אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קליימן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

קליימן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 28/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
6586-07
24/01/2012
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
1. אליהו קליימן
2. הדי קליימן
3. יוחנן קליימן
4. רות קליימן
5. יוסף לוי
6. יאיר לוי
7. אברהם ארנד
8. חזקיה ארנד
9. אביה רואה
10. חי נחום

הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. משטרת ישראל

פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובעים מתפללים מדי שנה ב"כותל הקטן" לרבות תקיעת שופר. ביום 24.9.06 שהיה היום שני של ראש השנה, הגיעו התובעים לכותל הקטן. לאחר שהתובע 1 תקע בשופר הוא נתבקש על ידי שוטר שנכח במקום להפסיק ללא כל הנמקה ומשלא התייחס התובע 1 לדרישה זו ואף לא יכול היה להתייחס אליה שכן בזמן התפילות אסור לו להפסיק את התפילה, לדבר או לזוז ממקומו, הזעיק השוטר קבוצת שוטרים. התפתחה במקום מהומה אותה דיכאו השוטרים בכח תוך השלכת חפצי קודש לרבות סידורים וטליתות. שופרו של תובע 1 נלקח ממנו והוחזר לו כעבור מספר שעות. הוא עוכב לחקירה, נלקח לתחנת המשטרה ושוחרר בערובה לאחר כשלוש וחצי שעות. התובע 1 הגיש ערר, שנתקבל, על כך שהורחק ל-15 יום ממבואות הר הבית והתקופה קוצרה כך שנסתיימה 5 ימים לאחר האירוע, ביום הדיון. על פי כתב התביעה אין איסור על תקיעת שופר במתחם הכותל ואין חשש להפרות סדר ציבורי. לטענת התובעים מעשי הנתבעת מהווים תקיפה, כליאת שוא, גזל והיפר חובה חקוקה והם תובעים פיצוי בגין מעשים אלו.

לטענת הנתבעת התובע נעצר לאחר שהתעלם מהוראת השוטר ובשל החשש שכתוצאה מהתעלמות זו תגרם פגיעה קשה בסדר הציבורי והפרעה לסדר הציבורי. לטענת הנתבעת פעולתה של המשטרה הייתה נכונה וסבירה ובהתאם למצופה ממנה לצורך השמירה על הסדר הציבורי במקום והבטחת שלום הצבור. לטענת הנתבעת הכותל הקטן לא הוכר כאתר תפילה רשמי. עם זאת, המשטרה פועלת שם באופן יומיומי על מנת לאבטח מתפללים יהודים. עוד נטען בכתב ההגנה כי בראש השנה נשוא התביעה חל גם חודש הרמדאן והיה על כן פוטנציאל מתיחות מיוחד לחיכוך בין דתות. השוטר במקום חשש בעת התקיעה כי עלולות להיגרם הפרות סדר מצד מתפללים מוסלמים שכן המקום קרוב לאחד השערים דרכו נכנסים מתפללים מוסלמים לתפילה בהר הבית. לאחר התייעצות עם קצין המשמרת, הורה השוטר לתובע להפסיק אך זה התעלם. לבסוף עוכב ובשל אי ציותו להוראת העיכוב נעצר. בתחנת המשטרה בכותל מסר התובע פרטים לא נכונים. לטענת הנתבעת כאשר מדובר בתפילות על הר הבית או בסמוך מאוד לו, קיימת רגישות מיוחדת והזכות להתפלל אינה מוחלטת. ככל שנגרם לתובעים נזק כלשהוא הרי זה תולדה מהתנהגותם שלהם או של מי מהם.

בכתב התשובה נטען כי יש לדחות את טענת הנתבעות ולפיה לא הוכר הכותל הקטן כאתר תפילה רשמי. מכתב ההגנה עולה כי ההוראה על הפסקת התקיעות לא התבססה על תשתית עובדתית ספציפית לאותו זמן אלא על "נתוני הקבע" של המקום. הטענה כי הופר "סטאטוס קוו" כלשהוא היא לא רלוונטית מבחינה משפטית ובלתי נכונה מבחינה עובדתית. ההלכה היא כי ניתן לפגוע בחופש הפולחן רק בהתקיים סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה וחמורה בשלום הצבור, תנאים שלא התקיימו בענייננו. לטענת התובעים מאחר והנתבעות מודות כי משטרת ישראל מאבטחת מתפללים במקום, יכולה היתה להיערך מבעוד מועד עם כוחות מתאימים לאבטח את תפילת ראש השנה.

2. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של כל התובעים וכן זומן לעדות ללא תצהיר הרב שמואל רבינוביץ הממונה על הכותל המערבי והמקומות הקדושים. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של פקד גיא גלבוע ששימש קצין יחידה בהר הבית במשטרת ישראל במועדים הרלוונטיים לתביעה. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סכומים בכתב.

הטענות בסכומים

3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו פסיקת בתי המשפט הכירה בקדושתו של הכותל הקטן בהיותו חלק מהכותל המערבי. גם הרב רבינוביץ העיד כי לא קיימת הבחנה הלכתית בין הכותל הגדול לכותל הקטן. לטענת ב"כ התובעים מימוש חופש הפולחן במקום כמו הר הבית שהוא קדוש לשתי הדתות הינו נושא מורכב יותר מאשר מימוש חופש הדת במקום כמו הכותל המערבי הקדוש רק לדת אחת. עוד טוען ב"כ התובעים כי תקיעה בשופר היא עיקרו של ראש השנה, אף יותר מיתר מצוות היום. מהראיות עולה כי בשנים שקדמו לאירוע התקיימו בראש השנה ברחבת הכותל הקטן תפילות סדירות מלוות בתקיעת שופר ובפועל בניגוד לטענת פקד גלבוע בתצהירו תועדו במשך 10 השנים שקדמו לראש השנה נשוא התביעה רק ארבעה עימותים לא חמורים במקום. מכתב ההגנה עולה כי לא קיימת מדיניות לגבי תקיעה בשופר בכותל הקטן אלא שקול דעת נקודתי. שעת תפילת השחרית של ראש השנה תשס"ז היתה רחוקה משעות התפילה של המוסלמים בהן ישנה תנועה מוגברת של מוסלמים אל הר הבית. מהעדויות עולה כי ההוראה לעכב את התובע 1 ולהחרים את השופר ניתנה בקשר על ידי שוטר שלא נכח במקום. ההבדלים הקטנים שבתיאורי עדי התביעה את האירוע נובעים בעיקר ממקום עמידתו השונה של כל מתפלל ומתפלל ומהשלב השונה בתפילה אליו הגיע כל אחד מהמתפללים. אכן מהעדויות עולה כי אנשי המשטרה לא ראו לעצמם מטרה להשליך חפצי קודש לארץ, אך נפילתם של טליתות וסדורים כעולה מהעדויות היתה תוצאה בלתי נמנעת של התנהלותה האלימה והכוחנית של המשטרה. זאת, כאשר אין כל טענה או ראיה לכך כי תקיעת השופר הפריעה לאדם כלשהוא. מהעדויות עולה כי התובע 1 נגרר באמצע התפילה מרחק של כ-20 מטר אל מחוץ לרחבת הכותל הקטן ואין ליתן כל אמון בעדותו של פקד גלבוע בהקשר זה. לטענת ב"כ התובעים עשתה הנתבעת ניסיון להעלים את המזכר שרשם פקד גלבוע אודות הארוע ביום התרחשותו שכאשר התגלה לבסוף סתר את האמור בתצהיר העד כמו גם את עדותו. הנתבעת גם נמנעה מלזמן לעדות שוטר נוסף שנכח באירוע ובנסיבות אלו המזכר אותו רשם השוטר אינו יכול לשמש כראיה לאמיתות תכנו. לטענת ב"כ התובעים האמור בתצהירו של פקד גלבוע ככל הנוגע להשתלשלות הארועים אינו עולה בקנה אחד עם העדויות לרבות זו שלו ונראה כי לא חשש קונקרטי ל"תסיסה" במקום הניע את פקד גלבוע לתת את ההנחיות שנתן אלא סברה מוטעית ככל הנוגע למדיניות מפקד היחידה למקומות קדושים, אשר לא הוגש תצהיר מטעמו על אף הצהרותיה של הנתבעת כי בכוונתה לעשות כן. לטענת ב"כ התובעים איש גם לא טרח להסביר למתפללים כי הם רשאים להמשיך בתפילתם ללא השופר. לטענת ב"כ התובעים יש לפסוק לתובעים פיצויים שישקפו את חשיבות הזכות שנפגעה, המקום בו נפגעה ולאור התנהלות הנתבעת יש לפסוק גם פצויים מוגברים בגין ביצוע עוולה חוקתית של פגיעה בחופש הדת.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה קיים פער גדול בין התמונה העובדתית המתוארת בכתב התביעה וזו העולה מעדויות התובעים. התובעים בעדויותיהם התקשו לעמוד מאחורי החתום בתצהיריהם וכל שנותר לאחר העדויות הוא אירוע נזיקי בו עוכב אדם, שלא שיתף פעולה עם הוראות השוטר במקום, שופרו נלקח והוא הובל למעצר, בו בחר שלא למסור פרטים נכונים אודותיו ולפיכך התעכב והוארך מעצרו. עוד טוענת ב"כ הנתבעת כי הכותל הקטן לא הוכר כ"מקום קדוש" במובנו המשפטי ומכל מקום אין לבית המשפט סמכות לדון ולהכריע בשאלה זו לאור סימן 2 לדבר המלך במועצה על המקומות הקדושים, 1924. לטענת ב"כ הנתבעת עימות על רקע דתי לאומי באזור הכותל הקטן עלול להתפתח להפרות סדר נרחבות ומשמעותיות והתקופה של חפיפה בין חגי תשרי וחג הרמדאן הוכרה בפסיקה כתקופה רגישה במיוחד שלעיתים יהא הכרח להגביל בה זכויות כמו חופש הפולחן נוכח האינטרסים של שלום הצבור. לטענת ב"כ הנתבעת התובע במעשיו ובהתנהגותו גרם להימשכות ההליכים והחקירה בעניינו לאחר ששיקר ומסר פרטים כוזבים. עוד טוענת ב"כ הנתבעות כי שקול הדעת שהופעל על ידי המשטרה בשטח היה מוצדק וסביר בנסיבות העניין ומדובר בשקול דעת המופעל בעת אירוע ומחייב החלטה מהירה, זאת להבדיל ממצב של שקול דעת המופעל מראש בבקשה מוקדמת לאישור תפילה. במצבים בהם נדרשת המשטרה להפעיל שקול דעת תוך כדי פעילותה נתון לה שקול דעת רחב מטעמי מדיניות וההלכה היא כי לא בנקל יתערב בית המשפט בשקול דעת זה. לטענת ב"כ הנתבעת מעדויות התובעים עולה כי לא היתה כל תקיפה, חירותו של התובע 1 נשללה כדין לאור התנהלותו אשר גרמה אף להתמשכות החקירה. אמנם כבר נקבע כי אי הפסקת תפילה היא הכלל אך אף לכך קיימים חריגים אותם יש להפעיל על פי ההיגיון והשכל הישר. גם השופר נתפס כדין בהתאם לסמכויות המשטרה בשל החשש להפרת הסדר הצבורי. אשר לטענה בדבר היפר חובה חקוקה, זו נשענת על הטענה כי הכותל הקטן הוכר במקום קדוש ולא היא. מכל מקום הפסיקה הכירה בסמכות המשטרה להגבלת חופש הפולחן גם במקומות הקדושים. מאחר והנתבעת לא חרגה ממתחם שקול הדעת הנתון לה, גם אין לראות בהתנהלותה כל התרשלות. מעדויות התובעים גם עולה כי הנתבעת לא מנעה מהם בשום צורה את המשכה של התפילה לאחר האירוע האמור. לבסוף טוענת ב"כ הנתבעות כי התובעים לא הראו כל בסיס לסכומים הנתבעים על ידם.

בסכומי התשובה טוענים התובעים כי תאור האירוע על ידי ב"כ הנתבעות מנותק מהראיות שבתיק. עוד טוענים התובעים כי בקביעת הפיצוי שבתיק על בית המשפט ליתן משקל ליום בו התרחש האירוע ולמקום בו התרחש. לטענת התובעים מדינת ישראל הכירה בכותל הקטן כמקום קדוש ומכל מקום הוראות חוק השמירה על המקומות הקדושים חלות עליו. יש לדחות את טענת הנתבעות לעניין חוסר סמכות שיפוט בשל "דבר המלך על המקומות הקדושים 1924".

דיון

4. הכותל הקטן הוא קטע חשוף של חלקה המערבי של חומת הר הבית, בהמשך הכותל המערבי וצפונית לו. הוא מצוי ברובע המוסלמי בסמוך לשער הברזל שהינו אחד משערי הכניסה להר הבית. ברחבה הקטנה שלפני הכותל הקטן המהווה גם מעבר לבתי מגורים של משפחות ערביות, נוהגים להתפלל יהודים.

בראש השנה תשס"ז, 24.9.06, הגיעה למקום קבוצה של כ-15 מתפללים ומתפללות ובכללם התובעים על מנת לקיים תפילה במקום. במהלך התפילה החל התובע 1 לתקוע בשופר. לאחר שנתבקש להפסיק עם תקיעת השופר ולא הפסיק, הוא הוצא מהרחבה על ידי שוטרים שהוזעקו למקום, עוכב לחקירה ומאוחר יותר נעצר. במרכז המחלוקת בין הצדדים השאלה האם נהגה המשטרה כדין במתן ההוראה לתובע 1 להפסיק עם תקיעת השופר.

5. חופש הפולחן אינו חופש מוחלט. זהו חופש יחסי אשר עשוי, במקרים מסויימים, לסגת מפני אינטרסים ציבוריים או מפני זכויות יסוד אחרות. אחד האינטרסים אותו יש לשקול הוא זה של הסדר הציבורי ובטחון הצבור (ר' בג"ץ 292/83 נאמני הר הבית ואח' נ. מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ"ד לח(2) 449, בעמ' 455). תפקידה של המשטרה לדאוג לסדר הציבורי מעוגן בפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א-1971 ולשם כך נתונות לה סמכויות שונות (ר' סעיפים 5-3 לפקודה).

כאשר קיימת במקרה קונקרטי התנגשות בין חופש הפולחן מחד לבין הסתברות לפגיעה בביטחון הצבור מאידך, על המשטרה להפעיל שקול דעת ולאזן בין האינטרסים המתנגשים. המבחן שאומץ בפסיקה לאיזון האינטרסים הנדרש הוא המבחן של וודאות קרובה לפגיעה של ממש בביטחון הצבור. קרי, ניתן להגביל את חופש הפולחן כאשר קיימת סכנה קרובה לודאי לפגיעה ממשית בביטחון הצבור (ר' בג"ץ 292/83, לעיל, בעמ' 456; בג"ץ 2431/95 סלומון נ. משטרת ישראל פ"ד נא(5) 781, בעמ' 784; בג"ץ 3641/03 תנועת נאמני הר הבית נ. צחי הנגבי, פיסקה 3; בג"ץ 4776/06 גרשון סלומון נ. מפקד מחוז ירושלים, פסקה 3).

יש להבחין בין שקול דעת המופעל מראש עת מתבקש אישור לפעולה פלונית, כגון אישור לכניסת מתפללים להר הבית, לבין שיקול דעת המופעל ברגע נתון עת מתרחשת פעולה במסגרתה נדרש שוטר לערוך את איזון האינטרסים. כאשר מתבקש אישור מראש יכולה המשטרה להיערך בכוחות כאלו או אחרים למניעת הפגיעה האפשרית בביטחון הצבור ונקודת האיזון בין חופש הפולחן מחד לביטחון הציבור מאידך עשויה לנטות יותר לכוון חופש הפולחן מאשר במצבים בהם אין באפשרות המשטרה, תוך כדי פעולה המתבצעת, להיערך בהתאם. הפעלת שקול דעת על אתר, תוך כדי פעילות, עת נדרשת הכרעה מהירה לעיתים אך על ידי השוטר הנמצא במקום, גם אינה דומה להפעלת שקול דעת מראש עת ניתן לשקול לעומקם את כל השקולים הרלוונטיים, והאלטרנטיבות, על ידי הדרגים הבכירים ביותר (השווה ע"א 5604/94 חמד נ. מדינת ישראל פ"ד נח(2) 498, פיסקאות 13-12; ע"א 6521/98 בואטנה נ. מדינת ישראל פ"ד נט(4) 218, פיסקה 12). התערבות בשקול דעת שהופעל תוך כדי פעילות בשטח, עשויה לגרום להרתעת יתר של המשטרה מלבצע את תפקידיה בזמן אמת מה שאין כן כאשר שקול הדעת נשוא הביקורת השיפוטית מופעל מראש.

6. בענייננו לא נתבקש אישור מראש מהמשטרה לתקיעה בשופר באזור הכותל הקטן. הנתונים העובדתיים שהיו קיימים בשטח עובר למתן ההחלטה להפסיק את תקיעת השופר היו כדלקמן. במועד הרלוונטי חל ראש השנה ובמקביל לו תקופת הרמדאן בה נוהגים מתפללים מוסלמים רבים לעלות להר הבית. מדובר בתקופה רגישה במיוחד. התובעים הגיעו לאזור הכותל הקטן בסביבות השעה 08.00 בבוקר (ר' סעיף 5 לתצהיר התובע 1). התפילות העשויות להיות רלוונטיות בהר הבית הן בשעות 04.00 ו-12.00 ואלו בהתאמה כבר הסתיימו או טרם החלו (עמ' 76 לפרוטוקול, שורות 19-30). עם זאת, כעולה מעדותו של פקד גלבוע בעת הרמדאן שוהים מתפללים רבים בהר הבית גם לא בעת התפילות (ר' שם, שורה 30 – עמ' 77, שורה 2) ומדובר אכן בתקופה רגישה במיוחד. רחבת הכותל הקטן משמשת כאמור מעבר לבתי משפחות ערביות המתגוררות בסמוך (ר' עדותו של פקד גלבוע בעמ' 76, שורות 6-1). מיקומו בסמוך לשער הברזל שהינו אחד משערי הכניסה בו נוהגים מתפללים מוסלמים לעבור להר הבית.

כעולה מתצהיר תשובות לשאלון שהוגש על ידי משה ברקת מפקד היחידה האחראי על המקומות הקדושים (ר' עמ' 78, שורות 8-7) הגם שלא קיימות הנחיות בכתב בנושא, התקבע במהלך השנים סטאטוס קוו במקום שכל נסיון להפרתו גרם להפרות סדר וחיכוכים שחייבו התערבות משטרתית. בתצהיר התשובות לשאלון פורטו ניסיונות העבר המתועדים להפרת הסטאטוס קוו במקום וההתערבות המשטרתית בעקבותיהם (ר' ת/9). כעולה מהתצהיר בינואר 1999 בעקבות ניסיון להתקין ברז לנטילת ידיים במבוא לכותל הקטן נגרם עימות בו השתתפו עשרות או מאות מוסלמים מתלהמים. באותה שנה גם הוגשה תלונה על ידי תושבי השכונה הסמוכה שבעקבותיה הוחלט בין היתר להציב מחסומים בזמן התפילה ושוטרי מג"ב הונחו שלא לחסום את המעבר לבתי התושבים. ביולי 2001 נאלצה המשטרה להתערב כדי להפריד בין יהודים וערבים בעקבות עימות שפרץ לאחר נסיון של יהודים לנקות את המקום. במאי 2002 נדחתה בקשה של גורמים יהודים להתקין ברז מים במקום. ביוני 2005 מתועדת תלונה של תושבי השכונה "..על התנהגות ברוטאלית ובלתי מרוסנת של קבוצות מתפללים שבאים מדי יום לקיים תפילה בכניסה לשכונה. התושבים טענו שנוכחות המתפללים מטרידה את מנוחתם וגורמת לחיכוכים מתמידים. בין השאר, נטען כי בזמן התפילות נחסמת גישת דיירי המקום לבתיהם, וכי אירעו ארועי תקיפה של ילדים המתגוררים במקום". בעקבות זאת החליטה המשטרה על הגברת הסיורים והביקורות במקום, נערכו שיחות עם נציגי הצדדים במטרה להרגיע את הרוחות ולהקטין את ההפרעה הנגרמת לדיירי המקום עקב פעילות המתפללים במקום (ר' סעיף 3.2). ביוני 2006, כשלושה חודשים קודם לארוע נשוא התביעה "נסיונות מצד מתפללים להתקין במקום ברז מים, כיור ופרגודים שיחצצו בזמן התפילה בין המתפללים לדיירי המקום גררו אירועי סדר וחיכוכים, שחייבו התערבות משטרתית". על פי תצהיר התשובות לשאלון ידוע כי אירעו ארועי סדר וחיכוכים נוספים במקום לאורך השנים שלא תועדו בכתובים.

פקד גיא גלבוע ששימש בתקופה הרלוונטית קצין יחידה בהר הבית במשטרת ישראל ואשר הורה על הפסקת התקיעה בשופר העיד כי במסגרת ההחלטות הפיקודיות הוחלט באותה תקופה שהכותל הקטן הפך למקום רגיש יותר מבעבר ולכן "ברגע שתהיה קבוצה שמעל מס' מסויים של אנשים מגיע צוות סיור על מנת לאבטח ולחצוץ במידת הצורך" (עמ' 77, שורות 16-15). לשאלה "האם עד כמה שידוע לך מפקד היחידה למקומות הקדושים נתן הוראה כיצד לטפל אם יהיה ארוע של תקיעת שופר בראש השנה" השיב "ההנחיה לאפשר תפילה ללא סממנים אחרים. כלומר היו ימים שהביאו לשם כיור והביאו לשם ארון עם פרוכת והביאו לשם אביזרים נוספים וההנחיה היתה בכל מקרה לא לאפשר לדברים כאלו להתרחש בכותל הקטן, רק תפילה" (עמ' 77, שורות 32-28. ר' גם עמ' 79, שורה 30 – עמ' 80, שורה 2; שורה 29). לשאלה "האם היתה התייחסות בהוראות מפקד היחידה לאפשרות של תקיעה בשופר על ידי יהודי בראש השנה" השיב "לא" (עמ' 78, שורות 3-1). עוד העיד כי מעולם לא שמע תקיעות שופר מהכותל הקטן (שם, שורות 30-29. ר' גם עמ' 79, שורות 8-1), גם לא את אלו של התובע 1 (עמ' 79, שורות 10-9), אך העריך כי תקיעות שופר מהכותל הקטן ישמעו בהר הבית (שם, שורות 26-21). פקד גלבוע העיד כי הנחה את השוטר במקום לאמר למי שתקע בשופר לא לתקוע בשנית ולתת לתפילה להמשיך ולהתקיים בלי שהיה במקום ושמע את עוצמת התקיעות (ר' עמ' 80, שורות 20-16).

7. האם לנוכח כל האמור ההוראה להפסיק עם תקיעת השופר ניתנה כדין? סבורה אני כי יש להשיב לכך בחיוב. אזור הכותל הקטן לאור מיקומו, הוא כאמור אזור רגיש במיוחד. גם אם לא היו אירועים רבים מתועדים של הפרות סדר במקום, ניסיון העבר, לרבות 3 חודשים קודם לאירוע נשוא התביעה, מלמד כי כל נסיון להפר את הסטאטוס קוו במקום גרר בעקבותיו הפרות סדר ומהומות. הימים היו ימי הרמדאן והמיקום כאמור ליד אחד משערי הכניסה להר הבית. מדובר בימים שבהם קיימת רגישות מוגברת לאור ריבוי המתפללים על הר הבית. אכן ההחלטה להורות על הפסקת תקיעת השופר לא ניתנה לרקע חיכוך שכבר החל, או מידע קונקרטי כי תקיעת שופר תוליך להתלהטות יצרים ולהפרת הסדר הציבורי. עוד נכון כי מעדויות המתפללים שלא נסתרו עולה כי לפחות בשנה שקדמה לראש השנה נשוא התביעה כן תקעו בשופר במקום (ר' סעיף 4 לתצהיר התובע 1; סעיף 2 לתצהיר התובע 3; סעיף 2 לתצהירי התובעים 9-5) הגם שפקד גלבוע העיד כי אינו יודע על כך דבר (ר' עמ' 79, שורות 4-1) וגם מתצהיר התשובות לשאלון עולה כי אין לגרסא זו תיעוד לפחות בכתובים (ר' סעיף 4.1 לת/9). עם זאת, ההחלטה נתקבלה בשטח, על אתר, לאור חששו של קצין המשמרת כי כל ניסיון להפר את הסטאטוס קוו בתקופה רגישה במיוחד הוא בעל פוטנציאל להפרות סדר במקום. תקיעות השופר כבר היו בעיצומן. מהעדויות עולה כי גם עתידות היו להימשך (ר' עדותו של התובע 1 בעמ' 68, שורות 10-8; שורות 31-28; עמ' 72, שורות 16-14). מלכתחילה בנסיבות אלו כאשר לא מתבקש אישור מראש וההחלטה מתקבלת תוך כדי פעילות, נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים – חופש הפולחן והדת מחד ובטחון הצבור מאידך עשויה להיות שונה מאשר במצבים בהם שקול הדעת מופעל מראש. קיים גם בנסיבות אלו טווח לגיטימי של החלטות ואף טווח לגיטימי של טעויות בהפעלת שקול הדעת. טווח שאינו עולה כדי רשלנות (ר' ע"א 5604/94 לעיל, פיסקה 12). סבורה אני כי פעולתה של המשטרה במקרה הנוכחי מהטעמים שפורטו לעיל אינה חורגת מהטווח הלגיטימי של הפעלת שקול הדעת ונעשתה במסגרת סמכותה כדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ