אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קטאוי נ' עיריית בקה אל גרביה

קטאוי נ' עיריית בקה אל גרביה

תאריך פרסום : 14/06/2012 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום חדרה
12041-04-12
10/06/2012
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
אשרף קטאוי
הנתבע:
עיריית בקה אל גרביה
פסק-דין

פסק דין

1.המבקש הגיש תובענה עח דרך המרצת פתיחה ל- "פסק דין הצהרתי להתיישנות חוב ארנונה ומים...". לטענת המבקש, הוא החזיק בנכס בבאקה אל-ג'רבייה והוא פינה אותו ביום 1.6.2002 והעביר החזקה בו לידי משכיר, והנכס אף הושכר לשוכר אחר. עוד טוען המבקש, כי הוא הודיע למחלקת הארנונה אצל המשיבה על העברת החזקה בנכס, אולם בשל חלוף השנים לא מצא אסמכתא לכך. המבקש טוען כי בשל שיוך החוב לחברה בע"מ שאינה מוכרת למבקש, לא קיבל כל התראה על החוב עד לשנת 2010, ובחודש יוני 2011 הטילה המשיבה על נכסי המבקש עיקולים.

2.המבקש טען כי החוב שהמשיבה פועלת לגבייתו התיישן, מאחר וחלפו מעל שבע שנים מאז היווצרותו. המבקש מפנה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שצורפה כנספח ה' לבקשה, ולפיה על הרשות לפתוח בהליכי גבית חובות תוך תקופה קצרה מתקופת ההתיישנות, ואף ראוי, כך עפ"י ההנחייה כי תקופה זו תהיה קצרה משלוש שנים. לפיכך, כך לטענת המבקש, חלה התיישנות על החוב, והמשיבה פעלה לגביית החוב בשיהוי ניכר.

3.לפיכך, עתר המבקש לסעדים שלהלן: להצהיר כי החוב לו טוענת העירייה בגין הנכס מושא התובענה "בטל ומבוטל" בשל התיישנות או שיהוי, ולהורות על ביטול ההליכי הגבייה המנהליים שנקטה המשיבה כנגד המבקש.

4.המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, מאחר והסמכות לדון בתובענה היא לבית המשפט לעניינים מנהליים. לטענת המשיבה, על המבקש היה לעתור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית בהתאם להוראות חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס-2000 מאחר ועתירות מן הסוג הנדון, מוקנות הן עפ"י הוראות החוק והתוספת שבו, לבית המשפט לעניינים מנהליים.

5.בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, טוען המבקש, כי תוך כדי ניהול מו"מ בין הצדדים, מומש העיקול שהטילה העירייה ו-"נתפס סך 11,211 ₪" בחשבון הבנק של המבקש. משכך, כך לטענת המבקש, מתייתר הסעד האמור בסעיף 41 לבקשה (ביטול הליכי הגבייה) והסעד ההצהרתי הופך להיות, למעשה, לסעד של השבת הסכום הנ"ל ומשכך, מדובר בתובענה כספית.

הכרעה:

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתובענה, וכי מקומה של התביעה הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים.

7.התביעה, כפי שהיא בפניי, היא לסעד הצהרתי להתיישנות החוב. המבקש לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (ואף לא הוכיח כי הסכום שנתפס בחשבון הבנק הועבר לידי המשיבה). כך או כך, כל עוד לא הוגשה בקשה לתיקון התובענה, יש לבדוק אם התביעה, כפי שהוגשה, מצויה בסמכות בית משפט זה.

8.ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (טרם פורסם- ניתן ביום 26.10.2010), הכיר בית המשפט העליון בטענת התיישנות חובות האזרח, לרבות ארנונה, לרשות מקומית. בית המשפט העליון קבע, כי טענת ההתיישנות, אף שהיא מועלית בתביעה או בעתירה מינהלית כנגד גבייה מינהלית, מהווה – מהותית - טענת הגנה, ועל כן רשאי האזרח לפנות לבית המשפט ולתקוף הליכי גבייה מינהליים שנועדו לגבות חוב אשר התיישן .

9.לכאורה, פתוחות בפני התובע- עותר, שתי דרכים; הראשונה היא לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית בגדרה יתקוף העותר את מעשי הרשות בהפעלת הליכים לגביית החובות שהתיישנו והדרך האחרת היא פנייה לבית המשפט האזרחי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שהחוב התיישן, וכפועל יוצא מכך, אין הרשות רשאית לגבותו, ובדרך זו נקט המבקש שלפניי.

10.ככל שדעתי משגת, סוגיה זו לא זכתה לליבון בבית המשפט העליון. הפרקטיקה מלמדת, כי תובענות מן הסוג הנדון מוגשות הן לבית המשפט לעניינים מינהליים והן לבית המשפט האזרחי.

11.ההלכה הפסוקה הכירה בסמכותו של בית המשפט אזרחי לדון בתובענות אזרחיות, שמקורן בסכסוך הנוגע לארנונה, כאשר מדובר בתביעה לסכום כספי. כבר נקבע כי בית משפט אזרחי מוסמך לדון בתביעת השבה לסכומי ארנונה אף שהמחוקק קבע מתווה מיוחד להכריע בשאלות הנוגעות לדיני הארנונה ע"י קביעת מנגנון השגה, ערר וערעור מינהלי (ראו לדוגמא: ע"א 6971/93 - עיריית רמת-גן נ' שאול קרשין פד"י נ(5) 478).

12.הפכתי בפסק הדין בפרשת נסייר ולא מצאתי הכרעה ישירה בשאלה הנ"ל, אולם עיון מעמיק בפסק הדין אינו מותיר ספק כי אין לבית המשפט השלום סמכות לדון בתובענה שלפניי. בפרשת נסייר קבע בית המשפט העליון כי הסמכות לדון בענייני ארנונה נתונה היום לבית המשפט לעניינים מינהליים (הגם שההליך שהוביל לפרשת נסייר התחיל בעתירה לפסק דין הצהרתי בבית משפט השלום), כאשר מערכת הדינים החלה על דיון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, היא דיני ההתיישנות האזרחיים, וכך קובע בית המשפט בסעיף 44 לפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה:

"יש להוסיף בענייננו, בית המשפט המוסמך כיום לדון בענייני ארנונה הוא בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת עתירה מינהלית או ערעור מינהלי. עם זאת, נוכח אופיו הכספי של ההליך, ולאור הסממן האזרחי המובהק של הליך זה, הדעת נותנת כי דין ההתיישנות האזרחי יחול על הליך כזה גם בבית המשפט לעניינים מינהליים. מסקנה זו מושתתת על תוכן ההליך ואופיו, ולא על הסיווג הדיוני הניתן לו. לא סוג הערכאה אלא טיבו של ההליך יכריע בדבר, שהרי הדין הולך "אחר הענין" ולא "אחר הדיין".

13.נראה, כי מסקנה זו מתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה. המחוקק קבע בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים כי ענייני ארנונה יועברו לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו פריט 1 לתוספת הראשונה לחוק) לאחר שנידנו קודם בערכאות האזרחיות ובבג"צ (ראו סעיף 16 לפסק דינה של השופטת ברלינר בפרשת נסייר), כאשר הכוונה כי ענייני ארנונה, אף שהיסוד הדומיננטי בהם הוא כספי מובהק, ידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים מבלי לפגוע באופיו האזרחי של ההליך. אילו התכוון המחוקק להותיר בידי בתי המשפט האזרחיים סמכות ההכרעה, היה עושה זאת מפורשות, אולם הוא הקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות ייחודית לדון בתביעות אלה.

14.כאשר עסקינן בסדרי דין ובענייני סמכות עניינית, נראה, כי ראוי לקבוע באופן ברור כי ענייני ארנונה הועברו עפ"י מצוות המחוקק לבית המשפט לעניינים מקומיים ואין מקומם עוד בבית המשפט האזרחי (לפחות כאשר מודבר בצווים הצהרתיים ובצווי מניעה כנגד הרשות) וכי אין לבתי משפט אזרחי סמכות מקבילה לדון בו.

15.מסקנתי אפוא, כי התביעה כפי שהוגשה אינה בסמכות בית משפט זה.

16.אציין כי טענת המבקש, לפיה העיקול בחשבון הבנק מומש, אין בה כדי לשנות ממסקנתי הנ"ל. המבקש לא עתר לתיקון כתב הבקשה על דרך המרצת פתיחה, ואין לי אלא לבחון אם התובענה, במתכונתה הנוכחית, היא סמכות בית המשפט השלום, וכאמור מצאתי כי התביעה אינה בסמכותי. אוסיף עוד, כי מן המסמכים שצירף המבקש, לא הוכח כי העירייה תפסה סך 11,211 ₪, מאחר ולא עולה מתשובת הבנק כי סכומים אלה הועברו לידי העירייה, וממילא אין מקום בשלב זה למתן סעד של השבה. דברים אלה אני אומר מבלי לחוות דעתי בשאלה אם בית משפט זה היה מוסמך לדון בתביעה אילו היה המבקש מגיש בקשה לתיקון התובענה.

17.המסקנה היא כי התביעה נמחקת מחוסר סמכות עניינית, מבלי שהדבר ימנע מן המבקש לשוב ולמצות זכותו בערכאה הנכונה או בתביעה הנכונה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ