אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעה כי יש לפסול רשיון נהיגה לשנתיים לפחות בכל מקרה של נהיגה בשכרות אפילו הקלה ביותר

קביעה כי יש לפסול רשיון נהיגה לשנתיים לפחות בכל מקרה של נהיגה בשכרות אפילו הקלה ביותר

תאריך פרסום : 06/06/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
11553-04-11,18398-04-11
05/06/2011
בפני השופט:
אמנון כהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עקיבא - פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
הנתבע:
1. רחמים איציק
2. גוטשל יהודה

עו"ד שניאור
פסק-דין

1.         לפניי שני ערעורים שהגישה המדינה, המכוונים נגד קולת העונש שגזר בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) על המשיבים, אשר הורשעו, על סמך הודאתם, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות.

מאחר ששני הערעורים מעוררים שאלות משפטיות זהות, החלטתי, בהסמכת הצדדים, לדון בהם במאוחד.

2.         ב עפ"ת 11553-04-11, הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב ו-64ד(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה (תת"ע 9086-05-10), ואילו ב עפ"ת 18398-04-11 הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (תת"ע 5229-03-10).

3.         בעקבות ההרשעה, נידון כל אחד מהמשיבים לעונשים הבאים: פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל 11 חודשים בניכוי חודש מינהלי, ואילו יתרת 13 החודשים תהא על תנאי לשנה, אם ינהג בזמן שכרות; ו- 250 שעות לתועלת הציבור.

בנימוקיו לעונשים שגזר, ציין בית משפט קמא את העובדה שהמשיבים מנהלים אורח חיים נורמטיבי ותקין: המשיב ב עפ"ת 11553-04-11 הינו רווק בן 25 המתגורר עם הוריו, מנהל אורח חיים נורמטיבי ואין לו עבר פלילי, הוא שירת שירות צבאי מלא ועובד לפרנסתו בחברת "פלאפון". בית משפט קמא הוסיף, כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2002 ולחובתו שלוש הרשעות קודמות. המשיב ב עפ"ת 18398-04-11 הינו רווק בן 24, שחזר בשאלה ומצוי בנתק ממשפחתו. הוא מתחיל ללמוד, עובד כמאבטח במוסדות ממשלתיים ומכלכל את עצמו. בית המשפט קמא סבר, כי עונש הפסילה יהרוס את סיכוייו של המשיב לבנות חיים עצמאיים.

בנוסף, בשני המקרים, הביא בית משפט קמא בחשבון את העובדה שהמשיבים הודו בעבירה המיוחסת להם, נטלו אחריות לביצועה וחסכו מזמנו של בית המשפט, ואת התרשמותו כי ישנם אמצעי ענישה חלופיים, לנוכח תסקירו החיובי של שירות המבחן, כי המשיבים מתאימים לביצוע שירות לתועלת הציבור.

4.         המדינה מערערת על קולתם של העונשים. לטעמה, העונש שהוטל על המשיבים - 11 חודשי פסילה בפועל - הינו עונש קל מידי הסוטה סטייה ניכרת לקולא ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירה מסוג זה (הוא עומד על פחות ממחצית מעונש הפסילה המינימאלי של שנתיים הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה), ואין בו כדי להוות ענישה ההולמת את העבירה בה הורשעו המשיבים. המערערת הוסיפה וטענה, כי סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע, שסטייה מעונש הפסילה המינימאלי של שנתיים תעשה אך ב"נסיבות מיוחדות". לטענתה של המערערת, שגה בית משפט קמא בהפעלת החריג האמור, שכן לא התקיימו בעניינם של המשיבים אותם טעמים מיוחדים אשר עשויים להצדיק סטייה מעונש הפסילה המינימאלי האמור. בהפנותה לפסיקתו של בית המשפט העליון, טענה, כי המונח "נסיבה מיוחדת" המופיע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, אינו מכוון לנסיבות כגון הודאה, חרטה, נטילת אחריות, היעדר עבר תעבורתי או עבר תעבורתי קל, חיסכון מזמנו של בית המשפט ואורח חיים נורמטיבי ותקין. בהתייחסה לעונש של עבודות לתועלת הציבור, טענה המערערת, כי עונש זה אינו הולם את חומרת העבירה של נהיגה בשכרות ואינו מהווה חלופה לעונש פסילת המינימום הקבוע בחוק, אלא המדובר בעונש שבסמכות בית המשפט להטיל בנוסף לפסילת המינימום.

באופן ספציפי, הפנתה לכך שב עפ"ת 11553-04-11 סרב המשיב להיבדק והכשיל את בדיקת הנשיפה 6 פעמים, ולעובדה שכנגד המשיב שם עומדות 3 הרשעות קודמות. לנוכח אלה, טענה, כי מקל וחומר שהענישה הראויה במקרה של סירוב להיבדק, היא פסילה שלא תפחת מפסילת המינימום.

לפיכך, ביקשה המערערת להחמיר בעונש שהוטל על המשיבים, כך שעל המשיב ב עפ"ת 11553-04-11 יוטל עונש פסילה שלא יפחת משנתיים, וכן יוטל עליו עונש של פסילה על תנאי וקנס, ואילו עונשו של המשיב ב עפ"ת 18398-04-11 יוחמר לתקופת פסילה בפועל של שנתיים.

5.         מנגד, ביקש ב"כ המשיבים לדחות את הערעורים ולהותיר את גזרי הדין על כנם. הוא הפנה לנסיבותיהם האישיות של המשיבים, וטען, כי אין תועלת בפסילת רישיון הנהיגה שלהם למשך שנתיים, וכי במאזן "רווח והפסד", יפסידו הן המדינה והן המשיבים והקרובים להם, שכן המשיבים יהפכו לנטל על המדינה ועל סביבתם (משהם עשויים לאבד את מקום עבודתם). לטענתו, יש מקום לשנות את הפירוש שניתן עד היום בפסיקה לחריג "הנסיבות המיוחדות" שבסעיף 39א, שכן פירוש זה איין את שיקול הדעת השיפוטי ויצר ענישה דרקונית שאינה סבירה. מצב דברים זה, כך טען, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הפלילי. בהמשך לכך, טען, כי אין הכרח שהפסילה תהא בפועל, וכי סעיף 36(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לקבוע שהפסילה (חלקה או כולה) תהא על תנאי. בהפנותו לגזר דינו של כבוד השופט טננבוים בת"ת 6858/07 מדינת ישראל נ' שושן (ניתן ביום 5.8.07), עמד ב"כ המשיבים על הקשיים הטמונים בפסיקת עונש המינימום: אי שוויון כלכלי בין אוכלוסיה חלשה לאוכלוסיה חזקה, שיש בידה לשכור שירותי עורך דין ולהגיע להסדרי טיעון, ואכיפה סלקטיבית בכך שהמדינה אינה עומדת על פסילת המינימום במגוון עבירות תעבורה אחרות. כן לטענתו, נפלו פגמים בחקיקת התיקון שקבע את פסילת המינימום, משלא נקבע בו מדרג עונשי ולא נבדק לפני חקיקתו המצב המשפטי בעולם בסוגיה זו. ב"כ המשיבים הוסיף וטען, כי הסברה, שישנו קשר בין רמת שכרות לבין גרימת תאונות דרכים, הינה שגויה ו "אין טעות גדולה מזו" (סעיף 38 לעיקרי הטיעון). בתמיכה לכך, הציג נתונים סטטיסטיים מהם עולה, לשיטתו, כי אחוז הנפגעים כתוצאה מנהיגה בשכרות הינו נמוך. בהמשך, אף טען, כי מצב תאונות הדרכים במדינת ישראל "טוב ואפילו טוב מאוד" בהשוואה למדינות אחרות, ולכן "לא ברורה עמדת המערערת ולפיה יש לדבוק בפסילת המינימום על מנת להילחם בתופעה שכלל אינה קיימת" (סעיפים 43 ו- 47 לעיקרי הטיעון).

דיון

6.         סעיף 39א לפקודת התעבורה, קובע: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה - פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

סעיף 36(ב) לפקודת התעבורה, קובע, כי כשמדובר בעבירה שהעונש עליה הוא פסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום, לא יורה בית המשפט כי הפסילה לתקופת המינימום, כולה או מקצתה, תהיה על תנאי, "אולם אם הורשה בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי".

7.         השאלה העולה לפנינו הינה מהי הזיקה בין שני הסעיפים הללו: האם הסיפא של סעיף 36(ב) מקנה לבית המשפט את הסמכות לקבוע שהפסילה על פי סעיף 39א, כולה או מקצתה, תהא על תנאי, רק במקרים בהם מצא "נסיבות מיוחדות" לקצר את תקופת פסילת המינימום או שמא סעיף 36(ב) סיפא מקנה לבית המשפט את הסמכות להמיר את הפסילה בפועל (כולה או חלקה) בפסילה על תנאי באופן גורף, לגבי כל עבירה שנקבעה בה עצם האפשרות לחרוג מפסילת המינימום, כך שניתן להשתמש בה גם אם בית המשפט כלל לא מצא "נסיבות מיוחדות" לקצר את פסילת המינימום של שנתיים.

8.         כפי שצוין בגזרי דינו, כבוד השופט טננבוים מצדד בעמדה האחרונה מבין השתיים. הוא דוגל בגישה המרחיבה, לפיה: "בכל מקרה שבו בית משפט רשאי בחיקוק לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר, הרי רשאי הוא להורות שהפסילה תהא על תנאי. וזאת בלי שום קשר לשאלה מדוע הורשה לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר ... ברגע שאין חובה מוחלטת על אורך תקופת הפסילה, הרי אין חובה על כך כי הפסילה תהא בפועל". בהמשך חידד דבריו: "כל מקום שיש בו פסילת מינימום בחוק העונשין שבית המשפט מוסמך מסיבות שונות לרדת מאורך הפסילה, יכול הוא לפסוק כי כולה או חלקה תהיה על תנאי. לא בנקל כמובן יפסקו בית המשפט פסילה על תנאי במקום פסילת מינימום, אך הנימוקים אינם חייבים להיות אלה שבעטיים ירד מאורך פסילת המינימום" (ההדגשה במקור - א' כ') (בפסקאות 4 ו-12 לגזר דינו בת"ת 10214/09, אליו הפנה בגזר הדין דנן, ובו עסק בשאלה מתי עונש פסילה על תנאי ממלא את דרישת פסילת המינימום שבחוק).

ביסוד מסקנתו זו עומדים ארבעה נימוקים: הראשון, מתבסס על פרשנות לשונית של סעיף 36(ב).לדעת כבוד השופט טננבוים "החוק דורש דרישה אחת בלבד. קרי, אם הורשה בחוק מכל סיבה שהיא לקצר את אורך הפסילה (ואין התייחסות לסיבה), מורשה הוא לקבוע כי כולה או חלקה תהיינה על תנאי. לו הפרשנות המצמצמת היתה נכונה, היה הנוסח צריך להיות 'אולם אם הורשע בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות מאותן סיבות שהורשה בחיקוק כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי. (המילים המודגשות אינן קיימות בחקיקה, והן אלו שהיו צריכות להיות לו הפרשנות המצמצמת היתה הנכונה)". הנימוק השני, נעוץ לדברי כבוד השופט טננבוים בתכלית החוק: "במקרים בהם יש פסילת מינימום חובה, כוונת החוק היתה כי זו תהיה בפועל. אולם אם ממילא יש שיקול דעת לשופט, הרי אין מדובר במקרים שבהם ביקש המחוקק פסילת מינימום חובה. והתוצאה ההגיונית היא שניתן להטיל גם פסילה על תנאי". הנימוק השלישי קשור לדברי ההסבר להצעת החוק לסעיף 36(ב), מהם עולה, לשיטתו של כבוד השופט טננבוים, "כי אם לבית המשפט אין סמכות להטיל פסילה לתקופה קצרה יותר, יטיל בית המשפט את פסילת המינימום בפועל; ברם, אם נתונה לבית המשפט הסמכות להשית פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום, נתונה לו גם הסמכות לקבוע כי הפסילה כולה או מקצתה תהא על תנאי". הנימוק הרביעי והאחרון, טמון בהוראת סעיף 34כא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לפיה, אם יש מספר פירושים סבירים, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל עם הנאשם.

9.         אכן, טרם יצאה מפיו של בית המשפט העליון פסיקה מפורשת באשר ליחס שבין סעיף 39א לבין לסיפא של סעיף 36(ב) - האם שילובם של הסעיפים הללו מאפשר לבית המשפט, כהשקפתו של כבוד השופט טננבוים, לקבוע בכל מקרה נתון של נהיגה בשכרות, כי פסילת המינימום (כולה או חלקה) תהיה פסילה על תנאי. ואולם, למרות שאין פסיקה לגבי הזיקה בין שני הסעיפים הספציפיים הללו, הרי שעיון בפסיקה מלמד, כי ישנם פסקי דין שעסקו בסוגיות דומות, אף חופפות, ובמסגרת זו, דנו בשאלת היקף הפעלת הסיפא של סעיף 36(ב): 

בע"פ 77/84 מדינת ישראל נ' שקולניק (ניתן ביום 28.5.85) (להלן - פרשת שקולניק), דן בית המשפט העליון בעונש הפסילה המינימאלי שנקבע בגין נהיגת רכב ללא ביטוח תקף, כאמור בסעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1907. בדומה לסעיף 39א, סעיף 2(ב) לפקודת הביטוח קובע עונש פסילה מינימאלי (של 12 חודשים), אלא אם ראה בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר, מ"נסיבות מיוחדות". בפסק הדין, קבע כבוד השופט ג' בך באשר לסיפא של הוראת סעיף 36(ב): " אם אין בית המשפט מוצא, כי קיימות 'נסיבות מיוחדות' להפחתת תקופת הפסילה, אזי אין הוא מוסמך להחליט, כי תקופת הפסילה המינימאלית של 12 חודש תהיה כולה, או חלקה, על-תנאי . מסקנה זו עולה מהוראות סעיף 36 (ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בו נאמר, ש'...אם נקבעה בחיקוק לגבי עבירה שעליה הורשע הנאשם פסילה לתקופת מינימום מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה... ייפסל בפועל ולא יורה בית המשפט כי הפסילה לתקופת המינימום, כולה או מקצתה, תהיה על תנאי...'. אמנם נקבע בהמשך לאותו סעיף: '...אולם אם הורשה בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי'. אך סיפא זה מתייחס רק למקרה, בו אמנם משתמש בית המשפט בסמכותו זו וקובע, בשל 'נסיבות מיוחדות', תקופת פסילה מקוצרת" (ההדגשות שלי - א' כ').

כבוד השופט א' ברק (כתוארו אז) צידד גם הוא בעמדה זו: "משהחליט בית המשפט לפסול אדם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, הפסילה היא - כאמור בסיפא לסעיף 2(ב) לפקודת הביטוח - לתקופה שלא תפחת מ-12 חודש, אלא אם קיימות 'נסיבות מיוחדות'. פסילה זו, בהיעדר נסיבות מיוחדות, צריך שתהא 'בפועל', וכל עוד לא הפחית בית המשפט מעונש המינימום, אין הוא רשאי לפסול 'בתנאי' (סעיף 36 לפקודת התעבורה). נמצא, כי בית המשפט רשאי שלא לפסול אדם כלל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, אך משהחליט על פסילה, תהא זו ל-12 חודש (בפועל), אלא אם סבור הוא, כי בשל 'נסיבות מיוחדות' יש מקום להפחית את תקופת הפסילה ולקבוע, כי תהא בפועל או על תנאי" (ההדגשה שלי - א' כ').

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ