אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבילו נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

קבילו נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

תאריך פרסום : 05/03/2012 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
47712-02-11
29/02/2012
בפני השופט:
אסתר קובו – סגנית נשיאה

- נגד -
התובע:
אברהם קבילו
הנתבע:
עיריית תל אביב יפו
פסק-דין

פסק דין

עתירה מנהלית, לפיה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה:

א.לחתום ולקיים הצעת פשרה עם העותר מיום ה-3/3/09.

ב.לקבוע כי העותר עזב את הנכס ברחוב לבנדה 8 בתל אביב ביום 1/6/95 וכפועל יוצא כל חיובי הארנונה מיום 1/6/95 ואילך בטלים.

רקע עובדתי:

העותר אברהם קביליו, נכה 100% (להלן: "העותר"). המשיבה הינה עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה") שהטילה על העותר את חיובי הארנונה נשואי עתירה זו, העומדים נכון ליום ה-2.8.11 על סך של 912,880.34 ₪.

בשנת 1985 שכר העותר, יחד עם שותף, נכס מסחרי הממוקם בקומת מרתף ברחוב לבנדה 8 בתל אביב (להלן:"הנכס"). הנכס הושכר לחמש שנים ונעשה בו שימוש של בית מלאכה לייצור סוליות ועקבים לנעליים.

עם תום תקופת הסכם השכירות, פורקה השותפות וביום ה-1.6.90 נערך הסכם בין העותר כשוכר יחיד, לבין הבעלים להארכת תקופת השכירות בחמש שנים נוספות, עד ליום ה- 30/5/95.

בשנת 1992 קיבל העותר חיובי מים, לטענתו חסרי פרופורציה והיגיון, עבור הנכס. לטענת העותר החיובים הגבוהים נבעו מטעות של העירייה, שהטילה עליו חיובי מים של דירות אחרות בבניין. לדבריו פנה מספר פעמים לעירייה, ומשפניותיו לא נשאו פרי, החליט על דעת עצמו, שלא לשלם חלק מחיובי הארנונה השוטפים בין השנים 93-95, כ"קיזוז" לחיובי היתר של המים.

ביום ה-17.1.94 הגיע למשרדי העירייה אדם שהציג עצמו כנציגו של העותר, בשם מר דדון יוסף, וביקש להגיע להסדר באשר לחוב הארנונה. ניסיון זה לא צלח, ובתאריך 6/94 הגישה העירייה תביעה משפטית כנגד העותר בגין חוב הארנונה לשנת 1993 ועד למחצית שנת 1994. ביום 20.11.94 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בתביעה דנן ובעקבות כך נפתח תיק הוצל"פ מס' 0182579949 (נספח ג' לכתב התשובה).

העותר התמיד בסירובו לשלם את חיובי הארנונה, הן נשואי ההליך המשפטי והן המאוחרים יותר. בשל כך, הגישה כנגדו העירייה תביעה נוספת, ובתאריך ה-6/97 ניתן פסק דין כנגד העותר בגין חוב ארנונה המתייחס לתקופה בין 30.6.96-1.7.94. במקביל, פעלה העירייה באמצעות הליכי גבייה מינהליים, ובין היתר רשמה שעבוד על זכויותיו של העותר ב-2 נכסים המצויים בעיר ראשון-לציון, וכן נעשה ניסיון לעקל את רכבו.

ביום ה-16.1.97 נתקבלה במשרדי העירייה השגה מאת העותר בגין חוב הארנונה, במסגרתה טען כנגד סיווגו של הנכס, סוג הבניין והשטח (נספח ד' לכתב התשובה). בין היתר, טען כי העירייה שגתה כאשר נמנעה מלסווג חלק מהמקום כמרתף, וכי המקום משמש לאחסנה בלבד ולפיכך יש לסווגו באופן הזה. ביום ה-13.2.97 נדחתה ההשגה על ידי מנהל הארנונה; בין היתר כתב מנהל הארנונה כי סיווג המקום כ"תעשיה ומלאכה" מקנה תעריף ארנונה נמוך יותר מאשר "אחסנה", ואילו באשר לטענות נוספות שהעלה העותר אין באפשרות העירייה לבוחנם בלא לבצע ביקורת במקום, דבר שלא הסתייע עד עתה כיוון שכאשר הגיעו נציגים למקום מצאו אותו סגור.

העותר לא יזם פניות נוספות לעירייה בסמוך להחלטה על דחיית ההשגה, ונמנע מלנסות לתאם מועד לביקורת. הוא אף בחר שלא להגיש ערר על דחיית ההשגה . פנייתו הבאה לעירייה נעשתה רק מקץ חמש שנים, ביום ה-10.4.02, אז העלה לראשונה את הטענה כי כבר משנת 1995 עזב את המקום ואיננו מחזיק בנכס, משכך לא היה מקום לחייבו בארנונה בין השנים 2002-1996. בהתבסס על פנייתו, הודיעה לו העירייה כי ביום 5.6.02 ניתנה הוראה להסב את חשבונות הארנונה לבעלי הנכס, ובמידה ויתקבל אישור מצד בעלי הנכס לפיו עזב את המקום בשנת 1995, תפעל העירייה בהתאם.

בנוסף, פנתה העירייה לבעלי הנכס – המשכירים - על מנת לקבל את תגובתם, ואלו הגיבו במכתב מיום ה-24.7.02, בו שללו את טענת העותר, ואף הוסיפו כי עד היום מטלטליו לא פונו מהמקום, והחזקה בנכס לא הוחזרה להם. לפיכך ביקשו מהעירייה כי תחזור בה מהחלטתה לחדול מלחייב את העותר. העירייה השיבה לפניית הבעלים במכתב מיום ה-9.9.2002 בו ציינה כי מקום בו המחזיק הודיע כי עזב את הנכס, חובה על העירייה לחדול מלחייבו בארנונה מיום מסירת הודעתו (נספח ו' לכתב התשובה), ולפיכך הוחלט שלא להטיל על העותר חיובי ארנונה נוספים מעת הודעתו.

יש לציין בהקשר זה, כי מכתב התשובה עולה כי זו לא הייתה פנייתם הראשונה של הבעלים לעירייה בעניין החזקתו של העותר בנכס. ביום ה-11.1.97 שלחו בעלי הנכס מכתב לעירייה לפיו העותר טרם פינה את הנכס ועל כן יש להמשיך ולחייבו עד להמצאת הודעת חדילה מטעם הבעלים, וביום ה- 16.6.1997 אף הגישו תביעת פינוי כנגדו על מנת לסלקו מהמקום.

ביום ה-11.12.06 פנה העותר שוב לעירייה בטענה כי לא החזיק בנכס בתקופה שבין 1996-2000 ונדחה במכתב מיום ה-28.2.07. נכתב כי מאחר ולא הגיש השגה או ערר במועדים הרלוונטיים, השומות הפכו לחלוטות ולא ניתן לבטלן (נספח ט' לכתב התשובה). אלא שבכל זאת הצדדים ניסו להגיע להסכמה, וביום ה-22.2.09 נפגש העותר עם מנהל אגף הגבייה של העירייה, מר גל פרוייקט (להלן:"מר פרוייקט"). במהלך הפגישה הציע העותר לשלם לעירייה כ-75,000 ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות, תמורת סילוק כל חובותיו. ביום ה-3.3.09 חתם על "בקשה להסכם פשרה" בהתאם להצעתו, בה נכתב בסעיף 3 כי הצעת הפשרה תקבל תוקף של הסכם ותחייב את הצדדים רק במידה ותאושר ע"י ועדת הפשרות של העירייה ומשרד הפנים.

העותר שילם את הסכום האמור, אלא שועדת הפשרות, ביום ה-20.12.09 דחתה את הצעת הפשרה,. עם זאת, החליטה הועדה על הפסקת הליכי הגבייה המנהליים כנגד שני הנכסים, תוך שהערות השעבוד שנרשמו על זכויותיו של העותר בנכסים אחרים שלו יוותרו על כנן (נספח יב' לכתב התשובה).

ביום ה-17.10.10 פנה העותר שוב לעייריה וחזר על טענותיו כי פינה את המושכר עוד בשנת 1995, פנייה שנדחתה על ידי העירייה ביום ה-11.11.10. בהמשך לכך, הוגשה עתירה זו.

דיון:

דינה של עתירה זו היה להידחות, אף מבלי להיכנס לגופה של הטענה שהעלה העותר בדבר היעדר החזקתו בנכס. על פי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "החוק"), נעשה אדם מחזיק בנכס יהיה חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו, אלא אם כן נמסרה הודעה בכתב לעירייה כי נפסקה החזקתו בנכס. על פי החוק, חובת ההודעה היא על כתפי המחזיק היוצא. כל עוד נמנע המחזיק היוצא מליתן הודעה כאמור, הריהו בבחינת "מחזיק קונסטרוקטיבי" והעירייה רשאית לגבות הימנו את תשלומי הארנונה, בלא קשר לשאלת החזקתו בפועל (ראו: בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, [פורסם בנבו] (17.4.08) (להלן: "פסק דין דור אנרגיה"). אין חולק כי הודעה בדבר עזיבת הנכס לא ניתנה לעירייה על ידי העותר במועד העזיבה לו הוא טוען – 1995 – אלא רק בשנת 2002. בנוסף, אין מקום להגשת עתירה מינהלית בשנת 2011, כנגד חיובי ארנונה מאמצע שנות ה-90, ועוד להעלות במסגרת העתירה טענות עובדתיות בדבר החזקה הנכס, שממילא הן בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. מעבר לעובדה כי קיים קושי משמעותי לברר טענות עובדתיות בנות למעלה מ-10 שנים בבית משפט לעניינים מינהליים שמתנהל במתכונת של "בג"צ קטן", הרי שעל העותר היה להביא לבירור המצב העובדתי במועד הראוי – סמוך לקבלת החשבונות. אז גם ניתן היה באמצעים פשוטים לאמת את טענתו העובדתית במסגרת הגופים להם הכלים המתאימים לכך– מנהל הארנונה ובמידת הצורך ועדת הערר. אין מקומה של טענת "איני מחזיק" להתברר על דרך הכלל בבית המשפט המינהלי, אף אם היא מועלית במועד הרלוונטי. כיוון שהעותר לא טרח להגיש כל השגה בעניין היעדר החזקתו בנכס עד לשנת 2002, ממילא לא היה באפשרות העירייה לאמת טענותיו והשומה הפכה לחלוטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ