קוסט פורר גבאי את קסירר נ' עטיה ואח'

החלטה

בפניי בקשה לדחיית תביעה על סף, מחמת שהתובעת ביצעה המצאה אל מחוץ לתחום בלא שקיבלה הרשאה מטעם ביהמ"ש, כאשר לו הייתה פונה לביהמ"ש, הרי ביהמ"ש לא היה נעתר לבקשה לנוכח הוראות סעיף 500 ותנאיו, שלטענת המבקש אינו חל בענייננו.

המבקש טוען, כי המשיבה לא פעלה בהתאם להוראות הדין, ולא הגישה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום.

המבקש טוען, כי לו המשיבה הייתה נוהגת כך היה עליה להגיש בקשה בהתאם להראות תקנה 500 לתקסד"א , אשר עיון בה יוביל למסקנה החד משמעית, כי המבקש לא נכלל באף אחת תניות המשנה שלה.

בחינת השאלה, אינה על יסוד טענות הצדדים, אלא מתוך עיון בכתב התביעה, משום שבשלב של הגשת בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום, כל שיש בפני ביהמ"ש הוא כתב התביעה.

מעיון בכתב התביעה בענייננו, יעלה, כי התובעים טוענים, בין היתר, שהנתבע הוא שחתם על הסכמי ההתקשרות והתקשר באופן אישי, כך הטענה.

בהתאם להוראות חוק החוזים מקום התשלום הינו מקום מושבו של הנושה אלא אם הוסכם אחרת, לכן על פניו לכאורה ככל והתובעים יוכיחו כי הנתבע התחייב בהסכמים שלכאורה חתומים על ידו אישית, על פי הטענה, והוא לכאורה על פי הנטען הפר התחייבותו לשלם, הרי מקום ההפרה הינו בארץ, לאור הוראות חוק החוזים.

משכך ולאור הטענות המפורטות בכתב התביעה, עסקינן בנתבע נחוץ, המועלות כלפיו טענות בנוגע להפרת הסכם בארץ, וסביר להניח כי ביהמ"ש היה נעתר לבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום.

לאור מסקנתי זו אין צורך להידרש לשלל הטענות האחרות.

יחד עם זאת ביהמ"ש סבור כי דרך המלך הייתה בהגשת בקשה מתאימה, ולא בדרך של עשיית דין עצמי, ואתייחס בדיון לנושא זה כשאשקול את נושא ההוצאות.

לגופו של עניין אין מקום להורות על דחיית התביעה על סף, והטענות לגופו של עניין יתבררו בתיק לגופו.

ביהמ"ש מציע כי הצדדים ינצלו את השהות שעד למועד הדיון לפנות להליכי גישור לסיום המחלוקות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.