אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קלבוני נ' מדינת ישראל

קלבוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 11/02/2012 | גרסת הדפסה
בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
9729-01-12
07/02/2012
בפני השופט:
אלי אנושי

- נגד -
התובע:
חאלד קלבוני
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב שבבעלות המבקשת.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך, כי ביום 25.09.11, החליט קצין משטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה אותה ביצע נהג הרכב– הרכב הושבת לבסוף רק ביום 24.01.12.

3. מצאתי לנכון לדון תחילה בטענת ב"כ המבקש (בעל הרכב), שההחלטה על איסור השימוש ברכב נעשה על ידי קצין המשטרה שלא כדין, מאחר ולא ניתנה בנוכחות בעל הרכב או הנהג.

4. איני מקבל טענה זו, מעיון בתיק המאשימה עולה כי יש ראיות שנמסרה לנהג בפועל הודעה על שימוע לבעל רכב מס' 5438316, דהינו הזמנה שהוא מתחייב למסור לבעל הרכב, בהזמנה כתוב בפרוש מה ההשלכות האפשריות של השימוע ומה השלכות של אי התייצבות לשימוע. כן מצוין כי הנהג סרב לחתום על ההזמנה.

5. לא יתכן שקיום השימוע יהיה מותנה ברצונו הטוב של הנהג או של בעל הרכב שיועילו ברוב טובם להתייצב לשימוע, מרגע שנמסר זימון לנהג והלה בוחר שלא להתייצב לשימוע, לקצין סמכות להשבית הרכב בהעדר. אוסיף ואציין כי על פי החוק אין חובת שימוע לבעל הרכב טרם ההשבתה ודבר לא מנע מבעל הרכב לפנות ישירות לקצין, אף לאחר השימוע, ולבקש לשטוח טענותיו בפניו.

6. אין כל ממש בטענה כי כיוון שהקצין ציין בטופס השימוע כי הסביר לנהג ולבעל הרכב שבאפשרותם להעלות טיעונים בפניו לעניין, ובפועל הם לא התייצבו, הרי יש מקום לביטול ההחלטה וזאת כיוון שהקצין רשם מפורשות ובגדול מיד ובסמוך "העדר" והכוונה ברורה מדובר בשימוע בהעדר.

7. בית המשפט אינו סבור כי מדובר בפגם מהותי כלשהו. ויתרה מכך, גם לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית, יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות הטיעון במקרה הנדון, ובית המשפט רשאי לבחון, האם בטענותיה האחרות של המבקשת כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה וראה עינת הראל נ' מ"י -סעיף 7 לפסה"ד- רע"פ 4938/99) וגם לאחר שעשיתי כך - ראה כדלקמן, אין מקום לשינוי ההחלטה.

8. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו, בין היתר סרב לבצע בדיקת ינשוף וזאת לאחר שהוזהר כנדרש. כשל בבדיקת המאפיינים שבעקבותיה צוין כי הוא נמצא תחת השפעה כבדה. עוד צוין כי הנהג שנתפס היה במעצר בית מלא, והדבר מדבר בעד עצמו. לפיכך אני קובע שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שנהג הרכב ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט לעניין איסור השימוש ברכב.

12.עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

13. הרכב נמסר לנהג ע"י המבקש, ולא הוכח לי כי נעשה כל ניסיון מצידו למנוע את העבירה, כדרישת הסעיף.

14. הרף שהוצב בפסיקה ל- "עשה כל שביכולתו" הנו גבוה ביותר, וכי ככל עניין עובדתי הוא דורש הוכחה, דבר שאינו מתקיים בענייננו, שכן חסרה התשתית הראייתית הבסיסית כאמור, שעל פיה יוכל בית משפט זה להשתכנע ולקבל את טענת המבקש.

15. סבורני, כי למען מתן משקל משמעותי לטענה היה מקום, לכל הפחות, לנקוט בפעולות מינימאליות מוכחות, כגון החתמת הנהג על מסמך המורה לו כי עליו למנע מעבירות חמורות אחרות, ציון סנקציה על חריגה מההוראות ועוד. ללא נקיטת פעולה מינימאלית מוכחת, טרם ביצוע העבירה המיוחסת לנהג, הרי שלא הצליח המבקש להרים נטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה ולהוכיח, כי עשה כל שביכולתו למנוע מהנהג לעבור העבירה.

16. איני מקבל טענת המבקש שטען כי מסר רכבו לאדם זר שהתעניין בקניית רכבו ליום יומיים (!!!, טענה תמוהה לכשעצמה), הדבר לא הוכח ולו בשמץ של ראיה.

17.עוד אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו. כך או כך, הפגיעה במבקשת בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ