אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קמינסקי נ' נוג'ידאת ואח'

קמינסקי נ' נוג'ידאת ואח'

תאריך פרסום : 03/04/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
23624-05-10
30/03/2012
בפני השופט:
אייל דורון

- נגד -
התובע:
מזל קמינסקי
הנתבע:
1. עלי נוג'ידאת
2. עאטף נוג'ידאת
3. וויקו חיימוביץ
4. שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ
5. הראל חברה לבטוח בע " מ

פסק-דין

פסק דין

תביעה בסך 8,593 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתחילת חודש פברואר 2009 בתאונת שרשרת בה נפגע רכבה מאחור. הנתבע 2 נהג ברכב האחורי. הנתבע 3 נהג ברכב האמצעי.

ברקע הדברים מצויה טענה מצד הנתבע 2 כי רכבו היה מבוטח אצל כלל חברה לביטוח בע"מ ("כלל"). כלל לא צורפה ע"י התובעת, למרות שנראה היה כי קיבלה סיוע בעריכת התביעה, ולמרות שהתאפשר לה לתקנה כפי שתמצא לנכון. כלל לא צורפה ע"י אף אחד מהנתבעים. בראש ובראשונה ע"י הנתבע 2 עצמו, אשר ניתן היה לצפות כי יבקש לצרפה, בין כנתבעת נוספת בין כצד ג'. טעמיהם של כל הצדדים עמם.

עוד ברקע הדברים תביעת שיבוב בסכום גבוה יותר אשר הוגשה ע"י הנתבעות 4-5 כנגד הנתבע 2 לבית משפט השלום (תחילה כנגד הנתבע 1, ומשהתברר כי אביו הנתבע 2 היה הנהג, בוטל פסק הדין כנגד הנתבע 1 והתביעה תוקנה). יוער כי גם בתיק שבפניי ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, אשר לא טרח לבקש לבטלו למרות הזדמנויות שניתנו לו לעשות כן, דבר שתרם לחוסר בהירות.

מתברר כי התאריך המדוייק של התאונה - אם אירעה ביום 5.2.09 או ביום 7.2.09 - שנוי במחלוקת, והדעת נותנת כי הוא עתיד להתברר במסגרת התדיינות נוספת, ככל הנראה בתביעת השיבוב הנ"ל. משום כך לא אתייחס לתאריך התאונה. בתיק זה אכריע אך ורק בנוגע לאחריות לתאונה, הכרעה אשר מטבע הדברים תהווה מעשה בית דין גם לצורך תביעת השיבוב האמורה. המחלוקת בנוגע לתאריך התאונה ולשאלות בדבר כיסוי ביטוחי תוכרע בבית משפט השלום.

המחלוקת העיקרית שבפניי, אפוא, היא לגבי סדר הפגיעות. רכב התובעת נפגע מאחור במישרין ע"י רכב הנתבע 3. לטענת הנתבעים 3-5 רכב הנתבע 3 נפגע מאחור ע"י רכב הנתבע 2 ונהדף קדימה אל עבר רכב התובעת. לטענת הנתבע 2, רכב הנתבע 3 פגע תחילה ברכב התובעת ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבע 2 מאחור ברכב הנתבע 3.

על פי רוב בתאונות מסוג זה, מניחים כי נהג הרכב הקדמי אדיש בנוגע להטלת האחריות על מי מהרכבים מאחוריו, ולכן נוטים להסתמך על עדותו, ובין השאר בהתאם לתשובתו לשאלה המוכרת אם הרגיש מכה אחת או שתיים. אך הנחה זו אינה מתקיימת בענייננו. הנחה זו מבוססת על כך שעל פי רוב שני הרכבים מאחור מבוטחים לכל הפחות בביטוח צד ג'. בענייננו, התובעת אינה נטולת עניין בהכרעה. התובעת מודעת היטב לכך שרכב הנתבע 3 בוטח בביטוח מקיף בעוד שרכב הנתבע 2 עלול להימצא נטול ביטוח לחלוטין. גם התרשמותי מן התובעת בהקשר זה לא היתה חיובית. ניכר היה כי מודעותה זו של התובעת משפיעה על התנהלותה בהליך. לא מן הנמנע כי גם בחירת הנתבעים בכתב התביעה המקורי לא היתה כה תמימה כפי שניתן היה להניח תחילה, בין השאר בשים לב לכך שמפניית סוכנות הביטוח של התובעת מיום 11.5.09 עולה כי היה ידוע שהנתבע 2 הוא שנהג ברכב ובכל זאת הוגשה התביעה כנגד הנתבע 1, ולאי-צירוף שתי המבטחות הרלבנטיות למרות פניות אליהן טרם הגשת התביעה, כמו גם אי-צירופן לכתב התביעה המתוקן מיום 5.1.11. זאת, למרות שניכר מן המסמכים, והתובעת אף העידה, כי סוכן הביטוח עזר לה בתביעה.

מכל מקום, אני מוצא כי עדות התובעת לקתה במגמתיות. נסיונה להציג עצמה כמי שאינה מודעת לבעיה אפשרית בכיסוי הביטוחי של רכב הנתבע 2 ואינה פועלת לאור מודעות זו – לא היה משכנע. בולט במיוחד היה נסיונה להפחית ממשמעות הסעיף בכתב התביעה המקורי בו ציינה כי הנתבע 1 פנה אליה בבקשה לשנות את תאריך התאונה, וממשמעות העובדה כי בכתב התביעה המתוקן מצאה לנכון להשמיט סעיף זה. מבלי שאתייחס לטענה לגופה ולשאלות העולות ממנה (באשר לזהותו המדוייקת של מי שנטען כי פנה אליה ובאשר למועד ה"נכון" של התאונה לשיטתה), הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בטענה מרחיקת לכת אשר לא ניתן להפריז בחשיבות של עצם העלאתה, כמו גם בחשיבות של השמטתה לאחר מכן.

סיכומו של עניין זה - אני קובע כי אין לייחס משקל לעדותה של התובעת בדיון, בה נטען כי אינה זוכרת אם רכבה נפגע פעם או פעמיים ו"מאוד יכול להיות שזה היה פעמיים" (יוער גם כי בשני כתבי התביעה מצויין אך ורק כי רכב הנתבע 3 פגע ברכב התובעת בחוזקה מאחור, ניסוח שלכאורה מתיישב פחות טוב עם אפשרות של שתי פגיעות). ההכרעה מבוססת, אפוא, על עדויות הנתבעים 2-3 ועל כלל נסיבות העניין.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את כלל נסיבות העניין, אני קובע כי רכב הנתבע 2 פגע תחילה ברכב הנתבע 3 והדף אותו אל עבר רכבה של התובעת.

קביעתי זו מבוססת בראש ובראשונה על התרשמותי הבלתי אמצעית מאופן מתן העדויות של הנתבעים 2-3. עדותו של הנתבע 2 הותירה רושם לחלוטין בלתי מהימן. עדותו של הנתבע 3 הותירה רושם חיובי, ואני נותן בה אמון.

בנוסף יצויינו מספר נקודות התומכות במסקנה זו:

גרסת הנתבע 2 היתה עמומה משך זמן רב. תחילה כלל לא הגיש כתב הגנה מטעמו. רק באיחור ניכר ומשחוייב לעשות כן,הגיש כתב הגנה לאקוני, בו טען באופן עמום, כי הוא פגע ברכבו של נתבע 3 ואין לו קשר כלשהו לפגיעתה של התובעת. ניתן היה לצפות לטענה מפורשת בדבר פגיעה ברכב הנתבע 3 רק לאחר פגיעתו של זה ברכב התובעת. אך הדבר לא נטען.

כמו כן בעדותו בפתח הדיון, טרם חקירתו, אמר שני משפטים שונים זה מזה. תחילה אמר שהוא פגע בנתבע 3, אשר לא שמר מרחק ולכן פגע בתובעת. לאחר מכן הוסיף כי אחרי שהנתבע 3 פגע בתובעת פגע הוא עצמו בתובעת. רק משחידדה נציגת הנתבעת 5 את הסתירה, דבק באפשרות השניה.

הנתבעים 3-5 הציגו מסמך ("נ/1") הנושא תאריך 7.2.09 וכותרתו "זכרון דברים". הנתבע 3 העיד כי המסמך נכתב בנוכחותו ע"י הנתבע 2 בכתב ידו ונחתם בחתימתו. תוכן המסמך נחזה כהודאה ברורה ומפורשת של הנתבע 2 כי הוא מאשר שפגע ברכב הנתבע 3 וגרם לתאונת שרשרת עם רכב נוסף. הנתבע 2 נמנע מלטעון בדיון טענה כלשהי לגבי המסמך ולא הכחיש את כתב ידו או חתימתו עליו. המסמך הוצג לתובעת בעדותה טרם עדותו, אך הוא לא התייחס אליו בעדותו. הנתבע 2 קיבל אפשרות לשאול את הנתבע 3 שאלות לאחר שזה האחרון העיד על המסמך, אך לא שאל אותו על כך, וגם בשלב זה לא התייחס למסמך. עובדות אלה מדברות בעד עצמן.

ובכלל, קשה היה להימנע מקבלת הרושם שהנתבע 2 עצמו לא מאמין בגרסה עליה העיד. נראה היה שמעייניו של הנתבע 2 נתונים אך ורק לסוגיה הביטוחית אותה שב והדגיש אף שהובהר לו כי הנושא לא יוכרע בתיק זה (לאחר שהוא עצמו לא צירף את כלל), כאשר כל התנהלותו ושפת גופו משדרות הודאה באחריותו לעצם התרחשות התאונה.

לסיכום – האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 2. מתוך הנזק הנתבע אני מאשר את הנזק הישיר בלבד – סעיפים 7א., ב., ג. אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סכום של 7,093 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11.2.09 ועד היום, וכן הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע 2 הוצאות בסך 750 ₪ לנתבע 3 וכן הוצאות בסך 750 ₪ לנתבעת 5.

במנותק מחיוביו של הנתבע 2, תשלם התובעת לנתבעת 5 הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪. סכום זה ניתן לקיזוז כנגד הסכום אותו חוייבה הנתבעת 5 לשלם לתובעת בגין אי קיום דיון ביום 26.1.12.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ