אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעה כי ראוי שהמשפט הישראלי יתקדם להכרה בזכויות משפטיות עצמאיות של בעלי חיים כדי להרחיב ההגנה עליהם

קביעה כי ראוי שהמשפט הישראלי יתקדם להכרה בזכויות משפטיות עצמאיות של בעלי חיים כדי להרחיב ההגנה עליהם

תאריך פרסום : 20/05/2013 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
43536-04-13
12/05/2013
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
סלימאן נאסר
עו"ד כמיל עודה
עו"ד גב' סנדי מארון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אליהו יטח
החלטה

1.         בפניי ערר מטעם העורר-הנאשם על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת פיינסוד-כהן) מיום 11.4.13 לפיה הוחלט לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הריגה או היזק לבעל חיים לפי סעיף 451 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והתעללות בבעל חיים לפי סעיף 2 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעליי חיים), התשנ"ד-1994. על פי כתב האישום, ביום 6.4.13 מצא העורר כלב עזוב מחוץ לחלון ביתו בכפר סמיע. הוא קשר אליו חבל שהוא חיבר לרכבו וגרר את הכלב למזבלה בפאתי הכפר, מרחק מאות מטרים מהבית. כתוצאה מהגרירה נפצע הכלב ונחבל באורח קשה. נגרמו לו פצעי שפשוף מדממים גדולים על הבטן ועל צידי הגוף, נמק באיזור החזה, שיתוק ברגליים האחוריות כתוצאה מטראומה קשה, הוא נשם בכבדות ומצבו הכללי היה ירוד. וטרינר שהוזעק למקום החיש את הכלב לקבלת טיפול בכלביה קרובה אך שם נאלץ להמיתו המתת חסד נוכח הפגיעה הקשה שנגרמה לו כתוצאה מגרירתו על ידי העורר באמצעות הרכב.

3.         בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה וכי טענות הסניגור שלעורר לא היתה כוונה פלילית כיוון שחשב - אולי בטעות- כי הכלב היה מת כשמצא אותו, אינן יכולות לסתור את הראיות האחרות ומקומן להידון בהליך העיקרי. בית המשפט קבע כי הראיות האחרות מצביעות על כך שלכאורה בחר המשיב להתעלם מסימני החיים שהיו לכלב.

4.         נקבע כי קיימת עילת מעצר ונקבע כי מתקיימת עילת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים, "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות....". נקבע כי קהות החושים הדרושה כדי לגרום לפציעתה של חיה על ידי גרירתה מאחורי רכב, עלולה להיות לכאורה מופנית גם כלפי בני אדם או כלפי בעלי חיים במקרים אחרים או נוספים. בית המשפט היה מוכן גם לבסס עילת מסוכנות על בסיס האמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק לפיו "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן .... את בטחון הציבור...". נקבע שסיכון כאמור יכול להיווצר על ידי סיכון הערכים המוגנים במסגרת החוק ובין היתר הערכים המוגנים במסגרת חוק צער בעלי חיים. כתוצאה, קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית.

5.         באשר לחלופת מעצר נקבע כי באיזון שבין מסוכנותו אשר תוארה לעיל לבין השיקולים השונים ובין היתר כי העורר נעדר עבר פלילי, מנהל אורח חיים נורמטיבי ואינו נמצא במגע יום יומי עם בעלי חיים, יש מקום לשחררו בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בביתו ואיסור כל מגע עם בעלי חיים.

טענות הצדדים

6.         בערר נטען שבית המשפט התעלם מטענות ההגנה  אודות העדר ראיות לכאורה. נטען שללא חוות דעת או דו"ח נתיחת גופה של הכלב מהם ניתן ללמוד על מצבו הפיסי עובר לגרירתו, לא ניתן לעמוד על סיבת המוות. נטען שלא ניתן היה לדחות את טענות העורר לעניין העדר כוונה פלילית כפי שעשה בית המשפט. באשר למסוכנות, נטען שבית המשפט טעה כאשר התעלם מכך שלא יוחסו לעורר עבירות נוספות, בדומה למקרים אחרים שהוצגו מתוך הפסיקה. נטען שהתנאים המגבילים מחמירים מדי ושוללים יכולת המשפחה להתקיים בכבוד.

7.         המדינה טענה שמדובר במקרה מזעזע של התאכזרות לבעל חיים חסר ישע. נטען כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט. הוטעם עוד כי המדינה הסתפקה בתנאים המגבילים שהוטלו אף שהיו לדעתה מקילים מאוד ונטען שאין מקום להתערב בהחלטה.

הראיות לעניין הגרירה בעת שהכלב היה בחיים

8.         בחומר החקירה נמצאה הודעתו של אדם שרכב על אופניים באיזור ותיאר שבמהלך הרכיבה ראה אדם המתאים לתיאורו של העורר נוסע ברכבו גורר מאחוריו כלב קשור עם חבל: "כלב חום שנראה רזה מאוד ומוזנח ובמספר מקומות בגופו יש לו פצע חשוף". עולה מההודעה שברור שהכלב היה חי בעת הגרירה.

9.         בהודעת וטרינר המועצה האיזורית במשטרה הוא ציין שהמשטרה יצרה עמו קשר בבוקר והוא הגיע למזבלה שם מצא "כלב מסוג מעורב והבחנתי שהוא משותק ברגליים האחוריות, הכלב היה חי כאשר הגעתי וראיתי שהיו עליו פצעים באיזור הבטן ובחזה פצעים חיים עם דם". הוא פינה את הכלב להמשך בדיקה בכלביה. בדיקה קלינית גילתה "שהכלב במצוקה גדולה מהפצעים ומהשפשוף שיש לו ולא הצליח לקום, מצבו היה ממש ירוד." לאור מצבו החליט הוטרינר להרדים את הכלב . לשאלה אודות הקשר הסיבתי בין הגרירה למות הכלב ולפציעתו השיב הוטרינר שפצעי השפשוף הגדולים והשיתוק נגרמו כתוצאה מהגרירה וגם שטף דם פנימי וכי ייתכן שאלו גרמו למצב הירוד שלו וכתוצאה מזה הוא נאלץ להרדימו.

10.        בהודעתו במשטרה טען העורר שכאשר גילה את הכלב מתחת חלונו הוא לא ראה בו סימני חיים:

"אני גר בכפר סמיע והיום בבוקר [כש] התעוררתי... הרגשתי ריח רע מתחת לחלון של חדר השינה שלי יצאתי החוצה וראיתי... על האדמה שוכב כלב ולא זז, ניסיתי להעיר אותו ולא היתה שום תגובה וראיתי שמהגב שלו ומהעינים שלו יוצא איזה חומר ולא היה שיער והיו מלא זבובים מסביבו. אני ניסיתי להעיר את הכלב ולהזיז אותו והוא לא הגיב כלל ולא ראיתי שהוא נושם. רציתי להתקשר למועצה שלנו למחלקת תברואה איכות הסביבה, אבל היום שבת והכל היה סגור ואז קשרתי את הכלב עם חוט לרגל שלו ואת החוט קשרתי לרכב שלי ואז נסעתי לכיוון מזבלה...אני חזרתי הביתה ואחרי זמן מה הגיעו שוטרים".

בהמשך, לאחר שעומת עם ראיות לפיהן הכלב נצפה חי וזז כאשר התגלה על ידי אחרים במזבלה, הוא הוסיף:

"אני מאוד מצטער על כך. לא ציפיתי שככה יקרה. אף פעם לא קרה דבר כזה. אני חשבתי ש[ה] כלב מת וחשבתי שיש לו איזה מחלה בגלל זה הוצאתי אותו מהשטח של הבית. היה מלא זבובים עליו וריח חריף היה מהכלב".

בחקירתו השניה כאשר נשאל מדוע קשר את הכלב בחוט וגרר אותו במקום להכניסו לשקית או בד אם כבר היה מת, חזר העורר ואמר שהוא מצטער על כך.

דיון

11.        מתוך חומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה; העדויות לפיהן הכלב היה חי בעת הגרירה ולאחר מכן ועדותו של הוטרינר אודות הפגיעות בו בעקבות גרירתו מגיעות לרמה הדרושה לשלב דיון המעצר. טענתו של העורר כי חשב את הכלב למת כשמצא אותו, תיבחן במהלך ההליך העיקרי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (1996); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (9.10.2006)).

12.        שאלות שונות עולות מן המקרה: אם קיימת עילת מעצר, מידת מסוכנותו של העורר, וסוגיית חלופת המעצר - כאשר התשובות להן תלויות בשילוב בין הוראות חוק המעצרים לבין הסוגייה של זכויות בעלי חיים ומעמדם בשיטת משפטנו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ