אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קופת חולים לאומית נ' עוביידי ואח'

קופת חולים לאומית נ' עוביידי ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
16411-06
30/01/2010
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
קופת חולים לאומית
הנתבע:
1. חוסין דאוד עוביידי
2. חברת עבידי מרכז לבריאות בע"מ

פסק-דין

פסק דין

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן בהסכם זכיינות שנכרת ביום 2.4.1997 (להלן: "הסכם הזכיינות" או "ההסכם") בין קופת חולים לאומית, היא התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"), לבין ד"ר חוסיין דאוד עוביידי וחברה בשליטתו, הם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים").

על פי הסכם הזכיינות, שימשו הנתבעים זכיינים של התובעת בכפר ג'בל מוכבר (להלן: "הכפר") שבמזרח ירושלים, במובן זה שהם סיפקו את שירותי הבריאות לתושבי הכפר בשמה של התובעת.

2.על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994, מחוייבת התובעת לספק שירותי בריאות למאות אלפי מבוטחיה ברחבי הארץ, במרחק סביר ממקום מגוריהם, בין בעצמה ובין באמצעות נותני שרותים מטעמה. במזרח ירושלים נוהגות מרבית קופות החולים, והתובעת ביניהן, לספק את שירותי הבריאות באמצעות רופאים מקומיים, המכונים זכיינים.

3.הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה הבעלים והמנהל של מרכז רפואי פרטי בשם "מרפאות עוביידי" שפעלה בכפר. בעקבות הסכם הזכיינות, שימש מרכז זה למעשה כסניף של התובעת בכפר.

4.על פי הנטען בתביעה העיקרית, הנתבעים הפרו את הסכם הזכיינות בכך שמיד לאחר סיומו ביום 8.12.2005, הם העבירו כ- 2,000 ממבוטחי התובעת שטופלו על ידם, לקופת חולים מתחרה, היא קופת חולים הכללית, והחלו לספק שרותי בריאות למבוטחים אלה, מטעמה של קופת חולים הכללית. התובעת טוענת כי לפי ס' 18 להסכם הזכיינות, היא זכאית לפיצוי מוסכם בסך של 4,093,037 ₪ בצירוף מע"מ, שהוא תולדה של מכפלת מספר המבוטחים שהיו רשומים במרפאה ערב הפרת ההסכם, בסכום ששילמה התובעת לנתבעים במשך שנתיים ימים עבור כל מבוטח. לצרכי אגרה הועמדה התביעה על סך של 2,000,000 ₪.

5.הנתבעים טענו כי הסכם הזכיינות הינו חוזה אחיד שיש בו תנאים מקפחים, ואחד מהם הוא האיסור ליתן שירותים רפואיים לאחר תום תקופת הסכם הזכיינות. על כן, אין ליתן תוקף לתנאים אלה, וממילא אין ליתן תוקף לתניית הפיצוי המוסכם שמכוחה הוגשה התביעה נגדם. הנתבעים גם הכחישו כי טיפלו במבוטחים של התובעת לאחר תום תקופת הסכם הזכיינות.

במסגרת התביעה שכנגד, הנתבעים טענו כי הסכם הזכיינות הסתיים רק ביום 6.2.2006 ולא ביום 8.12.2005, ולכן הם זכאים לתשלום הפרשים המגיעים להם לפי ההסכם בגין החודשים דצמבר 2005 וינואר 2006. עוד טענו הנתבעים כי הם היו זכאים לתשלום חודשי מוגדל בגין כל מבוטח של התובעת שקיבל מהם שירותים רפואיים, כפי שקיבלו זכיינים אחרים של התובעת, בסכום של 90 ₪ לחודש, במקום הסכום של 63.61 ₪ לחודש ששולם להם בפועל.

6.השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם הסכם הזכיינות הוא חוזה אחיד, כמשמעו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1983 (להלן: "חוק החוזים האחידים").

ס' 2 לחוק החוזים האחידים קובע כי חוזה אחיד הוא "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם".

המצהיר מטעם התובעת, עופר חברוני, הכחיש את הטענה כאילו הסכם הזכיינות הוא חוזה אחיד. לדבריו, עם כל זכיין של התובעת קיים חוזה בנוסח שהוסכם עם אותו זכיין ואין מדובר בנוסח אחיד של חוזה עם כל הזכיינים. מאידך, עו"ד אלי אלקלעי, ששימש כיועץ משפטי של הנתבעים, לא יכול היה להצביע על חוזה נוסף של התובעת עם זכיין מטעמה, הדומה לחוזה שנכרת עם הנתבעים, למרות שהוא ראה לפחות חוזה של זכיין אחד נוסף, הוא ד"ר חושן (ע' 71- 75 לפרוטוקול). מכאן שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי מדובר בחוזה אחיד.

בנוסף, בצדק טוענת התובעת בסיכומיה כי גם אם היה מדובר בנוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש על ידה, הרי שמדובר לכל היותר ב- 14 חוזים, שכן חוזה הזכיינות קיים רק לגבי אזור מזרח ירושלים, ולתובעת 14 זכיינים באזור זה (ראה עדותו של חברוני, בע' 36 לפרוטוקול, וכן ס' 5 לתצהירו). מכאן שלא מתקיים התנאי הנוסף לקיומו של חוזה אחיד, הוא התנאי של "אנשים בלתי מסויימים במספרם". גם מטעם זה לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בחוזה אחיד.

אכן, הנתבעים טענו בסיכומיהם כי התובעת נמנעה מלזמן לעדות את המנכ"ל שלה, ניסים אלון, שניהל את המשא ומתן עם הנתבע בטרם נכרת הסכם הזכיינות, אך על טענה זו השיבה התובעת, ובצדק, כי גם עדותו של עופר חברוני מספיקה לענין זה, באשר בתוקף תפקידו כמנהל מחוז ירושלים של התובעת מחודש ספטמבר 2001, הוא מכיר היטב את כלל החוזים שנכרתו עם הזכיינים, גם אם חוזים אלה נכרתו לפני כניסתו לתפקיד.

גם העובדה שבראש הסכם הזכיינות מופיע הלוגו של התובעת, אינה הופכת את הסכם הזכיינות לחוזה אחיד, אלא יש בה רק להעיד שהתובעת היא שדאגה להדפיס את החוזה.

7.גם אם היה מדובר בחוזה אחיד, אינני משוכנע שהתנאי עליו מלינים הנתבעים הוא אכן תנאי מקפח שראוי לבטלו בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבותיו, כאמור בס' 3 לחוק החוזים האחידים. עסקינן בס' 18 להסכם הזכיינות, האוסר על הנתבעים להעביר חברים בקופת החולים של התובעת לקופת חולים אחרת במשך תקופה של 24 חודשים מתום ההסכם, שאם לא כן, יידרשו הנתבעים לשלם פיצוי מוסכם. זהו תנאי מסחרי לגיטימי בהסכם זכיינות, משום שאין בו כל איסור על הנתבעים לטפל בחולים כלשהם לאחר תום תקופת ההסכם, אלא אך ורק בחולים הנמנים על חברי התובעת, שעברו לקופת חולים אחרת. המטרה הברורה היא למנוע מהזכיינים הברחת חברים של התובעת לקופת חולים מתחרה, דבר שקל ביותר לעשותו, אלמלא המגבלה האמורה, באשר החולה מצוי בקשר קבוע עם הזכיין ולא עם התובעת. כעולה מתצהירו של חברוני, בכפר ישנם 24,000 תושבים, מתוכם רק 3,000 היו חברי התובעת, כך שהנתבעים היו רשאים לטפל בכל 21,000 התושבים האחרים של הכפר, לו חפצו בכך. אין איפוא ממש בטענת הנתבעים בסיכומיהם כאילו הגבלת העיסוק בס' 18 להסכם שללה מהם כל אפשרות להתפרנס בתחום עיסוקם.

זאת ועוד, גם האיסור על טיפול בחברי התובעת שעברו לקופת חולים מתחרה הוגבל לפרק זמן של שנתיים, ולא מעבר לכך.

יש גם לזכור כי במסגרת ההסכם שולמה לנתבעים במרוצת השנים תמורה כספית נכבדה: כעולה מתצהירו של חברוני, בגין כל מבוטח שלה בכפר שילמה התובעת לנתבעים תשלום חודשי בסך 54.89 ₪ בצירוף מע"מ. לתובעת היו 3,107 חברים הרשומים במרפאת הנתבעים. התשלום השנתי ששילמה התובעת לנתבעים הסתכם איפוא בשנה האחרונה להסכם בסכום של 2,046,518 ₪ בצירוף מע"מ. מכאן שלאורך שמונה שנות ההסכם שולמו לנתבעים סכומי כסף נכבדים. המסקנה המתבקשת היא שההתחייבות של הנתבעים שלא להעביר את חברי התובעת לקופת חולים אחרת ניתנה כנגד קבלת תמורה של ממש. לפיכך, גם אם אניח כי צודקים הנתבעים בטענה לפיה הם היו אלה שגייסו לשורות התובעת את חבריה מבין תושבי הכפר, בזכות כישוריהם המקצועיים, הרי שעדיין עליהם לכבד את ההתחייבות שנטלו על עצמם כנגד תשלום תמורה נאה לאורך שנים רבות.

לבסוף יש לציין, כי כפי שנראה בהמשך, הנתבעים החלו בהעברה מאסיבית של חולים לשורותיה של קופת חולים הכללית מיד עם תום ההסכם, כך שגם אם הייתי מוכן להניח לטובתם כי ראוי היה לקצר את תקופת ההגבלה על טיפול במבוטחים של התובעת לפרק זמן קצר יותר, למשל, לתקופה של שנה אחת במקום שנתיים, הרי שברור כי הדבר אינו מסייע לנתבעים שכן העברת המבוטחים לקופת חולים הכללית התרחשה מיד עם תום ההסכם.

8.הנתבעים טוענים כי התנייה החוזית המאפשרת לתובעת לסיים את ההסכם עם הנתבעים בהתראה של 60 יום מכל סיבה שהיא, מהווה אף היא תנאי מקפח. דא עקא, מי שהלכה למעשה הודיעו על ביטולו של ההסכם (קודם שהתחרטו) היו הנתבעים, ולא התובעת, כך שטיעון זה של הנתבעים אינו ממין הענין, והכל כמפורט להלן.

כעולה מחומר הראיות, החל מחודש נובמבר 2004 דרש הנתבע מהתובעת להעלות את התשלום החודשי המגיע לנתבעים לפי הסכם הזכיינות. בחודש מרץ 2005 אף הציב הנתבע אולטימטום של ממש בפני התובעת: הוא הודיע לה כי אם לא תגדיל את התשלום, הנתבעים יסיימו את ההתקשרות עימה ביום 30.4.2005 (מוצג ת/6). בעקבות מכתב זה נוהל משא ומתן בין הצדדים במשך חצי שנה, עד אשר הנתבע הודיע בפגישה עם מנהלי התובעת, בחודש ספטמבר 2005, כי בכוונתו להתחיל לעבוד עם קופת חולים אחרת ביום 14.11.2005. ואכן, בעקבות אותה הודעה בעל פה שלחו הנתבעים גם הודעה בכתב, ביום 19.9.2005 (מוצג ת/8), בה חזרו על הודעתם בדבר הכוונה להתחיל לעבוד עם קופה אחרת. גם במכתב מיום 24.10.2005 חזרו הנתבעים על הודעה זו (מוצג ת/9). הנתבעים לא רק איימו על התובעת, אלא אף פעלו לממש את איומם. הם באו בדברים עם קופת חולים מאוחדת על מנת להפוך לזכיינים שלה בכפר, והגיעו עימה לסיכומים מסויימים (מוצג ת/13). דא עקא, בשלב מסויים שינתה קופת חולים מאוחדת את טעמה והתעריף שהציעה לנתבעים כבר לא היה כדאי כבתחילה. או אז ניסו הנתבעים לחזור בהם מביטולו של הסכם הזכיינות (ראה מכתב מיום 27.11.2005, מוצג ת/15), אלא שבשלב זה איבדו מנהלי התובעת כל אמון בנתבעים, והודיעו להם ביום 4.12.2005 כי בכוונת התובעת להתקשר בהסכם זכיינות עם זכיין אחר במקום הנתבעים (מוצג ת/16). מכאן שהנתבעים, ולא התובעת, הם שגרמו להפסקתו של הסכם הזכיינות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ