אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיבוץ אילון-אגודה שיתופית נ' חלוואני

קיבוץ אילון-אגודה שיתופית נ' חלוואני

תאריך פרסום : 09/10/2010 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום קריות
12566-09-10
07/10/2010
בפני השופט:
ערן נווה

- נגד -
התובע:
קיבוץ אילון-אגודה שיתופית
הנתבע:
אלי חלוואני
פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי מושכר.

הנתבע שכר מן התובע דירה, הידועה כדירה 91ב בגוש 18521 חלקה 7 (להלן: "הדירה"). אין חולק, כי הקיבוץ התובע הוא החוכר והמחזיק כדין במקרקעין הרלוונטיים, ובין השאר בדירה נשוא ענייננו.

הנתבע מתגורר בקיבוץ מזה כארבע שנים, כאשר בכל שנה חותם הנתבע על "הסכם הרשאה" חדש. תוקף הסכם ההרשאה האחרון בין הצדדים (להלן: "הסכם ההרשאה האחרון"), שנחתם ביום 30.7.2009, והיה אף הוא למשך שנה אחת, הסתיים ביום 31.8.2010 (נכון שבחוזה ההרשאה שהוצג לי מצויין באחד המקומות כי סיום החוזה יהיה 31.9.10 והתביעה הוגשה ביום 7.9.10, ואולם ברור לי מתוך המלל בהסכם ההרשאה כי מדובר בטעות דפוס וכי התאריך הנכון הוא 31.8.10 ולראיה העובדה שהחוזה מציין מפורשות כי הסכם ההרשאה צריך להחתם על ידי שני הצדדים כל שנה קלנדרית).

לטענת התובע, הפר הנתבע את חיוביו לתשלום "דמי הרשאה", כמו גם את חיוביו לתשלומים שונים נוספים שמחובתו היה לשלם, וצבר חוב של 13,128 ₪, על פי כרטסת שצורפה לכתב התביעה, נכון לסוף חודש יולי 2010.

חרף זאת נמנע התובע מלבטל את הסכם ההרשאה לאלתר, אולם הוא דרש, במכתב ב"כ התובע מיום 19.8.2010, את פינוי הדירה עם סיום הסכם ההרשאה, ביום 31.8.2010, כאמור לעיל. תזכורת בעניין, חתומה על ידי האחראי על השכרת הדירות אצל התובע, נשלחה גם ביום 22.8.2010.

אין חולק, כי הדירה טרם פונתה, והנתבע המשיך לדור בה וממשיך לגור בה, למצער עד למועד קיומו של הדיון בתיק.

לטענת הנתבע, כעולה גם מבקשה שהגיש ביום 5.10.2010, לאור קיומה של "תניית בוררות" בסעיף 10 להסכם ההרשאה האחרון, הרי שיש להפנות כל חילוקי דעות בעניין להכרעת בורר, אשר ייקבע על ידי "ברית התנועה הקיבוצית", ומשכך אין למותב זה סמכות להכרעה בהליך, ועל הצדדים לפנות לבוררות.

בכל הכבוד, אינני מקבל טענת סף זו. ענייננו בתביעת פינוי לאחר תום החוזה, כאשר אין, ולא יכול להיות חולק, כי החוזה בין הצדדים הסתיים. לאור זאת, אין מדובר כלל בחילוקי דעות הרלוונטיים לקיומו של החוזה, כי אם בדרישה להמשיך את השהות בדירה, בניגוד לרצונו של התובע ולאחר תום ההתקשרות בין הצדדים. תניית הבוררות איננה רלוונטית, והניסיון להיתלות בה על מנת לעכב את הליך הפינוי, עושה בה שימוש שאיננו הולם את תכליתה, ועל כן לא יצלח.

לגופם של דברים טוען הנתבע, כי העובדה שלא שילם תשלומים לתובע הינה פועל יוצא, סנקציה נגדית או קיזוז, של נזקי רטיבות בדירה, אשר לא טופלו על ידי נציגי הנתבע, וגרמו לו סבל ונזק, ועל כן, והואיל והרטיבות לא תוקנה, נמנע הוא מתשלום דמי השכירות.

טענות הנתבע נדחו מכל וכל על ידי נציג התובע מר סוויד, אשר העיד כי:

"אני חושב שנהגנו בתום לב. אנו משכירים בקיבוץ 120 יחידות דיור. מעולם הנתבע לא פנה אלי לעניין הרטיבות. אני לא הייתי אצלו בדירה. כל בעיה שנוצרת בדירות יש לנו אדם שמתקן את התיקונים."

טענה זו דינה להתברר לגופו של עניין בתביעה כספית, אם תוגש על ידי מי מהצדדים, ולאור תניית הבוררות דינה יהיה לידון במסגרת הבוררות של "ברית התנועה הקיבוצית".

מכל מקום, אני סבור, שאף אם היה ממש בטענותיו של הנתבע, הרי שהתובע איננו "שבוי" בידי הנתבע, וזכותו היה לסיים את הסכם ההרשאה עם תום החוזה, על פי שיקוליו, כעולה מפורשות מסעיף 9 להסכם ההרשאה.

משלא עשה כן הנתבע, עומדת לתובע הזכות המלאה לפנותו, בהתאם להוראות הסכם ההרשאה האחרון, ואין לנתבע כל מקום להיתלות בטענות כספיות כלשהן כדי למנוע פינוי זה.

אם אכן עומדת לנתבע זכות לתביעה כספית, הרי שמקומה בהליך נפרד, כפי שעומדת זכות לתובע לתבוע את הנתבע בגין יתרת החוב הקיימת, על פי הכרטסת שהוצגה בפניי, כפי שהסברתי.

עלי לציין כי במכתבו של ב"כ הקיבוץ מיום 24.6.10, צויין בסעיף 9:

"במידה ולא יפעל מרשך בהסדרת החוב לקיבוץ כאמור לעיל, ייאלץ הקיבוץ לפנות למינוי בורר בהתאם לקבוע בהסכם בין הצדדים, מהלך אשר עשוי להסב למרשך אי נעימות והוצאות לא מבוטלות".

הנתבע הסביר כי בתום לב סבר כי התובע לא יפנה אותו ויקיים איתו הליכי בוררות במהלכו יתבררו הדברים, הגם שהתובע הכחיש זאת כליל, עצם התייחסות זו מביאה אותי למסקנה שיש להתחשב בנתבע הן בעיכוב ביצוע ביחס לפינויו, והן באי פסיקת הוצאות משפט לחובתו.

זאת ועוד, ולאור העובדה שמדובר בהליך של פינוי הנתבע מן המקום שבו חי וגר משך השנים האחרונות, לא אורה כאמור על פינוי מיידי של הנתבע לאלתר מן הדירה, ואאפשר לו, לפנים משורת הדין, עיכוב ביצוע של הפינוי, למשך 45 יום ממועד מתן פסק דין זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ