אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעת סמכויות שיפוט

קביעת סמכויות שיפוט

תאריך פרסום : 17/06/2012 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
869248-1
26/01/2012
בפני השופט:
1. הרב מיכאל עמוס - אב"ד
2. הרב שניאור פרדס - דיין
3. הרב אריאל ינאי - דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד שרון זהבי דידי
הנתבע:
פלוני
עו"ד דוד הלפגוט
החלטה

הדיון שלפנינו עוסק בנושא סמכות השיפוט בנושאי המשמורת, הסדרי הראיה והרכוש, למעט עניינו של פירוק השיתוף בדירה, לגביו קיימת הסכמה בין הצדדים שהסמכות באותו עניין מסורה לערכאה האזרחית.

להלן סקירת ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים ועיקרי טענותיהם:

האישה - (להלן "המבקשת") הגישה בבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים ביום ה-9/10/2011; בקשה למתן צו הגנה ביום ה-11/10; ותביעה למזונות קטינים, משמורת והסדרי ראיה ביום ה-3/11. בנוסף הגישה שם התובעת בקשות לצווי עיקול וצווי מניעה בנושא הרכוש.

הבעל (להלן "המשיב") הגיש בבית הדין הרבני תביעת גירושין ביום ה-9/11 אליה הוא כרך את ענייני הרכוש, המשמורת החינוך והסדרי הראיה. כאמור, המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נוגעת לסמכות השיפוט בענייני הרכוש, המשמורת והסדרי הראיה. באי כוחם של הצדדים שטחו את טיעוניהם בדיון שנערך לפנינו ביום ט' בטבת, 4/1, ולאחר מכן הגישו את סיכומיהם המפורטים.

טענות הצדדים

לדברי המבקשת, מאחר שבנושאי הקטינים והרכוש היא הגישה כתבי תביעה בבית המשפט לפני שהמשיב הגיש תביעות באותם נושאים בבית הדין הרבני - על בית הדין למנוע את עצמו מלדון בהם, מאחר שסמכות השיפוט נקנתה לבית המשפט. אמנם התביעה בנושא הרכוש שהוגשה לבית המשפט נגעה לפירוק השיתוף בדירה ולא למכלול ענייני הרכוש ואיזון המשאבים שבין בני הזוג, אולם אין לראות בכך כל חסרון. זאת משום, שעל שאר הזכויות הממוניות הגישה המבקשת צווי סעד לשמירת זכויות ועיקולים, והקנתה בכך את סמכות השיפוט בהם לבית המשפט. לדברי באת כוחה של המבקשת, הסיבה שבגינה היא לא הגישה תובענה לאיזון משאבים, נעוצה בעובדה שטרם הבשילו התנאים הקבועים בחוק אשר מאפשרים את ביצוע איזון המשאבים. מועד פקיעת הגירושין טרם הגיע. פירוד של שלושה חודשים כפי שהיה בשעת הגשת התביעה - איננו מאפשר את ביצוע האיזון.

בנוסף, מאחר וחלקו הארי והמהותי של הרכוש, קרי דירת הצדדים נידון בבית המשפט, ממילא יש לדון שם גם בשאר ענייני הממון, בבחינת הלך הטפל אחר העיקר. ובכלל, פיצול דיונים בנושאי הרכוש בין הערכאות השונות פוגם ביעילות הדיון בהם. לדבריה, יש לתת עדיפות לריכוז של אותם נושאים תחת קורת גג שיפוטית אחת ולא לדון בהם לחצאין בשתי ערכאות השיפוט. לדעתה, אף יש לראות בהפרדת נושאי הרכוש תוך הגשת תביעה נפרדת בחלק מהרכוש לערכאה אחרת - חוסר כנות, דבר שיש בו כדי לפגום בכריכת התובענה הזו לתביעת הגירושין הראשית.

המשיב, אמנם מכיר בכך שנושא פירוק השיתוף בדירה מסור בידי בית המשפט, מאחר שהמבקשת הקדימה והגישה שם תביעה מסודרת לפני שהוא הגיש את תביעותיו בנידון לבית הדין. ברם, בנוגע לשאר הזכויות הממוניות, מאחר שלא הוגשה שם תובענה לאיזון משאבים אלא רק בקשות לצווי סעד לשמירת זכויות, אין בכוחן של הבקשות הללו לרכוש סמכות. צווי סעד, כשמם כן הם: סעדים זמניים בלבד. אלו הם סעדים שכל עניינם חסימת הברחות ומניעת ביצוע פעולות חד-צדדיות על ידי אחד מבני הזוג. אין לראות בהם הכרעה שיפוטית אופרטיבית לגופו של דבר, או כזו שנוגעת לחלוקתן של הזכויות עצמן.

גם בנושאי המשמורת והסדרי הראיה, טוען בא כוחו של המשיב, כי יש לבית הדין סמכות לדון בהם. מאחר שהתביעה הכרוכה בהם הוגשה על ידי מרשו בשמם של הקטינים לפיכך יש לראות בתביעה זו כתביעה עצמאית ונפרדת מזו שהגישה המבקשת בבית המשפט האזרחי. לדבריו, למרות שהמבקשת הגישה בבית המשפט תביעת משמורת על הקטינים מתוקף היותה האפוטרופסית הטבעית של הקטינים, עדיין אין בכך כדי לחסום את הקטינים מלתבוע באופן עצמאי את ענייני המשמורת והסדרי הראיה באמצעות האפוטרופוס הטבעי השני שלהם, האב, המשיב דנן. ב"כ המשיב מוצא לטענותיו תימוכין בפסיקה האזרחית שערכה את ההבחנה הזו, ומשכך, לדעתו, אין לבית הדין מלמנוע עצמו מלדון בנושאים הללו.

דיון והכרעה

עמדתה של המבקשת בנושאי המשמורת והקטינים - מתקבלת. סמכות השיפוט בהם נקנתה כבר בערכאה האזרחית.

עמדתו של המשיב בנושא חלוקת הזכויות הממוניות ואיזון המשאבים - מתקבלת. סמכות השיפוט בהם מסורה לבית דין זה. פירוק השיתוף בדירת הצדדים מסורה בידי הערכאה האזרחית.

נפתח בנושא השני, בנושא הרכוש. כפי שכבר כתבנו במספר החלטות בעבר, עמדתנו הבסיסית היא שאין לראות בכוחן של הגשת בקשות לשמירת זכויות או בבקשות לצווי סעד אחרים כדי להקנות סמכות שיפוט. לא מדובר בהגשת תביעה ראשית בנושא הרכוש, אלא לכל היותר במתן "עזרה ראשונה" לחסימת פעולות חד-צדדיות העלולות לבוא מצדו של אחד מבני הזוג. כך גם בנוגע לבקשה למתן פסק דין הצהרתי ואף במתן פסק דין הצהרתי - אין בהם בדרך כלל הכרעות אופרטיביות לגבי ביצוע בעין של איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, כך שניתן יהיה לראות בהם כמקנים סמכות שיפוט לערכאה האזרחית לגבי ביצוע בפועל של האיזון. מדובר בהחלטה או בסעד זמני המאופיין בשמירת המצב המשפטי נכון ליום הגשת התובענה של המבקש או המבקשת. החלטה או צו שכזה כוחם יפה כדי לחסום הברחות כספיות או ביצוע פעולות חד-צדדיות. זהו ייעודם וזוהי מטרתם, ותו לא. אין לראות בהם כהכרעות אופרטיביות הנוגעות לחלוקת הזכויות הממוניות בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. בנושא זה מן הראוי יש להפנות את תשומת הלב לדברים שכתב כבוד בית הדין הרבני בחיפה בהחלטתו בתיק מס' 9840-24-1:

"תביעה על פי סעיף 11 לחוק הינה הלכה למעשה בקשה לסעד זמני. כל כולו של סעיף זה עוסק, כפי שמעידה כותרתו, ב"אמצעים לשמירת זכויות", אשר באופן מהותי אינם בגדר סעד סופי. לפיכך, בצדק פסק בית המשפט העליון כי משהוגשה התביעה הרכושית העיקרית לבית הדין הרבני, צריכים גם סעדים לפי סעיף זה להיות נדונים שם, וכמו כל טפל ההולך אחר העיקר. לא כך הוא כאשר לבית המשפט מוגשת רק תביעה לשמירת זכויות על פי סעיף 11 לחוק, הגם שהיא המוגשת ראשונה. כאמור, זהו סעד זמני בלבד, ואין בו כשלעצמו כדי להכריע בגורל הסמכות לדון בסעדים רכושיים עיקריים, שטרם נתבעו. זאת ועוד: היקף סמכותו של בית המשפט נגזר מן הסעד אשר נדרש בכתב התביעה. לא ייתכן להעמיס בגדרי הסמכות של בית המשפט עניינים שלא נתבעו בכתב התביעה. כאשר נכרך בבית הדין רק חלק מענייני הרכוש, כגון ענינה של דירת הצדדים, ולא נכרכו עניני רכוש אחרים כגון זכויות סוציאליות של הצדדים, מקובל לומר, כי רק אשר נכרך הוא הנמצא בסמכות בית הדין, בעוד שלגבי עניינים אחרים ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. כך גם ביחס לתביעה רכושית שלא נתבעה בבית המשפט, לא ניתן לומר כי היא בסמכותו, אך ורק בשל העובדה כי בית המשפט עוסק בטווח מסוים של רכוש הצדדים. לפיכך, אילו הייתה האשה מגישה לבית המשפט ראשונה רק תביעה לשמירת סעדים, לא היינו רואים בכך כל מחסום לסמכות בית הדין לדון בענייני הרכוש שנכרכו על ידי הבעל."

גישה זו של בית הדין האזורי אימץ כבוד בית הרבני הגדול (בתיק מס' 1700-21-1), ונצטט מדבריו:

"עמדתו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו. המערערת לא תבעה בבית המשפט סעד של חלוקת רכוש. כל אשר תבעה הוא סעד של שמירת זכויות. מעצם טיבו זהו סעד ביניים וההחלטה הסופית בעניינו מתמצית בשמירת זכויות בלבד. כדי להעניק למערערת סעד זה, לא מוטל על בית המשפט להכריע באופן סופי בתביעה לחלוקת רכוש. כל אשר יאמר בית המשפט באשר לזכויות ההדדיות של הצדדים ברכוש שיש להם, לא יהיה בבחינת מעשה בית דין בקשר לחלוקת הרכוש. קביעותיו של בית המשפט תהיינה לכאוריות והן תהיינה מוגבלות לצורך מתן הסעד של שמירת הזכויות. דווקא בגלל היקפו המוגבל של הסעד יש להניח כי לא יתנהל משפט מפורט כמקובל במשפט חלוקת רכוש. לאור שיקולים אלו, שהינם רק בבחינת שיקולים משלימים לטעמי בית הדין האזורי, אין מקום לומר כי הקדמת בקשה לשמירת זכויות רכושיות בבית המשפט לענייני משפחה, שוללת את סמכותו המאוחרת של בית הדין בתביעה לחלוקת רכוש שנכרכה בתביעת גירושין."

באשר להצטדקותה של המבקשת על אי-הגשת תביעה לאיזון משאבים מאחר וטרם בשלו התנאים לעריכת האיזון - טיעון זה דינו להידחות. אין דינה של הגשת תביעה כדין פסיקה וחלוקה בפועל באמצעות עריכת איזון המשאבים. התנאים שנקבעו בחוק לצורך ביצוע האיזון אינם חוסמים את אפשרות הגשת התביעות לגביהן אף טרם שהבשילו התנאים הקבועים בחוק. את ההבחנה הברורה הזו קבע המחוקק בעצמו בסעיף 5א(ה) לחוק יחסי ממון בין בני זוג:

"בקשה לביצוע איזון משאבים לא תידחה או תימחק בשל כך שטרם חלפה שנה מיום שנפתח הליך כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ב), ובית המשפט או בית הדין רשאי לעכב את הדיון בבקשה כאמור."

באשר לנושאי המשמורת והסדרי הראיה : במקרה הנוכחי התביעות בעניינם הוגשו לראשונה לבית המשפט ולכן הסמכות לדון בהם נקבעה שם. דרישת בא כוחו של המשיב לקבוע את הסמכות בבית הדין מכוח הגשת תביעה עצמאית כביכול של הקטינים על ידי אביהם - היא בעצם דרישה לביצוע "מחטף סמכויות", או למצער דרישה לניהול כפל דיונים באותו נושא תוך כרכור בין שתי ערכאות השיפוט השונות, ללא בסיס משפטי. תופעה זו פסולה כשלעצמה ומביאה לבזבוז משאבים מיותרים לצדדים המתדיינים ולערכאות השיפוט. תביעה עצמאית שכזו עשויה לבוא במידה ובמשורה ובמקרים נדירים, רק כאשר קיים חשש של ממש כי הסכם שנערך בין ההורים מביא לפגיעה בזכויותיהם של הקטינים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ