אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעת מקום הדיון- האם התובע הולך אחר הנתבע?

קביעת מקום הדיון- האם התובע הולך אחר הנתבע?

תאריך פרסום : 06/10/2008 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי חיפה
3568-35-2
03/02/2008
בפני השופט:
1. הרב ישראל שחור אב"ד
2. הרב דניאל אדרי דיין
3. הרב יצחק אושינסקי דיין


- נגד -
התובע:
ב.א
הנתבע:
ב.י.
החלטה

קביעת מקום הדיון

בפנינו תביעת בוררות.

התובע הוא תושב הקריות, והנתבע הינו תושב חיפה.

הנתבע לא הופע לדיון שנקבע. לאחר שבית הדין התרה בנתבע, הופע הנתבע לדיון הבא.

לשאלת בית הדין השיב הנתבע כי אינו מעוניין לדון בפני בית דין זה, אלא בפני בית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א אשר בעיר בני ברק.

כבר בשלב זה נדרש בית הדין לקבל החלטה, האם רשאי הנתבע שלא לדון בפני בית דין זה. 

בכגון זה ההחלטה היא שהנתבע חייב להופיע לדין במקום התביעה, בבית הדין בחיפה, ואינו רשאי שלא להופיע עקב רצונו לדון בפני ב"ד אחר. ולהלן יבואר.

תובע הולך אחר הנתבע

הרמ"א בחו"מ סי' יד סע' א מביא את דינו של המהרי"ק בשורש א, וז"ל "התובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת, אע"פ שבעיר התובע הבית דין יותר גדול".

יש לציין שלמרות שדין זה מקורו בדברי הרמ"א, וכידוע שעל פיו נוהגים בני אשכנז, בכל זאת נפסק דינו זה גם ע"י גדולי הפוסקים הספרדים. כן איתא בשו"ת יביע אומר ח"ז חו"מ סי' ד, שהסכימו עם הרמ"א הנ"ל כל גדולי האחרונים הספרדים, ומביא שם חבל אחרונים שכך פסקו. ומוסיף "ובשו"ת המביט (ח"ג סי' לג) כתב בסוף התשובה שמרן מהר"י קארו ושאר החכמים חתמו והסכימו כדבריו. עי"ש". כן פסק גם החיד"א בברכי יוסף חו"מ סי' ג סק"ג.

כן מצאתי גם בשו"ת מנחת אלעזר (לרבי חיים אלעזר שפירא, אב"ד מונקאטש), ח"ב סי' ב, הכותב שדין הרמ"א הנ"ל נפסק להלכה גם ע"י רבותינו שבמדינות הספרדים.

יישוב פסקי השו"ע והרמ"א

דין זה שברמ"א נראה על פניו כסותר את דינו של השו"ע המובא בתחילת הסימן. שם איתא בשו"ע (סי' יד סע' א) "... אבל אם אמר המלוה נלך לב"ד הגדול כופין את הלוה ועולה עמו. וכן אם טען זה שהזיקו או גזלו ורצה הטוען לעלות, כופין ב"ד שבעירו את הנטען לעלות עמו, וכן כל כיוצא בזה". וממשיך שם השו"ע ומסייג דבריו "בד"א כשהיו עדים או ראיה לנגזל או לניזק או למלוה, אבל טענה ריקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל, אלא נשבע במקומו ונפטר". וממשיך השו"ע בדין הליכה לבית הוועד "אבל אם יש מקומות שיש בהם חכמים גדולים מומחים לרבים ומקומות שיש בהם תלמידים שאינם כמותם, אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארץ פלוני לפלוני ופלוני הגדול ונדון לפניו, כופין את הלוה והולך עמו".

מדברי השו"ע הנ"ל המבוססים על דברי הגמרא בסנהדרין לא ע"ב, עולה, שבכוחו של התובע לכוף את הנתבע לבוא אתו לדון, מהסברא המובאת בגמרא שם "עבד לוה לאיש מלוה" (ועי' בביאור הגר"א סק"ח), ואילו ברמ"א כאן מוצאים אנו בדיוק הפוך, שאין בכוחו של התובע לדרוש שיבוא הנתבע אחריו, אלא אדרבא, התובע הולך למקומו של הנתבע לדון שם. א"כ נראה לכאורה שדברי הרמ"א סותרים לדין השו"ע.

ואולם, עי' בדבריו של הערוך השולחן שם סי' יד סע' ג המבאר דלא סתרו דינים אלו אהדדי, אין דינו של הרמ"א מנוגד לדין השו"ע, וז"ל "ולא תקשה לך, למה לענין טענת ב"ד הגדול ובית הועד יפה כוחו של התובע, דשאני התם דכיון שכבר נתברר להב"ד שבכאן שתביעתו תביעה הגונה, ממילא יפה כוחו של התובע, כדכתיב עבד לוה לאיש מלוה, אבל כשהנתבע בעיר אחרת והב"ד של מקום התובע אינם יודעים כלל טענות הנתבע, ואולי יש לו עדים או ראיה שתובעו בחינם, א"כ איך נכוף את הנתבע לילך למקום התובע, אלא אומרים לו לתובע לך למקום הנתבע ושמה תדונו". הערוה"ש מחלק בפשיטות בין דין השו"ע, שבו מודגש כבר בשו"ע עצמו שאיירי שיש לתובע ראיה לתביעתו, לבין דין הרמ"א שבו אין לתובע ביסוס לתביעתו, ולכן לא יכול לכוף את הנתבע לבוא אחריו לב"ד שבעירו. 

גם שו"ת אמרי יושר (ח"א סימן לח) מתייחס להבדל שבין דין השו"ע לדין הרמ"א, ומבאר שכל דין השו"ע הוא רק כאשר גם התובע מוציא הוצאות בהליכתו לב"ד הגדול, משא"כ בדין הרמ"א שמצוי בית דין בעירו של התובע. עי"ש בדבריו ובהסברו.

לאחר שמצאנו שדין הרמ"א הנ"ל אינו סותר את דינו של השו"ע בריש אותו סעיף, והרמ"א איירי באופן שונה מהשו"ע, נקל להבין שגם הפוסקים הספרדים פסקו כדברי הרמ"א הנ"ל, כמו שהבאנו בתחילת הדברים.

פסק הרמ"א - דין גמור

יש לחקור, האם דין זה ברמ"א שהתובע הולך אחר הנתבע הוא דין גמור מעיקר הדין, או שמא אינו מעיקר הדין אלא רק תקנה שתקנו מסיבה מסויימת. להלן נביא את הנפק"מ העולה מחקירה זו.

מדבריהם של הערוך השולחן והאמרי יושר עולה כי דינו של הרמ"א שהתובע הולך למקומו של הנתבע הוא מעיקר הדין (וכך כותב שם שו"ת אמרי יושר בפירוש), דמכיון שאין לתובע ביסוס לטענתו ולתביעתו, אינו יכול להטריח את הנתבע שיבוא לעירו בלא סיבה, ולכן צריך הוא ללכת לבית דין שבמקומו של הנתבע (ע"פ הסברו של ערוך השולחן).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ