אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קלנדרייב נ' רבייב ואח'

קלנדרייב נ' רבייב ואח'

תאריך פרסום : 19/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום באר שבע
2151-05
18/07/2010
בפני השופט:
גד גדעון

- נגד -
התובע:
סרגיי קלנדרייב ע"י ב"כ עו"ד רון סולקין
הנתבע:
1. זכר רבייב
2. סמיון (סוסון)
3. ילנה שבלנקו – ניתן פסק-דין

פסק דין

1.זהו פסק-דין בתביעת התובע, לחייב את הנתבעים לשלם לו, יתרת חוב בגין עבודה שביצע עבורם, ופיצויים עבור נזקים שסבל לטענתו, בשל עוולות הוצאת לשון הרע, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, נגישה, תקיפה, הסגת גבול במיטלטלין וגזל. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים.

2.בכתב התביעה נטען, כי התובע, שרברב במקצועו, התיידד עם הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים"), שבבעלותם חנות "מינימרקט", בה נהג התובע לרכוש מוצרי מכולת. על רקע הידידות בין הצדדים, פנו הנתבעים אל התובע, וביקשו ממנו לבצע עבודות שיפוצים בחנות ובהן, עבודות צביעה, ריצוף, עבודות גבס, ועבודות חשמל שונות. לטענת התובע, הוא ביצע את העבודות האמורות במשך חמישה חודשים בשעות הערב ובימי חופשתו, לעיתים עד לשעות הלילה המאוחרות. התובע טען, כי עלות העבודה שביצע עומדת על כ – 15,000 ₪, אלא שבשל היחסים הקרובים בינו ובין הנתבעים, ונוכח טענותיהם, כי מצבם הכלכלי אינו טוב, הסכים לבצע את העבודה תמורת 7,000 ₪ בלבד. התובע טען, כי סיים לבצע את העבודות המוסכמות, בחודש אפריל 2004, אלא שבחלוף חודשיים, עדיין לא קיבל את התמורה המוסכמת. לטענתו, קיבל בחודש יולי 2004, או סמוך לכך, חלק מהתמורה בסך 1,500 ₪, ובהמשך קיבל מהנתבע מס' 2 סך 3,500 ₪ מתוכם נתן התובע לנתבע מס' 2 סך 500 ₪ כמתנה לרגל הולדת בנו של הנתבע 2. באותו מעמד הודיעו הנתבעים לתובע, לטענתו, כי ישלמו לו את היתרה בסך 2,000 ₪ "בימים הקרובים". עם זאת, גם בחלוף חודשיים נוספים, לא שילמו לו הנתבעים את יתרת התמורה.

התובע טען עוד, כי במהלך העבודות בחנות, פנה אליו הנתבע מס' 1 והודיע לו, כי ידידו, שהינו רופא שיניים, מבקש גם הוא לשכור את שירותיו של התובע, לצורך שיפוץ משרדו. התובע הסכים לכך, וסיכם עם הנתבע מס' 1, כי התמורה עבור השיפוץ בחנות רופא השיניים תעמוד על 1,500 ₪. לטענתו על אף שהשלים את העבודה במשרד רופא השיניים, קיבל מהנתבע מס' 1, סך 750 ₪ בלבד, ולא שילם לו את היתרה בסך 750 ₪ נוספים.

לטענת התובע, ביום 3.9.04 בדרכו לאילת, יחד עם רעייתו, נכנס לחנות הנתבעים על מנת לרכוש משקאות קלים וסיגריות, כאשר בהמשך, התעורר וויכוח בינו ובין הנתבעים בשל ההפרש בין המחיר הנקוב על המוצרים, והמחיר הנקוב בחשבון שנמסר לידיו, כאשר בסופו של דבר, שילם התובע לנתבעים את מלוא המחיר שדרשו.

ביום 28.9.04, ערב יום הכיפורים, הגיע התובע שוב לחנות הנתבעים, ודרש מהם את יתרת התמורה בגין העבודות, וכן דרש, כי ישיבו לידיו כלי עבודה שונים שהשאיר בחנות. באותו מועד, מסר הנתבע מס' 1 לידי התובע 750 ₪ - יתרת החוב בגין השיפוץ במשרד רופא השיניים, אך לא שילם לו, את יתרת החוב בגין העבודה בחנות.

התובע טען, כי עוד קודם הביקור בחנות הנתבעים, בערב יום הכיפורים, החליטו הנתבעים להעליל עליו עלילה, על מנת להתחמק מתשלום החוב, ועל כן פנו ביום 12.9.04 למשטרת ישראל, והגישו נגדו תלונת שווא, על תקיפה ואיומים. משראו הנתבעים כי המשטרה איננה נוקטת הליכים כנגד התובע, פנו ביום 24.9.04 בתלונה נוספת למשטרה, והפעם התלוננו, על עבירות הטרדה וסחיטה באיומים. גם אז לא מצאה המשטרה מקום לנקוט בהליכים נגד התובע, והחליטה לסגור את התיק.

ביום 28.9.04 פנו הנתבעים אל בית משפט השלום בבאר-שבע, בבקשה ליתן צו על פי החוק למניעת להטרדה מאיימת, נגד התובע. יוער, כי על פי הכתוב בבקשה, הרי שטופס הבקשה מולא עוד ביום 26.9.04. לטענת התובע, במסגרת הבקשה, הכפישו הנתבעים את שמו, וטענו, בין היתר, כי הוא שיכור כרוני, מלוכלך ומדיף ריח רע, עבריין, אלים, וכיוצ"ב. נטען כי הנתבעים גייסו לעזרתם את הנתבעת מס' 3, עובדת בחנותם, אשר מסרה תצהיר שקרי לבית המשפט. בתצהיר הנתבע מס' 1, שהוגש בתמיכה לבקשה, נטען, כי התובע "... פולש לחנות, מאיים, לוקח כסף בכח, מתועד במצלמת טלביזיה". כן נטען בסעיף כי "יש קלטת ווידאו של מצלמה הנמצאת בחנות". התובע הגיש תצהיר נגדי. בהמשך הורה בית המשפט לנתבע מס' 1, להמציא עותק מקלטת הווידיאו, ובדיון שהתקיים ביום 4.10.04 התברר, כי אין בידי הנתבעים קלטת, משום שלטענתם לא פעלה מצלמת הווידיאו בשל תקלה טכנית. התקיים דיון נוסף, בבקשה למניעת הטרדה מאיימת, כאשר הפעם התייצב הנתבע מס' 1, והודיע שהוא מיוצג ע"י עו"ד, והדיון נדחה לבקשתו, למועד נוסף. ביום 27.10.04 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, כי יינתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת. לטענת התובע, נאלץ לשכור את שירותי בא כוחו, לצורך ההליך האמור, ושילם לו עבור הייצוג במסגרתו, שכ"ט עו"ד בסך 7,900 ₪.

סכום התביעה - 113,400 ₪, כולל את יתרת התמורה הנטענת בגין העבודות שביצע התובע בחנות, שכ"ט עו"ד ששילם התובע לבא כוחו, בסך 7,900 ₪, הפסד ימי עבודה בגין דיונים, בסך 1,000 ₪, פגיעה בהכנסות התובע, עקב לשון הרע שהוציאו עליו הנתבעים לטענתו, בסך 25,000 ₪, פיצוי בסך 75,000 ₪, בגין הליכי הסרק אליהם נגרר התובע לטענתו, ובגין עגמת נפש, וכן סך 2,500 ₪ בגין כלי העבודה שנותרו אצל הנתבעים. יוער, כי ביום 13.3.06, הוחזרו מקצת הכלים לידי התובע, נוכח הסכמת הצדדים, במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 8.3.06.

3.הנתבעת מס' 3 לא התגוננה מפני התביעה, וניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, ביום 18.12.05 (ע"י כב' סגן הנשיא השופט מגד).

הנתבעים מס' 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים"), הגישו כתבי הגנה נפרדים, הדומים מאוד בתוכנם ובצורתם, ואשר הינם מפורטים וארוכים למדי (9 עמודים), וזאת, על אף שבאותה עת לא היו מיוצגים ע"י עורך דין. הנתבעים הכחישו את התביעה, וטענו בין היתר, כי התביעה כולה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענתם, במועדים האמורים בחודש ספטמבר 2004, ביצע התובע כלפי הנתבע מס' 1 "סדרת עבירות", ובהן תקיפה הגורמת חבלה ממשית, איומים, הטרדה, וסחיטה באיומים. לטענתם, נאלצו להגיש תלונות למשטרה, וכן בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, עקב התנהגותו העבריינית הנמשכת, של התובע.

הנתבעים טענו כי הנתבע מס' 1, הינו עובד שכיר בחנות של הנתבע מס' 2, לא היה צד לחוזה שנקשר בין הנתבע מס' 1 והתובע, לעניין שיפוץ החנות, וממילא, לא חב לתובע חוב כלשהו. הנתבעים טענו עוד, כי מי שיזם את ההתקשרות לענין השיפוץ היה התובע עצמו, אשר פנה לנתבע מס' 1, והציע לשפץ את החנות, ולבנות בה קומה שניה (קומת "גלריה"). לטענתם, לא נערך סיכום מראש, בעניין התמורה שישולם לתובע, אלא שהתובע הודיע להם שנוכח יחסי הידידות ביניהם, ייקבע בהמשך מחיר, שיהיה מקובל על שני הצדדים. עוד טענו, כי ביום 24.4.04 שולמה יתרת התמורה בגין העבודה, כאשר באותו מעמד החזיר התובע לנתבע מס' 2 סך של 2,000 ₪, בציינו, כי המדובר בהנחה שהעניק לנתבע מס' 2, וכן מסר התובע לנתבע מס' 2, סך של 500 ₪ נוספים, כמתנה לרגל הולדת בנו של הנתבע מס' 2. הנתבעים טענו אפוא, כי לא נותר כל חוב, בגין עבודות השיפוץ בחנות.

הנתבע מס' 1 אישר, כי הוא הציע לתובע לבצע את עבודת השיפוץ במשרד רופא השיניים, כאשר לטענתו, סוכם מראש כי תמורת העבודה, 1,500 ₪, תתחלק שווה בשווה בינו ובין התובע.

הנתבעים טענו, כי ביום 3.9.04 הגיע התובע לחנות, כאשר הוא מחזיק בקבוק בירה, ולאחר שסיים לשתות את תכנו, שתה שני בקבוקי בירה נוספים, וכן שתה וודקה. לאחר ששילם את התמורה עבור המוצרים שרכש, יצא מהחנות, חזר לאחר כחצי שעה, וטען, שסכום התמורה צריך להיות נמוך ממה ששילם. בהמשך, לאחר שהסברי הנתבע מס' 1 לא הניחו את דעתו, היכה את הנתבע מס' 1 בפניו. באותו מעמד, גם איים על הנתבע מס' 1, כי יחתוך אותו ויהרוג את בני משפחתו. הנתבע מס' 1 יצא מן החנות ועמד סמוך לכניסה לחנות, כאשר התובע יצא אחריו, שאל אותו אם הוא רוצה להזמין משטרה, ולאחר שהנתבע מס' 1 השיב בשלילה, בעט התובע בבטנו. לטענת הנתבעים, נשאר התובע ליד החנות כשעתיים או שלוש, כאשר במהלך הזמן האמור, לקח בעצמו וללא רשות, בקבוקי בירה, והמשיך לאיים על הנתבע מס' 1 לפגוע בו ובבני משפחתו.

הנתבעים הכחישו את טענת התובע בכתב התביעה, לפיה לא הגיע לחנות לאחר יום 3.9.04 ועד יום 28.9.04. לטענתם, הגיע התובע לחנות במועדים נוספים: ביום 4.9.04, 10.9.04 ו- 24.9.04, כאשר בכל אחד מהביקורים האמורים, השמיע איומים כלפי הנוכחים בחנות.

הנתבעים טענו, כי ביום 24.9.04 ולא ביום 28.9.04, הגיע התובע לחנות, ודרש לקבל את כלי העבודה שלו, כאשר הם לא התנגדו לדרישתו לקבלם, אך הוא עצמו סירב לקבלם ודרש תשלום של 500$ עבור כל כלי. הנתבעים הוסיפו כי התובע הטריד בטלפון גם את הנתבעים מס' 2 ו-3, והשמיע כלפיהם איומים, וכי גם רעייתו איימה עליהם.

הנתבעים טענו, כי כל העובדות שפורטו בתלונותיהם במשטרה, ובמסגרת הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, הינן אמת.

לעניין תיעוד האירוע בוידאו, טענו הנתבעים, כי בשל בעיה טכנית במערכת, לא הוקלטו האירועים, וצירפו לעניין זה, אישור של חברת האבטחה א. ארזי.

הנתבעים גם הכחישו את טענות התובע, לעניין הנזק.

4.מטעם התובע העידו העדים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ