אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קוברסקי ואח' נ' מדיצ ' י

קוברסקי ואח' נ' מדיצ ' י

תאריך פרסום : 05/05/2011 | גרסת הדפסה
הפ"ב
בית משפט השלום ירושלים
9215-09
05/05/2011
בפני השופט:
עירית כהן

- נגד -
התובע:
1. אורן קוברסקי
2. אלון קוברסקי

הנתבע:
חיים מדיצ ' י

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים בת"א (שלום י-ם) 7667/06 ובת"א (שלום י-ם) 4901/05 לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר רו"ח דני סרנת בשתי התביעות ובקשת התובע לאישור הפסק.

המדובר בשתי תביעות שהוגשו על ידי המשיב (להלן – התובע), האחת כנגד המבקש 1 (ת"א 7667/06) והאחת כנגד המבקש 2 (ת"א 4901/05) (להלן - הנתבעים 1 ו-2). התביעה נגד הנתבע 1 היא תביעה שטרית לביצוע שיק על סך של 116,524 ₪, אשר ניתן להבטחת החזר הלוואה שקיבלה מהתובע חברת מ.ק.י. ניהול ופיקוח בע"מ (להלן – מ.ק.י.) שהייתה בבעלותם של הורי הנתבעים, לפי הסכם מיום 10.10.99 (להלן – ההסכם הראשון). התביעה נגד הנתבע 2 היא תביעה על סך של 100,000 ₪ בגין ערבותו של הנתבע 2 להלוואה שקיבלה חברת מ.ק.י. במסגרת הסכם נוסף שנחתם בין מ.ק.י. ובין התובע ביום 6.2.01 (להלן – ההסכם השני).

טענת ההגנה העיקרית של הנתבעים הייתה כי החובות המדוברים נפרעו.

בהמלצת בית המשפט אוחדו התביעות והצדדים חתמו על הסכם בוררות. בהסכם נקבע כי השאלות שבמחלוקת הן: האם סולק החוב או חלקו, חבותם של מי מהצדדים, האם שולמה לתובע ריבית בגין ההלוואה ומה סכומה, מהם שיעורי הריבית לפי ההסכמים, האם נכונה טענת הנתבעים כי שולמו תשלומים ביתר ואם כן כמה.

התיק הועבר אל הבורר רו"ח דני סרנת, אשר ביום 31.5.09 נתן פסק ביניים וביום 29.4.10 נתן פסק סופי.

בפסק הביניים נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו כי חובה של מ.ק.י. לתובע נפרע במלואו, וכי הסכומים שהוכח כי שולמו על חשבון ההלוואה מגיעים ל- 116,040 ₪, בעוד סכום ההלוואה הכולל עמד על 247,000 ₪. לפיכך קבע הבורר כי יתרת חוב הקרן של מ.ק.י. עומדת על 130,960 ₪.

בפסק הסופי דחה הבורר טענות שונות שהעלו הנתבעים כנגד הכרעותיו בפסק הביניים, ערך חישוב של הריבית בגין ההלוואה, וקבע כי סך כל החוב של הנתבעים עומד על 346,258 ₪. כן חייב הבורר את הנתבעים בהשבת מחצית שכרו ששולמה על ידי התובע.

הנתבעים, כאמור, מבקשים את ביטולו של פסק הבורר. לטענתם, דין הפסק להתבטל בשל מספר עילות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968:

לא ניתנה לנתבעים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם – אף שבהסכם הבוררות נקבע כי המסמכים המצויים בתיק בית המשפט יהוו בסיס בלבד לדיון בבוררות, סירב הבורר לקבל ראיות נוספות מעבר לאלו שהיו מצויות בתיק, ודחה את בקשת הנתבעים להמציא לו מסמכים וראיות נוספות.

הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לנמק את הפסק והבורר לא עשה כן, או לכל הפחות לא עשה זאת באופן הולם.

הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן – לא זו בלבד שבפסק הבורר אין כל התייחסות או הפנייה לדין המהותי אלא שהבורר אף מחייב את המבקשים על אף שקבע שמדובר בחובם של הוריהם, ללא נימוק. הבורר אף התעלם מכך שבהסכם השני נקבע כי ההסכם הראשון מבוטל ושהביטול היה צריך להוביל לדחיית התביעה לביצוע שיק הביטחון, שנמסר במסגרת ההסכם הראשון.

הבורר חרג מסמכותו – הבורר בחן יריעת מחלוקת רחבה הרבה יותר מזו שהוגדרה לו בהסכם הבוררות ולא היה רשאי לקבוע את חבותם של הורי הנתבעים, חרג מסמכותו בסכומים בהם דן וכן בכך שחייב את הנתבעים ביחד ולחוד.

קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד – הבורר קיים פגישות עם כל אחד מהצדדים ללא הסכמת הצד השני לצורך השלמת מסמכים ובירור העובדות, לא ערך פרוטוקול בישיבות אלה וגם לא בישיבות בהן השתתפו הצדדים.

לטענת התובע יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר.

כטענה מקדמית טוען התובע כי הבקשה, אף שהיא שזורה בטיעון עובדתי נרחב, איננה נתמכת בתצהיר ודי בכך כדי לדחותה.

לגופן של טענות הנתבעים טוען התובע כי מדובר בטענות "ערעוריות" שבית המשפט לא ידון בהן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר, וכי גם אם טעה הבורר אין בכך כדי לשמש עילה לביטול הפסק.

לטענה כי לא ניתנה לנתבעים הזדמנות לטעון את טענותיהם משיב התובע כי הבורר אפשר גם אפשר לכל אחד מהצדדים להביא כל ראיה ולהציג כל מסמך והנתבעים ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם עד תום, וכי הבורר אף ציין בפסק דינו כי עיין באלפי עמודים של מסמכים שהביאו בפניו הצדדים.

לטענה כי הבורר חייב את הנתבעים בחובם של הוריהם משיב התובע כי מדובר בטענה כי הבורר טעה, ובכך בית המשפט לא יתערב. התובע מוסיף כי אין מדובר בטעות, שכן מדובר בחוב שהנתבעים ערבו לו והתחייבו לחוב לו באופן אישי.

לטענה כי הבורר לא פסק בהתאם לדין משיב התובע כי אין די בהעלאת טענה סתמית כזו כדי להקים עילה לביטול פסק הבורר, כי הבורר פסק על פי הדין ובוודאי לפי הדין להבנתו וכי אף אם טעה הבורר ופסק בניגוד לדין מתוך הבנה מוטעית של הדין אין בכך עילה להתערבות בהחלטתו, שכן עילת הביטול שמורה למקרה שבו ביודעין בחר הבורר לפסוק בניגוד לדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ