אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיבוץ כברי ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הצפון ואח'

קיבוץ כברי ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הצפון ואח'

תאריך פרסום : 25/07/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה
4662-02-11
25/07/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
1. קיבוץ כברי
2. פז חברת נפט בע"מ

הנתבע:
1. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הצפון
2. הועדה המקומית לתכנון ובנייה "חבל אשר"

פסק-דין

פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה נגד החלטות המשיבה 1 מיום 18.10.10 ומיום 29.11.2010, בעניין הפעלת סמכותה לפי סעיף 28 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק") ומתן הוראה למשיבה 2 לערוך תוכנית המבטלת את תוכנית ח"א/מ"ק/ג/1/3874, שעניינה הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך (להלן: "התוכנית") סמוך לצומת שעל דרך 89 מכברי לנהריה, הידוע כ"צומת כברי", על מקרקעין המוחכרים לקיבוץ כברי, שהינם שטח חקלאי.

העותרים טוענים כי החלטות המשיבה 1 הינן דרסטיות, בלתי מידתיות ובלתי סבירות, שכן מדובר בתוכנית שהופקדה ואושרה על ידי הוועדה המקומית כתוכנית שבסמכותה כבר לפני מספר שנים.

מדובר בתוכנית המהווה מסגרת תכנונית להקמת תחנת תדלוק סמוך וממערב לצומת כברי ולגדה הצפונית של דרך 89 המובילה מכברי לנהריה. תוכנית התחנה נערכה במשך שנים והוגשה לוועדה המקומית על ידי העותר 1. ביום 28.12.99 החליטה הוועדה המקומית להפקיד את התוכנית בתנאים ובין השאר קבעה כי יש לקבל את אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים וזאת בהתאם לתוספת הראשונה לחוק התכנון וכן יש לקבל את אישור המשרד לאיכות הסביבה, אישור מע"צ ומשרד התחבורה וחוו"ד השירות ההידרולוגי. ביום 14.12.00 פורסמה בעיתונות הודעה בדבר הפקדת התוכנית ובהמשך פורסמה ההודעה גם ברשומות. העותרים טוענים כי במהלך תקופת ההפקדה לא הוגשה לתוכנית התנגדות כלשהי, אף לא מטעם משרד ממשרדי הממשלה או מטעם מתכנן המחוז.

העותרים טוענים כי ביום 27.3.01 החליטה הוועדה המקומית לאשר את התוכנית. במסגרת ההחלטה נקבע, בין השאר, כי אישור מע"צ יהיה תנאי למתן תוקף לתוכנית וכי יש לקבל את אישור המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התחבורה. דחיית אישור מע"צ לשלב מתן התוקף נעשתה עקב עמדת מע"צ כי תוך זמן קצר תאושר ותבוצע התוכנית של דרך 89 בתוואי החדש המתוכנן לה. מאחר שבפועל לא אושרה התוכנית לתוואי החדש של דרך 89 ביקש העותר 1 מהוועדה המקומית לקיים דיון נוסף בתוכנית ולדחות את הצורך בקבלת הסכמת מע"צ עד לשלב מתן ההיתר. ביום 1.11.05 קיימה הוועדה המקומית דיון נוסף לגבי התוכנית והחליטה, בין השאר, כי אישור מע"צ ומשרד התחבורה יהוו תנאי להיתר בניה ולא תנאי למתן תוקף. כן נקבע כי יש לקבל את אישור משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה כתנאי להיתר.

ביום 7.5.2006 פורסמה ברשומות הודעה בדבר אישור התוכנית. העותרים טוענים כי עקב טעות פורסם דבר אישור התוכנית בטרם ניתן אישור שר הפנים לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה ועל כן הועברה התוכנית ביום 14.6.06 למשרד הפנים לחתימת השר. במכתב מיום 26.6.06 שנשלח לוועדה המקומית מאת גב' מיכל מריל, מנהלת תחום בקרת תוכניות במנהל התכנון, שטיפלה בבדיקת התוכנית לצורך קבלת אישור שר הפנים, העירה, בין היתר, כי התוכנית פורסמה למתן תוקף בטעות ללא קבלת אישור השר ולכן מבוקש לפעול לביטול הפרסום. עם זאת, כיוון שאישור שר הפנים מבוסס על בדיקה מהותית של התוכנית, פורטו במכתבה ההערות לתוכנית שגובשו בעקבות פגישה בעניין עם עורך התוכנית, אדר' אלישע מור, ועם נציג העותר 1. צוין במכתב גם כי התוכנית הועברה לבדיקת צוות תמ"א 35 וצוות תחבורה במנהל התכנון. כמו כן, ביקשה גב' מריל לערוך בתוכנית מספר תיקונים, אשר לטענות העותרים מרביתם כבר בוצעו ואף לטענת העותרים הוכן על ידי עורך התוכנית נוסח מתוקן של הוראות התוכנית הכולל את כל התיקונים, אך נוסח זה פורסם וזאת ככל הנראה בשל ההליך בו נקטה הוועדה המחוזית.

נטען כי גם בעיית פלישת שטח מזערי המיועד לתכנון דרך 89 החדשה לתחום התוכנית נפתרה ומגישי התוכנית החליטו להוציא את השטח החופף מתחום התוכנית. כן נטען כי בכל הנוגע להתנגדות משרד הבריאות לתחנה בנימוק ששטחה נמצא בתחום רדיוסי מגן של קידוחי מים, הרי ששטח התחנה אינו בתחום רדיוסי המגן ובהמשך ניתן אישור משרד הבריאות להקמת התחנה.

העותרים טוענים כי העותרת 2 הסתמכה על אישור התוכנית ורכשה זכויות להקמת התחנה ולהפעלתה, בהסתמכה על התוכנית המאושרת, ופעלה לקבלת היתר לבניית התחנה ואף התקבלו מרבית האישורים הדרושים לקבלת ההיתר. נטען כי רק בישורת האחרונה, משחל עיכוב בקבלת האישורים האחרונים להנפקת ההיתר, התברר כי מתן האישורים מעוכב עקב התערבות מתכנן מחוז צפון, אדר' אלכס שפול, אשר לטענתו התוכנית לוקה בפגמים. העותרים טוענים כי העותרת 2 השקיעה משאבים משמעותיים בפעילות למתן היתר להקמת התחנה ואף הגיעה להסכמות עם צדדים שלישיים נוספים לשם כך ואכן הליכי הוצאת ההיתר הגיעו לשלב מתקדם ובנסיבות אלו השיהוי האובייקטיבי לכשעצמו מונע מהוועדה המחוזית לממש את כוונתה להביא לביטול התוכנית. נטען כי השיהוי הרב הרובץ לפתחה של הוועדה המחוזית ובפני משרדי הממשלה השונים, ככל שאלו חפצים בביטול התוכנית, מקים מניעות לפעול לביטול התוכנית וזאת משלא מימשו במועד את הסמכויות שניתנו להם על פי דין.

העותר טוען כי לאחר שפנה ליו"ר הוועדה המחוזית לבירור הודיעה המשיבה 1 כי בכוונתה לשקול את הפעלת סמכותה מכוח סעיף 28 ולהורות לוועדה המקומית להכין תוכנית לביטול תוכנית התחנה וזאת למרות שחלפו למעלה מ-4 שנים מהמועד בו פורסם ברשומות דבר אישור התוכנית. ביוזמת מתכנן מחוז צפון הוצא מסמך אשר בו פורטו הפגמים אשר נפלו, לכאורה, בהליכי אישור התוכנית, אך לטענת העותרים בחינת אותם פגמים לפרטיהם מעלה כי אין הצדקה לכוונה לבטל בעטיים את התוכנית. לאחר הפצת המסמך הנ"ל קיימה המשיבה 1 דיון בנושאים שהועלו בו וזאת בנוכחות נציגי העותרים ונציגי המשיבה 2. בסיום הדיון החליטה המשיבה 1 לפעול בהתאם לסעיף 28 וזאת לנוכח עמדתה כי נפלו פגמים מהותיים באישור התוכנית.

העותרים טוענים כי מרבית הפגמים שהוזכרו בהחלטת המשיבה 1 כבר נרפאו או ניתן לרפאם על ידי תיקון טכני להוראות התוכנית. נטען כי הטענה המרכזית הכלולה בהחלטה היא כי דרך 89, אשר אליה סמוכה תחנת התדלוק המתוכננת, היא דרך ראשית וכי נוכח מעמד הדרך על פי המדרג הנורמטיבי של הדרכים בארץ, לא ניתן להקים את התחנה במיקום המתוכנן.

העותרים טוענים כי סעיף 28, המאפשר למשיבה 1 לכפות על המשיבה 2 למלא תפקידים המוטלים עליה בחוק התכנון והבניה, הוא סעיף אשר ניתן להפעילו במקרים חריגים בלבד. נטען כי חלוף תקופה של למעלה מ-4 שנים מתחילת תקפה של התוכנית מונע את ביטולה כעת, אף אם נפלו פגמים בהליכי אישורה וזאת הואיל והתוכנית הפכה למעשה עשוי ולחיקוק. כן נטען כי הפגמים הטכניים ו/או הפורמליים שאותם ציינה המשיבה 1 אינם פגמים מהותיים והם אף נרפאו בפועל או שניתן לרפאם באמצעות הליך טכני של תיקון סעיפים ספורים בהוראות התוכנית ואין כל מקום לבסס על אותם פגמים את ביטולה המוחלט של התוכנית. נטען כי מהבחינה המהותית התקבלו האישורים הדרושים מאת הגורמים השונים ולפיהם אין מניעה להקמת התחנה.

באשר לפגם המרכזי שהמשיבה 1 טוענת לקיומו, כי מהבחינה הנורמטיבית דרך 89 היא דרך ראשית ועל כן מיקום התחנה בסמיכות אליה הוא פסול, טוענים העותרים כי מתוך בחינת התוכניות הרלוונטיות עולה כי דרך 89 בקטע הרלוונטי חדלה להיות דרך ראשית והפכה לדרך מקומית. נטען כי התוכנית נבחנה על ידי צוות תחבורה במינהל התכנון במשרד הפנים וצוות זה לא מצא כל פגם לגבי מיקום התוכנית ולא מצא ו/או טען כי דרך 89 בקטע הרלוונטי מסווגת עדיין כדרך ראשית. נטען כי אף בהנחה שדרך 89 בקטע הרלוונטי נותרה כדרך ראשית ולכן מיקום התחנה פגום, הרי משקיימת מחלוקת משפטית מהותית לגבי פרשנות התוכניות הרלוונטיות ביחס לסיווגה הנוכחי של דרך 89 בקטע הרלוונטי ומשמדובר בתוכנית בת תוקף, שמעמדה הוא מעמד של חיקוק וזאת למעלה מ-4 שנים, מתחייבת המסקנה כי בנסיבות אלו לא ניתן לבטל את התוכנית.

עוד טוענים העותרים כי חלוף הזמן מתחילת תקפה של התוכנית יוצר מניעות בפני המשיבה 1 לגבי ביטול התוכנית וזאת ביתר שאת נוכח כך שבמהלך השנים בהן קודמה התוכנית ובשנים שחלפו מתחילת תקפה נמנעה המשיבה 1 מלפעול נגד התוכנית, חרף היותה מודעת להליכי קידומה ואישורה. נטען כי נציגת המשיבה 1 השתתפה בדיוני המשיבה 2 עד לאישור התוכנית והעתקי מכתבים בעניין התוכנית נשלחו, בין היתר, למתכנן המחוז. נטען כי המניעות חלה לא רק כלפי המשיבה 1, אלא גם כלפי משרדי הממשלה השונים וזאת ככל שנטען לקיומו של פגם בנושאים שבסמכותם. נטען כי לא הוגשה על ידי אף גורם התנגדות לתוכנית לאחר פרסום דבר הפקדתה, אף לא על ידי הרשויות ומשרדי הממשלה. נטען כי לפתחה של המשיבה 1 רובץ שיהוי כבד לא רק בעקבות מחדליה האמורים אלא גם נוכח ההסתמכות על כך שתוכנית התחנה היא בת תוקף על ידי העותרת 2, אשר השקיעה משאבים רבים לקידום הוצאת היתר בניה להקמת התחנה מכוח התוכנית.

לטענת העותרים, על פי הוראות תוכנית מתאר ארצית לדרכים מס' ת/מ/א/3 שינוי מס' 7, נוסח התש"ן – 1990 (תמ"א 7/3), דרך 89 בקטע הרלוונטי היא דרך מקומית ולא ראשית. כמו כן, לטענת העותרים, טענת המשיבה 1, המסתמכת על סעיף 6ד'(1) לתמ"א 7/3, שלפיו כל עוד לא נקבעה רצועת הדרך בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת, לא תאושר ברצועה לתכנון כל תוכנית מפורטת לבניה או סלילה, למבני שירות ולמערכות תשתית, מתייחסת לרצועת הדרך של התוואי החדש של דרך 89 שטרם נקבעה בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת ושהסתבר שחלק קטן משטח התוכנית של תחנת התדלוק נמצא בתוכה. בעניין זה טוענים העותרים כי כבר לפני מספר שנים סוכם בין אדריכל התוכנית לבין מינהל התכנון במשרד הפנים כי קטע קטן וזניח זה ימחק מתחום תוכנית התחנה, כך שלא נותרה כל בעיה בנושא זה.

עוד טוענים העותרים כי בתוכנית ת/מ/א/3 שינוי מס' 11א' קטע דרך 89 הרלוונטי מסומן לגריעה ומיועד להפוך לדרך מקומית (סעיפים 5 ו- 10.1 לתוכנית). כן נטען כי הן על פי תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה פיתוח ולקליטת עליה ת/מ/א/31, הן על פי תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה לפיתוח ולשימור תמ"א 35 שנועדה להחליף את תמ"א 31, הן על פי תוכנית תמ"א 3/ 11ד' מחוז הצפון, צפון הגליל המערבי והן על פי תוכנית מתאר מחוזית למחוז הצפון תמ"מ 2 שינוי מס' 9 מסומן בתשריט התוכניות כדרך ראשית רק התוואי החדש של דרך 89 ואילו התוואי הקיים של דרך 89, אשר נגרע בתמ"א 3 11א' אינו מסומן כדרך ראשית, אף לא כדרך ראשית המיועדת לגריעה. על כן, נטען כי קטע התוואי של דרך 89 הקיימת שבסמיכות אליו נועדה לקום תחנת התדלוק אינו בגדר דרך ראשית.

באשר לתוכניות ארציות לתחנות תדלוק נטען כי על פי תמ"א 18 שינוי מס' 2, החלה על התחנה שבנדון, נקבעו הנחיות לגבי המרחקים הנדרשים בין התחברות תחנת תדלוק לדרכים בינעירוניות ובין צמתים נוספים באותה דרך וההנחיה קובעת כי לגבי חיבור לדרך מקומית אין דרישה למרחק מינימלי בין תחנת התדלוק לדרך והמרחק נקבע על פי החלטת מוסד התכנון הדן בתחנה.

על כן, טוענים העותרים כי הפגם המרכזי עליו נסמכת המשיבה 1 בהחלטתה אין בו כדי להצדיק את ביטול התוכנית. נטען כי כעולה מהתוכניות החלות על המקום אין מדובר בדרך ראשית, אלא בדרך מקומית. לעניין זה נטען כי גם מינהל התכנון במשרד הפנים שצוות התחבורה שלו בדק את התוכנית לא מצא בה טעם לפגם עקב מיקום התחנה בסמיכות לדרך 89. עוד נטען כי נוכח הזמן הרב שחלף שבמהלכו נמנעה המשיבה 1 מלהתנגד או לבטל את התוכנית אין בידה להסתמך על נימוק שנוי במחלוקת כעילה לביטול התוכנית. כן נטען כי בהתאם לפסיקה, גם במקרים בהם מתברר כי קיים פגם ממשי, אף שאינו שנוי במחלוקת, חלוף הזמן מביא לכך שאין לבטל את התוכנית בהסתמך על אותו פגם, בין משום שאבד עליו הכלח ובין מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית. נטען כי שאר הפגמים שנזכרו על ידי המשיבה 1 הם זניחים ובפועל רופאו תוך כדי הליך אישור התוכנית או שניתן לרפאם באמצעות תיקון טכני של הוראות התוכנית ואינם מהווים עילה לביטול התוכנית.

באשר לשאר הפגמים הנטענים על ידי המשיבה 1, למשל, הטענה כי חלק משטח מתוכנית התחנה נמצא בתחום רצועת התכנון של דרך 89 החדשה, טוענים העותרים כי בוצעה מדידה מקצועית מטעמם לפיה אין חדירה כזאת, אך למען הסר ספק הסכימו העותרים ל"קטימת" שטח הקצה אליו התכוונו ובכך נפתר העניין. לעניין הטענה כי התוכנית מאפשרת שטחים ושימושים פסולים הודיעה ב"כ העותרים בדיון בפני הוועדה המחוזית כי העותרים הסכימו בעבר ושוב חוזרים ומאשרים את הסכמתם לכך שיבוצע תיקון טכני לתוכנית במסגרתו יצומצם השטח המבונה ל- 40 מ"ר וישארו רק השימושים שהתירו הולקחש"פ ומנהל התכנון במשרד הפנים ובכך יפתר העניין הטכני. בכל הנוגע לפרסום התוכנית ללא אישור שר הפנים טוענים העותרים כי אכן עקב טעות פורסמה ברשומות הודעה בדבר אישור התוכנית בטרם התקבל אישור שר הפנים, אך מיד כשנתבררה הטעות הועברה התוכנית לאישור שר הפנים ומנהל התכנון ערך בדיקה דקדקנית של התוכנית והעביר הערות לגבי תיקונים דרושים. העותרים פעלו בהתאם והסכימו לכל התיקונים שנדרשו ולכן לגופו של עניין לא הייתה מניעה לקבלת אישור השר.

באשר לדחיית מועד קבלת האישורים שצוינו על ידי הוועדה המקומית לשלב מתן היתר בניה נטען כי בעניין זה אין כל פגם שכן הוועדה המקומית רשאית לשנות החלטות קודמות שלה וכן החלטת הוועדה המקומית לדחות את מועד קבלת האישור תואמת את הוראת מנהל התכנון לפיה אין להתלות הפקדת תוכניות באישור גורמים שונים. נטען כי בסופו של יום התקבלו כל האישורים הדרושים מלבד אישור משרד התחבורה שבוודאי היה מתקבל אלמלא המהלך בו נקטה המשיבה 1. באשר למשרד לאיכות הסביבה נטען כי לאחר אישור התוכנית התקבל מכתב מהמשרד לאיכות הסביבה ובו הועלו טענות כנגד אישור התוכנית, אך לאחר קבלת המכתב הציג אדריכל התוכנית מסמכים מפורטים בהם הראה כי כל הטענות שהועלו במכתב איכות הסביבה אין בהן ממש. נטען כי הטענה כי התוכנית נמצאת בתחום רדיוסי מגן של קידוחים אינה נכונה והשירות ההידרולוגי ומשרד הבריאות נתנו אישוריהם לכך. נטען כי הטענה כי אין לבנות במקום כיוון שהדבר יגרור פיתוח בליבו של שטח פתוח אינה רלוונטית שכן התוכנית אושרה על ידי הגורם המרכזי האמון על פי דין על הגנת השטחים הפתוחים והוא הולקחש"פ והתוכנית נמצאת בתחום מרקם עירוני בתמ"א 35. בנוסף, התוכנית נבדקה על ידי צוות תמ"א 35 במנהל התכנון, אשר לא העלה כל בעיה עם מיקום התוכנית. כמו כן, נטען כי לאור ההסכמה לבינוי של 40 מ"ר בשטח התחנה והגבלת השימושים אין כל חשש לגרירת פיתוח לשטח הפתוח ומדובר בשימוש ראוי של תחנת תדלוק שמקובלת באזורים מעין אלה ומשרתת את הציבור. עוד נטען כי בסופו של דבר נתקבל גם אישור איגוד הערים לאיכות הסביבה שניתן, על פי הידוע לעותרים, בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ