אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיצוץ התמיכה בתיאטרון הבימה לא משנה אוטו' את פריסת תשלומי חובותיו למדינה

קיצוץ התמיכה בתיאטרון הבימה לא משנה אוטו' את פריסת תשלומי חובותיו למדינה

תאריך פרסום : 13/06/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
8702-06
09/06/2011
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. (בדימ') א' פרוקצ'יה
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד משה גולן
הנתבע:
הנאמן הציבורי בתפקידו כנאמן בהקדש "נאמנות התיאטרון"
עו"ד אופיר פורת
עו"ד טובה פריש
פסק-דין

השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה:

1.            זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך), אשר קיבל בחלקה את בקשת המשיב - הנאמן הציבורי, בתפקידו כנאמן של הקדש תיאטרון הבימה - למתן הוראות, בנוגע לפרשנותו ולאופן יישומו של הסכם הבראה המתייחס לתיאטרון.

רקע והליכים

2.            תיאטרון "הבימה" נוסד במוסקבה בשנת 1918, והיווה התיאטרון העברי הראשון בדור התחייה הלאומית. בשנת 1928 עלו חברי התיאטרון לישראל, ומאז 1945 שוכן התיאטרון דרך קבע בשדרות תרס"ט בתל-אביב. בשנת 1958 קבלה הבימה מעמד של תיאטרון לאומי, ומאז מקציבה לה הממשלה מענק כספי שנתי. מאז 1969 פועל התיאטרון כהקדש על פי חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), שהוקם על ידי שר החינוך בשם ממשלת ישראל. בשנת 1995 נקלע התיאטרון לקשיים כספיים, ובעקבות כך התפטר חבר הנאמנים של התיאטרון, והנאמן הציבורי התמנה נאמן יחיד לתיאטרון.

           בעקבות מינוי הנאמן הציבורי, נערך באוקטובר 1995 הסכם הבראה לתיאטרון בין הנאמן לבין הממשלה. על פי ההסכם, העמידה הממשלה לתיאטרון סכומי כסף תמורת התחייבות התיאטרון לקיצוץ תקציבי, פיטורי עובדים, ונקיטה בצעדי התייעלות. מטרתו המוצהרת של הסכם ההבראה היא "הבטחת מילוי מטרות ההקדש, הפעלה שוטפת של התיאטרון באופן תקין ולטווח ארוך ברוח המלצות דו"ח ועדת שלח שהוגשו לשרת האומנויות בשנת 1993, פתרון הגרעון הצבור של התיאטרון ופעולה של התיאטרון באיזון תקציבי לאורך זמן, תוך שמירה על ייחודו כתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל" (סעיף 3 להסכם) (להלן: ההסכם או הסכם ההבראה). הסיוע הכספי לתיאטרון הותנה על ידי הממשלה "בגיבוש תכנית הבראה שתבטיח פתרון כלכלי מלא לחובות הצבורים של התיאטרון, ושמירה על איזון תקציבי לזמן ארוך, ובביצוע של תוכנית כאמור, והכל על-פי מבחנים לחלוקת כספים לגופי תרבות במצוקה שייקבעו ויאושרו בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985" (מתוך המבוא להסכם).

3.            על פי הסכם ההבראה, העמידה הממשלה לרשות התיאטרון הלוואה בסך של כ-28 מיליון ש"ח. סכום זה כולל גם את ההלוואות הקודמות שהוענקו לתיאטרון, ואשר טרם נפרעו. הלוואה זו ניתנה בנפרד ומעבר לסכומי התמיכה השוטפים המוענקים לתיאטרון על פי מבחני תמיכה כלליים בהתאם לחוק יסודות התקציב, התשמ"א-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב). החזר ההלוואה נפרס, באופן פרוגרסיבי, על פני מספר שנים, ואמור היה להסתיים בשנת 2003 (סעיף 6.2.2 לדו"ח רואה החשבון המלווה - נספח ב' למוצגי המערערת). כן נקבע בהסכם, כי אם התיאטרון יעמוד בכל התחייבויותיו על פי ההסכם עד למועדים מסוימים, תמחק הממשלה חובות בסך של עד 10 מיליון ש"ח. הנאמן מצידו התחייב לצמצם את הגרעון השוטף בתקציב, ולדאוג כי החל בשנת 1997 ועד תום כהונתו לא תהיה חריגה תקציבית של התיאטרון, לאחר תשלום ההחזרים המגיעים לממשלה על פי ההסכם (סעיף 12(ב) להסכם). עוד הוסכם על צעדים שונים להתייעלות התיאטרון, ובכלל זה שינוי הסכמי עבודה והפחתות שכר, וכן צמצום מצבת המשרות. כן הוסכם, כי בתום כהונתו של הנאמן הציבורי כנאמן מטעם בית המשפט, יבוטל ההקדש, והפעלת התיאטרון תעבור לידי חברה לתועלת הציבור, אשר תוקם לצורך זה תוך תקופת ההסכם (רע"א 9420/04 הנאמן הציבורי נ' אגמון, פ"ד נט(5) 289 (2005) (להלן: ענין הנאמן הציבורי)).

           מכוח ההסכם, מונתה "ועדת השלושה" מטעם הממשלה, שתפקידה לפקח על ביצוע ההסכם. חברי הוועדה הם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, סגן החשב הכללי, וסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר (סעיף 2 להסכם). על הוועדה הוטל לקיים מעקב שוטף אחר ביצוע תכנית ההבראה, והוקנו לה סמכויות ביצוע מסוימות. כן הוסכם על מינוי רואה חשבון בידי הממשלה ובהסכמת הנאמן, לצורך פיקוח ובקרה על ביצוע ההסכם (להלן: רואה החשבון המלווה). הנאמן התחייב מצידו להעביר לוועדת השלושה דיווחים כלכליים שוטפים, ולהעביר לרואה החשבון כל מסמך מטעמו או מטעם התיאטרון שיידרש על ידו. לבסוף, בנוגע להכרעה בסכסוכים, הוסכם כי "כל מחלוקת בדבר אופן פירושו של הסכם זה תובא להכרעת היועץ המשפטי לממשלה או מי שימנה לצורך זה" (סעיף 35 להסכם).

           בעקבות הסכם ההבראה, בוצעו שינויים בהסכמים הקיבוציים עם שחקני התיאטרון ועם עובדיו, וכן הושגו הסדרים עם נושי התיאטרון. כל אלה, ביחד עם הסכם ההבראה, אושרו ביום 28.12.1995 על ידי בית המשפט.

4.            בשנת 1997 החליטה הממשלה על ביצוע קיצוץ בתמיכות השוטפות הניתנות על ידה למוסדות תרבות, ובכלל זה בסכומים המוענקים לתיאטרון הבימה. בעקבות זאת, פנה הנאמן הציבורי לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות. טענתו היתה, כי המדינה מנועה מלקצץ בתמיכה השוטפת הניתנת לתיאטרון הבימה, שכן פריסת התשלומים לפרעון ההלוואה על פי ההסכם נקבעה בהסתמך על היקף התמיכה הממשלתית השוטפת על פי שיעורה ערב החתימה על ההסכם. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' לויט) דחה ביום 12.7.1999 את הבקשה, בקובעו כי על פי סעיף 35 להסכם ההבראה, מחלוקות הנוגעות לפרשנות ההסכם צריכות להיות מובאות להכרעת היועץ המשפטי לממשלה; כן נקבע, כי המחלוקות העובדתיות שעלו בבקשה אינן מתאימות להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות. לאור קביעה זו, פנה הנאמן הציבורי ליועץ המשפטי לממשלה.

5.            היועץ המשפטי לממשלה, בהחלטתו מיום 30.12.1999, קבע, כי שלא כטענת הנאמן, אין בהוראות הסכם ההבראה כדי למנוע את החלת הקיצוץ הכללי בתמיכות הממשלתיות השוטפות, שהוחל על כלל מוסדות התרבות, גם על תיאטרון הבימה. הוא הוסיף, כי מסקנה זו מתחייבת גם מהדין הכללי, שכן סעיף 3א לחוק יסודות התקציב מחייב את המדינה לנהוג על פי אמות מידה שוויוניות בחלוקת תמיכות כספיות לגורמים השונים, ולא ניתן לעקוף חובה זו באמצעות הסכם בין שני צדדים. עוד ציין היועץ בהחלטתו, כי אין במעמדה המיוחד של הבימה כתיאטרון לאומי כדי להחריג אותה מתחולת עקרון השוויון בחלוקת התמיכות הכספיות, וכדי לשלול טענות הפלייה ביחס לתיאטרון, ככל שלא יוחל עליו הקיצוץ האמור בדומה ליתר גופי התרבות. ייחודיותו של התיאטרון, כך נקבע, באה לידי ביטוי בעצם התקשרות המדינה בהסכם ההבראה עמו, ובמתן התמיכה הכספית המיוחדת שניתנה לו מכספי מדינה מכח אותו הסכם. בצד כל אלה, משנמצא כי הקיצוץ בתמיכה הממשלתית השוטפת הניתנת לתיאטרון נעשה כדין, עדיין עומדת השאלה האם ובאיזה אופן יש בקיצוץ זה כדי להשליך על תוכנו של הסכם ההבראה, ועל אופן פריסת פרעון ההלוואה על פיו. מסקנתו בענין זה היתה:

"אכן, ניתן לטעון, שהואיל והמדובר בענין המושפע ממדיניות תקציבית הכרוכה בקביעת סדרי עדיפויות, מצב המשק וכיוצא באלה שיקולים, לא היה זה בלתי צפוי בעת כריתת ההסכם שיוחלט על קיצוץ התמיכה השוטפת במהלך תקופת חיותו. ואולם, המאטריה בה עסקינן אינה מתאימה לגישה פורמלית מעין זו. אם יוכח, אפוא, שהתיאטרון אינו מסוגל לעמוד בהחזרי ההלוואות כתוצאה מהקיצוץ, יש לקבוע בהסכמה פריסה מתאימה של אותם סכומים שאין התיאטרון מסוגל להחזיר במועד עקב הקיצוץ האמור, ולאפשר החזר ההלוואות בצורה סבירה" (פסקה 14 להחלטת היועץ המשפטי לממשלה (הדגשה לא במקור)).

           בעקבות החלטה זו של היועץ המשפטי לממשלה, החליטה ועדת השלושה ביום 10.9.2000 על פריסה מחודשת של החזר יתרת החוב של התיאטרון לממשלה. במקום תקופת הפרעון המקורית, שאמורה היתה להסתיים בשנת 2003, נפרסה יתרת החוב על פני תקופה של 13 שנים, עד לשנת 2012, על בסיס פרעון תקופתי קבוע (סעיף 6.2.2 לדו"ח רואה החשבון). כמו כן, הממשלה העמידה לרשות התיאטרון סכום נוסף של 4 מיליון ש"ח (סעיף 23 לבקשת המשיב למתן הוראות מיום 28.12.2005, נספח י"ב לסיכומיו בערעור; סעיף 6.2.5.2 לדו"ח רואה החשבון).

6.            גם בשנים שלאחר הפריסה המחודשת של החוב, שבה הממשלה וקיצצה בכספי התמיכה השוטפת לגופי תרבות, ובכלל זה לתיאטרון הבימה. בעקבות זאת, בשלהי שנת 2001 ובמהלך שנת 2002 פנה הנאמן הציבורי ליועץ המשפטי לממשלה, והתריע בפניו כי הקיצוצים בתמיכה הכספית השוטפת כאמור משפיעים לרעה על יכולת תפקודו של התיאטרון, ועל יכולתו לעמוד בהחזרי ההלוואה בפריסה שנקבעה.

7.            על רקע פניית התיאטרון, והמצוקה הכלכלית אליה נקלע בתום שנת 2002, ונוכח הצפי לקיצוץ נוסף בתמיכות הכספיות השוטפות בשנים 2003 ו-2004, ערכו התיאטרון ורואה החשבון המלווה תוכנית מסגרת להתייעלות פעילות התיאטרון (להלן: תכנית המסגרת). התכנית נערכה בהתבסס על תחזית שלפיה בשנים 2003 ו-2004 יעמוד שיעור התמיכה השוטפת לתיאטרון על כ-18 מיליון ש"ח בכל שנה. במסגרת נתונים זו, ולצורך התייעלות, התחייב התיאטרון לקצץ מתקציבו סך של כמיליון ש"ח בשנת 2003 וכמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנת 2004.

8.            ביום 18.12.2002 התכנסה ועדת השלושה לדיון מיוחד, והחליטה על נקיטה במספר צעדים, על בסיס תכנית המסגרת, והצעותיו הנוספות של רואה החשבון המלווה. הוועדה החליטה, כי בשנים 2002-2004 התיאטרון לא יחוייב לשאת בתשלומי הפרעון של החזר ההלוואה. בהתאם, נדחה מועד סיום פרעון ההלוואה בשלוש שנים, עד לשנת 2015. עם זאת, הוחלט עוד, כי אם התמיכה השוטפת בתיאטרון תגדל בסכום העולה על חצי מיליון ש"ח בהשוואה לתחזית הקיצוצים על פי תכנית המסגרת, כי אז יצומצם בהתאם היקף הפריסה של החזרי ההלוואה. כן נקבע, כי על התיאטרון לקצץ סכומים נוספים מתקציבו מעבר לאמור בתכנית המסגרת, בשיעור של כשמונה מאות אלף ש"ח בשנת 2003, ושל כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנת 2004. לבסוף, הוחלט לנקוט מספר צעדים נקודתיים כדי להקל על מצוקת תזרים המזומנים של התיאטרון.

9.            הנאמן הציבורי סבר כי החלטת ועדת השלושה מיום 18.12.2002 היתה בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי". במהלך שנת 2003 פנה הנאמן ליועץ המשפטי לממשלה והעלה בפניו פעם נוספת את מצוקת התיאטרון, ואת הסיכון הממשי הנשקף, לגישתו, להמשך קיומו, נוכח הקיצוצים המשמעותיים בתמיכה הממשלתית השוטפת. נוכח אלה, ביקש הנאמן הציבורי מהיועץ לקבוע כי יש למחוק את מלוא חוב התיאטרון הנובע מההלוואה. לטענת הנאמן, פנייתו זו ליועץ לא נדונה, ולא נתקבלה בה הכרעה. עם זאת, הנאמן לא הצביע בפנינו על כל פנייה נוספת מצדו ליועץ המשפטי לממשלה או לגורם מוסמך אחר בענין הנדון, וזאת עד לחודש יולי 2005, כפי שיפורט להלן.

10.         בתחילת שנת 2005 פרש מנכ"ל התיאטרון, מר י' אגמון, ובמקומו מונו שני מנהלים כלליים זמניים - גב' א' פרידמן ומר ב' צרפתי. המנהלים הזמניים החליטו על השקעת משאבים רבים בהרחבת פעילות התיאטרון, ובכלל זה על הגדלת מספר ההפקות העצמיות, והרחבת פעולות הפרסום. הגידול בהשקעות הוביל, מצד אחד, לעלייה משמעותית ברמת ההכנסות של התיאטרון, ולהגדלת התפוסה באולמות; אולם מנגד, הוא העמיד בספק את יכולתו של התיאטרון לעמוד בפרעון תשלומי ההלוואה לממשלה. בשנת 2005 תמה תקופת ההשהייה של פרעון חוב התיאטרון לממשלה, והיה עליו לחזור ולפרוע את סכום ההחזר הקבוע, אשר עמד אותה עת על כשני מיליון ש"ח בשנה. התיאטרון לא פרע את תשלומי ההלוואה במועדים הקבועים לכך בשנת 2005, וכתוצאה מכך, המדינה השהתה העברה של חלק מהתמיכה השוטפת לתיאטרון, בסך של 2 מיליון ש"ח, אותו קיזזה מכח הזכות הנתונה לה בסעיף 23 להסכם ההבראה. על רקע זה, פנה התיאטרון ביום 7.7.2005 למנכ"לית משרד החינוך בבקשה לקיים דיון דחוף של ועדת השלושה בנושא פרעון תשלומי ההלוואה על ידי התיאטרון לשנת 2005.

11.         ועדת השלושה השהתה את החלטתה בנושא האמור בשל צורך בפרטים נוספים שלא הוצגו בפניה. על רקע זה פנה הנאמן לבית משפט קמא, בבקשה דחופה למתן הוראות - היא הבקשה נשוא ענין זה. הנאמן ביקש מבית המשפט להורות כי התיאטרון יהיה פטור מהחזר מלוא יתרת ההלוואה לממשלה; לחלופין, כי התיאטרון יהיה פטור מהחזר ההלוואה, ככל שהתמיכה השנתית השוטפת שיקבל התיאטרון תפחת מ-23 מיליון ש"ח; לחלופי חלופין, ביקש הנאמן להורות למדינה להעביר לתיאטרון לאלתר את הסך של 2 מיליון ש"ח, שהופחתו מהתמיכה השוטפת לה היה התיאטרון זכאי לשנת 2005 במסגרת קיזוז שערכה הממשלה כנגד אי-עמידה בפרעון תשלומי ההלוואה לאותה שנה. כן ביקש הנאמן להורות על דחיית פרעון תשלומי ההלוואה גם ביחס לשנת 2006.

12.         מספר חודשים לאחר הגשת הבקשה למתן הוראות, ביום 5.5.2006, הוגש לוועדת השלושה דו"ח רואה החשבון המלווה, אשר בחן את יישום תכנית ההבראה בתיאטרון בתקופה שבין חודש ינואר 2003 לחודש דצמבר 2005. על פי ממצאי הדו"ח, בשנת 2003 עמד התיאטרון בהצלחה ביעדים העיקריים של תכנית המסגרת שנקבעה על ידי התיאטרון ורואה החשבון המלווה. עם זאת, בשנת 2004 לא המשיך התיאטרון בתהליך ההתייעלות, ולא שמר על ההישגים שהשיג בשנת 2003. מצד אחד, הכנסותיו פחתו, ומנגד - הוצאותיו בגין כל הצגה עלו. במהלך שנת 2005, הצליחו המנהלים הזמניים להעלות במידה ניכרת את רמת ההכנסות של התיאטרון. אולם הצלחה זו הושגה במחיר הגדלת ההוצאות בהיקף ניכר, תוך פריצת מסגרת התקציב, יצירת גרעון תפעולי, ופגיעה מוחשית בתזרים המזומנים, וכל זאת מבלי שהובא בחשבון הצורך לעמוד בפרעון הלוואת הממשלה. לאור נתונים אלה, נקבע בדו"ח כי התיאטרון חרג מעקרונות ההתייעלות שנקבעו בתכנית המסגרת, ולא עמד בהתחייבויותיו על פי התקציב המקורי לשנת 2005, שכלל בתוכו את הסכומים הנדרשים לפרעון ההלוואה (סעיפים 2.2 ו-6.4.4 עד 6.5 לדו"ח). נתון חשוב, הממחיש את התרחבות הפעילות התיאטרלית של התיאטרון תוך פריצת מסגרת התקציב שלו, נוגע למספר ההפקות החדשות שהועלו בשנת 2005. מבחני התמיכה השוטפת שנקבעו מכח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב מעניקים משקל מהותי לכמות ההפקות החדשות. אולם קיימת על פיהם תקרה של 9 הפקות חדשות, שמעבר להן שיעור התמיכה הממשלתית השוטפת אינו גדל עוד. חרף זאת, התיאטרון העלה באותה שנה 12 הפקות חדשות (סעיף 2.5 לדו"ח).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ