אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבלת בקשת אם חד הורית שגידלה לבדה את בנה עד מותו להכריז עליה כיורשת בלעדית של עזבונו

קבלת בקשת אם חד הורית שגידלה לבדה את בנה עד מותו להכריז עליה כיורשת בלעדית של עזבונו

תאריך פרסום : 12/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה נצרת
17615-06-10
08/01/2012
בפני השופט:
סארי ג'יוסי

- נגד -
התובע:
מ.נ.מ.>
עו"ד מנאל חליחל
הנתבע:
האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון
פסק-דין

המנוח מ.א. ז"ל (להלן: " המנוח"), נולד בשנת 1978 ונפטר בשנת 2008 בהיותו כבן 30 שנה.

המנוח עלה לארץ בשנת 1981 עם אימו - המבקשת בלבד, בהיותו כבן 3 שנים. בהגיעו לארץ נרשמה

המבקשת כאם חד הורית של המנוח מבלי שצוין בפרטי המרשם שלו מיהו אביו.

המבקשת טוענת, כי זהות אביו של המנוח מעולם לא היתה ידועה לה או לאחרים, כי היא עלתה לארץ עם המנוח בלבד, כי לא נולדו לה ילדים נוספים, וכי כאמור, היא נרשמה כאם חד הורית. על כן, לדידה, יש להצהיר עליה כיורשת היחידה של בנה המנוח.

אין חולק, כי מאז שנולד המנוח הוא גדל ללא אב, עם אימו בלבד, כי לא ידע זהות אביו וכי נפטר בהיותו רווק.

כמו כן אין חולק, כי בארץ מוצאו של המנוח הוא נרשם תחת שם אימו בלבד וכמי שזהות אביו

אינה ידועה.

האם בנסיבות כאלה, אין להכיר במבקשת כיורשת יחידה ובלעדית של המנוח, או שמא יש לראות

בה, על פי טענת המשיב, כמי שיורשת מחצית עזבונו, בעוד שהמחצית השניה נזקפת לזכות אביו

שהוא בגדר "יורש שאינו ידוע"?

האם במקרה זה יש להציב בפני המבקשת את אותה דרישה של "שקידה סבירה" לשם הוכחת מערך

היורשים של בנה, ואם כן מהן הפעולות שעליה לבצע כדי לצאת ידי דרישה זו?

בע"א 9694/01 ברגמן נ' פרידמן, פ"ד נח(2) 65, נפסק, כי מי שתובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קרבתו המשפחתית למוריש, אלא עליו להביא גם ראיות שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו. אין די בהצהרה כי לא ידוע ליורש דבר קיומם של יורשים אחרים כדי לזכות בכל הירושה. דרישה זו מבוססת על העיקרון שהתובע זכות בעזבון חובת הראיה עליו, וההוכחות שלו אינן שלמות אם איננו מראה שאין יורשים על פי הדין הקודמים לו או הזכאים לרשת איתו. חומר הראיות שמביא היורש צריך להיות כזה שיהיה ניתן להראות שאין קיימים יורשים אחרים (ראה עמ' 73, 74 לפסק הדין).

במסגרת אותו פסק דין בחן כב' הנשיא אהרן ברק (כתוארו אז) שאלת הנטל הראייתי המוטל על מבקש צו ירושה לשם הוכחת מערך היורשים על פי דין, ושם טבע את מבחן "השקידה הסבירה". המלומד בועז קראוס, בספרו "דיני ירושה ועזבון", עמ' 98 (ד'1) עד 98 (ד'16), התייחס בהרחבה לפסק הדין בעניין ברגמן ולמבחן "השקידה הסבירה" וכן סקר פסיקה נוספת, ואין לי בעניין זה אלא להפנות לדברים שנאמרו שם:

"... קביעת טיבו של הנטל הראייתי המוטל על הטוען לזכאותו לירושה צריכה להתחשב בתכליות שבאים דיני הירושה להשיג. תכליות אלו קשורות קשר הדוק לערכים החברתיים העומדים בבסיס מוסד הירושה על פי דין. אחד הערכים המרכזיים בהקשר זה הוא הגשמת רצונו המשוער של המוריש, לפיו רכושו יחולק בין קרובי משפחה. על רקע זה ניתן להבין כי חשוב להקפיד על חלוקת העזבון בהתאם לאמות המידה הנקובות בחוק, באופן מדויק ככל הניתן.

יחד עם זאת, יישום שיקול זה בסוגיה הנדונה הינו מורכב. מן הצד האחד הוא מוליך לצורך להקפיד ולברר כהלכה את מערך היורשים הקיים, על מנת שלא תתבצע חלוקת העזבון בניגוד להוראות חוק הירושה. אולם, מן הצד האחר, סטנדרט ראייתי נוקשה מדי לגבי הוכחת מערך היורשים עלול אף הוא למנוע חלוקה נאותה של העיזבון, ובכך תסוכל תכליתו של חוק הירושה.

בנוסף לאמור, לצד שיקול הגשמת רצונו המשוער של המוריש, יש להוסיף את שיקול זכותם של היורשים לירושה. לשיקול זה יש שני פנים. מן הצד האחד, עומדים היורשים הקיימים הטוענים לחלקם בעזבון. מן הצד האחר, עומדים היורשים הפוטנציאליים שדבר קיומם אינו ודאי. חלוקה לא נאותה של העזבון - ללא ידיעתם ובהתעלם מקיומם - עלולה להעמיד אותם בפני עובדה מוגמרת, לפיה ייעשה שימוש בנכסי עיזבון, כך שלא יוכלו להינות מהם. שיקול זה קשור קשר הדוק לצורך לשמור על יציבותו של צו הירושה. אי הקפדה על דרישות ראייתיות מספקות שישמשו בסיס להוצאותו, עלול להוליך לתוצאות קשות. הוא עלול לעורר את הצורך לחזור ולתקן את צו הירושה, שעה שיופיעו יורשים שחלקם בעזבון לא ניתן להם"(עמ' 74 ו- 75 לפסק הדין ועמ' 98 (ד'2) לספרו של קראוס).

אוסיף לעניין זה, כי בגדרי אותו פסק דין עמד  בית המשפט העליון על שתי אפשרויות לשם ביסוס התשתית הראייתית לצורך חלוקה מלאה של העזבון: "האפשרות להביא ראיות המבססות העדרם של יורשים נוספים, והאפשרות להסיק את העדרם מהנסיבות וממאפייניו המשפחתיים של המנוח".

בית המשפט דחה שם את עמדת האפוטרופוס הכללי, לפיה על מנת לקבל צו ירושה על מלוא העזבון, על היורש לבסס אחת משתי האפשרויות האמורות, ולשם כך אין להסתפק במאמץ משמעותי ומקיף לאתר קרובי משפחה נוספים ותמיד יש לבסס ממצא לגבי מערך היורשים של המנוח, ובהעדר יכולת לעשות כן אין מקום להורות על חלוקה של מלוא העזבון (עמ'  77 ד-ה' לפסק הדין).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ