אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיבוץ גינוסר נ' מדינת ישראל

קיבוץ גינוסר נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 25/03/2012 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
19457-12-09
21/03/2012
בפני השופט:
אורי שהם

- נגד -
התובע:
קיבוץ גינוסר ע"י ב"כ עו ה "ד רון דרור ואופיר מנצ'ל
הנתבע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד עדי בר-טל - פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

החלטה

הבקשה לאישור

לפניי מונחת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן:"הבקשה לאישור"), שעניינה אגרה, אשר גובה המשיבה, בגין בקשות למתן היתרים להעסקת עובדים זרים במגזר החקלאי (להלן: "האגרה" או "אגרת הבקשה"). לטענת המבקש, האגרה נגבית שלא כדין מאחר שהמשיבה אינה מאפשרת לממש חלק מן ההיתרים, הניתנים בהתאם לבקשות לאישור, כאשר חלק מאותם היתרים, נותרים כאבן שאין לה הופכין, מבלי שניתן לממשם בפועל.

הרקע לבקשה

העסקת עובדים זרים, מכסת ההיתרים ואופן הקצאתם בין החקלאים

על פי סעיף 1יב(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), עובד זר הוא עובד שאינו אזרח או תושב ישראל (להלן: "עובד זר"). העסקת עובד זר בישראל, מותרת רק במקום בו הממונה (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק עובדים זרים), התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, כל זאת, על פי הקבוע בסעיף 1יג(א) לחוק עובדים זרים. המכסה המירבית של עובדים זרים, הרשאים להיות מועסקים בישראל בענף החקלאות, נקבעת בהחלטות ממשלה (להלן: "המכסה"). כך, למשל, בהחלטת ממשלה מס' 3072, מיום 3.2.2008 נקבע בסעיף 1, כי המכסה המירבית של עובדים זרים לענף החקלאות לאותה שנה, תעמוד על 26,000 עובדים זרים. זאת, בנוסף למכסה מיוחדת של עובדים זרים לעידוד ייצוא חקלאי (להלן: "מכסת עידוד הייצוא"), אשר נקבעה בהחלטת ממשלה קודמת (החלטה מס' 1537, מיום 1.4.2007), ובמסגרתה מדובר בתוספת של 2,500 עובדים זרים, כך שבשנת 2008 מכסת העובדים הזרים לענף החקלאות, כולל מכסת עידוד הייצוא, עמדה על 28,500 עובדים זרים.

על חקלאי המבקש לקבל היתרים להעסקת עובדים זרים להעביר דיווח למשרד החקלאות, באמצעות מילוי שאלון, המכיל נתונים ואסמכתאות הנוגעים למשק החקלאי, בגינו מוגשת הבקשה, תוך ציון מספר העובדים הזרים המבוקש על ידו. חלוקת מכסת ההיתרים להעסקת עובדים זרים בין החקלאים, נעשית על פי קריטריונים מסויימים, המבוססים על פרמטרים אובייקטיבים שונים, ונקבעים על ידי גורמים מקצועיים במשרד החקלאות, שהם בעלי הידע המקצועי הרלוונטי בעניין. בהתאם לאותם קריטריונים, מחושב מספר ההיתרים המגיע לכל חקלאי, וזאת על בסיס הנתונים עליהם הוא דיווח במסגרת השאלון. היות שמספר העובדים הזרים מוגבל על ידי המכסה והביקוש לעובדים זרים גבוה מן ההיצע, נערכים שני סוגי קיצוצים בהקצאת ההיתרים לעובדים זרים לחקלאים: "קיצוץ פרוגרסיבי", ו"קיצוץ FLAT". שני סוגי הקיצוצים נעשים על מנת שמספר העובדים הזרים, הקיים בענף החקלאות בפועל, לא יחרוג מן המכסה אשר נקבעה ותוצאתם המעשית היא, קביעת מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים, אשר יוקצו בסופו של דבר, לכל חקלאי וחקלאי (להלן: "ההקצאה בפועל" או "הקצאת ההיתרים").

בתום מלאכת הקצאת ההיתרים, מועבר המידע ממשרד החקלאות למשרד הפנים, והאחרון מפרסם חוזר לפיו, על החקלאים לשלם את אגרות הבקשה, בהתאם למספר ההיתרים שהוקצו להם, כהקצאה בפועל. יצוין, כי יש באפשרות החקלאי לבחור האם לשלם אגרה בגין כל ההיתרים שהוקצו לו, או רק בגין חלקם.

טיעוני הצדדים

תמצית טיעוני המבקש

לטענת המבקש, בשנת 2009, היתרים אשר הונפקו על ידי המשיבה, על פי בקשות להיתר שהגיש להעסקת עובדים זרים בתחום החקלאות, הפכו לחסרי ערך ולא ניתן היה לממשם. בשנת 2009 אושרה למבקש הקצאה של 30 היתרים, וזו פורסמה בחודש אוגוסט אותה השנה. קודם לכך, כבר בחודש יוני, נדרש המבקש לשלם אגרה בגין הבקשה להיתר ל-30 עובדים, וביום 16.6.2009 שילם המבקש את האגרה כנדרש. המבקש טוען, כי בשנת 2009 הועסקו על ידו, לכל היותר, 23 עובדים זרים. על אף הפער בין כמות העובדים הזרים אשר לה היה זכאי על פי ההיתרים, לבין כמות העובדים שהעסיק בפועל, לא איפשרה לו המשיבה להכניס עובדים זרים נוספים לישראל, ובכך מנעה ממנו המשיבה את מימוש ההיתרים אשר ניתנו לו. לטענת המבקש, המשיבה תירצה זאת בצורך לערוך תהליך של "איזון תיקים". המדובר בתהליך על פיו, על חקלאי המבקש היתר להעסקת עובדים זרים, להעביר נתונים בדבר העובדים המועסקים על ידו בפועל, לעומת ההיתרים שברשותו ובכך בודקים האם קיים מבחינתו של החקלאי מחסור או עודף בעובדים זרים. על פי הודעה שפורסמה על ידי משרד הפנים ביום 13.9.2009, התהליך החל ביום 21.9.2009, ונמשך עד ליום 31.12.2009. עוד צוין בהודעה כי "איזון התיקים יתבצע בכפוף להיתרים אשר ניתנו לשנת 2009, כך שבסוף ההליך תתאפשר השלמת מכסת העובדים (26,000 עובדים)... כפי שנקבע בהחלטת ממשלה לשנת 2010". לטענת המבקש, בכך הפכה המכסה, אשר נקבעה לשנת 2009 (27,500 עובדים זרים) ללא רלוונטית, והכנסת עובדים זרים לישראל לבלתי אפשרית. זאת, בשל הצורך להמתין לאיזון התיקים ובשל העובדה כי ההיתרים שמונפקים אינם ניתנים למימוש, בשל נהלי משרד הפנים ומשרד החוץ לשנת 2008. המבקש מוסיף כי גם לאחר שביצע את איזון התיקים ועל אף החוסר שהיה לו בעובדים זרים, לא אפשרה לו המשיבה להכניס עובדים חדשים.

המבקש סבור כי כאשר המשיבה גובה אגרה, בגין היתרים אותם היא מנפיקה, ובה בעת מחליטה שלא לאפשר את מימושם, מדובר בגביית אגרה שלא כדין. לשיטתו של המבקש, גבייה זו היא שלא כדין בשני מובנים לפחות:

"א. בפועל נהג משרד הפנים על פי נוהל כתוב שהוציא כאילו המכסה לצורך הבאת עובדים זרים היא 26,000 והתעלם לחלוטין מן המכסה של 27,500. דהיינו יש לפחות 1,500 היתרים שנגבו כספים בגין הבקשה ופשוט התעלמו מהם

ב. בפועל, ביחס לכל היתר שניתן לחקלאי אשר לא היה לו עובד בפועל בשנת 2009, מנעה המשיבה כניסת עובדים זרים על פי ההיתרים. לכל חקלאי שקיבל היתרים מעבר לעובדים הזרים שהעסיק בפועל בשנת 2009, הרי היתרים אלו לא כובדו על ידי המשיבה עצמה שלא איפשרה כניסת עובדים זרים בהתאם להם בשנת 2009 וגביית הכספים בגינם אינה כדין" (עמ' 9 לבקשה לאישור).

המבקש סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ (י-ם) 696/07 לשכת המסחר ת"א - התאחדות תאגידי כח אדם זר בענף הבניין נ' שלום בן משה (לא פורסם, ניתן ביום 23.12.2007), ועל פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין זה [עע"מ 777/08 הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' לשכת המסחר תל-אביב, התאחדות תאגידי כח אדם זר בענף הבניין (לא פורסם, ניתן ביום 15.10.08)] (להלן: "פרשת לשכת המסחר). בפסק דין זה, דחה בית המשפט העליון את ערעורה של המדינה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן בעניין לשכת המסחר, בנוגע לשיטת גביית האגרה בגין בקשות לעובדים זרים בענף הבניין, בהתאם לנוהל שנקבע על ידי משרד התמ"ת.

לסיום, טוען המבקש כי תביעתו האישית עומדת על סך של 3,885 ₪, בגין אגרות ששולמו עבור היתרים, שלא ניתן היה לממשם בשנת 2009. עוד הוסיף המבקש, כי התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מתקיימים כולם בעניינו. המדובר בקבוצת תובעים, אשר מתעוררות לגביהם שאלות משפטיות ועובדתיות משותפות וקיימת אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת הקבוצה. התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בסוגיה, שכן ישנם מאות חקלאים מהם גבתה המשיבה אגרות שלא כדין, כאשר מדובר בסכום נמוך יחסית בו חוייב כל אחד מחברי הקבוצה, סכום שאינו מצדיק עלויות התדיינות באופן פרטני, ועלול לגרום לעומס על בית המשפט. בנוסף, קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב על ידי המבקש ובאי כוחו.

תמצית טיעוני המשיבה

טענתה המרכזית של המשיבה היא, כי האגרה נגבית בגין עצם הגשת הבקשה למתן ההיתרים. לטענת המשיבה, אין כל רלוונטיות לשאלת מימוש ההיתר, והאגרה נגבית בגין העבודה והשירות הניתנים לחקלאים עד להנפקתו. המשיבה סוברת, כי פסק הדין בעניין לשכת המסחר, עליו סומך המבקש את ידיו, אינו יכול להושיע אותו. זאת, מהטעם שאגרות הבקשה באותו מקרה שולמו בגין מספר פיקטיבי של היתרים, אשר נכפה על המעביד, בעוד שבמקרה דנן, החקלאים נדרשים לשלם אגרות בקשה על פי מספר ההיתרים שהם מקבלים בפועל. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בפסק הדין שניתן בפרשת לשכת המסחר, קבע בית המשפט העליון כי אגרות הבקשה צריכות להיגבות על פי מספר הההיתרים המבוקש. במקרה דנן, המבקש הגיש בקשה להעסקת 55 עובדים זרים, הוא קיבל היתר ל- 30 עובדים זרים, ושילם אגרת בקשה עבור 30 עובדים זרים, לפי בחירתו.

לטענת המשיבה, ההיתרים הניתנים כפופים להחלטות ממשלה ונהלי משרד הפנים בעניין, והדבר מצוין מפורשות בהיתר אשר ניתן למבקש. המשיבה מחדדת וטוענת, כי המבקש ידע כי קיימות מגבלות ברורות בדבר הכנסת עובדים זרים לישראל וכי באותה העת, לפי נוהל העסקת עובדים זרים בחקלאות לשנת 2009 (חוזר מנהל אגף מספר 28/08), אשר פרסם משרד הפנים כבר בנובמבר 2008, אושרו "שחלופים" בלבד (היינו, קבלת עובד מחו"ל אך ורק תחת יציאתו של עובד אחר את הארץ). באשר לטענתו של המבקש בנוגע לדרישה להמתין לאיזון התיקים, מציינת המשיבה, כי המבקש פנה לביצוע איזון תיקים באיחור של חודשיים מיום 21.9.2009, הוא המועד בו נקבע כי איזון התיקים יחל.

המשיבה טוענת כי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "פרט 11"), אינו חל בענייננו. זאת, מהטעם שגביית האגרה מתבצעת על פי הוראותיו של חוק עובדים זרים, וגבייה המתבצעת מכוח חקיקה ראשית אינה יכולה להיחשב כ"גבייה שלא כדין". היות שהמבקש לא העלה כל טענה בעניין בטלותו של החוק, הרי שהוא לא עבר את המשוכה הראשונה והיא, להצביע על כך שהגבייה בוצעה שלא כדין, כנדרש בפרט 11.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ