אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיום צוואה ופסילת צוואה אחרת

קיום צוואה ופסילת צוואה אחרת

תאריך פרסום : 17/11/2013 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
5177-11-11,5175-11-11,5181-11-11,4713-06-12,53642-
03/06/2013
בפני השופט:
נמרוד פלקס

- נגד -
התובע:
1. י.מ.ב.
2. י.ב.

הנתבע:
1. ד.ב.
2. ר.ב.

פסק-דין

1.                  עסקינן בסכסוך בין שלושה אחים ואחות, באשר לירושת הוריהם המנוחים. למנוחים אברהם ז"ל (להלן - "המנוח") ושרה ז"ל (להלן - "המנוחה") (שניהם יחדיו להלן - "המנוחים") ארבעה ילדים, הם הצדדים להליך דנן, י.מ.ב. (להלן  - "ראובן"), י.ב. (להלן - "שמעון") (שניהם יחדיו להלן - "המבקשים"), ד.ב. (להלן - "לוי") ור.ב. (להלן - "דינה").

2.                  המבקשים מציגים חזית אחידה ועמדתם בהליכים דנן זהה, ללוי עמדה שונה ואף לדינה עמדה משלה. למעשה הליך זה מהווה חוליה נוספת בשרשרת ההליכים המשפטים, אשר התנהלו ומתנהלים בין בני המשפחה האמורים, ובין מי מהם לבין המנוחים, בטרם הלכו האחרונים לבית עולמם.

3.                  בקיצור נמרץ יאמר, כי בין לוי, או מי מטעמו, לבין המנוחים והמבקשים, או מי מהם, התנהלו הליכים משפטיים שונים, החל ממחצית שנות השמונים של המאה הקודמת. אגב פרידת דינה מבעלה, העובד עם המבקשים, התגלע סכסוך אף בין דינה לבין המבקשים, וזו נקטה כנגד בעלה, וכנגד המבקשים ואחרים, הליכים משפטים שונים, אשר חלק מהם עדיין תלויים ועומדים.

4.                  ראשית ההליכים נשוא פסק דין זה בבקשת לוי אל הרשם לענייני ירושה (להלן - "הרשם"), אשר הוגשה ביום 31.3.11, למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוחה, שהלכה לבית עולמה ביום 3.2.06. עת הוגשה הבקשה האמורה היה המנוח בין החיים, וביום 30.6.11 אף מינה בית משפט זה אפוטרופא על רכושו. בקשת לוי למתן צו ירושה סורבה על ידי הרשם, מפאת פגמים שנפלו בה, ואזי הגיש לרשם בקשה מתוקנת למתן צו ירושה.

5.                  בבקשותיו האמורות לא פירט לוי, כי המנוחה הותירה אחריה צוואה, וזאת חרף שידע היטב, שהמנוחה דווקא הותירה אחריה צוואה וסבר שהמנוח זכה במלוא עיזבונה, על פי אותה צוואה. ראו: עדויות לוי בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25.3.12, בעמ' 426-428 לפרוטוקול הדיון מיום 13.1.13; עמ' 23 לתרגום הנוטריון אריאלי. מצאתי לנכון להצביע על התנהגותו הבעייתית של לוי כבר בפתח הדברים, שכן התנהגות זו מאפיינת את לוי לכל אורך הדרך, ויש בה כדי להצביע על העדר אמינות גרסתו.

6.                  נוכח בקשתו האמורה של לוי, פנו המבקשים, ביום 3.10.11, אל הרשם, בהתנגדות למתן צו ירושה, מחמת קיומה של צוואה בעדים, אותה עשתה המנוחה ביום 11.10.01 (להלן - "צוואת המנוחה"), וביקשו לקיימה. יוער, כי כשבועיים קודם לכן, ביום 21.9.11, הלך אף המנוח לבית עולמו. ההליך הועבר אל בית המשפט והתקיים דיון ראשון ביום 25.3.12, כאשר המבקשים הבהירו, שבדעתם לבקש לקיים גם את צוואת המנוח, אשר נעשתה אף היא ביום 11.10.01 (להלן - "צוואת המנוח 2001"). לוי הבהיר שבדעתו לתקוף את אותה הצוואה וכן את צוואת המנוחה, ולפיכך הבהרתי לצדדים, כי בדעתי לדון בעניין המנוחים גם יחד וכך אכן נעשה.

7.                  לשם השלמת הדברים יאמר, כי שמעון אכן ביקש לקיים את צוואת המנוח 2001 (וצוואה נוספת משנת 2006, החוזרת למעשה על האמור בצוואת המנוח 2001 (להלן - "צוואת 2006") ולוי אכן התנגד לכך בטענות שונות, לרבות טענה לפיה, המנוח עשה צוואה מאוחרת, ביום 31.1.07, בפני נוטריון (להלן - "צוואת 2007"). דינה מצדה הודיעה מחד, כי היא מבקשת לקיים את צוואת המנוחה, ומאידך שאינה מביעה עמדה באשר להתנגדות לוי לצוואת המנוח 2001, מחמת העדר מידע. ראו: הודעותיה לבית המשפט מהימים 21.11.11 ו - 22.7.12.

8.                  בשלב מאוחר יותר שינתה דינה טעמה וטענה טענות מטענות שונות, באשר לתוקפן של הצוואות, תוך שהיא משנה טענותיה, הן העובדתיות והן המשפטיות, מעת לעת. כפי שיובהר להלן, התנהלותה זו של דינה פוגמת עד מאד באמינות עדותה. אף את עיקר סיכומיה בחרה דינה להקדיש לטענות ותזות משפטיות, מעניינות כשלעצמן, אך כשלה בביסוס אותן טענות במסכת העובדתית ובראיות.

9.                  הצדדים הכבירו עד מאד בהגשת ראיות וטענת טענות שונות ומשונות, אשר חלק ניכר מהן אינו רלבנטי כלל להכרעה בהליך דנן. כך לדוגמא טענו הצדדים, והגישו ראיות, באשר להיקף עיזבון המנוחים, אשר כלל אינו רלבנטי להליך דנן (ראו: שוחט, גולדברג, פלומין, דיני ירושה ועיזבון, 2005, בעמ' 156; בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל (4.2.07), טענו באשר לדין החל בארץ אחרת, שם התגוררו המנוחים קודם שעלו לראובן (הצוואות קא עסקינן נערכו כולן בראובן) וכן טענו בעניין הסכמים שונים שנכרתו בין המנוחים לבין הצדדים, או מי מהם, במהלך שלושים השנים האחרונות.

10.              הרחבה מיותרת זו של היריעה (אשר הגורם העיקרי לה היה לוי, שהגיש ארבעה תצהירי עדות ראשית, כאשר בכל פעם הוא טוען לכך שהתגלה לו מידע חדש הדורש השלמת תצהיריו) הובילה לתפיחת ההליך והארכתו. כך הגישו הצדדים לא פחות ממאה ! בקשות ביניים (לא כולל הודעות שונות ומשונות) ונדרשו כשש ישיבות הוכחות (לא כולל ישיבת קדם משפט וישיבה בה נשמעו סיכומים בעל פה), אשר נמשכו למעלה משישים שעות ובגינן נכתבו כאלפיים עמודי פרוטוקול. בפסק דין זה, אין בדעתי לדון בכל אותן טענות וראיות, אשר אינן רלבנטיות להכרעתי ולתועלת הקורא אשתדל לקצר במידת האפשר.

11.              עלינו לבחון איפוא ארבע צוואות. האחת, צוואת המנוחה ושלוש האחרות צוואות המנוח (צוואת המנוח 2001, צוואת 2006 וצוואת 2007). כפי שיובהר להלן, מסקנתי הסופית היא, כי יש לקיים את צוואת המנוחה ואת צוואת המנוח 2001. יש לפסול את צוואת 2007 ובאשר לצוואת 2006, עסקינן למעשה בצוואה שכל תכליתה אשרור צוואת המנוח 2001, ובנסיבות דנן, כפי שיובהר להלן, בין אם תאושר ובין אם תפסל, התוצאה תהא זהה, קרי - קיום צוואת המנוח 2001.

12.              אפתח בצוואת המנוחה ובצוואת המנוח 2001 (להלן שתיהן יחדיו - "צוואות המנוחים"). עסקינן בצוואות בעדים, תקינות על פי צורתן, ולפיכך חזקה לכאורה שהן אכן משקפות את רצון המנוחים. הנטל להוכיח, כי אין אלו פני הדברים מוטל על הטוען לכך. ראו: ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965" הוצאת נבו (1992) כרך א' בעמ' 232. הצוואות האמורות נעשו על ידי המנוחים בעת ובעונה אחת, בפני אותם עדים, כאשר הוראות שתי הצוואות זהות, בשינויים המחויבים, ועסקינן בצוואות הדדיות. בנסיבות אלה, כאשר העדים הנדרשים ואף כלל הראיות וטענות הצדדים לגבי צוואות המנוחים דומות, אדון בשתי הצוואות הללו גם יחד.

13.              צוואות המנוחים נכתבו בשפה האנגלית ולבית המשפט הוגש גם תרגומן הנוטריוני לשפה העברית. בצוואות המנוחים מורישים המנוחים את עיזבונם לשלושת ילדיהם, ראובן, שמעון ודינה, בחלקים שווים ביניהם (סעיף 1 לצוואות המנוחים) וקובעים, כי ככל שמי מהם לא יוכל לרשת את חלקו יעבור חלקו היחסי לילדיו, בחלקים שווים ביניהם (סעיף 2 לצוואות המנוחים). כן קבעו המנוחים, כי באם מי מהמנוחים ילך לעולמו לפני האחר, יחזיק בן הזוג הנותר בחיים בכל רכוש בן הזוג הנפטר בנאמנות, עבור שלושת הילדים האמורים, ינהל את הרכוש על פי שיקול דעתו, יהיה רשאי לגבות לעצמו שכר, לקבל את פירות הרכוש ואף למכרו, במידת הצורך (סעיף 3 לצוואות המנוחים).

14.              המנוחים הורו לשלושת ילדיהם האמורים לשלם ללוי סך 90,000 $ (30,000 $ כל אחד), לאחר שיקבלו לידיהם את רכושם. כן הורו, כי באם לוי, או מי מטעמו, יערים קשיים על ביצוע צוואותיהם, לא יהיו הם (לוי או מי מטעמו) זכאים לקבל כל חלק בעיזבונם (סעיפים 4-5 לצוואת המנוחים). המנוחים הוסיפו בצוואותיהם אמרות נוספות, אשר אין בהן הוראות אופרטיביות, למעט הוראה, כי באם מי משלושת ילדיהם (ראובן, שמעון ודינה) יסרב להעניק ללוי את סך 30,000 $ אותם עליו לשלם לו, כאמור בסעיף 4 לצוואות המנוחים, אזי המנוחים מכבדים החלטה זו (סעיף 6 לצוואת המנוחים). כן הורו המנוחים שצוואותיהם תוצגנה רק בחלוף שנתיים מפטירתם, אלא אם כן המחזיק בהן יסבור אחרת (סעיף 9 לצוואת המנוחים).

15.              צוואות המנוחים נעשו בפני שני עדים, עוה"ד א.ט. (להלן - "עוה"ד יהודה") ועוה"ד מ.א. (להלן - "עוה"ד דן") ונכתבו ונערכו על ידי עוה"ד מ.ש. (להלן - "עוה"ד נפתלי"). בשולי הדברים יוער, כי באותה העת עשו המנוחים, בפני אותם העדים, אף "צוואות לחיים", אשר נועדו להביע את רצונם למקרה בו לא יהיו מסוגלים לטפל בענייניהם בעודם בחיים (אף צוואות לחיים אלה נערכו על ידי עוה"ד נפתלי).

16.              המבקשים מבקשים כאמור לקיים את צוואות המנוחים ולכתחילה דינה הודיעה מפורשות לבית המשפט על הסכמתה זו, בעניין צוואה המנוחה, ובעניין צוואת המנוח 2001 הודיעה, כי אינה מביעה עמדה. דא עקא, שבמהלך ההליך, ועם החלפת באי כוחה, פעמיים, שינתה דינה טעמה, עד שבסיכומיה הביעה עמדה שיש לקיים את צוואות המנוחים, אך זאת תוך הערה שהזוכה בכל עיזבון המנוחה הוא המנוח, תוך הפנייה להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק הירושה"). לפיכך ביקשה לקבוע שהזוכים על פי צוואת המנוח 2001 הם אך דינה עצמה, כדי שליש עיזבונו, וכן מתן צו ירושה על פי דין, באשר לשני השלישים הנותרים (קרי - 1/6 העיזבון לכל אחד מארבעת האחים), וזאת בטענה שהמבקשים נטלו חלק בעריכת צוואות המנוחים.

17.              לוי מעלה מספר טענות כנגד צוואות המנוחים, אותן פירט בכתבי ההתנגדות שהגיש אל הרשם (בתצהיריו השונים שהוגשו לאחר מכן שב ופירט לוי את טענותיו, אך אין בכך כדי לשנות את עיקרי הדברים), כדלקמן: הצוואות הוכתבו למנוחים, אינן מבטאות את רצונם החופשי, שכן הן נערכו מחמת תלות המנוחים במבקשים והשפעתם הבלתי הוגנת עליהם. המבקשים אף נטלו חלק בעריכת צוואות המנוחים. כן נטען, כי הצוואות נעשו למראית עין, בכדי להדוף הליכים משפטיים ואחרים, אשר היו עלולים להינקט כנגד המנוחים. עוד נטען, כי המנוחים קיימו אורח חיים חרדי ועל פי אמונתם נאסר עליהם להדיר את בנם, לוי, מירושתם. זאת ועוד, יחסי לוי עם המנוחים היו טובים, הוא נהג עמם כשורה, ולא הייתה למנוחים כל סיבה להדירו מירושתם. כן טוען לוי שצוואות המנוחים הוסתרו ממנו על ידי יתר אחיו, ולפיכך מתעורר חשש באשר לאמיתותן. את טענתו אחרונה זו זנח לוי בהמשך ההליך ובסיכומיו ולמעשה כלל אינו טוען, כי צוואות המנוחים זויפו, או שאינן אותנטיות.

18.              כל הצדדים מסכימים, כי המנוחים היו כשירים לצוות במועד עשיית צוואות המנוחים. מחומר הראיות עולה, שלא הוצגה כל ראיה ממנה יש להסיק אחרת, שכן כלל הראיות שהובאו בעניין כושרם של המנוחים תומכות במסקנה שאלו היו כשירים לצוות כאמור. ראו: אישור ד"ר ה.ד. מיום 5.7.02; אישור ד"ר י.ב. מיום 15.10.01 (ראו מוצג נ/10 בעניינו של המנוח). אפנה כעת לטענת לוי (ולטענתה המאוחרת של דינה), כי המבקשים נטלו חלק בעריכת צוואות המנוחים, במובן סעיף 35 לחוק הירושה.

19.             בהתאם להוראת סעיף 35 לחוק הירושה: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה". הדין הנוהג הוא, כי נוכח תוצאתה הקשה של הוראת הדין האמורה, יש לפרשה בצמצום. ראו: ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, מ"ד מה(2) 221 (7.2.91) (להלן - "עניין כצנשטיין"); ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כ"ד(2) 93 (28.7.70); ע"א 631/69 ישיבת מדרש פורת בראובן נ' חומי, פ"ד כ"ד (2) 105 (3.9.70); ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) 19 (4.1.00) (להלן - "עניין בוטו"); ש' שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שניה 2001, בעמ' 333 (להלן - "שוחט").

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ