אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת טענת ההגנה מן הצדק וביטול כתב אישום ל-2 מתוך 3 נאשמים קטינים

קבלת טענת ההגנה מן הצדק וביטול כתב אישום ל-2 מתוך 3 נאשמים קטינים

תאריך פרסום : 30/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
39390-04-12
04/07/2013
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ענת א. כהן
עו"ד בני ליבסקינד
הנתבע:
1. א.י.
2. נ.ד. (קטין)
3. א.ס. (קטין)
4. י.ש. (קטין)
5. א.ג. (קטין)

עו"ד יצחק בם
עו"ד מוריה ששון
עו"ד דוד הלוי
עו"ד אריאל הרמן
החלטה

בטענות המקדמיות של נאשמים 1, 2 ו-3

כתב האישום

1.         נגד הנאשמים, בגיר וארבעה קטינים ,(להלן: " נאשם 1", " נאשם 2", " נאשם 3", " נאשם 4", " נאשם 5" בהתאמה, וביחד: " הנאשמים") הוגש כתב האישום שבפני, ביום 25.4.2012.

2.         כתב האישום מייחס לנאשמים חמש עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3), בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), מספר עבירות של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה, בצירוף סעיף 29(א) לחוק ועבירה של השתתפות בהתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק.

הדיון הראשון בתיק בפניי

3.         לדיון מיום 30.12.2012, התייצבו הנאשמים 1, 2 ו-3 ובאי-כוחם. ב"כ הנאשם 2, עו"ד מוריה ששון ביקשה באותו מעמד לקבל את אישורי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: " היועמ"ש"), להגשת כתב אישום נגד מרשה לפי סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: " חוק הנוער"). בנוסף ביקשה לקבל את המסמכים הרלבנטיים לגבי השימוע של מרשה, לאור העובדה שלידיעתה, התקיימו בתיק דיונים קודמים, ואלו לא נמצאו בחומר שהועבר לה. ב"כ נאשם 1 ציין באותו דיון, כי הוא ייצג את מרשו בגלגול הראשון של התיק, וכי לאחר שנמחק כתב האישום (בשל שביתת הפרקליטות), קיבל מכתב יידוע בתיק, טען שהוא לא מייצג, וביקש שלא יפנו אליו.

4.         בהחלטה מיום 30.12.2012, ביקשתי כי אישורי היועמ"ש, בנוגע להעמדתם לדין של הנאשמים 2-5, יוגשו לתיק בית המשפט. בנוסף, תמהתי על כך שהמאשימה לא מסרה כל הודעה על כך, שתיק זה כבר הוגש לבית משפט זה (ת"פ 31704-07-10), אולם בסופו של יום, נמחק עקב אי התייצבות של הפרקליטות במהלך שביתת הפרקליטים.

5.         ביום 25.4.2013, הוגש אישור היועמ"ש להגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק הנוער, להעמדתם לדין של הנאשמים 2-5 (אישור הנושא תאריך 22.4.2012). יצוין, כי שני אישורים קודמים ונוספים של היועמ"ש הוגשו מאוחר יותר לתיק בית המשפט (אישורים מהתאריכים 22.6.2011 ,20.12.2011).

הטענות המקדמיות

טענות ב"כ נאשם 2

6.         טרם התשובה לאישום, לאחר קבלת החומר האמור, טענה ב"כ נאשם 2 כי מהשתלשלות האירועים בתיק, כפי שתפורט בהמשך בדיון, עולה כי מיד לאחר מחיקת כתב האישום בראשונה, היה בכוונת המאשימה להגיש כתב אישום נוסף, אך היא לא עשתה זו אלא רק כעבור כשנה וחצי. אשר לשלושת אישורי היועמ"ש שצורפו לכתב האישום, לטענתה, מדובר באישורים לקוניים, ללא כל הסבר לשילושם ולפרקי הזמן שחלפו ביניהם. בנוסף לטענתה, אין כל הסבר להתנהלות התמוהה והנפסדת, הגורמת לפגיעה בנאשם שהינו קטין. לטענתה,  ההחלטה על הגשת כתב האישום בתיק נגועה בפגמים, ושיקול הדעת שהופעל בהקשר זה על ידי גורמי התביעה, הינו בלתי סביר ופסול. לכן, ביקשה כי בית המשפט יורה על ביטול כתב האישום, מנימוקים של חוסר סבירות מנהלית ואף הציגה פסיקה בנושא.

7.         לחילופין טענה ב"כ נאשם 2, כי התנהלות המאשימה בתיק לוקה בשיהוי ובחוסר סבירות קיצוני, המקים לנאשם " הגנה מן הצדק" המצדיקה את מחיקת כתב האישום. עוד לטענתה, לא ברור מדוע נזקקה המאשימה לפרק זמן של כשנה וחצי נוספות להגשת כתב אישום מחדש, לאחר שכתב האישום הוגש מלכתחילה, יומיים לפני שהתיישן. זאת, מקום בו ניתן אישור היועמ"ש ביוני 2011 וכתב האישום הוגש רק בחלוף כעשרה חודשים. לכך ביקשה להוסיף את העובדה, שבית משפט זה, מפי כב' השופט הבכיר צ' סגל, החליט בעבר למחוק את כתב האישום נוכח מחדלי המאשימה, שלא איתרה את הנאשמים ולא הודיעה על כך לבית המשפט. זאת, באיזון מול האינטרס שבהעמדת נאשמים קטינים לדין, לבין התנהלותה המזלזלת של המאשימה, בזבוז זמנו של בית המשפט והסנגורים הציבוריים שמונו לייצג, ולא רק בשל "שביתת הפרקליטים", כפי שנטען.

8.         זאת ועוד, לטענת ב"כ נאשם 2, חזקה על המאשימה כי שקלה ובחרה שלא לטפל בתיק במסגרת המקרים החריגים שכן טופלו במהלך השביתה ולכן, אין לה להלין, אלא על עצמה. ב"כ נאשם 2 בהגינותה, ציינה בטיעוניה כי יכולה הייתה לבחור להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ") לקבלת נימוקי היועמ"ש, אולם נמנעה מלעשות כן, מתוך מטרה לייעל ולקצר את התהליכים. לכן ביקשה, כי המאשימה תעביר במסגרת תגובתה, את פירוט נימוקי ושיקולי היועמ"ש להחלטותיו, ואת ההנחיות הפנימיות הרלבנטיות עליהן התבססה ההחלטה, בנוסף לפירוט השתלשלות הטיפול בתיק. בנוסף, הציגה פסיקה של בית משפט השלום, אשר לטענתה מחייבת העברת נימוקי היועמ"ש להגנה ובפרט, כשמדובר בקטינים. לבסוף סיכמה, כי בנסיבות העניין, ההחלטה להגיש כתב אישום מחדש, אינה יכולה להיעשות באופן אוטומטי, תוך התעלמות מעמדתו החד-משמעית של בית המשפט, ויש צורך בנימוקים כבדי משקל ולא די באישורי היועמ"ש, ללא הנמקה ראויה. טענות אלו לטענתה, מקבלות משנה תוקף, שכן גם בגלגולו המחודש של כתב האישום, לא פעלה המאשימה כנדרש, לא איתרה שני נאשמים גם בחלוף כ-9 חודשים, ובזבזה את זמנו היקר של בית המשפט.

טענות ב"כ נאשם 3

9.         ב"כ נאשם 3, בטיעוניו מיום 10.2.2013, הצטרף לטענותיה של ב"כ נאשם 2, והוסיף וטען לפגם בשיקול דעת של המאשימה, בהחלטתה להגיש כתב אישום כנגד הנאשם 3. ב"כ נאשם 3 הציג פסיקה הקובעת כי מקומו של דיון בטענה זו, הוא במסגרת ההליך הפלילי לגופו, היינו, בתיק העיקרי. לטענת ב"כ נאשם 3, נפל פסול באישור היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד מרשו, בכך שלא ניתנה הדעת לשיקולים מרכזיים שהיה עליו לשקול ולטענתו, ההסכמה שניתנה להגיש כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק הנוער, חורגת ממתחם הסבירות. ב"כ נאשם 3 הציג פסיקה המציגה דוגמאות שונות, בהן נקבע כי החלטת הרשות חרגה ממתחם הסבירות, או שהרשות לא שקלה את השיקולים הרלוונטיים הדרושים, עת קיבלה החלטתה. לטענתו, אף שהחוק אינו קובע מהם השיקולים הרלוונטיים שצריכים להנחות את היועמ"ש, בהקשר לסעיף 14 לחוק הנוער, ברור כי אחד מהשיקולים הוא האינטרס הציבורי שבניהול ההליך הפלילי, אף כי הוא אינו עומד לבדו והוא אינו השיקול היחיד. ב"כ נאשם 3 הוסיף ופרט את תכלית הוראת סעיף 14 לחוק הנוער, שקבעה לדבריו, התיישנות דיונית קצרה לקטינים, כפי שעלתה בפסיקה ובהצעת החוק. כך למשל, מטרת ההוראה לזרז את ההליכים הפליליים נגד קטינים, למנוע הפרעה לתהליך ההתבגרות, שלא לסכל את הליכי השיקום של הקטין וכדי שהמשפט הפלילי נגד הקטין לא יאבד מערכו, אלא אם יתקיים סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. זאת ועוד, מטרת חוק הנוער בכלל, כפי שעלה מהמבוא להצעת החוק, " ...היא ליצור שיטת שפיטה וטיפול הנענות לצרכי הנאשם הצעיר ומכוונות להחזירו לדרך האזרחות הטובה". לאור זאת טען ב"כ נאשם 3, כי המסקנה המתבקשת היא שמעבר לשיקולים הרגילים להעמדה לדין ששוקל היועמ"ש, עליו לשקול האם העמדה לדין למעלה משנה לאחר ביצוע העבירה, מוצדקת לאור הפגיעה בתכליות השיקום של חוק הנוער.

10.       לטענת ב"כ נאשם 3, כתב האישום כנגד הנאשמים 2-5 בגין עבירות שבוצעו לכאורה ביום 20.7.2009, בהיותם קטינים, הוגש כ-3 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה. לכתב האישום צורפו שלושה אישורים של היועמ"ש שלטענתו, לאור תוכנם וזהותם, מצביעים על כך שכל שנעשה הוא רק שינוי התאריך במתן האישור, ולא מעבר לכך. ב"כ נאשם 3 הוסיף וטען, כי אכן ייתכן והיה מקום להעמיד את הנאשמים לדין, על אף האינטרס שבשיקום ולאור שיקולים אחרים. אולם, ככל שנתרחק הזמן ממועד ביצוע העבירה מתחזקת הפגיעה בשיקום, וידו של האחרון על העליונה. לדידו, למרות החובה המנהלית, לא נשקלו השיקולים מחדש עת חודשו האישורים, ולא ניתן משקל לשיקול כה מרכזי, של חלוף הזמן. ב"כ נאשם 3 טען כי בקשתו מתבססת על המשפט המנהלי המוגשת לבית המשפט הדן בהליך הפלילי, ולא על סעיף 74 לחסד"פ.

11.       בטיעונים נוספים שהגיש ב"כ נאשם 3 ביום 2.4.2013, התייחס עו"ד הרמן לטענת ב"כ המאשימה כי סעיף 14 לחוק הנוער, אינו עוסק בהארכת תקופת ההתיישנות, אלא רק בקביעת מדרג הסמכויות בין פרקליטי המדינה להגיש כתב אישום נגד קטין במצב כזה. ב"כ הנאשם 3 ביקש לדחות את טענת המאשימה בעניין זה והוסיף, כי אין ספק שסעיף 14 לחוק הנוער הינו הוראה הקובעת תקופת התיישנות שרק בסמכות היועמ"ש להאריכה. לטענת ב"כ נאשם 3, ניסוחו של סעיף 14 לחוק הנוער דומה עד זהה לניסוחו של סעיף 9 לחסד"פ, הקובע את תקופת ההתיישנות המהותית בפלילים, ויש בכך להוכיח כי המחוקק התכוון לכך שגם סעיף 14 לחוק הנוער, ישמש סעיף התיישנות ולא רק סעיף הקובע מדרג סמכויות להעמדת קטינים לדין. עוד לטענתו, כוונה זו עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק הנוער מתשכ"ט-1969, לגבי סעיף 14 המפנים לסעיף ההתיישנות בחסד"פ (סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965) וקובעים, כי סולם התיישנות זה אינו מתאים לקטינים. בנוסף לטענתו, בחינת מהות סעיף התיישנות הכללי מלמדת, שלא ניתן להעמיד לדין אדם אם חלפה תקופת מסוימת, אלא בהתקיים תנאי מסוים. כך או כך לטענתו, בין אם סעיף 14 לחוק הנוער מדבר על התיישנות, ובין אם מדובר ב"מדרג סמכויות", כפי שטענה המאשימה, יש צורך בהפעלת שיקול דעת כאמור, שלא באופן שרירותי, שיעמוד בקנה אחד עם חובות המשפט המנהלי. דבר שלא קרה בענייננו. לטענתו, חובת ההנמקה, שלא התקיימה בענייננו, נובעת מכללי הצדק הטבעי, מיסודות המשפט הציבורי, ומאפשרת ביקורת אפקטיבית על פעולות והחלטות המנהל, שהיועמ"ש אינו חריג לו. עוד טען, כי לא ניתן לקבוע מראש, ולהניח ברמה של וודאות, שהחלטת המשנה לפרקליט המדינה איננה שרירותית, וכי מאחוריה נימוקים ענייניים, הגם שלא נכתבו. שכן, בהעדר הנמקה, לא עומדת עוד לרשות חזקת התקינות. כאשר, מעבר לכך, בענייננו, קיימות שלוש החלטות זהות לחלוטין להעמיד לדין את נאשם 3, וניכר לטעמו, כי מלבד שינוי התאריך בתחתית הדף, ההחלטות זהות. דבר שמצביע על כך שההחלטות ניתנו בשרירותיות, ועולה חשש שמא המשנה לפרקליט המדינה היה רק חותמת גומי, ולא נשקל השיקול המרכזי של "חלוף הזמן", מהחלטה להחלטה.

טענות ב"כ נאשם 1

12.       ב"כ נאשם 1, על אף שמרשו אינו קטין, בבקשתו מיום 15.4.2013, ביקש גם הוא למחוק את כתב האישום נגד מרשו. בין היתר בטענה, שלא נערך שימוע כדין למרשו, בצירוף הפגם של שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום דבר העולה כדי "הגנה מן הצדק", לטענתו. ב"כ נאשם 1 טען, כי הנאשם 1 הועמד לדין לראשונה, בת"פ 31704-07-10, אצל כב' השופט סגל בבית משפט זה, יחד עם ארבעה קטינים נוספים. הנאשם היה בגיר, בעת ביצוע המעשים שיוחסו לו. לטענתו, המאשימה לא הצליחה לאתר את הנאשם, והוא אף לא הוזמן כדין לאף דיון. בנוסף, לא הגישה המאשימה הודעה מתאימה לבית המשפט, בשל שביתת הפרקליטים, ומשכך ביום 9.12.2010, נמחק כתב האישום נגד נאשם 1. מאחר וטרם ניתנה תשובה לכתב האישום, ניתן היה להגיש את כתב האישום בשנית, וכך נעשה. לאחר סיומה של שביתת הפרקליטים, הודיעה המאשימה לקטינים שהואשמו ביחד עם הנאשם, באמצעות משלוח דואר לכתובותיהם, כי בדעתה לבקש אישור היועמ"ש להעמדתם לדין, בחלוף יותר משנה מיום ביצוע העבירה ולפנים משורת הדין, ניתנה להם הזדמנות לשימוע. לגבי הנאשם 1 לא נדרש אישור כאמור, אולם המאשימה המתינה לקבל האישור על מנת להעמידו לדין ביחד עם האחרים. לבסוף, הוגש כתב אישום ביום 25.4.2013 כנגד הנאשם 1 וארבעת הקטינים האחרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ