אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קורן נ' פלאח דיאב

קורן נ' פלאח דיאב

תאריך פרסום : 02/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
30221-11-10
24/03/2013
בפני השופט:
נסרין עדוי

- נגד -
התובע:
עמיקם קורן
הנתבע:
אחמד פלאח דיאב
פסק-דין

פסק דין

עסקינן בתביעה לקיום חוזה להקמת תחנת דלק בבעלות משותפת במג'ד אל כרום. הצדדים ניהלו מגעים להקמת תחנת דלק בניהולו של התובע, על קרקע השייכת לנתבע, אשר לא יצאה אל הפועל. התובע מעוניין בקיום ההסכמות בין הצדדים והקמת תחנת הדלק, ולפיכך מבקש סעד של אכיפה או, לחילופין, סעד הצהרתי בדבר תקפותן של ההסכמות ביניהם.

רקע עובדתי

הנתבע הינו הבעלים של מקרקעין המצויים במג'ד אל כרום (להלן "המקרקעין"), והתובע מנהל ובעל המניות של חברת "יחזקאל קורן ובניו בע"מ", אשר מפעילה תחנות דלק באזור חיפה והצפון.

הקשר בין התובע לנתבע נוצר לראשונה באמצעות מר סלים ח'טיב (להלן: "ח'טיב"), שהכירם מקודם. ח'טיב היה מעין מתווך בין השניים, כאשר מתפקידו של התובע היה להביא את מומחיותו בהקמת וניהול תחנות דלק, ואילו הנתבע יעמיד את המקרקעין שבבעלותו לטובת מטרה זו.

זמן קצר לפני ההתקשרות בין הצדדים, ביום 01.12.2006, הנתבע וח'טיב סיכמו בינם לבין עצמם על חלוקת הזכויות בתחנת הדלק שתוקם וברווחיה (להלן: "הסכם פלאח – ח'טיב"). הסכם זה מחלק את הזכויות בתחנת הדלק כדלקמן: שליש ל"גורם שלישי" (וכפי שיובהר בהמשך, הכוונה לתובע), שליש לנתבע, ושליש לח'טיב. לאחר מכן, ערכו השניים הסכם משלים ביום 30.07.2007, במסגרתו ח'טיב הסכים לוותר על חלק מהאחוזים שלו במניות, על מנת שחלקו של הנתבע יגיע ל-40% ממניות החברה שתפעיל את תחת הדלק.

ביום 28.01.2007 חתמו הנתבע וחברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ (להלן: "החברה") על כתב התחייבות, המקנה לתובע זכות בלעדית לחברה לבצע בדיקות ככל שיידרשו ולפעול ככל שיידרש, וככל שתמצא לנכון, לצורך קבלת הרישיונות וההיתרים הדרושים לצורך הקמת מתחם תדלוק ושירותי דרך על המקרקעין (ראו: סעיף 2 לכתב ההתחייבות – נספח א' למוצג ת/2. להלן: "כתב ההתחייבות").

על פי סעיף 3 לכתב ההתחייבות, הנתבע התחייב לא לפנות ולא לאפשר לכל גורם אחר לפעול בכל הקשור למקרקעין ואף לא להתקשר עם כל גורם אחר בכל הקשור למקרקעין, וזאת החל מחתימת כתב ההתחייבות ולמשך חמש שנים לאחר חתימתו (היינו, עד 28.01.2012).

על פי סעיף 4 לכתב ההתחייבות, היה והחברה תמצא אפשרות להקמת מתחם תדלוק ו/או שירותי דרך לשביעות רצונה במהלך חמש השנים הנ"ל, והיה ותודיע לתובע, במהלך חמש הנשים הנ"ל, כי הינה מעוניינת בהתקשרות בהסכם לצורך הקמת המתחם, אזי הנתבע התחייב שתינתן לחברה זכות ראשונים להתקשרות בהסכם לצורך הקמת המתחם, והנתבע לא יהיה רשאי להתקשר עם כל גורם שהוא, בין במהלך התקופה הנ"ל ובין לאחריה, אלא אם החברה תודיע בכתב כי הינה מוותרת על זכותה הנ"ל.

על פי סעיף 5 לכתב ההתחייבות, הנתבע מודע לכך כי החברה, בין בעצמה ובין על ידי מי מטעמה,  מתעתדת להשקיע "סכומי כסף רבים" לצורך בדיקת היתכנות וקבלת ההיתרים הנדרשים.

בהתאם לסעיף 6 לכתב ההתחייבות, ההתחייבות הינה בלתי חוזרת ואינה ניתנת לביטול.   

לאחר שהושלמו הבדיקות הראשוניות התובע פנה, באוקטובר 2007, אל הנתבע והציג בפניו טיוטת הסכם להקמת תחנת הדלק במקרקעין. הצדדים ניהלו משא ומתן, במסגרתו הוחלפו ועודכנו טיוטות ההסכם, אך לא נחתמה גרסה סופית.

ביום 24.06.2008, בעקבות המו"מ המתקדם על תנאי ההתקשרות בין הצדדים, העביר התובע לנתבע טיוטת הסכם סופי לחתימתו. לאחר שפנייה זו לא נענתה, הוסיף התובע ופנה לנתבע שנית ביום 23.10.2008. לבסוף, ביום 04.05.2010, פנה התובע בשלישית לנתבע, התריע בפניו כי טרם נחתם ההסכם, וכי יעמוד על זכויותיו במידה ולא ייחתם בהקדם.

לאחר פנייה זו, וביום 27.05.2010, הנתבע אישר את קיומו ותוקפו של כתב ההתחייבות, אך דחה את טיוטת ההסכם שהוצעה, וטען, כי הינו עומד על דרישתו לקבלת 50% מהמניות בתחנת הדלק. בעקבות תשובה זו, התובע פנה שוב לנתבע והציע טיוטת הסכם פעם נוספת (להלן: " טיוטת ההסכם הסופי"), כאשר חלוקת המניות הייתה כדלקמן: 51% לתובע, 40% לנתבע, 9% לח'טיב.

הנתבע לא השיב לפניה זו, ואף לא חתם על טיוטת ההסכם הסופי, ובעקבות זאת הגיש התובע תביעתו לאכיפת ההסכם, או לחילופין, לקבלת סעד הצהרתי בדבר תקפותו.

טענות התובע

התובע טוען כי כתב ההתחייבות בין הצדדים מחייב את הנתבע להתקשר עימו בהסכם לביצוע הפרויקט ולפיכך, הימנעותו של הנתבע מחתימה על טיוטת ההסכם שהוצע לו, מהווה הפרה של כתב ההתחייבות.

התובע טוען, כי בשלב השני, ולאחר כתב ההתחייבות, היה אמור להיחתם הסכם מפורט בין הצדדים, בדבר דרך הקמתו של הפרויקט, על בסיס הסכמות שהושגו מראש.

לטענת התובע, בנסיבות העניין, יש לראות את הצדדים כמי שהתקשרו ביניהם בחוזה על פי נוסח ההסכם הסופי, וזאת משום שהתקיימו כל יסודות כריתת החוזה, כגון הצעה, קיבול וגמירות דעת.

התובע טוען כי לאור עמידתו הוא בתנאי כתב ההתחייבות, יש לראות בהסכם הסופי כחוזה מחייב בין הצדדים ולפיכך, הוא מבקש סעד של אכיפה או הצהרה על תקפות ההסכם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ