אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת ערעור המדינה על שחרור נאשם בעבירות מין בקטינים במשפחה למעצר בית

קבלת ערעור המדינה על שחרור נאשם בעבירות מין בקטינים במשפחה למעצר בית

תאריך פרסום : 06/01/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8679-13
01/01/2014
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עידית פרג'ון
הנתבע:
פלוני
עו"ד אורי דייגי
החלטה

1.        לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתיק מ"ת 025008-11-13, מיום 22.12.2013, שניתנה על-ידי כב' השופט א' חזק, בגדרה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.        ביום 13.11.2013, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות כלהלן: עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירות מין במשפחה (מעשה סדום), לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.

3.        בכתב האישום נאמר כי המשיב הינו דודם של הקטינים, י.ד. יליד 2007 (להלן: המתלונן), ת.ד. יליד 2005 ו-ט.ד. כבת ארבע. החל מהמחצית השניה של שנת 2011 ועד סמוך לחודש יוני 2013, נהג המשיב לקחת את הקטינים מהצהרון לביתם או לביתו, בימי שלישי בשבוע, ו"לשמור עליהם בזמן שאמם היתה בעבודה".

           נטען בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך לחודש מאי 2013, בבית המשפחה, הרים המשיב את המתלונן ולקחו לחדר השינה. המשיב כיסה את עיניו של המתלונן, שישב אותה עת על המיטה, באמצעות סדין, ולאחר מכן הוא נעמד מול המתלונן, פתח את רוכסן מכנסיו והוציא את איבר מינו. בהמשך, קירב המתלונן את איבר מינו לפיו של המתלונן והכניסו לתוכו.

           כתב האישום מתאר אירוע נוסף שהתרחש באותה תקופה. נטען, כי המשיב השכיב את המתלונן על בטנו, כאשר זה היה על מיטה בבית, ובהמשך הוא שכב עליו, הצמיד בחוזקה את איבר מינו לישבנו, וכן נגע בישבנו של הקטין באמצעות אצבעו, מעל או מתחת לבגדיו של המתלונן. המשיב חדל ממעשיו רק לאחר שאמו של המתלונן התקשרה לבית והטלפון צלצל. כתוצאה ממעשיו של המשיב, כך נטען בכתב האישום, נגרמו כאבים למתלונן.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי בידי המאשימה ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכלל זה: הודאתו של המשיב כי הוא כיסה את עיניו של המתלונן והכניס את איבר מינו לפיו; עדותו של המתלונן בפני חוקר ילדים; והודעתה של אמו של המתלונן. אשר לעילת המעצר, נטען כי קמה נגד המשיב עילת המסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כמו כן, קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט ולהדחת עדים, מאחר שהמשיב הינו אחיה של אם המתלונן, ולפיכך קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. עוד נטען, כי לא ניתן להבטיח את מטרות המעצר בדרך של חלופה.

5.        בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, ביום 19.11.2013, אמר עו"ד אורי דייגי, בא כוחו של המשיב, כי "אני מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר". עם זאת, טען עו"ד דייגי, כי "הראיות לא חפות מבעייתיות", אשר נעוצה, לשיטתו של עו"ד דייגי, בדרך התנהלותה של החקירה. בהודעתו הראשונה והשניה לא הודה המשיב במיוחס לו, ורק בהודעה השלישית מופיעה, כנטען, הודאה "כללית וסתמית". עו"ד דייגי הוסיף עוד, כי גם חוקר הילדים לא קבע ממצאי מהימנות לגבי המתלונן.

           נטען בנוסף, כי המשיב נעדר עבר פלילי והוא בעל אישיות חלשה, כאשר גם לגרסת המאשימה מדובר באירוע נקודתי, המחולק לשני אישומים, שהתרחש לפני כחצי שנה. עו"ד דייגי ביקש להפנות את המשיב אל שירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו, אשר יבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

6.        ואכן, המשיב הופנה אל שירות המבחן וביום 15.12.2013 נשלח תסקיר המעצר לבית משפט קמא. מהתסקיר עולה כי מדובר בצעיר כבן 24, רווק, אשר אובחן כבעל לקות למידה. המשיב ערך ניסיון אובדני כילד, והוא טופל עד לגיל 14 במרפאה לבריאות הנפש, ומאז הוא אינו נמצא בטיפול או במעקב נפשי. המשיב לא גוייס לצבא עקב מצבו הנפשי, ועובר למעצרו בפרשה זו, הוא דיווח על מצב רוח ירוד, דבר שלווה במחשבות אובדניות.

           המשיב שלל כל פגיעה מינית במתלונן ותאר קשר טוב עם אחותו וילדיה. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם המתקשה להסתגל למסגרות, לקבל גבולות חיצוניים, ולהתמודד במצבי מצוקה. לנוכח העדר שיתוף פעולה מצד המשיב עם שירות המבחן בתחום המיני, קיים קושי להעריך את מאפייני התנהגותו המינית של המשיב ואת רמת מסוכנותו. בנסיבות אלה, סבר שירות המבחן כי יש הכרח בחלופת מעצר סמכותית, אשר יהא בה כדי להציב גבולות ברורים להתנהגותו של המשיב.

           שירות המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת, היינו מעצר בית בבית אחותו של המשיב בדימונה ותחת פיקוח האם והאחות, אך נמצא כי אין מדובר בחלופה מתאימה, בשל מצבה הנפשי של האחות וחוסר יכולתה של האם לפקח כראוי על המשיב. לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

החלטתו של בית משפט קמא

7.        בפתח החלטתו, התייחס בית משפט קמא לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בהתייחס לדברי המתלונן בחקירתו בפני חוקר הילדים, ציין בית משפט קמא כי מדובר בקטין כבן 5, אשר חזר על הפרטים המופיעים בכתב האישום. חוקר הילדים התרשם כי המתלונן מדווח אודות תכנים מיניים אותם חווה מצד החשוד הספציפי, אך קיים קושי בהערכת מהימנותו. זאת, בין היתר, בשל העובדה כי אחיו היה קורבן לפגיעה מינית מצד אביו, וכן בשל מעורבות אמו של המתלונן בפרשה. הסנגור טען, בהקשר זה, כי "קיים חשש שתלונתו של הקטין נגד המשיב נבעה מקנאתו באחיו".

           בהתייחס להודאתו של המשיב במעשים המיוחסים לו, ציין בית משפט קמא כי הודאה זו באה רק במסגרת ההודעה השלישית, כאשר בהודעה הרביעית חזר בו המשיב מהדברים, וטען כי החוקר "קצת איים" עליו ושכנע אותו להודות. לאור האמור, קבע בית משפט קמא כי נגד המשיב קיימות, אמנם, ראיות לכאורה, אך "אין מדובר בראיות ברף הגבוה ביותר".

           אשר לעילת המעצר, ציין בית משפט קמא כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חשש למסוכנות מצדו, אך מאחר שאין למשיב הרשעות קודמות ולנוכח העובדה כי מדובר בכשלון נקודתי, הרי שאין "מדובר במסוכנות ברף הגבוה ביותר".

           מכאן עבר בית משפט קמא לבחון את התכנותה של חלופת המעצר. לאחר שעמד על האמור בתסקיר המעצר, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי "לאור רף הראיות העומדות כנגד המשיב ולאור מצבו החריג ... נכון יהיה לשחרר המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו ולא להורות על מעצרו עד תום ההליכים". לאחר זאת, החליט בית משפט קמא לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אחותו בדימונה, וקבע ערבויות כספיות שהוטלו, הן של המפקחים המוצעים והן על המשיב עצמו.

           לבקשת העוררת עוכב שחרורו של המשיב ב-48 שעות, ובמהלך תקופה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר על החלטתו של בית משפט קמא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ