנת התחייבות דרך כרטיס של משק.

 

ת.      בעלי ניהל את כל המשק. הוא בעלי. הוא יצא ועזר ותמך. "

(עמ' 22 שורה 12 עד עמ' 23 שורה 8)

 

37.4.     התובעת טענה בתביעה ובתצהיר, כי היא היחידה שהתגוררה בסמוך לתובעת וטיפלה בה כבת בעוד שיתר בני המשפחה התרחקו מהתובעת וכלל לא רצו לחיות במושב, ברם סתרה טענה זו בהעידה שבתה של ב.ד., ב.ש, מתגוררת עמה מזה 40 שנים וכך נוהגים לבקר כל ילדיה מעת לעת (עמ' 25 שורה 18 לפרוטוקול, עמ' 24 שורות 18-26 לפרוטוקול).

 

37.5.     ביחס לרוב דבריה של התובעת מעל דוכן העדים כפי שפורטו לעיל, בית המשפט מאמין לה, ברם דווקא בשל כך נחלשת תביעתה עוד יותר שעה שמדובר בסתירות משמעותיות בין העדות לבין התביעה והתצהיר.

 

37.6.     התובעת טענה וחזרה וטענה כ'מנטרה', כי לא הייתה שבה להתגורר במושב *** אלמלא היה מובטח לה שתמונה "כבת ממשיכה". ביחס להצהרה זו, אינני משוכנע במהימנותה וזאת בשים לב לעדויות האחרות שהובאו על ידי הנתבעים ולאור החזרה הבלתי נלאית על אותו משפט שנראה שהתובעת פשוט "התאמנה" עליו לפני עדותה בפניי בניסיון לשכנע כי באמת ובתמים סברה שהיא בת ממשיכה או מונתה ככזו.

 

37.7.     לאור כל האמור לעיל, עדות התובעת אינה יכולה לבסס התביעה ועילותיה.

 

  1.         העדויות מטעם הנתבעת:

 

38.1.     עדות הנתבעת הינה עדות בעייתית במובן זה שמדובר באשה מבוגרת מאוד, בת 94 שנים, שאינה יודעת קרוא וכתוב, אינה מתמצאת בהליכים משפטיים או מנהליים כלשהם – אך יחד עם זאת כוחה עדיין עמה.

 

38.2.     אין בלבי ספק, כי בדומה לתובעת, גם הנתבעת הגיעה אל דוכן העדים כשהיא מאולפת ומוכנה לשגר מסר אחד (ללא קשר לשאלות שנשאלה) והוא כי המשק שלה, כי מעולם לא הבטיחה אותו לש.ד. וכי כל שהסכימה היה זה לתת לתובעת ובעלה לשעבר אפשרות לבנות בית בנחלה.

 

38.3.     למעשה, קשה להאמין אם בכלל שחלק ניכר מתצהירה של התובעת הובן על ידה וברור לי, כי רבים מהמונחים והמושגים שבכתב ההגנה ובתצהירה כלל אינם נהירים לה. כך למשל, גם את פסק הדין יקשה עליה להבין, אלא אם כן יוסבר לה מילה אחר מילה בלשון מאוד פשוטה ובסיסית ואף זאת בתהליך ארוך מאוד.

 

38.4.     יחד עם כל זאת, האמת חייבת להיאמר: מעל דוכן העדים לא עלה בידי ב"כ התובעת לחלץ מהנתבעת ולו פעם אחת אמירה או אזכור של התחייבות או הבטחה של ב.ד. לבנה או לתובעת, כי ימונו בנים ממשיכים. התובעת שבה והעידה כי בחתימת התצהיר המשותף התכוונה רק לאפשר בניית בית נוסף בנחלה.

            זאת ועוד, הנתבעת שבה על האמור בכתב ההגנה בכל הנוגע לרציונל של אי מינוי בן ממשיך על ידה אלא חלוקת המשק בין 13 ילדיה וזאת לאחר שיבה טובה. בנוסף, הנתבעת מסרה הסברים משכנעים לטעמים שהביאו את התובעת ובעלה לבקש ממנה בשעתו לבנות בית בנחלה.

            הדברים נאמרו על ידי הנתבעת מספר רב של פעמים ודי לנו בציטוט מייצג מדבריה בהקשר זה בעמ' 27 שורה 14 עד עמ' 28 שורה 10:

 

"ת.    שזה המשק שלי. אני לא מבינה מה אתה אומר. המשק שלי הבית שלי

ש.      את מבינה על מה חתמת.

ת.      על המשק שלי.

ש.      את יודעת על מה חתמת?

ת.      תגיד לי מה אגיד לך על מה.

ש.      על מה חתמת? אצל בא כוחך.

ת.      על המשק שלי. על הטרקטור שלי, והלול שלי, ונתתי לו לבנות בית.

ש.      מה זה בן ממשיך?

ת.      לא חתמתי על בן ממשיך

ש.      מה זה בן ממשיך?

ת.      יעני בן אחרון.

ש.      מה זה בן אחרון?

ת.      האו התחתן, יש לי עוד ילדים שצריכים להתחתן, יש לי בת רווקה בבית שלי. בן ממשיך זה בן שיקח את הכל אבל לא חתמתי דבר כזה. יש לי 13 ילדים ואתן לאחד? למה? יש לי 13. לא אתן לאחד. מי הוא בכלל

ש.      מי זה הוא?

ת.      ש.ד.

ש.      ש.ד. לא בן שלך

ת.      בן שלי. בטח. כפרה.

ש.      את לא חתמת על אף מסמך שש.ד. ואשתו בנים ממשיכים

ת.      לא. רק לבנות בית

ש.      אם חתמת לבנות מים..

ת.      למה שאתן רק לילד אחד? מה קרה?

ש.      אם לא חתמת על זה שש.ד. בן ממשיך?

ת.      טרקטור שלי, והמשק שלי, והלול שלי, והכל שלי, הוא רק בנה, זה הכל.

ש.      למה נתת לו שטח לבנות

ת.      הוא רצה קרוב אלי, והיא איבדה את הוריה, אין לה אמא, וטיפלה בבן שלה, ובאבא שלה, ריחמתי עליה, ואחים שלה, יש לה אח נכה, והבת שלה, אמרתי שאעשה מצווה, הייתי חזקה. "

 

38.5.     בנוסף, בעמ' 31 שורה 31 לפרוטוקול אישרה הנתבעת, כי לא התובעת ובנה ש.ד. השביחו הנחלה או השקיעו בה אלא אך ורק בנה ר.ד.

 

38.6.     ובכל הנוגע לטענת הקנוניה מסרה הנתבעת, כי בעת סכסוך הגירושין הבינה מהתובעת כי היא טוענת שהמשק שלה ולכן פנתה לסוכנות לבירור האם יש מינוי של בן ממשיך (עמ' 40 שורה 28, עמ' 41 שורה 26).

 

38.7.     בדברים האמורים לעיל מאמין בית המשפט לנתבעת.

 

39.        יתר העדויות שהובאו ובפרט עדויות ב.ד.ור.ד. תמכו מאוד בגרסת הנתבעת ; ב.ד. גרה עם אמה כל חייה והיא העידה על צמידותה לאמה ודאגתה לה ועל כך שאמה פנתה לבירור לעניין זכויותיה במשק בשל העובדה שהתובעת התרברבה ברבים בעת סכסוך הגירושין כי המשק שייך לה (עמ' 42 שורה 17, עמ' 46 שורה 30, עמ' 47 שורה 11, 32). לא עלה בידי ב"כ התובעת לחלץ מב.ד. אמירה אחרת או עדות לפיה הובטח אי פעם לש.ד. מינוי של בן ממשיך. כן לא עלה בידו לחלץ ממנה, כי היא מצפה לקבלת המשק לאחר שיבה טובה של אמה והיא חזרה על דברי אמה כי רצונה הוא בחלוקת המשק בין כל 13 האחים. עדותו של ר.ד. היא העדות המשכנעת, היציבה והטובה ביותר שנשמעה מעל דוכן העדים ובית המשפט לא מצא בה רבב. בית המשפט מאמין לר.ד. שהוא זה שהשקיע בנחלה, שמעולם לא היה ידוע למי מהאחים שש.ד. והתובעת מונו כבנים ממשיכים אלא קיבלו אישור מהאם לבנות בית בנחלה. הא ותו לא. הוא העיד, כי אילו היו ממונים "כבנים ממשיכים", הייתה מתעוררת התנגדות בזמן אמת מטעם יתר האחים. גם הוא אישר כי התובעת פרסמה ברבים שהמשק שלה וזה הגורם שהביא את הנתבעת לפנות לסוכנות לערוך בירור בדבר קיום רישום של מינוי בן ממשיך (ולא קנוניה). גם ר.ד. העיד על רצון האם לחלק המשק לאחר שיבה טובה בין כל הילדים בחלקים שווים ולא למנות אחד מהם.

 

40.        מעדותו של הגרוש של התובעת עלה כי לטענתו הוא כלל אינו מהמר, כי מעולם לא השקיע בנחלה וכי האישור שקיבל מאמו היה לבניית בית בלבד ולא "כבן ממשיך". הוא אישר עוד שהתצהיר המשותף נועד לבניית הבית בלבד ולא לצרכי מינוי בן ממשיך. רוב דבריו נשמעו הגיוניים.

 

41.        ניתוח העדויות מעלה באופן ברור, כי התובעת כשלה להוכיח את כל רכיבי התביעה שלה (שכלל לא נוסחה כראוי מבחינת הסעדים) ; היא לא הוכיחה שאי פעם מונתה עם בעלה לשעבר "כבנים ממשיכים" במשק ***. היא לא הביאה את עורך התצהיר המשותף של הנתבעת ובנה כדי לבחון את נסיבות עריכת התצהיר ומטרתו והדבר מחזק הרושם, כי ידעה שאם תעשה כן הדבר יחזק הראיות כנגדה ולא יועיל לה. לא הוזמנו תעודות עובד ציבור או נציגי סוכנות להעיד, האגודה לא צורפה כצד להליך ולא זומנה להעיד. אין עדים חיצוניים זולת עדות התובעת. אין ראיות להימורים של ש.ד.. אין אינדיקציה להשקעה של ש.ד.בנחלה (להבדיל מהבית). הוכח פוזיטיבית, כי הנתבעת מעולם לא הבטיחה לה מינוי "כבת ממשיכה". לתובעת היו אינטרסים אישיים לגור ב*** חרף עדותה (טיפול ועזרה לאחיה ובני משפחתה שהם תושבי המקום) ובנוסף לא היו לה ברירות או חלופות טובות יותר. התובעת ככל הנראה פרסמה בעת הליכי הגירושין כי היא בעלת המשק או מונתה כבת ממשיכה וזה הגורם שהניע את הנתבעת עם ילדיה לפנות לסוכנות ולברר זאת לעומק.

 

סיכום ותוצאה:

 

42.        מדובר בתביעה רבת תקלות ובהתנהלות דיונית חסרה ולקויה מצד התובעת שלא אפשרה לה לעמוד בנטל הראייתי הכבד שהייתה אמורה לעמוד בו אילו חפצה היא בסעדי התביעה.

 

43.        בסופו של יום, הטענה היחידה של התובעת היא טענת הקנוניה בין הנתבעת לבין בעלה לשעבר. אך קיים תהום משפטי בין קנוניה לבין יצירת זכות "בן ממשיך". במקרה שלפניי כל שהיה הוא תצהיר משותף של החמות והגרוש שניתן להבין ממנו כי נועד לקבלת הלוואת משכנתא יותר מאשר מינוי בן ממשיך (ולראיה לא נעשה צעד אחד למינוי בן ממשיך ואשרור ההליך). אין גם כל הסבר מצד התובעת, מדוע חרף מספר עשורים של מגורים בנחלה ובמושב לא פעלו היא וש.ד. וללהסדיר רישום מינויים כבנים ממשיכים ו/או חברות באגודה, אם זה אכן היה הסיכום. לא הוכחה כל השקעה במשק מצד התובעת וש.ד.. כאן המקום לאזכר את תמ"ש (ת"א) 23220/99 דנון מרגריטה נ' אשד בתיה (16/7/2003, פורסם במאגרים) שם קבעה כב' השופטת צילה צפת ביום 16.07.2003:

 

"במקרה דנן, הנתבעים אינם עוסקים בחקלאות ואינם מתפרנסים מחקלאות, לא השקיעו בחקלאות ולכן גם לא קיימת ציפיה לזכות בפרי השקעתם בחקלאות לאחר פטירת הורה או לקבל את המשק לצורך המשך העיסוק בחקלאות הנתבעים עושים שימוש במשק לצורך מגורים בלבד. הענין שיש לנתבעים במשק הוא כבנכס בעל ערך כלכלי - זאת ותו לא - אין בין זה ובין מוסד "הבן ממשיך" שהתפתח על רקע הצורך בהסדרת הזכויות במשק לצורך יצירת המשכיות חקלאית במשק דבר... המסקנה המתבקשת היא אם כן, כי הנתבעים קיבלו רישיון לתקופה בלתי מוגבלת לחזקה ייחודית בחלק משטח המשק, לבניית ביתם בשטח זה ולמגורים בו."

 

44.        בהיעדר מינוי רשמי ולא כל שכן בהיעדר השלמתו ברישום לא באגודה, לא בסוכנות ולא ברמ"י מדובר בתביעה חסרת עילה שנדחית על הסף ולעיצומה.

 

45.        לתובעת ניתנו מספר הזדמנויות לחזור בה מהתביעה או לתקנה. כן הוצע לה להגיע להסדר שיבטיח לה זכויות קניין בבית שבנתה (באמצעות פיצול מגרש בהתאם להוראת אגף חקלאי 62 שפרסם מינהל מקרקעי ישראל ביום 14.2.99 וסעיף 4.7. להחלטה מספר 979 של מינהל מקרקעי ישראל : "קביעת הזכויות למגורים בחלקת המגורים בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה חקלאית שיתופית (27/03/2007) וכן סעיף 4.7. להחלטה מספר 1155, "קביעת הזכויות למגורים בחלקת המגורים בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה חקלאית שיתופית", (06.07.2008); ולבסוף ראו: בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל, (09/06/2011, פורסם במאגרים)).

עוד הציע לה ש.ד. לרכוש את חלקה. התובעת כלל לא ניאותה לשקול ההצעות ועמדה על בירור התביעה והכרעה שיפוטית בה.

 

46.        מדובר בתביעה שלישית שמגישה התובעת בנושא המשק וגם היא נדחית. הדבר חייב למצוא ביטוי בפסיקת הוצאות משמעותיות לאור ההטרחה של הנתבעת.

 

47.        אני דוחה איפוא את התביעה על כל רכיביה ומחייב התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ₪.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"ז אלול תשע"ד, 22 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

אסף זגורי, שופט
                סגן הנשיא לענייני משפחה

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ