אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קנובלר נ' בנשמואל ואח'

קנובלר נ' בנשמואל ואח'

תאריך פרסום : 27/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
39480-10-13
08/01/2014
בפני השופט:
איילת הרץ

- נגד -
התובע:
ליאת חיה קנובלר
הנתבע:
1. ניקי בנשמואל
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.9.13 בראשון לציון.

2. לטענת התובעת, החנתה את רכבה בתחנת הדלק ונכנסה לווטרינר עם כלבתה. לפתע, נכנס הנתבע 1 והחל לצעוק למי שייך רכב סיטרואן ולאחר שהשיבה שהרכב שייך לה אמר לה הנתבע 1 שרכב גרר בחוץ. התובעת טענה שלא הבינה על מה המהומה מאחר וחנתה כשורה. התובעת יצאה החוצה והבחינה שאין רכב גרר והנתבע טען שהיא חוסמת את רכבו. התובעת טענה כי לא הפריעה ליציאת רכב הנתבע 1 מאחר וחנתה כשורה. הנתבע 1 החל אז לגדף אותה ולהרים עליה ידיים. בשלב זה נכנסה התובעת לרכבה בסערת רגשות ונעלה את דלתות הרכב. הנתבע 1 דפק באגרופיו על הרכב, לאחר מכן נכנס לרכבו והחל לנגח את רכבה מספר פעמים עד שפגע בחלק הקדמי של הרכבה. הנתבע 1 סירב לתת לתובעת את פרטיו והיא נסעה לתחנת המשטרה והגישה תלונה על תקיפה כנגד הנתבע.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכב הנתבע עמד בחניה בסמוך לתחנת דלק. כאשר ביקש הנתבע 1 לצאת עם רכבו הבחין ברכב התובעת שחנה מאחורי רכבו שלא כדין בצמוד למדרכה המסומנת באדום לבן ובסמוך למעבר חציה וכאשר רכב הנתבע חסום ע"י רכב התובעת. הנתבע 1 פנה למרפאה הווטרינארית הסמוכה למקום אך איש לא הגיב לפניית הנתבע 1, אלא רק כאשר הצהיר שהגיע גרר לפנות את הרכב, פנתה התובעת לנתבע וטענה כי הרכב החונה הוא שלה. הנתבע 1 ביקש מהתובעת להזיז את רכבה על מנת שיוכל לצאת מהחניה אך היא סירבה בכל תוקף. הנתבע שמאמציו עלו בתוהו נכנס לרכבו והמתין שהתובעת תזיז את רכבה. לאחר מספר דקות בהתערבות עוברי אורח הזיזה התובעת את רכבה, תוך שהיא מאיימת על התובע כי תתנקם בו. הנתבע 1 טען כי לא היה כל מגע בין רכבו לרכב התובעת והפגיעות הנטענות ברכב היו קיימות קודם לקרות האירוע.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה החנתה את רכבה מאחורי רכבו של הנתבע 1 כאשר חלק מרכבה חונה בסמוך למדרכה המסומנת באדום לבן, ונכנסה למרפאה עם בנה בן ה – 13 וכלבתה. לאחר מספר דקות, נכנס הנתבע 1 למרפאה והחל לצעוק למי שייך רכב סיטרואן, כאשר טענה בפניו שמדובר ברכב שלה, השיב לה שעליה לצאת מהר מאחר ונמצא גרר בחוץ. התובעת טענה שלא הבינה על מה המהומה מאחר וחנתה כחוק, אך יצאה אחריו והנתבע 1 החל להשתולל ולגדף אותה, בנוסף הרים אליה יד וחבט עם אגרופיו במכסה המנוע של רכבה. גם כלתו החלה לצרוח והתובעת נכנסה לרכבה אך מרוב הלם שכחה את קוד הרכב. בטרם הספיקה להניע את הרכב, החל התובע לנגח את רכבה, ונתן מכה בחלקו הקדמי. הנתבע 1 סירב למסור לו את פרטיה והיא פנתה מיד משם לתחנת המשטרה והגישה תלונה. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי רק החלק האחורי של רכבה חנה באדום לבן וכי לא חסמה את רכבו של הנתבע 1 שהיה באפשרותו לצאת בנסיעה קדימה לכיוון תחנת הדלק. התובעת טענה כי הנתבע 1 נגח ברכבה כארבע חמש פעמים. התובעת לא זכרה מדוע במשטרה טענה כי הנתבע 1 פגע ברכבה פעם אחת בלבד וטענה כי ברכה לא היו נזקים קודמים והנזקים שתועדו ע"י השמאי הם הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

5. הנתבע 1 העיד וטען כי רכב התובעת חסם את רכבו וחנה במחציתו על אדום לבן ובמחציתו על מעבר החציה והכניסה לרחוב הסואן. הנתבע 1 טען שעובדי תחנת הדלק סיפרו לו שנהגת הרכב החוסם נכנסה למרפאה, אך כאשר נכנס ושאל מספר פעמים למי שייך רכב מסוג סיטרואן אף אחד לא ענה ורק כאשר אמר שיש גרר הודתה התובעת כי הרכב שייך לך. לאחר מכן יצאו החוצה והנתבע 1 ביקש מהתובעת להזיז את רכבה מאחר והיה אמור להסיע שלושה ילדים, התובעת השיבה לו כי "בפרנציפ" מסרבת היא להזיז את הרכב. הנתבע 1 טען כי התפתחו דין ודברים לא יפים בין הצדדים. לאחר מספר דקות נכנס הנתבע 1 לרכב וגם התובעת נכנסה. הנתבע 1 חשב שהיא מתחילה בנסיעה, אך היא לא הניעה את רכבה. הנתבע 1 צפצף לתובעת מספר פעמים והודה כי לאחר מכן נסע פעם אחת לאחור ונגע ברכבה לוחית רישוי מול לוחית רישוי. הנתבע 1 טען כי לרכבו לא נגרם כל נזק.

כלתו של הנתבע 1 העידה כי שמעה מהומה בחוץ והבחינה בתובעת ובנתבע 1 מתווכחים והתובעת מסרבת להזיז את רכבה. העדה ביקשה אף היא מהתובעת להזיז את הרכב על מנת לאפשר לנתבע 1 להסיע את שלושת ילדיה. אך התובעת דרשה שהנתבע יתנצל בפניה. בשלב מסוים, נכנס הנתבע לרכבו והמתין. העדה הכחישה כי הנתבע 1 נסע לאחור כלל. העדה טענה כי הוויכוח התנהל במשך כעשר דקות במהלכם סירבה התובעת להזיז הרכב.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, הנתבע עצמו הודה כי ביצע נסיעה לאחור בשעה שרכב התובעת חסם את רכבו. בנוסף, הצדדים אינם חלוקים על כך שנוצר סכסוך הנוגע להזזת רכב התובעת. בעדותה של התובעת במשטרה, שניתנה מיד לאחר התאונה, תיארה התובעת חבטות של הנתבע ברכבה וכן מכה אחת ברכבה כתוצאה מנסיעת הנתבע 1 לאחור, עדות התואמת את גרסת הנתבע 1. מנגד לא ניתן לייחס משקל לעדותה של העדה מטעם הנתבע 1 מאחר והכחישה כי הנתבע 1 נסע לאחור, טענה בה הודה הנתבע 1 בהגינותו במהלך עדותו.

באשר לגובה הנזק ולשאלה האם נגרם כולו ככולו מחבטות התובע ומנסיעתו לאחור, הרי שבהעדר חוו"ד נגדית מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע בדבר נזקיה ואין די בכך שלא נגרם כל נזק לרכב הנתבע 1 בכדי להוכיח את הטענה שלא נגרם נזק לרכב התובעת.

7. הואיל והתאונה ארעה בעת שהנתבע חבט באגרופיו ברכב התובעת ולאחר מכן נסע לאחור ופגע ברכבה, סבורה אני כי הוא האחראי לקרות האירוע.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות האירוע. הוכח בפניי שהתובעת חנתה במקום אסור לחניה ובנוסף חסמה את רכבו של הנתבע 1. סבורה אני כי לו היה באפשרות הנתבע 1 לצאת מהחניה, היה עושה כן ולא היה נאלץ להזעיק את התובעת ולהתווכח על הזזת הרכב. בנוסף, היה על התובעת מיד לאחר שנודע לה כי רכבה חוסם רכב אחר, להתנצל ולפנותו מהמקום ולא היה כל צורך בדין ודברים עם הנתבע 1. חניית התובעת במקום אסור, חסימת רכב אחר וסירובה אח"כ להזיז את הרכב במשך מספר דקות, גרמו להתלקחות היצרים, לכעס המתגבר של הנתבע 1, שהביאוהו עד כדי תזוזה לאחור. לפיכך, סבורה אני כי גם התנהגותה של התובעת היתה שלא כדין ותרמה רבות לקרות האירוע.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש הנתבע ולהפחיתו מהטעם שהתנהלות שני הצדדים, כמפורט בהרחבה לעיל, לא היתה ראויה ותרמה לקרות האירוע.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,201 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 17.10.13, ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ