אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיסר נ' קיסר

קיסר נ' קיסר

תאריך פרסום : 29/11/2010 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2298-08
29/11/2010
בפני השופט:
קובו

- נגד -
התובע:
חיים קיסר
הנתבע:
אהרון קיסר ע"י ב"כ עו"ד י. בייניש
פסק-דין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ח. ינון) בת.א. 60698/05 בו נדחתה על הסף תביעתו הכספית של המערער נגד המשיב מחמת התיישנות.

רקע

1. המערער, מהנדס במקצועו, התגורר בארצות הברית בין השנים 1978-1995, שאז חזר לישראל. בהיותו בארצות הברית, ולשם ניהול חשבונותיו בישראל כל עוד הוא נמצא בחו"ל, מסר בידי המשיב, בן דודו, יפוי כוח כללי באמצעותו יפעל על פי הוראותיו.

2. במרכזו של הסכסוך, סך של 130,000$ המהווים את התמורה אותה קיבל המערער בשנת 1989 ממכירת דירתו שבתל אביב. מתוכם, 70,000$ נמסרו לידיו של המערער, הוא המוכר, הטוען כי פנה להפקידם - יחד עם המשיב - בחשבון דולרי בסניף בנק לאומי לישראל בע"מ שבגבעת אורנים, ירושלים (להלן: "החשבון הדולרי" ו"הסניף"). לטענתו, נרשם המשיב כמיופה כוח בחשבון זה. יתרת התמורה בסך של 60,000$ נמסרה מהקונה, בשלושה תשלומים החל מתאריך 21.6.89, ישירות למשיב שהפקידם בחשבון שקלי באותו הסניף (להלן: "החשבון השקלי").

סכום נוסף שבמחלוקת הינו הסך של 4,000$ אותם משך המשיב מחשבון שניהל המערער בבנק עליה בבת-ים.

3. באמצע חודש מאי 1990 בוצעו שתי משיכות מהחשבון השקלי בסך כולל של 146,103 ₪ (135,000 ₪ + 11,103 ₪), אשר הביאו (לאחר משיכה נוספת של כמה עשרות שקלים) לאיפוסו ולסגירתו (ראו דפי חשבון נספח ג' לכתב התביעה). אין מחלוקת כי בהוראת המערער סכום של 10,000$ נמסר לדבורה, רעייתו (דאז), שהגיעה לביקור בישראל.

4. בחלוף 15 שנים, ובתאריך 13.12.05, הגיש המערער לבית משפט השלום תביעה כספית בסך 1,700,000 ₪ נגד המשיב בעילות של תרמית, הפרת חובת נאמנות ועשיית עושר ולא במשפט. סכום זה מהווה 134,000$ בניכוי אותם 10,000$ שנמסרו בהתאם להוראותיו לרעייתו ובצרוף ריבית, הכל כמפורט בכתב התביעה (מוצג 1 לתיק מוצגי המערער).

לטענת המערער, בשנת 2005 נזקק לכסף לרגל נישואי בנו. משביקש למשוך את הכספים מצא כי אלה, נמוגו. אז התברר לו, כי אין כל תיעוד לחשבון הדולרי בו הופקדו 70,000$, ומכאן טענתו שפתיחת החשבון הדולרי וביצוע ההפקדה בו היו אחיזת עיניים שבוצעה על ידי המשיב, שזכה לשיתוף פעולה של אחיו, מנהל סניף הבנק באותה העת. בפועל, כך נטען, ניכס המשיב את הסכום הזה לעצמו (לציין כי במקור נתבעו גם האח והבנק, אך התביעה נגדם נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות, ראו החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 21.11.06 בבית משפט השלום). באשר ליתר הכספים, סך בשקלים השווה ל – 60,000$ שהופקדו בחשבון שקלי שנפתח על ידי המשיב, הרי שלמעט 10,000$ שנמשכו על ידי המשיב בהוראתו ונמסרו לרעייתו, היתרה נמשכה על ידי המשיב ללא ידיעתו או הרשאתו.

5. להגנתו טען המשיב, בין היתר, כי התביעה התיישנה, מאחר שהוגשה בחלוף 15 שנים ממועד משיכת הכספים וסגירת החשבון (1990), וכ – 10 שנים מאז שב המערער להתגורר בישראל (1995), וזאת למרות שנהג מידי פעם לבדוק את החשבון השקלי. והכל, כאשר על פי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות" או "החוק") תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת בחלוף שבע שנים. באשר לסכום של 70,000$ טען המשיב כי הרוכשת מסרה תשלום זה למערער, שלמיטב ידיעתו לא הופקידו בכל חשבון, דולרי או אחר, והוא נותר בידו של המערער.

6. לעניין זה השיב המערער וטען כי על אף ששב לישראל עוד בשנת 1995, לא נזקק לכסף עד לנישואי בנו בשנת 2005. רק במועד זה גילה כי החשבון השקלי סגור, והכספים שהיו בו נמשכו שלא על דעתו, ואילו הכספים בחשבון הדולרי לא הופקדו בו מלכתחילה, והחשבון כלל לא היה קיים מעולם. מאחר שאחת מעילותיו הינה עילת התרמית שבוצעה כלפיו על ידי המשיב, חל דווקא סעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע כי מרוץ ההתיישנות יחל רק ביום בו נודעה לתובע התרמית. בנסיבות אלו, ומשהוגשה התביעה חודשים ספורים לאחר שנודעה לו התרמית - אין התיישנות. עוד נטען כי יחסיו עם המשיב היו כיחסים שבין נהנה לבין נאמן, ובסוג זה של יחסים כלל לא קיימת התיישנות של תביעה.

7. בית המשפט מצא, כאמור, כי התביעה התיישנה ודחה אותה על הסף מטעם זה ומטעם זה בלבד, כשהוא נסמך על תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ("בית המשפט...רשאי בכל עת לדחות תובענה נגד הנתבעים כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה... (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע").

נקבע כי בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים. אמנם, סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאריך את תקופת ההתיישנות מקום בו נעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילת תביעתו מסיבות שלא היו תלויות בו ושבזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. אך במקרה דנן, המערער נמנע משך עשור מאז חזר לישראל מלברר מה עלה בגורל הכספים המופקדים בחשבון השיקלי, וגם נמנע מלפנות למשיב בשאלה לגביו. במחדלו זה, שנבע מטעמים שלא הובהרו, זנח המערער את ענייניו והוא אינו יכול לבוא בטרוניה כלפי המשיב במועד שבו פנה אליו.

טענתו הנוספת של המערער כי ביחסי הנאמנות שבינו לבין המשיב אין התיישנות, הצריכה ראשיתם של דברים ברור עובדתי – האם ההסכם ביניהם הינו 'הסכם נאמנות' או שמא עסקינן ב'הסכם שליחות'. דומה כי בעניין זה יש סתירה בפסק הדין; מחד, קבעה השופטת שבחינת אומד דעת הצדדים ולשון יפויי הכוח מצביעים על הסדר נאמנות (ראו סעיף 29 לפסק הדין). מאידך, קבעה כי יפוי הכוח אינו נושא מאפיינים של מוסד נאמנות כי אם של מוסד שליחות, שכן המשיב קיבל על עצמו לפעול בהתאם להוראותיו של המערער ולא מעבר לכך כפי שדורש מוסד הנאמנות (ראו סעיף 30 לפסק הדין). אולם, הוסיפה וקבעה השופטת המלומדת כי גם בתביעות נאמנות יש להחיל את דיני ההתיישנות הרגילים. ובסופו של דבר, חזרה על קביעתה כי המערער נמנע מלהגיע לבנק משך 10 שנים על מנת לברר מה עלה בגורל כספיו, וזאת הגם שנהג לשהות בישראל מידי שנה ולתקופות קצרות עובר לחזרתו הסופית בשנת 1995. במצב מעין זה אין זה סביר כי המשיב יידרש לשמור ראיותיו וליתן את הדין על פעולותיו משך זמן כה רב לאחר מכן.

8. על כך הערעור שלפנינו בו עותר המערער להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית משפט השלום. הוא שב וטוען כי עילת תביעתו לא התיישנה. בד בבד עם טיעוניו אלו, המתייחסים לעובדה כי תביעתו נדחתה מחמת התיישנות, טוען הוא טענות לגופה של התביעה ומבקש הכרעתנו בה. יאמר כבר עתה כי ערעור זה עניינו דחיית תביעתו של המערער על הסף מחמת התיישנות, ואין בלתו. אפילו יתקבל הערעור ותדחה טענת ההתיישנות, בית משפט זה לא ייתן הכרעתו לגופה של התביעה, וזו תחזור לשם כך לערכאה המבררת. על כן, נתמקד בטענות המערער לעניין דחיית תביעתו על הסף.

המערער חוזר ומבאר כי ידע במשך כל השנים כי כספו מופקד בבנק וצובר ריבית, והוא הותירו כך מתוך כוונה לשמור אותו לחתונת ילדיו. לא היה לו כל צורך בכספים והוא לא חקר אודותיהם. רק חודשים ספורים לפני הגשת התביעה, עת נזקק לכסף, התגלה לו דבר המעילה בהם והפרת חובת הנאמנות על ידי המשיב. מציין המערער כי הבנק ראה במשיב, שפתח את החשבון השקלי אליו הופקד הכסף בעל דברו, וכל מסמכי החשבון נשלחו רק אליו. בחודש מאי 1990 אמנם ביקש המערער מהמשיב דף חשבון, והלה סיפק לו מבוקשו. אלא שיום אחד לאחר הדפסתו, משך המשיב את כל הכסף שהיה מופקד שם. עניין זה התגלה לו, כאמור, רק בשנת 2005, ורק לאחר שעורך דינו פנה לבנק לקבל העתקים של דפי החשבון, שכן הבנק עצמו סרב למסור לו אותם. המערער מדגיש כי ייפוי הכוח מעולם לא הוחזר לו, הוא עצמו לא יכול היה למשוך כספים מהחשבון השקלי שכן זכות המשיכה היתה שמורה למשיב בלבד בהתאם למסמכי החשבון.

המערער מדגיש את מערכת יחסי האמון ששררה בינו לבין המשיב, כאשר לא היתה לו כל סיבה לפקפק באמינותו או לבדוק כי אין הוא נופל קורבן למעשה של תרמית. מכאן, שידיעתו של המערער אודות התרמית שבוצעה התגבשה רק בשנת 2005 תקופה קצרה עובר להגשת העתירה, ובמועד זה היא לא התיישנה.

המערער מלין על כך כי בית המשפט טעה כאשר קבע כי שררו בין הצדדים יחסי נאמנות, ומיד לאחר מכן קבע כי היו אלו דווקא יחסי שליחות. לדידו של המערער, נאמנות היא-היא המסגרת המשפטית הנכונה לסווג בה את יחסיהם. יפויי הכוח מתווה זאת, באשר המשיב קיבל היתר כמעט בלתי מוגבל לפעול כפי רצונו בנכסיו, ואף קיבל שכר נאמן על כך. בנאמנות, כך על פי המערער, אין התיישנות אלא ממועד הידיעה על הפרת החובה.

עוד טוען המערער כי מאחר שהמשיב הודה שקיבל את הכסף, אם כי הוסיף וטען שהמערער או רעייתו משכו אותו, הרי שעסקינן ב"הודאה והדחה". במצב דברים מעין זה, הנטל עובר למשיב להוכיח כי מסר את הכספים למערער או למי מטעמו, ובכך כשל. כמו כן, מעצם הודאתו, אין התיישנות.

9. מנגד, תומך המשיב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומוסיף כי המערער נהג לבדוק את חשבונותיו, ואין זה סביר כי החזיק כספים בחשבון בנק שאותו לא טרח לבדוק במשך עשר שנים. המערער ידע אודות כל פעולה שבוצעה בחשבון, ובתאריך 26.4.90 אף הורה, בכתב, למשיב להשיב לו את ייפוי הכוח – דבר המעיד כאלף עדים כי באותו שלב כבר לא היה בו צורך יותר שכן המערער ידע כי אין עוד כספים בחשבון. בחלוף מספר חודשים אף שלח לו המשיב דפי חשבון מיום פתיחתו ועד לסגירתו, על כל התנועות שבוצעו בו, והמערער לא חלק על תוכן מכתב זה עד להגשת התביעה. המשיב מבאר כי הרקע לתביעה הכספית הוא אי שיתוף פעולה מצידו עם תביעה אותה ביקש המערער להגיש נגד רעייתו לשעבר בעניין הכספים שהיו מופקדים בחשבון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ