אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קליטין נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות

קליטין נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות

תאריך פרסום : 03/12/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
41004-01-13
25/11/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
מרים קליטין
הנתבע:
1. מדינת ישראל – משרד הבריאות
2. מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים – ד"ר אמיר שנון

פסק-דין

העתירה

1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת משרד הבריאות, לדחות את בקשת העותרת להעניק לה תעודת קלינאית תקשורת, מכוח חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן – החוק). בקשת העותרת לקבלת התעודה מתבססת על שתי טענות חלופיות: הראשונה – כי יש להכיר בה כבעלת תואר ראשון בקלינאות תקשורת שקיבלה בחו"ל, ולמצער – כבעלת תואר ראשון בקלינאות תקשורת בתחום השפה והדיבור; והשנייה – לאור זכאותה בעבר, בטרם כניסת החוק לתוקף, לקבלת תעודת הכרה במעמד, בעקבות השתתפותה בקורס השלמה בקלינאות תקשורת, שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב ויועד לעולים חדשים. המשיבים דחו את בקשת העותרת, הואיל וסברו כי התואר שבו היא מחזיקה אינו מוכר כ"תואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת", שהוא אחד התנאים המנויים בחוק לשם קבלת תעודת הרישוי. באשר לטענה, בדבר זכאותה בעבר של העותרת לקבלת תעודת הכרה במעמד, מכוח השתתפותה בקורס ההשלמה, גרסו המשיבים כי בעצם ההשתתפות בקורס אין כדי להקנות לעותרת תעודת הכרה במעמד, לאחר כניסתו של החוק לתוקף. מכאן העתירה.

הרקע המשפטי

2.בעבר העניק משרד הבריאות תעודות הכרה במעמד למספר מקצועות פרא-רפואיים, ובכללם קלינאות תקשורת, לפי קריטריונים שקבע המשרד באמצעות הנחיות מינהליות. בשנת 2008 נחקק חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, אשר מטרתו, כמצוין בסעיף 1 לחוק, לשמור על בריאות הציבור ולהבטיח רמה מקצועית הולמת של נותני השירותים השונים. החוק נחקק בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט הגבוה לצדק בבג"ץ 2921/03 קאופמן נ' ד"ר שנון (29.4.04) (להלן – עניין קאופמן), אשר קבע כי יש לבטל את מתן תעודות ההכרה במעמד שניתנו עד כה לעוסקים במקצועות הבריאות השונים, ויש להסדיר את העיסוק בהם בדרך של חקיקה ראשית, ולא באמצעות הנחיות מינהליות, כפי שהיה נהוג עד לאותה עת.

סעיף 8 לחוק מונה מספר תנאים מצטברים לשם קבלה תעודה במקצועות הבריאות השונים. לעניין השכלה, הכשרה מעשית ועמידה בבחינות, מפנה סעיף 8(3) לחוק לתנאים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. בתוספת נקבע, בכל הנוגע למקצוע קלינאות תקשורת, כי על המבקש להיות בעל תואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת.

3.לאור הפגיעה בזכות החוקתית של חופש העיסוק שנגרמה למי שעסקו במקצועות הבריאות ערב הסדרת העיסוק בחקיקה ראשית, נקבעו בחוק הוראות מעבר שונות, המפורטות בסעיף 58, אשר נעשו בו שינויים במהלך השנים. הוראות אלו קובעות מספר תנאים שעל העוסק לעמוד בהם לשם קבלת תעודה בתחומו (להרחבה ראו: עת"מ (י-ם) 36091-05-11 אלישבע שריד נ' מדינת ישראל (14.5.12)).

סעיף 58(ב) קובע, כי מי שהחזיק ערב יום תחילתו של החוק (30.1.09), ב"תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות" שניתנה על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות (להלן – המנהל), יהיה זכאי לתעודת רישוי קבועה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בסד הזמנים הקבוע בחוק, ועמד בתנאים שנקבעו בסעיף זה.

סעיף 58(ג) לחוק, על תת סעיפיו, מסדיר את עניינם של העוסקים אשר סיימו עד ליום תחילת החוק את לימודיהם במקצוע הבריאות, בין בישראל ובין בחו"ל, וזכאים לתואר אקדמי גם אם טרם הוענק להם התואר, ולא הייתה ברשותם תעודת הכרה. סעיף 58(ג)(2) חל על מי שקיבל לפני תחילת החוק תואר אקדמי מוכר בחו"ל, ומורה כי הלה יוכל לקבל פטור מהבחינה המקצועית – אם עסק במקצוע הבריאות בישראל תחת פיקוח מקצועי למשך שנה בחמש השנים שקדמו לכניסת החוק לתוקף; ופטור מבחינות ואף מהכשרה מעשית – אם עסק במקצועו בישראל במשך חמש שנים בהיקף ניכר. יודגש, כי התנאי הבסיסי והעיקרי הקבוע בסעיף הנ"ל, הִנו זכאות לתואר אקדמי כהגדרתו בחוק.

כאן המקום לציין, כי סעיף 48 לחוק מקנה סמכות למנהל להעניק למי שהוכר על-ידי המנהל כבעל תואר אקדמי ראשון בהפרעות השפה והדיבור, או בהפרעות שמיעה, שניתן על-ידי מוסד להשכלה גבוהה בחו"ל, תעודת קלינאות תקשורת מוגבלת בתחום השפה והדיבור או בתחום הפרעת השמיעה.

הוראת מעבר נוספת הקבועה בסעיף 58(ה) לחוק מעניקה למנהל סמכות להעניק תעודה במקצוע הבריאות, למי שעסק במקצוע בריאות בישראל חמש שנים לפחות ערב יום תחילת החוק, ולא החזיק בתעודת הכרה במעמד, אם נוכח לדעת כי העוסק הִנו בעל "השכלה מתאימה", ידע וניסיון במקצוע הבריאות, ובנוסף עמד בהצלחה בבחינות המקצועיות מטעם משרד הבריאות.

הרקע העובדתי

4.להלן הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות על נספחיהם. בשנת 1975, סיימה העותרת את לימודיה במכון הפדגוגי הממלכתי בקישינב, בברית המועצות לשעבר על-פי המסמכים שצירפה העותרת לבקשתה, הוקנתה לה תעודת הסמכה ב"חינוך בעלי פיגור שכלי וקלינאות תקשורת". בשנת 1995, עלתה העותרת לישראל. ביום 11.6.96 הוענק לה אישור מטעם משרד החינוך והתרבות בישראל, לפיו התואר האקדמי שאותו קיבלה בארץ מוצאה, שקול לתואר ראשון מבין התארים האקדמיים הנהוגים בישראל. בשנת 1997 הופנתה העותרת לקורס השלמה לעולים חדשים שנערך באוניברסיטת תל-אביב.

5.בשנת 1998, לאחר שסיימה את לימודי ההשלמה בהצלחה, החלה העותרת לעבוד כקלינאית תקשורת במסגרות שונות מטעם משרד החינוך, מבלי להחזיק בתעודת הכרה במעמד. לאחר חקיקת החוק, ביום 15.9.09, פנתה העותרת למשרד הבריאות לשם קבלת תעודת קלינאית תקשורת קבועה. במענה לפנייתה, נתבקשה העותרת להמציא אישורים המעידים על עיסוק בהיקף ניכר במקצוע במשך חמש שנים לפחות, בהתאם להוראות סעיף 58(ה) לחוק. ביום 27.2.11, לאחר בדיקת עניינה, הופנתה העותרת לבחינה המקצועית בקלינאות תקשורת, ונמסר לה כי אם תעבור אותה בהצלחה, תהיה זכאית לקבלת תעודת רישוי קבועה.

6.ביום 10.3.11 התקבלה במשרדי המשיבים בקשה מטעם יו"ר הסתדרות המורים בסניף רמלה-לוד, לפטור את העותרת מהצורך לעבור את הבחינה המקצועית. בתשובה לבקשה ציינו המשיבים, כי משעה שהעותרת אינה בעלת תואר ראשון מוכר בקלינאות תקשורת כמשמעו בחוק, ואף אינה בעלת תעודת הכרה במעמד, עליה לעבור את הבחינה ולא ניתן לוותר על דרישות החוק בעניין זה. בקשה נוספת לפטור את העותרת מלגשת לבחינה המקצועית הוגשה ביום 11.5.11, ובגדרה נטען כי העותרת הִנה בעלת תואר אקדמי מוכר כנדרש. במכתב תשובה מיום 26.6.11 ציינו המשיבים, כי העותרת אינה בעלת תואר ראשון כמשמעו בחוק ואף אינה מחזיקה בתעודת הכרה במעמד, ומשכך הסעיף הרלבנטי החל בעניינה הוא סעיף 58(ה) לחוק, אשר לפיו עליה לעבור את הבחינה המקצועית כתנאי לקבלת תעודת הרישוי. לבסוף צוין, כי משבחרה העותרת שלא לגשת לבחינות עד כה, הדרך היחידה העומדת לפניה היא השלמת תואר ראשון בקלינאות תקשורת, שכן, נכון לאותה העת, חלף המועד שבו נערכה הבחינה המקצועית האחרונה.

7.העותרת פנתה פעם נוספת למשיבים ביום 19.7.11, וביקשה לקיים שימוע נוסף טרם מתן החלטה סופית בעניינה. במסגרת הבקשה, חזרה העותרת על טענתה, לפיה היא בעלת תואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת כנדרש. עוד הוסיפה, כי לאחר שסיימה בזמנו את קורס ההשלמה שנערך באוניברסיטת תל-אביב, פנתה ללשכת משרד הבריאות בפתח-תקווה, שם נמסר לה על-ידי אחד מעובדי המקום, כי מאחר שהיא אינה עובדת של משרד הבריאות אין היא זקוקה לתעודת ההכרה, ומשכך לא השלימה בשעתו את ההליך הנדרש לקבלת התעודה.

8.ביום 26.10.11 זומנה העותרת להופיע לפני הוועדה המייעצת להכרה במקצוע. בדיון שהתקיים לפני הוועדה, הוסבר לעותרת כי לא ניתן להכיר בלימודיה בחו"ל כתואר אקדמי ראשון; והיות שעובר לחקיקת החוק לא החזיקה בתעודת הכרה במעמד, עליה לעבור את הבחינות המקצועיות לשם קבלת תעודת הרישוי מכוח סעיף 58(ה) לחוק.

9.למעלה משנה לאחר מכן, נתקבל אצל המשיבים מכתב נוסף מטעם העותרת, ובו נתבקשה הנפקת תעודה מכוח סעיפים 58(ב) ו-58(ג) לחוק. במענה למכתב מיום 19.11.12, ציין משרד הבריאות כי לא ניתן להיעתר לבקשה, זאת לאור דרישות החוק והנימוקים אשר נמסרו לעותרת על-ידי המשיבים מספר פעמים בעבר. עם קבלת תשובה זו, הוגשה העתירה דנן.

10.יוער, כי ביום 4.3.13, בשעה שהעתירה הייתה תלויה ועומדת, התכנסה הוועדה המייעצת של המשיבים לדיון נוסף בעניינה של העותרת, לשם בחינת בקשתה להכרה בלימודיה בחו"ל כשווי-ערך לתואר ראשון בקלינאות תקשורת. הוועדה החליטה, כי לא ניתן להכיר בלימודיה של העותרת בברית-המועצות לשעבר כתואר ראשון בתחום, כנדרש לפי החוק; אולם לאור השתתפותה בקורס ההשלמה, ניתן להכיר במכלול לימודיה כ"השכלה מתאימה", במובן סעיף 58(ה) לחוק. לאור האמור נקבע, כי יש לאפשר לעותרת להשתתף בבחינה מיוחדת בקלינאות תקשורת לפי הסעיף הנ"ל, ככל שתיערכנה בחינות נוספות. ואכן, ביום 23.4.13 הודיעו המשיבים לעותרת, כי בתאריך 27.6.13 תתקיים בחינה מקצועית נוספת, אליה מוזמנת העותרת, וכי עמידה בבחינה בהצלחה תזכה אותה בתעודה קבועה. מאז נקבעו מועדים נוספים לבחינות, בהתאם להוראת המעבר שבסעיף 58(ה) לחוק.

תמצית טיעוני הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ