אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיבוץ אפיקים נ' תורג'מן ואח'

קיבוץ אפיקים נ' תורג'מן ואח'

תאריך פרסום : 05/02/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
54919-03-11
30/01/2012
בפני השופט:
ערפאת טאהא

- נגד -
התובע:
קיבוץ אפיקים
הנתבע:
1. אניטה רז תורג'מן
2. קורל רז תורג'מן

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה לפינוי מושכר.

העובדות

הנתבעות מחזיקות בשתי דירות בקיבוץ אפיקים (להלן: "הקיבוץ") בהתאם לשני הסכמי שכירות, שנחתמו בינן לבין הקיבוץ. הסכמים אלה כונו על ידי הצדדים כהסכמי הרשאה. ברם, אין מחלוקת כי מדובר בהסכמי שכירות לכל דבר, שכן הנתבעות מחזיקות ומשתמשות בדירות תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בהתאם לקבוע בהסכמים. הסכם השכירות הראשון נחתם, לראשונה, ביום 15/9/06 והוא מתייחס לדירה מס' 39/6, ואילו ההסכם השני נחתם לראשונה ביום 31/7/07, והוא מתייחס לדירה מס' 934/1. בדירה הראשונה מתגוררת הנתבעת מס' 1 ואילו בדירה השניה מתגוררת הנתבעת מס' 2, והיא אף משמשת כדירת סטודיו עבור הנתבעת 1.

להשלמת התמונה בעניין זה אציין, כי הנתבעות התחילו להתגורר בקיבוץ בשנת 2001, כאשר לפני החתימה על הסכמי השכירות הנ"ל, הן התגוררו בדירה אחרת שמספרה הוא 39/5. בהתאם לאמור בתצהירו של צ'רלי פרץ, האחראי מטעם הקיבוץ על מבני המגורים בקיבוץ ואכלוסם, הנתבעות עברו להתגורר בדירה הראשונה לאחר שהקיבוץ נזקק לדירה 39/5 למטרותיו הוא.

תקופת השכירות שנקבעה בשני ההסכמים הסתיימה ביום 30/6/10, לאחר שחודשה בהסכמת הצדדים מספר פעמים. לקראת סיום תקופת השכירות, הודיע הקיבוץ לנתבעות, כי אין בכוונתו לחדש את הסכמי השכירות, ולפיכך הן נדרשו לפנות את הדירה בתום התקופה. מכתבים בהם הודיע הקיבוץ על אי חידוש הסכמי השכירות נשלחו לנתבעות בתאריכים 11/5/2010 ו-11/6/2010. במכתב הראשון כתב הקיבוץ , כי "בשיחה שהתקיימה עם אניתה (הנתבעת מס' 1. ע.ט.) ביום 10/5/10 נמסרה לך הודעה על אי חידוש הסכם הרשאה. הסכם ההרשאה שלכם מסתיים בתאריך 30/6/10". במכתב השני נדרשו הנתבעות "לפנות את הדירות על פי הוראות ההסכם ביננו ולסיים את ההתחייבויות והתשלומים עד למועד סיום ההסכם 30/6/10".

הנתבעות לא פינו את הדירות במועד, ולפיכך התנהלה ביום 11/7/10 שיחה בין צ'רלי (שלום) פרץ מטעם הקיבוץ לבין הנתבעת מס' 1, במהלכה נדרשו הנתבעות לפנות את הדירה הראשונה עד 15/7/10. בעקבות אותה שיחה שלח צ'רלי לנתבעת מכתב מאותו יום בו הוא מבהיר, כי אם הנתבעות לא יפנו את הדירה הראשונה עד 15/7/10, ייאלץ הקיבוץ לנקוט בהליכים נגדן, לרבות הפעלת סעיפים 14.1 ו-14.2 להסכם, העוסקים בפיצוי המוסכם שעל הנתבעות לשלם אם וכאשר לא יפנו את המושכר במועד.

לגבי דירת הסטודיו, הסכים הקיבוץ להארכת תקופת השכירות למשך שנה אחת בלבד החל מחודש 7/2010, ובלבד שהנתבעת 1 תשלם את דמי השכירות עבור 11 חודשים במזומן ומראש. מאחר שהנתבעות לא שילמו דמי שכירות עבור 11 חודשים מראש ובמזומן, לא נחתם הסכם שכירות נוסף בקשר לדירת הסטודיו.

בהמשך הוארכה תקופת השכירות בקשר לדירה הראשונה עד 30/9/10 וזאת בהתאם למכתב ששלח הקיבוץ לנתבעת ביום 19/8/10. הנתבעות לא פינו את הדירות כנדרש מהן ולפיכך ביקש הקיבוץ מבא כוחו, עו"ד שלמה כהן, לשלוח לנתבעות מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. מכתב כאמור נשלח ביום 16/9/10 ובו נדרשו הנתבעות לפנות את שתי הדירות תוך 7 ימים ממועד משלוח אותו מכתב.

בעקבות מכתב ב"כ הקיבוץ מיום 16/9/10, שלחה הנתבעת 1 לצ'רלי פרץ מכתב מיום 6/10/10 בו היא ביקשה כדלקמן:

"הנני מבקשת תקופת הרשאה, לתקופה בת שלושה חודשים בדירה 39/6, כזמן הסתגלות לפינוי עד לתאריך 30/10/10, ולהחזירה כשהדירה נקיה מכל חפץ ואדם כפי שקיבלתי אותה במועד חתימת ההסכמים. מבקשת לשקול את בקשתי, בכל מקרה מודה לך מאוד".

הנתבעות לא פינוי את הדירות אף לא בתום המועד המוארך כפי שצוין במכתב הנתבעת 1 ביום 6/10/10 ולא במועד מאוחר יותר. מכאן התביעה שלפני ושבה עותר הקיבוץ לפינוי הנתבעות משתי הדירות.

טענות הצדדים

הקיבוץ טוען, כי משהסתיימו תקופות השכירות, מוטלת על הנתבעות חובה לפנות את הדירות ולהחזיר את החזקה בהן לידיו. לטענתו, הנתבעות לא הצביעו על שום זכות בדירות, המאפשרת להן להמשיך ולהחזיק בדירות מעבר לתקופת השכירות שנקבעה בהסכמים, ושהסתיימה ביום 30/6/10 והוארכה בהסכמה עד 30/10/10. בהעדר זכות כאמור, חייבות הנתבעות לפנות את הדירות, ללא שום קשר לשיקולים שעמדו בבסיס החלטת הקיבוץ שלא להאריך את תוקפת השכירות כבעבר. הקיבוץ טען עוד, כי בתצהירים מטעמן ובמהלך ישיבות ההוכחות שהתנהלו בתיק, העלו הנתבעות טענות שונות, אשר מהוות הרחבת חזית מאחר שהן חורגות מכתב ההגנה שהוגש על ידן. על כן, ביקש הקיבוץ להתעלם מכל אותן טענות אשר מהוות הרחבת חזית.

הנתבעות העלו טענות מקדמיות וטענות לגוף המחלוקת, אשר מחייבות, לטענתן, דחיית התובענה נגדן. הן טענו, כי האגודה התובעת אינה האגודה שחתמה עמן על הסכמי השכירות, ולפיכך אין יריבות בינן לבין הקיבוץ. לטענתן, האגודה התובעת היא "קיבוץ אפיקים – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ", בעוד שהאגודה שאיתה חתמו על הסכמי השכירות היא "נכסי אפיקים – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ", בעלת מספר אגודה שונה ממספר האגודה התובעת.

הטענה המקדמית השנייה מתייחסת לאישור שהיה על הקיבוץ לקבל ממנהל מקרקעי ישראל לצורך העמדת הדירות לשימושן של הנתבעות ולצורך פינוין מהדירות. לטענתן, מאחר שלא קיבל את הסכמת המנהל להעמדת הדירות לשימושן ומאחר שלא קיבל את הסכמתו לפינוין מן הדירות, לא היה רשאי הקיבוץ לדרוש את פינוין ולפיכך דין התביעה להימחק על הסף.

לגופו של עניין טענו הנתבעות, כי מהות וכוונת הצדדים בכריתת הסכמי השכירות הייתה לעגן את הצטרפותן לקיבוץ אפיקים והשתלבותן בחיי הקהילה במקום באופן קבוע. הצטרפות הנתבעות לחיי הקהילה מהווה חוזה חברתי במהותו, אשר מטרתו לאפשר לנתבעות להתגורר בקיבוץ ולהיות חלק מהמארג החברתי והסוציאלי של הקהילה השיתופית. לצורך זה ומאחר שמעמדן בקיבוץ טרם נקבע סופית, נחתמו הסכמי ההרשאה כאשר המטרה הייתה לאפשר להן להמשיך ולהתגורר בקיבוץ בהיותן חלק מהקהילה. הראיה לכך, כך נטען, היא העובדה שהסכמי ההרשאה היו מתחדשים במשך השנים כדבר שבשגרה עד שהקיבוץ החליט שלא לחדשם משיקולים זרים. לטענתן, מאחר שהן לא הפרו את חיי הקהילה בקיבוץ ומאחר שבהתאם לכוונת הצדדים ומהות ההתקשרות ביניהן, הן חלק מהקהילה בקיבוץ, לא קמה לקיבוץ זכות לפנותן.

הנתבעות טענו עוד, כי מאחר שכוונת הצדדים הייתה לשלבן בחיי הקהילה בקיבוץ באופן קבוע, וכי מטרת ההסכמים הייתה להסדיר את מגוריהן באופן זמני עד שמעמדן בקיבוץ יוסדר באופן קבוע וסופי, לא היה הקיבוץ רשאי להגיש תביעת פינוי בטרם נערך להן שימוע שבמסגרתו הן תוכלנה להעלות את טענותיהן בפני המוסדות המוסמכים בקיבוץ. מטעם זה סבורות הנתבעות, כי דין התביעה להימחק על הסף.

במהלך שמיעת הראיות בתיק ובטיעוניו בעל פה העלה ב"כ הנתבעות טענות הנוגעות לאפלייתן של הנתבעות על רקע מוצאן, וכן העלה טענות הנוגעות לשיוך אחת הדירות לאחת מחברות הקיבוץ. הנתבעות חזרו על טענותיהן אלו בסיכומים. לטענתן, הקיבוץ מפלה אותן לרעה בהשוואה לתושבים אחרים בקיבוץ על רקע מוצאן, שכן תושבים רבים, שאינם חברי קיבוץ, עדיין מחזיקים בדירות בתוך הקיבוץ, מבלי שננקטו נגדם הליכי פינוי. על כן, ומאחר שהחלטת הקיבוץ נגועה באפליה על רקע ארץ מוצא, אין לתת יד להתנהלות זו. נטען עוד, כי הדירה הראשונה שויכה לחברת קיבוץ בשם מרגלית יעקב, אשר היא בעלת הזכויות בדירה, ולפיכך אין הקיבוץ רשאי להגיש תביעה נגדן, מבלי לקבל את הסכמתן להליך זה.

הטענות המקדמיות

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ