אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת ערעור חולה נפש שהצית עצים ושאושפז בגין מצבו הנפשי וסיום טיפולו בכפייה במסלול הפלילי

קבלת ערעור חולה נפש שהצית עצים ושאושפז בגין מצבו הנפשי וסיום טיפולו בכפייה במסלול הפלילי

תאריך פרסום : 12/05/2013 | גרסת הדפסה
ע"ו
בית המשפט המחוזי חיפה
46119-04-13
06/05/2013
בפני השופט:
ש' ברלינר

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד גב' ויסוצקי
הנתבע:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה

עו"ד גב' ברזני
פסק-דין

1.         ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בדיון תקופתי לפי סעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק) מיום 10.4.13, לפיה הוארך תוקף הצו לגבי המערער כך שהטיפול המרפאתי שנכפה עליו יוארך לתקופה נוספת של 6 חודשים, עד ליום 10.10.13.

2.         המערער יליד 1967. בשנת 1999 חל שינוי במצבו הנפשי, והוברר כי הוא סובל ממחלת נפש - סכיזופרניה פרנואידית. בהשפעת מחלתו, "בסמוך למועצה של העדה האורתודוכסית (בנצרת) פגע (המערער) במזיד ושלא כדין בעצי תרבות בכך ששרף 2 עצים גדולים" (ראה כתב האישום שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בנצרת - ת"פ 18752-05-09). על כך יוחסה למערער עבירה של היזק לרכוש בתנאים מחמירים - לפי סעיף 453 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). דין העבירה 5 שנות מאסר.

            לבית המשפט בנצרת הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מיום 15.6.2009 בה נקבע כי המערער "חולה נפש, לוקה בתהליך סכיזופרני כעת עם סימנים פסיכוטיים פעילים ועם התנהגות בלתי שיפוטית ומסוכנת לעצמו ולזולתו ... לא יכול להבין מהות המעשה המיוחס לו, להתקשר עם עו"ד ולעמוד לדין ... לא יודע להבדיל בין טוב לרע ומנקודת מבט פסיכיאטרית לא אחראי למעשיו. ... זקוק לאשפוז במחלקה סגורה, מכיוון שללא טיפול תרופתי הנ"ל מזניח את עצמו ואת סביבתו, עקב התנהגות בלתי שיפוטית מסכן את עצמו ואת זולתו."

לאור קביעות אלה שבחוות הדעת, הופסק ההליך הפלילי נגד המערער וביום 24.6.09 הוציא כלפיו בית משפט השלום בנצרת צו אשפוז כפי סמכותו שבסעיף 15(א) לחוק. המערער אושפז בבית החולים "שער מנשה" לשם קבלת טיפול במחלתו וכן לשם הגנה על הציבור מפני המסוכנות שבו (ר' סעיף 35 של החוק). לאחר שחל שיפור במצבו, המירה הוועדה הפסיכיאטרית ביום 6.5.10 את צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי אותו מקבל המערער במרפאה לבריאות הנפש, מחוץ למסגרת של אשפוז. הטיפול מתבטא בזריקה אחת לחודש, כך שהמערער מסוגל לקיים מהלך חיים תקין, עד כמה שאפשר: הוא מתגורר בדיור מוגן, מתפרנס למחייתו מעבודה במפעל מוגן., ומצוי במעקב של עובדי הרווחה.

3.         הוועדה בודקת את עניינו של החולה, בין זה המאושפז בכפיה במסלול הפלילי, ובין זה שאת הצו לגביו המירה הוועדה בצו לטיפול מרפאתי כפוי, לפחות אחת לששה חודשים, כמצוות סעיף 28(א) של החוק. עליה לדון ולהחליט באשר לעניינו של החולה על פי מצבו העדכני. בדיון מיום 10.4.13 עמדו בפני הוועדה שני מסמכים: האחד מאת הרופא המטפל, והשני מאת העובדת הסוציאלית. במכתבו מיום 26.2.13 מפרט הפסיכיאטר ד"ר פרחאת כמאל כי המערער מגיע למעקב במרפאה באופן סדיר וכי הוא "סובל מליקוי פוסט פסיכוטי, חשיבה קונקרטית ללא סימנים פסיכוטיים פעילים ... אין מחשבות אובדניות ... לא זיהינו פוטנציאל סיכוני לעצמו או לסביבתו". הרופא המליץ על "המשך טיפול עפ"י צוו טיפול מרפאתי על מנת להבטיח המשך יציבות ורצף טיפול ומניעת החמרה חוזרת ... לעוד ששה חודשים". העובדת הסוציאלית מפרטת כי המערער זקוק לליווי האישי של המטפלים בו, אך הם "נתקלים בשיתוף פעולה חלקי ומצומצם ביותר מצדו ... (ו)ניכרת הנזקקות שלו לתזכורות אינטנסיביות מצד הצוות ומעקב צמוד בכל הקשור לטיפול הפסיכיאטרי ... ." לאור זה, אנשי הצוות "רואים צורך רב בהארכת (ה)צו (ל)טיפול מרפאתי כפוי .. וזאת כתנאי הכרחי וחשוב ביותר למען המשך יישום התהליך השיקומי ושמירה על יציבות בריאותית בחייו."

4.         בבדיקה בפני הוועדה נרשם כי "שיתוף (ה)פעולה (מצד המערער) פורמלי בלבד. ענה לשאלות בתשובות קצרות. מתחמק מלספר על המצב הנפשי, חוזר על אותם משפטים סטראוטיפים, טוען שהכל בסדר ... התרשמותנו על פגיעה מסוימת בתחום (ה)קוגניטיבי. תובנה למצבו הנפשי וגם תובנה לבעיות גופניות כמעט ולא קיימת. לא נתגלו סימנים פסיכוטיים פעילים. המטופל באופן פורמאלי ביקש לשחררו מטיפול כפוי, אך לא היה נחוש בדעתו."

            הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו היא ברמה בינונית ולאחרים המסוכנות שבו היא ברמה נמוכה. ברוב דעות שני הרופאים החליטה הוועדה להמשיך ולקיים את הטיפול המרפאתי הכפוי על המערער על אף טענות באת כוח המערער כי יש לשחררו מן הצו לטיפול מרפאתי כפוי לאור חלוף כמעט 4 שנים של כפייה לפי החוק, מהם רוב הזמן בטיפול מרפאית כפוי. עוד טענה באת כוח המערער בדיון בפני הוועדה כי המערער אינו מסוכן לא לעצמו ולא לאחרים וכי יש מקום לאשר את שחרורו, בפרט משום שניתן לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי אשר יוכל להוציא בעבורו הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, שכן "הצו כבר מוצה".

5.         הוועדה החליטה ברוב דעות להאריך את כפיית הטיפול הרפואי על המערער, במסלול הפלילי, למשך חצי שנה נוספת.

            הסבירו חברי הוועדה הרופאים, ד"ר קונין וד"ר זברסקי:

"למרות שיפור במצבו הנפשי (של המערער) לעומת תקופת האשפוז, המטופל ללא תובנה למצב הנפשי וגם למצב גופני. גם רופא מטפל, גם עו"ס שהוא לא אפוטרופוס מדגישים שרק תחת לחץ של טיפול כפוי הם מצליחים להביאו למרפאה, גם לטיפולים פסיכיאטריים וגם לבדיקות גופניות. לכן, אנו סבורים שהפסקת הטיפול במסגרת מרפאתי כפוי עלול להביא להדרדרות במצבו עקב אי הקפדה על לקיחת טיפול."

            יושבת ראש הוועדה, עו"ד הגב' גינזבורג, קבעה בדעת מיעוט:

"החולה נמצא בצו אשפוז מאז יוני 2009 על עבירה של היזק לרכוש בתנאים מחמירים ... החולה היה מאושפז בבית חולים ובמאי 2010 שוחרר ל- צ.ט.מ.כ, דהיינו החולה נמצא היום בדיוק שלוש שנים בצו מרפאתי. אין ספק שהיותו במסגרת כפיה מסייעת להבאתו לטיפול וזאת נוכח האמור במכתבים הן של האפוטרופוס והן של הדיור המוגן, דבר שמאפשר תפקודו מחוץ לבית חולים ללא אישפוזים חוזרים וזה דבר טוב התואם את טובת החולה, יחד עם זאת אין להתעלם מפסיקת בתי המשפט המנחה את הוועדה לנהוג בהארכת צווים בין היתר, צ.ט.מ.כ. בצורה מידתית הן לחומרת העבירה והן לעונש שהוא היה צפוי אילו היה נשפט בבית משפט ודינו היה נגזר. בנסיבות אלה אני סוברים כי הארכת הצו לתקופה נוספת היא איננה מידתית ועל כן אני מתנגדת להארכת הצו."

6.         בערעור, שבה וטוענת באת כוח המערער כי השמירה על מידתיות הכפייה במסלול הפלילי המופעלת נגד המערער מצדיקה כי אורה על סיום הטיפול הכפוי במסלול זה של החוק, וכי ככל הנדרש, יוכלו הגורמים המתאימים לטפל בו במסלול האזרחי שהחוק מתווה. ב"כ המשיבים שמה את הדגש על המסוכנות שעדיין נותרה במערער; מפנה לעברו כמפורט בחוות הדעת הפסיכיאטרית שעמדה בפני בית המשפט שהוציא את הצו; לעברו הפלילי (פרשה מיום 4.10.2003 שבגינה יוחסה למערער עבירה של תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 368(ב)(א)(1) רישא של חוק העונשין), וכן לצורך להמשיך במסגרת הקיימת המיטיבה עם המערער, מציבה גבולות ברורים בפניו, ומונעת חזרה למצבו הקודם, החמור בהרבה.

7.         הכלל הוא כי יש לשמור על מידתיות מתאימה לגבי אורכה של תקופת האשפוז במסלול הפלילי. נדרש כי פגיעה זו בחירותו של החולה, צריך שתעמוד ביחס סביר, מידתי, בהשוואה לעונש המרבי שצפוי היה להיגזר על הנאשם החולה, לו היה בריא, משפטו לא היה מופסק, הוא היה מורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ונענש ענישה הולמת, על פי גישה מחמירה.

            על כך ראה ע"פ 3854/02 פלוני נגד הוועדה הפסיכיאטרית, פ"ד נז(1) 900 (2003), שם נקבע: 

"הצו ... יחרוג ממתחם הסבירות אם ... קיים יחס בלתי סביר בין תקופת האשפוז שחלפה לבין העונש המקסימלי שהנאשם היה צפוי לו אילו נערך משפטו והוא היה מורשע בו."

מידת העונש קצובה בדין העונשין על פי תקופת מאסר מרבית - "העונש המקסימלי" לעבירה. תקופה זו יכול שחלקה יהיה מאסר בפועל, והיתר מאסר על תנאי. לכך יש להוסיף, כי אם היה רובץ אותה שעה על הנאשם החולה עונש מאסר מותנה בר הפעלה, התקופה המרבית המגבילה את מידת התארכותו של המאסר היא המאסר בפועל + המאסר המותנה + המאסר המופעל, במצטבר.

            אם נתחשב אך בדינה של העבירה, המצב ברור: ניצב בפנינו קו חד וודאי על פיו נוכל להעמיד את המגבלה אותה אין לחצות, בשום מקרה, לגבי תקופת האשפוז והטיפול הכפוי במסלול הפלילי. בענייננו: 5 שנות מאסר מאז הינתן הצו, היינו עד 24.6.2014. וודאות זו יש עמה יתרונות רבים. למשל, יש בה כדי להקל על עבודת הרופאים במסגרת קבועה ויציבה. כך גם לגבי הוועדה, אשר לא תיאלץ להתמודד בשאלה קשה שמצריכה כיום הדיון בשאלת המידתיות: לשער ולהעריך את אשר אפשר שהיה נפסק על ידי בית המשפט בהליך הפלילי שבעקבותיו הוצא צו האשפוז.

8.         אולם, מידתיות נאותה של הענישה הפלילית, ובעקבותיה של נקיטת אמצעי הכפייה הרפואית במסלול הפלילי של החוק, מצריכה גם התחשבות בנתוני המקרה האינדיווידואלי בו מדובר. אחרת, אפשר כי הפגיעה בנאשם החולה תהיה חמורה לאין שיעור, מזו שהייתה צפויה להיגרם לו, לו היה בריא. אפשרות זו אינה תואמת את דרישות הצדק והמידתיות. על כן, נפסק כי את המידה יש להעריך על פי הצפוי לאותו חולה במשפטו הפלילי, לו היה בריא, כעונש מרבי על פי גישה מחמירה. מכך מתחייב כי בהערכת המידה שעד אליה יארכו צעדי הכפייה הפליליים שבחוק, יילקחו בחשבון כל אותם שיקולים לקולא ולחומרה, הנלקחים בחשבון על ידי בית המשפט, בגוזרו את הדין על הנאשם. במצב זה, אף אם עלינו לנקוט בגישה מחמירה, אנו ניצבים עדיין בהכרח בפני מתחם ענישה ראוי, להבדיל מקו חד וברור של תאריך מסוים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ