אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת ערעור נגד החלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית על אישפוז כפוי

קבלת ערעור נגד החלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית על אישפוז כפוי

תאריך פרסום : 17/01/2008 | גרסת הדפסה
ע"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1003-08
09/01/2008
בפני השופט:
ס' רוטלוי - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד מגל
הנתבע:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית
3. משרד הבריאות
4. הפסיכיאטר המחוזי - מחוז מרכז
5. בית חולים "גהה"

עו"ד פוקס
פסק-דין

 

ואלו נימוקי לפסק הדין שניתן ביום 7.1.07 בנוכחות הצדדים:

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית של בית חולים "גהה" (להלן: "הועדה") מיום 1.1.08 אשר דחתה ערר, שהגיש המערער על הוראת אישפוז כפוי, שניתנה על ידי ד"ר יעקב צ'רנס, סגן פסיכיאטר מחוזי במחוז תל-אביב ביום 25.12.07. [הוראה שלא צויין בה מהו הסעיף בחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק") המשמש אסמכתא להוראת האשפוז ואף לא מהו משך האישפוז].

2.         בעת הדיון בערעור הודיעה ב"כ המשיבים כי הוראת האישפוז לא הוארכה ולפיכך ישוחרר המערער מבית החולים.

3.         למרות שהודעת באת כוח המשיבים ייתרה, לכאורה, את הצורך בדיון בחוקיות החלטת הוועדה, וזאת עקב שחרורו של המערער מבית החולים, ביקשה באת כוחו מביהמ"ש להתייחס בכל זאת להליך שהתנהל בפני הוועדה - הליך שהיה פגום על פניו.

4.         מדובר במערער המוכר למערכת הפסיכיאטרית מאישפוזים קודמים, לאחר שאובחן כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית. מאישפוזו האחרון שוחרר המערער בתנאי "הוראה לטיפול מרפאתי כפוי" אך לא עמד בתנאי ההוראה,  הוריד את מינון התרופה על דעתו עד הפסקתה - דבר שגרם לבקשה חוזרת לאישפוזו הכפוי.

5.         בהודעת הערעור מצויים מספר נימוקים הקשורים בעילת האישפוז, אולם לא אתייחס אליהם, שכן בהחלטת הוועדה נפל פגם דיוני ומהותי היורד לשורשה של ההחלטה והוא קשור באופן קבלתה כפי שיפורט להלן.

במקרה דנן, נערך דיון בערר שהגישה באת כוח המערער, בנוכחותה, והערר התקבל. הוועדה נימקה החלטתה כדלהלן:

"בבדיקת הוועדה אין ספק שהמטופל במצב פסיכוטי פעיל חסר תובנה ושיפוט המציאות שלו פגום במידה ניכרת.

עם זאת גם במכתב המפנה של הרופא ממרפאת רמת גן וגם בעדות האב לא נמצאה כל מסוכנות מיידית שהינה תנאי ואין בילתו לאישפוז על יסוד סעיף 9(א).  יתרה מזו - גם המכתב המפנה של הפסיכיאטר ד"ר פובלישבסקי לא נדרש אישפוז כפוי דחוף!!!  מכאן שהוראת האישפוז הוצאה שלא כדין ודינה להתבטל".

זמן קצר לאחר מכן, כנראה בעקבות חילופי דברים בין המערער לבין אביו, שהתרחשו במחלקה לאחר שהאב לא היה מרוצה מקבלת הערר, שינתה הוועדה את החלטתה מבלי שנתנה למערער ולבאת כוחו לטעון לעובדות החדשות, שהובאו, כבייכול, בפניה. הוועדה קבעה בהחלטה השנייה כי איומיו של המערער כלפי אביו "ממשיים ביותר וקרובים להתפרצות של מסוכנות של ממש" ולפיכך יהיה זה בלתי אחראי לשחררו במצבו הנוכחי.

עו"ד ד"ר וולפמן, יו"ר הוועדה, חלק על דעת הרופאים וקבע, כי מבחינה משפטית לא ניתן היה להורות על אישפוז לפי סעיף 9(א) לחוק לטיפול בחולי נפש ומכאן שלא היה מקום לשנות את ההחלטה בדבר קבלת הערר.

באת כוח המערער מלינה על כך, שלמרות שהיה ידוע לוועדה כי היא מייצגת את המערער לא ניתנה לה אפשרות לטעון שוב בפני הוועדה ולהתייחס לעובדות החדשות שהוצגו בפניה. יש לציין כי העובדות לא הובאו בפרטוקול נפרד אלא כחלק מנימוקי הוועדה. באת כוח המשיבים, בהגינותה, הסכימה כי חלק זה בהליך לא היה תקין וראוי.

5.         מבלי להתייחס לסוגיות האחרות העולות מהודעת הערעור, אין ספק כי מתן ההחלטה השניה אשר סתרה את ההחלטה הראשונה, מבלי שניתנה אפשרות למערער ליישם את זכות הטיעון בפניה, הינה שגויה.

            כאשר המחוקק הכיר בזכותם של חולי נפש לייצוג בפני הוועדה (סעיף 29א) לחוק ולזכות הטיעון בפניה (סעיף 26(ג) לחוק) כוונתו היתה ליישם את אחד מכללי הצדק הטבעי החשובים ביותר.  

            שינוי החוק נדרש במיוחד לנוכח העובדה שחולי נפש מוגבלים לא אחת ביכולתם למצות את זכות הטיעון בכוחות עצמם וכן לנוכח העובדה שהם זקוקים לייצוג מקצועי ואובייקטיבי שעה שפעמים רבות בני משפחותיהם הם שטוענים להם כאשר קיים ניגוד אינטרסים ביניהם.

במקרה הנוכחי נמנעה מן המערער באופן מוחלט זכותו לשטוח את טענותיו בפני הוועדה, בהליך שבסופו נשללה חירותו. חברי הוועדה היו מודעים לכך שהמערער מיוצג על ידי עורכת דין ומחובתם היה לאפשר לה לטעון כנגד טענות חדשות שהובאו בפני הוועדה לאחר מתן ההחלטה הראשונה ובטרם הפכו אותה על פניה.

גם אם זכות הטיעון איננה זכות מוחלטת, הרי במקרה זה לא ניתן לטעון כי הוועדה שקלה אינטרסים אחרים, שהיה בהם כדי להצדיק את הפגיעה בזכות זו (ראו בג"צ 3495/06 הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה פורסם בנבו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ