אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיבוץ דפנה נ' מזרחי ואח'

קיבוץ דפנה נ' מזרחי ואח'

תאריך פרסום : 16/05/2011 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום קריית שמונה
26273-11-10
16/05/2011
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
קיבוץ דפנה
הנתבע:
1. ליאור מזרחי
2. דימה חייקין

פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מיום 14.11.2010 בנוגע למבנה הידוע בשם "דומינו" בשטח של 100 מ"ר , אשר נמצא בבעלות התובעת ומספרו 714 בחלקה מספר 8 בגוש 13247 (להלן: "הנכס" או "המושכר").

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובעת הינה אגודה שיתופית , אשר מחזיקה במקרקעין בהם נמצא הנכס על פי הסכם חכירה לדורות עם מינהל מקרקעי ישראל בהתאם לשטר שכירות שמספרו 30268/92 . הנתבעים שכרו מהתובעת את המבנה במהלך שנת 2009 בתמורה לתשלום דמי שכירות/דמי שימוש בסך של 840 ₪ לחודש בצירוף מע"מ בו לצורך הפעלת פאב בשם "ג'נגו" (להלן: "הפאב"). במסגרת סעיף 4.1 להסכם השכירות , אשר נכרת בין התובעת לבין הנתבעים , נקבע כי תקופת ההסכם תחול בין התאריכים 1.11.2009 - 30.10.2010 .

לטענת התובעת , הנתבעים הפרו את חוזה השכירות בכך שלא טרחו לשלם לתובעת את דמי השכירות בגין החודשים אפריל 2010 ועד אוקטובר 2010 ואי תשלום תמלוגים לשנת 2009 לידי הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ בסכום של 5413 ₪ . עוד טוענת התובעת , כי הנתבעים ערכו במקום מסיבות רועשות בניגוד למוסכם עימם – דבר אשר היווה מטרד קשה לתושבי הקיבוץ . התובעת אף מוסיפה ומציינת בכתב התביעה , כי הנתבעים לא ביטחו את המבנה בהתאם להסכמות אשר הותוו במסגרת הסכם השכירות , וכי מקנן בליבם חשד שמא הנתבעים העבירו את זכויותיהם בנכס לידי צדדים שלישיים בלא קבלת היתר מתאים מהתובעת ובניגוד להוראות הסכם השכירות , אשר נכרת עימם .

לגרסת התובעת , בתאריך 13.10.2010 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעים במכתב דרישה לפינוי המבנה בתום תקופת השכירות המוסכמת (31.10.2010) ולתשלום מלוא יתרת החובות הכספיים , ברם הנתבעים מיאנו להתייחס למכתב זה והמשיכו במריים . אי לכך , עותרת התובעת בכתב התביעה להורות לנתבעים לפנות את המושכר לאלתר וליתן לטובתה צו המקנה לה זכות לפינוי תכולת המבנה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות האחסנה של הציוד .

לטענת הנתבעים , אין כל יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע 2 , אלא כלפי הנתבע 1 בלבד , שכן הנתבע 2 איננו חתום על גבי הסכם השכירות ובפועל לא שימש כאחד מבעלי הפאב ואף לא נטל כל חלק בהפעלתו . עוד טוענים הנתבעים , כי התובעת פועל בחוסר תום לב בכך שבחרה להסתיר מביהמ"ש את העובדה שהסכם השכירות נחתם כבר בתאריך 14.10.2007 והוארך מעת לעת בהסכמת הצדדים עד ליום 30.10.2009 .

לגרסת הנתבעים , נציגי התובעת , ובפרט מר אלי ליבנה אשר היה אמון על תחום השכרת המבנים מטעם הנתבעת , חזרו והבהירו בפניהם מספר רב של פעמים על הסכמתם הברורה להמשך ההתקשרות החוזית עם התובעת . עם זאת , לגרסת הנתבעים במהלך שנת 2009 פעלו אנשי התובעת לסיכול ההסכמות אשר הותוו בין הצדדים בשל מניעים פסולים וזרים השמורים עימם . כך לדוגמא , לטענתם של הנתבעים ,הסירה התובעת את מערכת כיבוי האש של הפאב בלא כל התראה מוקדמת , ובנוסף לכך ניתקה את קו הטלפון המשמש לצורך חיובי אשראי ואף מנעה מלקוחות פוטנציאליים להיכנס לשטחי הקיבוץ לצורך בילוי בפאב . עוד גורסים הנתבעים , כי התובעת לא טרחה לפרט בפניהם את החיובים הכספיים המיוחסים להם ואף חייבה אותם בחיובי יתר מכפי הנדרש . עוד טוענים הנתבעים, כי התלונה אותה צירפה התובעת לכתב התביעה מצד תושבי הקיבוץ ביחס לרעש בלתי סביר אותו מסב הפאב לתושבי הקיבוץ איננה רלוונטית לענייננו מאחר והיא נשלחה למשרדי הנתבעים בתחילת שנת 2009 . עוד טוענים הנתבעים כי לא קיבלו לידיהם מכתבי התראה מהתובעת ו/או מבאי-כוחה , וכי במהלך תשלום פוליסת הביטוח האחרונה קיבל לידיו באופן תמוה ובלתי מוסבר הודעה בדבר החזר של דמי ביטוח למשך 261 יום , וכי בשל כך אף פנה בבקשת הבהרה אל נציג התובעת , מר צימרמן .

דיון והכרעה :

בראש ובראשונה יובהר , כי לבקשת ב"כ הנתבע 2 ונוכח הסכמת ב"כ הנתבעת למחיקתו של הנתבע מספר 2 כבעל דין במסגרת תיק זה (ראה : עמוד 2 שורות 16 – 23 לפרוטוקול מיום 28.3.2011) , אזי ניתן בזאת פס"ד חלקי לפיו כתב התביעה כנגד הנתבע 2 , מר דימה חייקין , נמחק בלא צו להוצאות .

עיקר המחלוקת התלויה ועומדת בין התובעת לבין הנתבע 1, עניינה אי תשלום דמי השכירות מצד הנתבע 1 החל מחודש 4/2010 ואילך (ראה : סעיף 6.1 לכתב התביעה וכן סעיף 7.1 לתצהירו של המנהל העסקי של התובעת , מר שמואל בוגוסלבסקי , ועדותו בביהמ"ש בעמוד 5 שורות 15 – 17 וכן בעמוד 6 שורות 9 – 11 לפרוטוקול מיום 6.4.2011) . הנתבע עצמו ציין כתב הגנתו , כי החליט לעכב את תשלומי דמי השכירות בעקבות ניסיונות התובעת לחייבו בתשלומי דמי שכירות העולים על המוסכם במסגרת חוזה ההתקשרות האחרון , וכן בעקבות דרישת התובעת לתשלום מוגזם של תשלומי הארנונה וניסיונות לחייבו לבצע לשלם סכומי כסף נוספים בגין תיקוני חשמל על אף שהתיקונים בוצעו על ידי בר סמכא מטעמו . עוד גורס הנתבע , כי החליט לעכב את תשלומי דמי השכירות בעקבות טרוניות אותן העלתה כלפיו התובעת מחמת אי תשלום מלוא דמי הביטוח , וכן בשל אי תשלום מלוא חשבונות החשמל ותשלומי הטלפון (ראה : סעיפים 20 – 23 לכתב ההגנה) .

מן העדויות והמוצגים , אשר הוצגו בפני ביהמ"ש במסגרת הסכם התקשרות ראשוני מיום 14.10.2007 , התחייב הנתבע 1 לשכור את הנכס למשך פרק זמן של שישה חודשים תמורת תשלום הסך של 800 ₪ בצירוף מע"מ לחודש החל מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.4.2008 עם אופציה להארכת הסכם השכירות למשך פרק זמן של חצי שנה נוספת וכי עם סיום התקופה המוסכמת, או אז יהא על הנתבע לפנות את המושכר לאלתר מיד עם תום תקופת ההשכרה . בתאריך 19.10.2008 הוסכם בין הצדדים, כי תקופת ההסכם תוארך החל מיום 1.11.2008 ועד ליום 30.10.2009 תמורת תשלום סך של 800 ₪ בצירוף מע"מ לחודש .

סעיף 5 להסכם ההתקשרות האחרון עליו חתמו הצדדים קובע , כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות (דמי שימוש) בשיעור של 800 ₪ לחודש עד ליום העשירי של כל חודש קלנדארי באמצעות הפקדת המחאות שתימסרנה מראש בתחילת תקופת ההרשאה , כאשר סעיף 18 להסכם אף קובע, כי הפרת סעיף מהווה הפרה יסודית של הסכם זה בהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , התשל"א – 1970 ואף מאפשרת בידי התובעת לבטל את הסכם ההתקשרות כאשר על הודעת ביטול ההסכם להתבצע באמצעות משלוח דואר רשום לידי הנתבע (ראה : סעיף 19 להסכם) .

בפני ביהמ"ש העידו הממונים על השכרת נכסי דלא-ניידי מטעם הנתבעת , ה"ה ליבנת אשר ניהל את המו"מ מול הנתבע 1 עד לשנת 2009 , וכן מר בוגוסלבסקי המשמש כממונה על תחום השכרת נכסי דלא-ניידי מטעם התובעת החל מחודש יוני 2009 . מר לבנה הכחיש במהלך עדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 4 שורה 20 – עמוד 5 שורה 7 לפרוטוקול מיום 6.4.2011) את טענת הנתבע 1 (ראה : סעיפים 5 ו – 6 לתצהיר הנתבע 1) לפיה הוא עצמו התחייב בפני הנתבע 1 כי בקרוב ייחתם עימו הסכם חדש המסדיר את תנאי ההתקשרות . מעדותו של נציג התובעת , מר בוגוסלבסקי עולה, כי במהלך חודש יוני 2010 החל לשמש כממונה על נכסי דלא-נייד מצד התובעת , וכי בשלב זה החל להתנהל בין הצדדים מו"מ ביחס לתנאי ההתקשרות . ברם , חרף העובדה שהלכה למעשה לא נכרת חוזה חדש בכתב החל מתום תקופת השכירות המוסכמת כפי המפורט בחוזה ההתקשרות (30.10.2009) , אזי בפועל, המשיך הפאב להתנהל על מכונו כאשר בד בבד התנהל בין הצדדים שיח ושיג ביחס להמשך ההתקשרות החוזית תוך החלפת טיוטות של הסכמים ותוך כדי השמעת טרוניות וחילופי האשמות בין הצדדים בכל הצריך לקיום תנאי ההסכם בהתאם לתנאי ההסכם .

ההסכם שלפיו בחרו הצדדים להסדיר את מערכת היחסים שביניהם, נשען על דיני החוזים וכן גם על חוק השכירות והשאילה , התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות") . מתוך ההסכם עולה בבירור התנייה לפיה, אי תשלום דמי השכירות מהווה הפרה יסודית המאפשרת בידי התובעת להודיע על ביטול החוזה . במסגרת תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג – 1973 בשנת 2011 הבהיר המחוקק בסעיף א' לחוק כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, או אז יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

על פי הגישה המקובלת בפסיקה, יחולץ אומד דעת הצדדים במהלך משולב של בחינת החוזה ולשונו, בד בבד עם בחינת נסיבותיו החיצוניות , לרבות לשון החוזה והנסיבות (ראה : ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265, 313-311 ; ע"א 01 / 2553 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נט (5) 481, עמוד 532) . בפסיקת ביהמ"ש העליון אף קיימת גישה נוספת המייחסת ללשון חוזה שהיא ברורה וחד משמעית משקל שאינו רק גדול , אלא אף מכריע בפרשנות ההסכם , וזאת זאת, בפרט כשהיא מתיישבת עם היגיון מסחרי פשוט (ראה : ע"א 5856/06 לוי נגד נורקייט בע"מ מיום 28.1.08).

בענייננו , לשון ההסכם הכתוב , אשר בפועל הסתיים ביום 30.10.2009 קובעת, כי ככל שלא תושג בין הצדדים הסכמה בכתב ביחס להמשך ההסכם, או אז הדבר יהווה הפרה יסודית של תנאי ההסכם וכי במקרה זה יהא על הנתבע לעזוב את המושכר ואת שטח הקיבוץ מיד עם תום תקופת ההרשאה (ראה : סעיפים 4.1 ו – 4.2 להסכם) . עם זאת , בניגוד לאמור בסעיף 14.1 להסכם, אי תשלום שכה"ד איננו מהווה עילה בידי הנתבעת לבטל את ההסכם לאלתר וללא מתן התראה מראש .

אמנם , לטענת הנתבע 1, התובעת גבתה ממנו סכומי יתר בגין שכר הדירה , אולם עיון בלשון ההסכם איננו מעלה כי במקרי מחלוקת עם התובעת ההסכם פוטר את הנתבע 1 מתשלום דמי השכירות ואף איננו מאפשר בידי הנתבע מלעכבם בחזקתו ו/או מלקזזם מסכומים עתידיים המגיעים לתובעת ככל שמתגלעות מחלוקות כאלו ואחרות עם התובעת , ובכלל זאת בכל הנוגע לגובה תשלום שכה"ד . התובע לא פירט בכתבי טענותיו באיזה סכום מדויק מדובר וכיצד חושב הסכום אליו מופנה ביהמ"ש במסגרת נספח י' לכתב ההגנה , וכל זאת, על אף שהנטל לשכנע רובץ על מי שמעלה טענתו המהותית לקיזוז . מעבר לכך , הלכה היא, שלהרמת הנטל לא די בטענה סתמית ומעורפלת אלא שנחוץ פרוט ראוי לתשתית שביסודה (ראה : ע"א 92 / 2702 אהרן גינזברג נ' יוסף בן יוסף , פ"ד מז (1)540,554) ; משה קשת , הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי , כרך א 477-479 (מהדורה חמש עשרה, 2007)] . הלכה פסוקה היא , כי טענת קיזוז וכן טענת עיכבון הינן טענות המצריכות פירוט מדוקדק ביותר , הכולל לא רק פרטי סכומים אלא את פרטי היווצרותם (ראה: ע"א 9590/08 גולן נגד רקורדפון ואח' מיום 5.8.2010) – נטל ראייתי בו לא עמד הנתבע .

בענייננו , התובעת בחרה לסיים את חוזה ההתקשרות החוזית עם הנתבע 1 רק בסמוך לתאריך 17.11.2010, לאחר שחלפו מספר חודשים בהם לא טרח הנתבע 1 לשלם לתובעת את שכר הדירה המוסכם . אמנם , לטענת התובעת, מכתב הודעת ביטול ההסכם הומצא לידי הנתבע 1 כבר בסמוך למועד כתיבתו (13.10.2010) , דא עקא, שבהיעדר אישור מסירה התומך בטענה זו ונוכח טענת הנתבע 1 כי קיבל לידיו את המכתב ואת כתב התביעה רק לאחר התאריך 17.11.2010 , בו קיבל את החלטת ביהמ"ש בעניין בקשת התובעת מיום 14.11.2011 למתן צו מניעה להפסקת פעילותו של הפאב (בקשה אותה דחה ביהמ"ש) , אזי לא מצאתי לקבל טענה זו . אי לכך , יש להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה , תשל"א – 1971 הקובע , כי במקרים בהם הצדדים המשיכו לקיים את הסכם השכירות אף לאחר תום התקופה שהוסכם עליה מבלי לקבוע תקופה חדשה , הרי שכל צד רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני , ובהתקיים מקרה זה יסתיים הסכם השכירות כעבור שלושה חדשים לאחר מתן ההודעה . לפיכך , מועד סיום השכירות בענייננו חל ביום 17.2.2011 .

עיון בהסכם אותו כרתו הצדדים מעלה , כי התובעת רשאית לבטל את ההסכם לאלתר בהתקיים שורה של תרחישים אפשריים , ובכלל זאת יצירת רעש ומטרד אשר עלולים להפריע את שלוותם של תושבי הקיבוץ וכן בהיעדר תוקף לפוליסת הביטוח של הפאב . התובעת לא חזרה בסיכומי ה על החלק הארי של הטענות אותן פירטה בכתב התביעה ומכאן חזקה היא ,כי זנחה טענות אלו (ראה : דר' י.זוסמן , סדרי הדין האזרחי , מהודרה שביעית עמו 512 ; ע"א 335/73 בטיש נ' קריספין , פ"ד כ"ח (1) , 47) . עם זאת , התובעת התייחסה בסיכומיה לסיבות אשר הביאוה לנתק את ההתקשרות החוזית עם הנתבעים ובכלל זאת טענות לעריכת מסיבות רועשות על ידי הנתבע 1 תוך הטרדת מנוחת תושבי הקיבוץ ואי ביטוח הפאב בפוליסת ביטוח כפי הנדרש בחוזה השכירות . ברם , חרף טענות אלו התובעת לא העידה בפני ביהמ"ש מי מאנשי הקיבוץ אשר היה עד למקרים בהם מייחסת התובעת לנתבע 1 הפרה של הוראות ההסכם , ובכלל זאת עריכת מסיבות רועשות אשר הטרידו את את שלוותם של תושבי הקיבוץ . יתירה מזאת , התובעת לא הציגה בפני ביהמ"ש אסמכתא לכך כי נעשתה פנייה למשטרת ישראל , וכי משטרת ישראל אכן הורתה על סגירת הפאב כפי טענת עד התביעה , מר בוגוסלבסקי , במהלך עדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 5 שורות 18 – 21 לפרוטוקול מיום 6.4.20111) . בנוסף לכך , על אף שמר בוגוסלבסקי ציין בעדותו, שהחברה המבטחת ציינה בפני נציגי הקיבוץ כי קיימת בעייתיות בסוג פוליסת הביטוח בה בוטח העסק (ראה : עמוד 5 שורות 23 – 26 לפרוטוקול) , הרי שהתובעת לא הרימה את נטל הראייה גם בעניין זה, משלא צירפה אסמכתא לכך ולא פירטה בכתבי טענותיה פרטים מהותיים בעניין זה , דוגמת זהות המבטח וסוג הפוליסה הנדרש .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ