אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קהילת ציון אמריקאית נ' עיריית חיפה

קהילת ציון אמריקאית נ' עיריית חיפה

תאריך פרסום : 20/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
6992-06-13
01/01/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
עיריית חיפה
הנתבע:
קהילת ציון אמריקאית

החלטה

1.המשיבה הגישה ביום 4.6.13 תביעה כספית על סך 3,307,250 ₪ בגין דמי שימוש ראויים שהמבקשת חבה לה, לטענתה, בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה, שכן המבקשת מחזיקה במקרקעין כדין מראשית שנות ה- 70 וזכאית להירשם כבעליהם. לטענתה, התביעה הוגשה עשרות שנים לאחר ביצועה של עיסקת מקרקעין בין המבקשת לבין הכשרת היישוב בע"מ, הבעלים הרשום של המקרקעין, ולכן התביעה התיישנה. כלומר, אף שהתביעה היא תובענה כספית בגין שבע השנים האחרונות, טוענת המבקשת שעילת התביעה מבוססת על בעלות נטענת ועילת תביעה זו התיישנה. המשיבה מתנגדת כמובן לבקשה.

2. ראשית לכל יש לומר, שבקשת דחייה על הסף נדונה על הסף, כלומר בהנחה שכל העובדות בכתב התביעה יוכחו במלואן, או לפי ראיה ניצחת שנוספה בבקשה המאיינת את האמור בכתב התביעה. להסיר ספק, המבקשת אינה מציגה כל ראיה ניצחת כזו. טענת הבעלות של המבקשת, לכשתוכח ותאושר בפסק דין, עשויה עקרונית לשמש בסיס לדחיית התביעה לדמי שימוש ראויים לגופו של ענין, אבל אין היא בסיס לדחיית התביעה לדמי שימוש על הסף. טענת הבעלות של המשיבה, ככל שצריך להוכיחה, אינה צריכה להיות מוכחת כעת, על הסף, אלא בעת הדיון לגופו של ענין. על כן, כל הטיעונים כאילו המשיבה לא הוכיחה את בעלותה, הם נכונים מצד אחד, שכן לא החל שלב הגשת הראיות ולא הוכח דבר, ולא רלבנטיים מצד שני, שכן אין על המשיבה נטל להוכיח את בעלותה בשלב הדחיה על הסף.

3. כעולה לכאורה מטענות הצדדים, אף אחד מהצדדים אינו הבעלים הרשום של המקרקעין. המשיבה טוענת שהיא הבעלים האמיתי של הבעלים, שכן הבעלים הרשום מחזיק עבורה בנאמנות, ואילו המבקשת טוענת שהיא הזכאית להירשם כבעלים של המקרקעין, בתוקף הסכם רכישה שלא הצליחה להציג. שאלות אלו יתבררו בעת שמיעת התיק לגופו של ענין. גם המבקשת טוענת לזכויות ישנות במקרקעין, שלא עשתה דבר למימושן.

4.שאלות עובדתיות נוספות שיש מקום להכריע בהן, לפני הכרעה בשאלת ההתיישנות, למרות שהמבקשת טוענת אותן כבר עתה כעובדות שנקבעו בפסק דין חלוט, הן השאלות הבאות או חלק מהן: ממתי יודעת המבקשת על זכותה של המשיבה במקרקעין? האם בשעה שרכשה את המקרקעין לטענתה, כבר ידעה שהמשיבה היא הבעלים האמיתי של המקרקעין? מתי ידעה המשיבה שהמבקשת מחזיקה במקרקעין? מתי פנתה המשיבה לראשונה אל המבקשת בדרישה לדמי שימוש ראויים? מה ענתה המבקשת לדרישת המשיבה לדמי שימוש ראויים? כל אלה היו צריכים להוביל את המבקשת למסקנה שאין להגיש את הבקשה לדחייה על הסף בטענת התיישנות, או למחוק אותה לאחר מכן, משום שאין טענת ההתיישנות בשלה להכרעה בשלב הדחיה על הסף.

5.בשולי הדברים אציין, כי צודקת המבקשת בטענתה שהנאמנות לא נוצרה ולא אושרה באישור בית המשפט המחוזי בירושלים שצורף. מה שאישר בית המשפט המחוזי בירושלים הוא הסכם פשרה בסכסוך שבין המשיבה כנהנית לבין הכשרת הישוב כנאמנה, לגבי הוצאות הנאמנות, מתוך הנחה של שני הצדדים שיש ביניהן נאמנות. אין להסיק מכך אישור בית המשפט המחוזי לנאמנות הכשרת הישוב עבור המשיבה, שיהיה לה תוקף כלפי צדדים אחרים.

6. מתוך המסמכים שהוגשו במסגרת בקשה זו עולה שהמבקשת לא הכחישה מעולם את נאמנות הכשרת הישוב עבור המשיבה במקרקעין. אף אם נניח שניתן ללמוד מכתב ההגנה הכחשה של נאמנות עבור המשיבה, הרי קודם לכתב ההגנה מעולם לא הוכחשה הנאמנות. נטען בכתב הגנה שנודע על הנאמנות רק בשנת 1974, אבל בכך אין הכחשה של הנאמנות אלא של תוצאותיה כלפי המבקשת. כפי שנקבע בע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן פ"ד נז (5) 49 (2003), מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בטענת בעלות מכוח נאמנות הוא כאשר הנאמנות מוכחשת. מכאן, שלא רק שמירוץ תקופת ההתיישנות לא הסתיים, אלא שעד הגשת התביעה הוא אפילו לא התחיל.

7.אפילו היתה זכותה של המשיבה כנהנית וכבעלים אמיתי מוכחשת על ידי המבקשת, הרי שבמכתבו של עו"ד גושן מטעם המבקשת למשיבה ביום 22.4.09, הודתה המבקשת בזכותה של המשיבה כבעלים של המקרקעין, בצד בקשה לרשום את הזכויות על שם המבקשת, תוך ציון העובדה שבתיקי העיריה לא נמצא שום מסמך המראה העברת זכויות מהמשיבה למבקשת. על אף טענות המבקשת, שיש מכתבים נוספים של עו"ד גושן, במכתב זה הוא הודה בזכותה של המשיבה כבעלים אמיתי שעליה היא מסתמכת בתביעה זו. על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אם הודה הנתבע בכתב בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה (וראו: ע"א 8438/09 רובאב נ' דוניץ – ניתן 19.4.12). מאז ההודאה האמורה, לא חלפה תקופת ההתיישנות.

8.אשר על כן, די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה. אני דוחה את הבקשה, ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 11,800 ₪.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ