אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת ערר על מעצר עד תום ההליכים ושחרורה של קטינה בתנאי של הרחקה מאיזור יהודה ושומרון למשך 90 יום מהיום

קבלת ערר על מעצר עד תום ההליכים ושחרורה של קטינה בתנאי של הרחקה מאיזור יהודה ושומרון למשך 90 יום מהיום

תאריך פרסום : 15/03/2012 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית משפט השלום ירושלים
37575-12-11
17/01/2012
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
פלונית (קטינה)
עו"ד אריאל עטרי
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

עו"ד זוהר גיאת
החלטה

הערר וההחלטות הנתקפות על ידו

1.         בפניי ערר על שתי החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) בעניינה של העוררת בתיק מ"ת 15535-12-11: החלטה ראשונה מיום 18.12.11, שבגדרה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כלפי העוררת ובה נדחו גם טענות העוררת בעניין החזרתה למעצר לאחר שחרורה בגין האירועים נשוא האישום הראשון, וכן טענת האפליה כלפי מעורבות אחרות באותה פרשה. יצוין, כי החלטה זו נסמכת על החלטה קודמת מיום 11.12.11, שהייתה החלטת ביניים למעצרה של העוררת עד לתום הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובטרם נבחנה שאלת קיומן של ראיות לכאורה. החלטה זו ניתנה, לאחר שבעת הגשת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים בעניינה של העוררת ביום 8.12.11 ובטרם עיין הסנגור בחומר החקירה הוא ביקש להורות על שחרורה של העוררת ממעצר, בטענה שיש לדחות את הבקשה על פניה. באותו עניין התקיים דיון שנקודת המוצא שלו היתה קיומן של ראיות לכאורה, ובסופו החליט בית משפט קמא, כאמור, להורות על מעצרה של העוררת עד לסיום הדיון בבקשה.

2.         ההחלטה השנייה הנתקפת בערר היא החלטת בית משפט קמא מיום 25.12.11. החלטה זו התקבלה לאחר שלבית המשפט הוגש, לפי הוראתו, תסקיר מעצר של שירות המבחן לנוער, אשר המליץ לבית משפט קמא על שחרורה של העוררת לחלופה הכוללת מעצר בית בבית הוריה, יציאה ללימודים בפרויקט "הילה", יציאות לבית אחיותיה במהלך השבוע ובשבתות, ויציאה לשיחות בשירות המבחן. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כי בשלב זה תשוחרר העוררת למעצר בית מלא בבית הוריה, ללא הקלות נוספות, למעט מפגשים עם שירות המבחן, ועניינה יישקל מחדש בחלוף חודש ימים.

3.         בדיון בערר, ביום 27.12.11, ניתנה על ידי החלטת ביניים, אשר הקלה בתנאי חלופת המעצר של העוררת במובן זה שאפשרתי לה יציאה ממעצר הבית ללימודים בפרויקט "הילה", כמפורט בתסקיר שירות המבחן לנוער מיום 25.12.11, בליווי מפקחים שנקבעו בהחלטה.

האישומים כנגד העוררת

4.         בטרם אפנה לטענות המועלות בערר, ובתשובת המשיבה עליהן, אסקור בקצרה את האישומים המיוחסים לעוררת, את השתלשלות העניינים המורכבת משהו, הנוגעת לאופן הטיפול בחלק מאותם אישומים בשלבים שקדמו להגשת כתב האישום נשוא הערר, וכן את תמצית קביעותיו של בית משפט קמא בשתי ההחלטות.

האישום הראשון

5.         כתב האישום נשוא ערר זה הוגש נגד העוררת ונגד חמש נאשמות אחרות, אף הן קטינות, ביום 8.12.11. האישום הראשון שבכתב האישום מתאר כי בחודש יוני 2011 הוקם מאהל צבאי, ובו כוח משימה המונה 6 לוחמים. המאהל הוקם בין היישוב היהודי "אש קודש" לבין הכפר הערבי "קוסרא", כחיץ בין היישוב לבין הכפר. זאת על רקע חיכוכים אלימים בין התושבים בשני המקומות, שכללו אלימות פיזית, גניבות חקלאיות וגרימת נזקים. האזור, כך נטען, הוגדר כ"שטח צבאי סגור", לא הייתה בו תאורה והראות במקום הייתה לקויה. בתוך המאהל היה ציוד צבאי, שכלל כלי נשק, תחמושת חיה, ציוד ותחמושת לפיזור הפגנות, אמצעים לראיית לילה, מיטות וציוד אישי של הלוחמים.

6.         על פי הנטען בכתב האישום, ביום 6.10.11, אחרי השעה 00:00 לערך, שעה שהלוחמים במאהל ישנו ומספר לוחמים ושוטרי מג"ב הופקדו על השמירה, הגיעה העוררת, יחד עם חמש הנאשמות האחרות בכתב האישום ובגירה בשם יסכה וייס (להלן: " יסכה"), אל המאהל הצבאי. יצוין, כי בעניינה של יסכה הוגש כתב אישום מקביל, שייחס לה קשירת קשר עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למשיבה, להרוס במזיד מטע עצי זית ועצי פרי של תושבי הכפר. על פי הנטען באותו כתב אישום, הגעתה של יסכה עם העוררת וחמש הנאשמות הקטינות האחרות אל המאהל הצבאי נועדה להסיח את דעתם של הלוחמים מפעולות האחרים במטעי הזיתים, כפי שתואמה במסגרת קשירת הקשר. יצוין, כי עובדות קשירת הקשר לא יוחסו לעוררת ולחמש הקטינות שנאשמו יחד עמה. בקשת המשיבה לעצור את יסכה בתיק מ"ת 15495-12-11 נדונה במאוחד עם הבקשה לעצור את העוררת ולשחרר את הקטינות האחרות בתנאים. בהקשר זה יצוין, כי בית משפט קמא חיבר בדיונו בין העובדות והראיות הנוגעות ליסכה לבין אלו הנוגעות לעוררת בסוגית "ההסחה", עניין בו ידובר בהמשך.

7.         על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כלפי העוררת, הלוחמים פנו אל קבוצת הקטינות שהעוררת הייתה אחת מהן ואל יסכה, הבהירו להן כי מדובר בשטח צבאי סגור ודרשו מהן לעזוב את המקום. הנאשמות דרשו להראות את צו הסגירה, הצו לא הוצג להן והן נכנסו אל המאהל הצבאי. הלוחמים, שישנו, התעוררו בבהלה, העוררת וחברותיה החלו להפוך את המיטות שעליהן היה ציוד הלחימה, החלו לצעוק, לשרוק, לגדף את החיילים, לשיר ולרוץ, כשהן יוצאות ונכנסות אל האוהל, בעוד שהחיילים דורשים מהן לעזוב את המקום. בו בזמן קיבלו הלוחמים דיווח כי קבוצת אנשים ובהם אדם בשם איתן גלסר ועשרה אחרים, שזהותם אינה ידועה (להלן: " האחרים"), נכנסו אף הם דרך השטח הצבאי הסגור אל מטעי הזיתים של הכפר, והחלו בהשחתת המטעים, שהיו מצויים במרחק של כ-650 מטר מהמאהל הצבאי, עד שהביאו להשחתת 250 עצי פרי ועצי זית. כוח הלוחמים וכוחות יס"מ הגיעו למקום כדי לנטרל את האחרים. בגין אישום זה, מיוחסות לעוררת עבירות של השתתפות בהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק והפרעה לעובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288א' לחוק. בנוסף לאישום הראשון, מיוחסים לעוררת שני אישומים נוספים.

האישום השלישי

8.         באישום השלישי מיוחסת לעוררת מעורבות באירוע מיום 5.9.11, שבו פינו כוחות צה"ל שני מבנים במאחז מגרון (להלן: " הפינוי"). במסגרת הפינוי, יצרו לוחמי מג"ב, טבעת ביטחון מסביב לאחד המבנים. במהלך הפינוי, כך נטען, התגודדו נערים ונערות רבים מסביב לכוחות צה"ל. בשעה 01:30 לערך הגיעה למקום גם העוררת והחלה להלהיט את הרוחות. שני לוחמי מג"ב, פסהה אוויצאו (להלן: " פסהה") ואודי לוי (להלן: " אודי"), פנו לעוררת וביקשו ממנה להתלוות אליהם, היא סירבה והלוחמים הודיעו לה כי היא עצורה. העוררת קיללה את הלוחמים, קראה להם "חיות", "נאצים", "עוכרי ישראל", "בני זונות", "מנייאק", "למה אתם מגרשים יהודים?". הלוחמים תפסו בשרווליה של העוררת והיא החלה להדוף אותם. הלוחמים הדפו את העוררת בחזרה והיא, מצידה, הלמה בהם באמצעות אגרופים בחזם ובבטנם כאשר ניסו לכבול את ידיה באמצעות אזיקון. העוררת המשיכה בהתפרעות ורק לאחר מספר דקות הצליחו הלוחמים להשתלט עליה ולהובילה לניידת מעצרים. בתוך הניידת קרעה העוררת את האזיקון בידיה, הכתה באגרופיה בחלונות הניידת, בעטה בדלת וצעקה לעבר הלוחמים: "אתם חיות, נאצים, אוהבי ערבים, בני זונות שרמוטות, כלבים, אין לכם לב, אתם זונות". העוררת הוציאה את מכשיר טלפון הנייד שברשותה והחלה לרשום בו דבר מה. כשביקשו ממנה הלוחמים למסור להם את המכשיר, היא סירבה וכשניסו לחלץ את המכשיר מידה, היא נשכבה על רצפת הניידת ובעטה מספר פעמים ברגליו של פסהה, עד שהשתלטו עליה. בגין מעשים אלה מואשמת העוררת בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק והעלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק (שתי עבירות).

האישום הרביעי

9.         אישום נוסף המיוחס לעוררת בגדרי כתב האישום, האישום הרביעי מייחס לה ניסיון לעקור לוחית זיהוי קדמית של רכב משטרתי שחנה באזור חניון בנייני האומה ירושלים ביום 20.11.11 בשעה 21:40 לערך. כאשר מעשה זה לא צלח, בעטה העוררת בלוחית והמשיכה ללכת. בגין מעשה זה מואשמת העוררת בניסיון לפירוק רכב - עבירה לפי סעיף 413ד(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק.

השחרור בעקבות האירוע נשוא האישום הראשון

10.       אין חולק כי העוררת נעצרה יחד עם חמש הנאשמות האחרות בכתב האישום ועם יסכה בסמוך לאירוע נשוא האישום הראשון, ושוחררה בהסכמה בתנאי של הרחקה, כעולה מן הפרוטוקול בתיק מ"י 13044-10-11. הבקשה שהוגשה כנגד העוררת וארבע קטינות נוספות כללה פירוט של העבירה בנוסח הבא: "במהלך הלילה האחרון החלו הפרות סדר קשות באזור אש קודש מהחשש לביצוע הריסות של מבנים בלתי חוקיים. בתגובה לכך הגיעה קבוצה של שבע בנות למאהל הצבאי, השחיתו רכוש. כמו כן חשודות בעקירת עצים וחסימת צירי תנועה וכן בתקיפת חיילים". תנאי השחרור נקבעו בהסכמה וכללו הרחקה מאזור שילה והגבעות מסביב, למשך 30 יום, למעט תנועה בצירים ועמידה בצומת שילה. סוגיה זו היוותה נושא מרכזי בטענות בא-כוח העוררת, הן בפני הערכאה קמא והן בפניי, וזאת לנוכח חלוף הזמן בין שחרורה של העוררת באותו מועד, לבין מעצרה מחדש ביום 8.12.11.

קביעות בית המשפט קמא

11.       לעניין הראיות לכאורה, קבע בית משפט קמא, בהסתמך על הודעות החיילים שהיו במקום ואשר הוגשו לו - אור סביון (להלן:" אור"), ישראל סלומון (להלן:" ישראל"), בנימין ראדה (להלן:" בנימין"), יוסי היילה (להלן:" יוסי"), סלמאן עמר (להלן: " סלמאן"), אליאור נחמוכה (להלן:" אליאור"), אלי שטיין (להלן:" אלי") ועמיר חלב (להלן:" עמיר") - כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המאפשרת לקבוע כי העוררת, חמש הנאשמות האחרות ויסכה, הגיעו למקום על מנת להפריע לעבודת החיילים, ולפגוע בהם במילוי משימתם, כפי שאכן היה. בית משפט קמא ציין, כי השאלה האם אכן הוצג לעוררת ולנאשמות האחרות אישור בכתב לכך, שמדובר בשטח צבאי סגור, אינה רלבנטית, שכן העבירות המיוחסות לעוררת, הכוללות הפרעה לחיילים וללוחמי מג"ב, הפיכת המיטות והשלכת האישי והצבאי, אינן מותרות, גם אם אין מדובר בשטח כזה.

12.       בית המשפט קמא נסמך גם על תמליל שיחה שהוצג לו, אשר לפי קביעתו התנהלה בין העוררת לבין אדם בשם פנחס בראון (להלן:" בראון") מיום 8.10.11. לפי המתואר בשיחה, הנאשמת 3, ח.א. (להלן:" ח.א.") שהתה בתוך האוהל, עמדה בתוכו ושרה לאחד החיילים אך האחרון לא העז לגעת בה וצרח עליה. על פי המיוחס לעוררת בתמליל, היא תיארה לבן שיחה את האירוע כך:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ