אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת עתירה של אם למתן צו לשילוב בנותיה בחינוך הממלכתי

קבלת עתירה של אם למתן צו לשילוב בנותיה בחינוך הממלכתי

תאריך פרסום : 21/01/2008 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
7395-07
21/01/2008
בפני השופט:
1. ע' ארבל
2. א' חיות
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד ש' מורן עו"ד ש' עצמון-פלג
עו"ד ע' דרור
הנתבע:
1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים
2. בית הדין הרבני האיזורי אשדוד
3. פלוני

עו"ד ש' יעקובי
עו"ד המשיב 3 בעצמו
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

          בעתירה שהוגשה על סיפה של שנת הלימודים תשס"ח ביקשה העותרת להורות כי בנותיה תשולבנה במסגרת החינוך הממלכתי. המשיב 3, אביהן של הבנות (להלן גם: האב), מבקש לרשום אותן למסגרת החינוך הממלכתי-דתי, כפי שקבע בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, המשיב 1 (להלן: בית הדין הגדול).

רקע, הליכים וטענות הצדדים

1.       העותרת והמשיב 3 נישאו זו לזה בשנת 1998. במהלך נישואיהם נולדו לזוג שתי בנות, הבכורה ילידת שנת 2001 והצעירה ילידת שנת 2003 (להלן: הקטינות). כפי שעולה מטענות הצדדים ומתסקירי סעד שהוגשו בעניינם, העותרת גדלה בבית חילוני-מסורתי ואילו המשיב 3 גדל במשפחה המנהלת אורח חיים דתי. במהלך נישואיהם הגיעו בני הזוג להסכמות באשר לאורח החיים המשותף בביתם, במסגרתן הסכימה העותרת לקבל על עצמה שמירת חלק ממצוות הדת. יצוין עם זאת, כי, הקטינות, שגדלו אף הן באורחות אלה, שולבו במסגרות חינוך חילוניות.

עקב משבר שפקד את חיי הנישואים של בני הזוג, נפתחו בשנת 2006 הליכים משפטיים ביניהם הן בבית הדין הרבני האזורי באשדוד - המשיב 2 (להלן: בית הדין האזורי), הן בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בחודש יולי 2006 ערכו בני הזוג הסכם גירושין (להלן: הסכם הגירושין), אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי הקטינות תשארנה באפוטרופסות משותפת של שני ההורים וכי המשמורת עליהן תינתן לאמן, העותרת. כן, הסכימו כי הסדרי הראיה של המשיב 3, כמו-גם יתר הנושאים הקשורים בקטינות, לרבות שאלת חינוכן, יידונו וייקבעו על ידי בית הדין הרבני. אין חולק כי מיום בו נפרדו דרכיהם של בני הזוג שבה העותרת לנהל אורח חיים חילוני, בעוד שהמשיב 3 חי את חייו כאדם דתי.

2.       בדיון שהתקיים בפני בית הדין האזורי בשאלת חינוכן של הקטינות הביעה העותרת את רצונה כי הן תשולבנה במוסדות החינוך הממלכתי, בטענה כי הדבר תואם את אורח חייה ובהתחשב בכך שעד היום הן למדו במוסדות חינוך חילוניים. המשיב 3, לעומת זאת, ביקש כי הן תשולבנה במסגרת החינוך הממלכתי-דתי. זאת, נוכח החשיבות שהוא רואה בגידולן על ברכי הדת וחששו לקשר ביניהם אם לא ילמדו הקטינות במסגרת זו. נוכח המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, הורה בית הדין האזורי לשירותי הרווחה על הגשת תסקיר סעד. במסגרת התסקיר שהוגש באפריל 2007 ציינה פקידת הסעד, גב' טל גונן (להלן: פקידת הסעד), כי המטרה העיקרית בקביעת המסגרת החינוכית עבור הקטינות היא מניעת קונפליקט בנפשן, תוך שמירה על הלימה בין החינוך שניתן להן ובין הרגלי סביבתן. על פי התסקיר, שילובן של הקטינות במסגרות החינוך החילוני ייצור הלימה בין תכני הלימודים והערכים שיוקנו להן במוסדות החינוך ובין אורח החיים החילוני של העותרת, אשר הקטינות נמצאות במשמורתה. זאת, בעוד שלהערכתה של פקידת הסעד, רישומן של הקטינות למסגרת החינוך הממלכתי-דתי עלול לגרום להן לבלבול, להיעדר יציבות ולחוסר בטחון בקשר עם אמן. השלכה קשה נוספת בשילוב הבנות במסגרת החינוך הממלכתי-דתי ראתה פקידת הסעד בכך שהדבר יגרום לניתוקן מהחברות שהיו בסביבתן עד היום. הדברים קיבלו משנה תוקף לגבי הבת הבכורה שהייתה עתידה להתחיל ללמוד בכתה א' בשנת הלימודים תשס"ח, לגביה נקבע כי העברתה למוסד חינוך ממלכתי-דתי יש בה כדי להקשות על השתלבותה בכתה, שכן היא תאלץ להתמודד עם חברה חדשה - התמודדות נוספת לזו שתהא מנת חלקה מעצם המעבר למסגרת הלימודית. באשר לקשר של הקטינות עם המשיב 3, התרשמה פקידת הסעד כי הוא מושתת על אהבה, בטחון, דאגה, יציבות ורציפות, ומשכך הוא אינו מותנה במסגרות החינוכיות בהן תשולבנה הקטינות. לאור האמור, המליצה פקידת הסעד כי הקטינות ישולבו במסגרות החינוך הממלכתי.

3.       בית הדין האזורי פסק בניגוד לתסקיר, והורה לעותרת לרשום את הקטינות למסגרות החינוך הממלכתי-דתי, וזאת בהתבסס על שני נימוקים עיקריים. ראשית, בית הדין מצא כי חינוך הקטינות בבית ספר חילוני עלול "להרחיק את הקשר בין האב לבנותיו", דבר שיפגע בטובתן העתידית בקשר עם שני הוריהן. שנית, בית הדין נתן משקל לעובדה כי לשני הצדדים - למשיב 3 ולעותרת - בסיס של ערכים דתיים, ובהתחשב באופיו של החינוך הממלכתי-דתי קבע כי יש בו זיקה לאורח חייהן של הקטינות.

4.       על פסק הדין של בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הגדול. בדיון שהתקיים בפניו ביום 19.7.07 הציע בית הדין הגדול הצעת פשרה בהתבסס על תסקיר הסעד, שהועלתה על הכתב בהחלטה מיום 22.8.07, לפיה תרשמנה הבנות למסגרות החינוך הממלכתי, ובמקביל תחוזק זיקתן לאורח החיים הדתי של אביהן באמצעות "חוגי יהדות" והגדלה מסויימת של הסדרי הראייה עימו (להלן: הצעת הפשרה). כן הוצע כי ההורים יימנעו מכל הסתה של הקטינות זה נגד זו ויעודדו את הקטינות לכבד את אורח החיים בביתו של כל אחד מן ההורים. העותרת הסכימה להצעה. המשיב 3 התייעץ עם "דעת תורה" והסכים לדרך של פשרה, אולם לאחר שביקש שהות נוספת לחשוב על הדברים ולאחר שהצעת הפשרה הועלתה על הכתב, התחרט המשיב 3 ודחה את ההצעה. בעקבות סירובו של המשיב 3 לסיים את הסכסוך בהסכמה, הפנה בית הדין הגדול את בני הזוג לפסיכולוג ד"ר פירשטיק לקבלת חוות דעת נוספת בעניינן של הקטינות.

5.       העותרת סירבה לשתף פעולה עם ד"ר פירשטיק בטענה כי אין צורך במינוי גורם מקצועי נוסף וכי דוחק הזמן נוכח שנת הלימודים העומדת בפתח לא יאפשר הכנת חוות דעת באיכות ראויה. במקביל הגישה העותרת ביום 30.8.07 את העתירה נשוא פסק דין זה ולצידה בקשה לסעד זמני דחוף שיורה על רישום הקטינות במוסדות החינוך הממלכתי. לטענתה, בית הדין הרבני חסר סמכות לדון בעניין חינוך הקטינות. זאת, מאחר שנושא החינוך לא נכרך מלכתחילה בתביעת הגירושין שהוגשה על ידי המשיב 3 לבית הדין האזורי. לדבריה, אף הסכמתה להתדיין בעניין זה בבית הדין הרבני, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הגירושין, אינה מועילה, הואיל וההסכם לא נחתם על ידי בני הזוג בשם הקטינות כאפוטרופוסים שלהן. עוד טוענת העותרת כי פסיקתו של בית הדין האזורי סותרת את עקרון טובת הילד, שכן היא ניתנה בניגוד לתסקיר הסעד שהיה חד משמעי בהמלצתו, מנומק ולא נסתר באמצעות חוות דעת נגדית.

 כשלושה ימים לאחר הגשת העתירה, ביום 2.9.07, הגישה העותרת בקשה נוספת לסעד זמני דחוף לאור העובדה כי שנת הלימודים כבר החלה.

בית משפט זה קבע כי העתירה והבקשות לסעד זמני יידונו בפני הרכב, והורה למשיבים להגיש תגובתם עובר לדיון (ראו החלטות השופט י' אלון מיום 30.8.07 ומיום 2.9.07).

6.       המשיב 3 מבקש לכבד את פסק הדין של בית הדין האזורי. לטענתו, לאחר שנישאו, הסכימה העותרת לקבל על עצמה את שלושת יסודות היהדות: שבת, כשרות וטהרת המשפחה. כן הסכימה, כך המשיב 3, כי ילדיהם יתחנכו בזרם הדתי-לאומי. לשיטתו, שילובן של הקטינות במסגרת החינוך הממלכתי-דתי יאפשר להן לכשתגדלנה את החופש לבחור בין הדרכים השונות ולאמץ את זו הטובה בעיניהן. לטענתו, שילובה של הבת הבכורה בבית הספר הממלכתי-דתי לא יגרום לה כל בלבול או חוסר הלימה בין המסגרת החינוכית לאורח החיים שלה בבית אמה, הואיל ולומדים בו תלמידים דתיים וחילוניים כאחד. המשיב 3 מוסיף וטוען שלל טענות באשר לתסקיר הסעד שניתן בעניין חינוך הבנות, תוך שהוא מדגיש כי אין בית הדין חייב לאמצו.

לאחר הגשת העתירה

7.       בעקבות החלטה נוספת של בית הדין הגדול המורה לצדדים לשתף פעולה עם ד"ר פירשטיק, הגישה העותרת הודעה לבית הדין בה חזרה על סירובה למינוי של ד"ר פירשטיק וביקשה להורות על מינוי צוות רב-מקצועי ומאוזן שיבחן את שאלת חינוכן של הקטינות. זאת, תוך שהיא מסרבת לשלוח את בנותיה לבית הספר הממלכתי-דתי כפי שקבע בית הדין האזורי. במקביל, ביום 20.9.07 הגישו הקטינות (באמצעות אביה של העותרת ואחיה) תביעה בעניין חינוכן לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא.

נוכח דוחק הזמן מצא בית הדין הגדול כי אין מקום להורות על הגשת חוות דעת פסיכולוגית והורה על הזמנת פקידת הסעד שהגישה את התסקיר בעניין חינוך הקטינות לדיון. ביום 7.11.07, לאחר ששמע את פקידת הסעד ואת טענות הצדדים בדיון שנערך בפניו ועיין בחוות הדעת, דחה בית הדין הגדול את הערעור שהגישה העותרת. בהינתן כי בבית הספר הממלכתי-דתי לומדים עשרות תלמידים המגיעים ממשפחות חילוניות קבע בית הדין הגדול כי המסגרת החברתית של הקטינות בבית ספר זה אינה עומדת בהכרח בסתירה לאורח החיים אצל האם המשמורנית. כן נקבע כי שילובן של הקטינות בבית הספר הממלכתי דתי תואם את טובתן, הואיל והוא מחזק את האחריות ההורית המשותפת של העותרת והמשיב 3, אחריות אשר מהווה את הבסיס המרכזי לגידולן ולהתפתחותן של הקטינות. בכך אימץ למעשה בית הדין הגדול את מסקנת בית הדין האזורי, לפיה אם ילמדו הקטינות במסגרת חינוך ממלכתית עלול להיווצר נתק בינן ובין המשיב 3.

8.       מיום הגשת העתירה ועד למתן פסק הדין הגישה העותרת מספר בקשות לסעד זמני, אך הן נדחו (ראו החלטות מימים: 30.8.07;2.9.07;14.10.07;18.10.07). חרף זאת, והגם כי בית הדין הרבני הורה על שליחת הקטינות לבית ספר ממלכתי-דתי סירבה העותרת לעשות כן. למעשה, החל מפתיחת שנת הלימודים ביום 2.9.07 ועד למתן פסק דיננו בלא נימוקים ביום 31.12.07, תקופה של כארבעה חודשים, שהתה הבת הבכורה בביתה עם סבתה, כשהיא צופה בעיניים כלות בחבריה אשר רוכשים את מיומנויות הקריאה והכתיבה. יודגש, כי למעשה בתקופה זו, ובשונה מיתר בני גילה, לא נמצאה הבת הבכורה בחברת ילדים. הבת הצעירה נשלחה אף היא לגן החילוני אליו הייתה רשומה באיחור.

          ביום 5.12.07 לאחר שהתקיים דיון בעניינם של הצדדים ניתן צו על תנאי (ראו החלטת כבוד השופטים: א' גרוניס, מ' נאור וא' חיות), בו הורה בית המשפט למשיב 3 ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין האזורי; מדוע לא יינתן לאלתר פסק דין המורה על שילובן של הקטינות במסגרות החינוך הממלכתי; לחילופין מדוע לא תינתן החלטה זמנית על ידי בית הדין הגדול, לפיה עד גמר ההליכים תלמדנה הקטינות במוסדות חינוך ממלכתיים; ולחילופי חילופין מדוע לא יועבר הדיון בסוגיה לבית המשפט לענייני משפחה אשר ידון לאלתר ויפסוק בסוגיית חינוך הבנות.

9.       ביום 20.12.07 התקיים בפנינו דיון נוסף בעניינם של הצדדים. העותרת טענה כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו בכך שפסק בניגוד לעקרון טובת הילד, תוך שהוא מכריע בניגוד לחוות דעת מקצועית שלא נסתרה. בנוסף חזרה העותרת על טענתה בדבר העדר סמכותו של בית הדין לדון בעניין חינוכן של הקטינות. המשיב 3 גם הוא דבק בעמדתו כפי שהובעה בכתבי טענותיו ואימץ את פסק הדין של בית הדין הגדול. במהלך הדיון העלנו בפני הצדדים את הצעת הפשרה כפי שהוצעה על-ידי בית הדין הגדול, לפיה הקטינות תשולבנה במסגרת חינוכית התואמת את המלצות גורמי המקצוע ובמקביל תשתתפנה בחוגים שהוגדרו על ידי הצדדים כ"חוגי יהדות". לצערנו, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה ביניהם בעיקר בשל מחלוקת באשר לתדירות השבועית של חוגים אלה.

בהחלטה שניתנה בתום הדיון הורינו לשירות הסעד על הגשת תסקיר נוסף שיגבש עמדה עדכנית, בהתחשב בעובדה שהבת הבכורה נמצאה מחוץ למסגרת חינוכית זה כארבעה חודשים, והבת הצעירה נשלחה לגן באיחור. כן, שבנו והפצרנו בצדדים לעשות כל שלאל ידם על מנת להביא לסיום הסכסוך בדרכי שלום, ולו אך לשם טובתן של הקטינות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ