אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבילות ומשקל של הליך זיהוי באמצעות עיון באלבום תמונות

קבילות ומשקל של הליך זיהוי באמצעות עיון באלבום תמונות

תאריך פרסום : 21/06/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
2529-05
19/06/2006
בפני השופט:
1. הנשיא א' ברק
2. ע' ארבל
3. ס' ג'ובראן


- נגד -
התובע:
מרדכי ראובנוב
עו"ד י' קליין
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ל' בלומנפלד
פסק-דין

השופטת ע' ארבל :

1.        המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סחר בבני אדם, עבירה לפי סעיפים 203א(א) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 202 + 203(א) + 203(ב) לחוק העונשין; וסרסרות למעשי זנות, עבירה לפי סעיפים 199(א) + 29 לחוק העונשין. על המערער נגזרו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. מאחר והמערער מרצה עונשי מאסר נוספים קבע בית המשפט כי המערער ירצה 8 שנים בחופף לכל מאסר אחר אותו הוא מרצה, ו-4 שנים במצטבר. כן נגזרו על המערער שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 24 חודשים ממועד שחרורו ממאסר כל עבירה של זנות ותועבה שהיא פשע. 

           המערער משיג על הרשעתו ולחילופין על חומרת העונש.

כתב האישום

2.        על-פי כתב האישום בו הורשע המערער, הגיעה המתלוננת ממולדובה לארץ במרץ 2001 במטרה לעבוד במשק בית. לאחר הגיעה הועברה ביום 24.3.01 או בסמוך לכך לידי המערער (נאשם 3) במחיצתו שהתה בתל אביב. ביום 25.3.01 או 26.3.01 או בסמוך לכך, הגיעו נאשם 1 בכתב האישום, קובי חיון, ונאשמת 2, שרון גלפונד, לתל אביב, נפגשו עם המערער, והאחרון הציג בפניהם את המתלוננת. הנאשמים 1 ו-2 "רכשו" מהמערער תמורת כסף את שירותיה של המתלוננת על מנת שתעסוק עבורם בזנות למשך חודש ימים ולאחר מכן תוחזר לידי המערער. ביום 12.4.01 או בסמוך לכך ברחה המתלוננת מהדירה בה שוכנה על- ידי הנאשמים 1 ו-2 ופנתה לתחנת המשטרה.

           יצוין, כי במהלך המשפט הודו הנאשמים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן. נאשם 1 הורשע בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות ושני הנאשמים אף הורשעו בעבירה של סרסרות למעשה זנות. על נאשם 1 נגזרו חמש שנות מאסר מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. על נאשמת 2 נגזרו 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות.

הכרעת הדין - בית המשפט המחוזי

3.        קו ההגנה של המערער היה כי נפלה טעות בזיהוי וכי הוא אינו אותו "מוטי" שהוזכר על ידי המתלוננת כ"בעל הבית" של המתלוננת וכ"מוכר" שמכר אותה לנאשמים 1 ו-2. בית המשפט הסתמך בהכרעת דינו על מספר ראיות שהוכיחו לטעמו את היותו של המערער אותו "מוטי" שהוזכר בכתב האישום:

           בפני בית המשפט עמד דו"ח מסדר זיהוי באלבום תמונות שנערך למתלוננת, בו זיהתה את המערער כ"מוטי". עם זאת, מצא בית המשפט כי בזיהוי נפלו מספר פגמים, ובהם הכנסת תמונתו של המערער בטעות לאלבום תמונות בו נמצאו תמונות של עבריינים מקבוצת גיל שונה מזו של המערער; אי רישום דו"ח מעקב אחר התמונות שהוצגו ואי עריכת פרוטוקול של הזיהוי; אי הזמנת סניגורו של המערער לפעולת הזיהוי; אי עריכת מסדר זיהוי חי, למרות שהמערער כבר היה בגדר חשוד. בפגמים אלו, קבע בית המשפט, יש כדי להשליך על משקלה של ראיית הזיהוי על ידי המתלוננת. השלכה נוספת על משקל הזיהוי מצא בית המשפט בעובדה שהמתלוננת עצמה העידה כי ראתה את המערער למשך יממה אחת בלבד, מספר פעמים מועט, בשעות הלילה והחשיכה. עוד הוסיף בית המשפט כי העימות שנערך בין המערער למתלוננת, בו זיהתה המתלוננת את המערער כ"מוטי", אינו מהווה הליך של זיהוי מאחר שבפני המתלוננת לא הוצגו מספר אפשרויות לבחירה ביניהן. בית המשפט הדגיש את הזהירות המתחייבת מהסתמכות על זיהויו של המערער על ידי עדה אחת בלבד, ולבסוף קבע כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר על סמך זיהויה של המתלוננת בלבד את היותו של המערער אותו "מוטי" המואשם בסחר במתלוננת. לפיכך פנה בית המשפט למציאת ראיות חיזוק לעדות המתלוננת.

           בפני בית המשפט עמדה הודעתה של נאשמת 2 במשטרה. היא ציינה כי לבעל הבית של המתלוננת קוראים "מוטי הבוכרי", כי ראתה אותו בתל אביב, וכי הוא היה זה שמסר את המתלוננת לנאשם 1. הנאשמת תיארה את אותו "מוטי" כגבר נמוך, שחום, קווקזי או בוכרי. תיאור זה, קבע בית המשפט, תואם את תיאורו של המערער. בית המשפט ציין אמנם כי הנאשמת לא הזכירה שלמוטי יש שפם וזאת למרות שהמערער הינו בעל שפם, אך קבע כי אין להתעלם מכך שלא נשאלה במפורש על קיומו של זקן או שפם. כמו כן ציין בית המשפט את עדותה של הנאשמת 2 בבית המשפט, שם אמרה כי אותו "מוטי" אינו המערער, אך קבע כי עדותה אינה מהימנה עליו וכי ישנה אפשרות שהיא מבקשת לחפות על המערער. אף נאשם 1 תיאר את מוטי כבחור לא גבוה, שחרחר, מבוגר ודובר רוסית, תיאור התואם את דמותו של המערער. בית המשפט ציין כי גם עד זה לא ציין דבר באשר לשפמו של המערער. באשר לעדותו של נאשם 1 בבית המשפט לפיה מוטי אינו המערער קבע בית המשפט כי אף עדות זו אינה מהימנה בעיניו.

           חיזוק נוסף לזיהוי על ידי המתלוננת מצא בית המשפט בפלטי שיחות הפלאפון שהציגה התביעה, לפיהם נערכו מספר שיחות מטלפון סלולרי השייך למערער לטלפונים סלולריים השייכים לנאשמים 1 ו-2. בית המשפט קבע כי מדובר בראייה נסיבתית המסבכת את המערער במעשה העבירה, אך אין בה כדי להוות ראיה עיקרית. עוד נקבע כי הכחשתם הגורפת של הנאשמים 1 ו-2 ושל המערער לכל קשר ביניהם, אשר הוכחה כשקרית, מהווה גם היא תוספת ראייתית. בית המשפט לא קיבל את גרסתו של המערער לפיה  השאיר את הטלפון שלו בעסקו כאשר שהה בחו"ל, וכי יתכן כי מי מהעובדים השתמש במכשיר לביצוע שיחות אלו, מאחר שראה בה גרסה כבושה שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. כמו כן ציין בית המשפט כי חלק מהשיחות האמורות התבצעו כאשר המערער שהה בארץ. פרט מסבך נוסף עליו הצביע בית המשפט קמא הינו ידיעתו של נאשם 1 על זמני שהייתו של מוטי בחו"ל, זמנים שתאמו את זמני שהייתו של המערער בחו"ל.

           בית המשפט קמא אף התייחס לעדותה של אוקסנה אגממבייטבה (להלן: אוקסנה) שהובאה מטעם ההגנה. אוקסנה העידה כי הגיעה יחד עם המתלוננת לארץ ושכוונתן היתה לעבוד בזנות. עוד העידה כי המתלוננת סיפרה לה שכבר עבדה בזנות. אוקסנה ציינה בעדותה כי הגיעה לישראל דרך מצרים באמצעות רכב ביום 21.3.01 וכאן קיבלו את פניה ופני חברותיה גבר ואישה, כאשר הגבר הציג עצמו בשם "מוטי". העדה נשאלה האם הגבר והאישה הם נאשמת 2 ונאשם 3 והשיבה בשלילה. בית המשפט קבע כי עדות זו אינה מהימנה. הוא ציין כי פרטים רבים בעדותה, כגון זמן ההגעה לארץ ונתיב הגעתה, אינם מתיישבים עם עדויותיהם של עדי ההזמה שמכירים את המתלוננת והיו איתה בקשר במהלך שהותה בארץ, ושאין להם כל קשר לתיק ולפיכך אינם עדים מעוניינים. עוד ציין בית המשפט כי אוקסנה לא סיפקה כל פרטים מאמתים לעדותה, וכי הסנגור נמנע מלעמת את המתלוננת עם גרסתה של עדה זו.  

           מצירוף מכלול הראיות הסיק בית המשפט המחוזי כי המערער ביצע את המיוחס לו מעבר לכל ספק סביר.

גזר הדין

4.        בית המשפט המחוזי ציין כי יש למלא אחר כוונת המחוקק שביקש להילחם בתופעת הסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, וכי אף בית משפט זה הנחה את בתי המשפט המחוזיים להחמיר בענישתם של סוחרי הנשים. בית המשפט ציין כי הוא מוכן להניח שהמתלוננת אכן בחרה בעיסוק בזנות, אך הוא אינו רואה בכך כדי להפחית מחומרת העבירה, שכן הבחירה נובעת ממצוקה כלכלית או אחרת. בית המשפט ראה בחומרה את העובדה כי המערער, לאור עברו הפלילי, בחר בעבריינות של זנות ותועבה כאורח חיים וכי אין מדובר במעידה חד פעמית. בית המשפט הביא בחשבון את מצבו הבריאותי של המערער ואת גילו, אך לא ראה בהם נימוק ממשי להפחתה בעונשו. בית המשפט גם ציין כי העונשים שנגזרו על הנאשמים 1 ו-2 אינם מנחים אותו בעניין זה, שכן נאשמים אלו הודו במיוחס להם, וכן מאחר שלנאשם 1 אין עבר פלילי בתחום הסחר בנשים ולנאשמת 2 כלל אין הרשעות קודמות. למערער, לעומת זאת, שתי הרשעות קודמות בעבירות מתחום זה. עוד הוסיף בית המשפט כי ראוי בעיניו להחמיר בעונשם של אלו המייבאים את הנשים במקביל להחמרה בעונשם של מייבאי סמים. לפיכך גזר בית המשפט המחוזי על המערער, כאמור, 12 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, כאשר 4 שנות מאסר ירוצו במצטבר למאסרים שהוא מרצה.

טענות הצדדים בערעור

5.        המערער טוען כי טענת האליבי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי כלל לא זכתה להתייחסות בפסק הדין, וכי אליבי זה מעורר ספק סביר באשר לאשמתו. לפי האליבי שמסר שהה המערער בחו"ל בזמן הגעתה של המתלוננת לארץ והעברתה לידי מוטי. במסגרת זו טוען המערער כי טעה בית המשפט בהתייחסות אל עדותה של אוקסנה אשר תמכה בטענת האליבי שלו. לדעתו עדות זו כלל לא נסתרה או הופרכה. מועד הכניסה של המתלוננת לארץ, המבסס את טענת האליבי, הוכח, לטענתו, מתוך עדותה של אוקסנה וכן מלוח טיסות שהוגש לבית המשפט. כמו כן טוען המערער כי לאחר שקבע בית המשפט שלא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי הוא אותו "מוטי", על סמך זיהויה של המתלוננת, היה עליו לזכותו. לטענתו, מעדותה של המתלוננת בבית המשפט עולה חשש כי החוקר הפנה אותה לתמונה ספציפית באלבום. חשש נוסף הוא שהמערער היה בעל השפם היחידי באלבום ופרט זה גרם ל"סימונו" וכן שהחוקרים שאלו את המתלוננת בחקירתה האם למוטי יש שפם, שאלה אשר כיוונה אותה לזהות את בעל השפם היחידי באלבום. כמו כן העידה המתלוננת כי הוצגו לה 15 תמונות בלבד. לפיכך, לדעתו, יש מקום לפסול לחלוטין את ראיית הזיהוי. עוד טוען המערער כי המתלוננת לא ציינה בהודעתה במשטרה כי מוטי הוא בעל שפם, למרות שזהו סימן בולט אצל המערער. עוד העידה במשטרה כי מוטי דובר רוסית לא טובה, בעוד שבבית המשפט, כאשר שמעה את המערער דובר רוסית, ציינה כי מוטי לא דיבר כך כשפגשה אותו. לכך יש לצרף, לטענת המערער, את עדויותיהם ותצהיריהם של נאשם 1 ונאשמת 2 כי המערער אינו מוטי. המערער מציין כי גם עדים אלו לא ציינו במשטרה את שפמו, והנאשמת 2 אף תיארה אותו כקרח בחלק העליון של הראש, דבר אשר אינו מתיישב עם תיאור המערער. באשר לפלטי הטלפונים הסלולריים ציין המערער כי לא הוכח שהוא אכן דיבר מטלפונים אלו עם הנאשמים האחרים, ולחילופין יתכן כי המערער ושני הנאשמים האחרים פחדו להודות כי הם מכירים זה את זה כדי שהדבר לא יתפרש כאילו המערער הוא שביצע את העבירה. בהיכרות זו, לטענת המערער, אין כדי ללמד על ביצוע המיוחס לו. באשר לידיעתו של הנאשם 1 על זמני שהייתו של המערער בחו"ל טוען המערער כי אין בכך ידיעה ייחודית או ספציפית, שכן יתכן שאנשים רבים בשם מוטי שהו בחו"ל באותו זמן, וכן כלל לא בטוח שהשם מוטי אינו בדוי.      

           לחילופין טען המערער לעניין חומרת העונש. לטענתו לא היה מקום לגזור עליו עונש העולה על העונש לו עתרה התביעה, שהוא העונש שהוטל על נאשם 1 בפרשה- 4 שנות מאסר. בנוסף, העלה את נסיבותיו האישיות המצדיקות הפחתה בעונשו- גילו המבוגר - בן 58 - ומצבו הבריאותי.

6.        באת כוח המדינה טענה כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ובקביעתו כי עדות המתלוננת מהימנה. לטענתה לוח הזמנים של ההגעה לארץ לא היה חשוב לעניין ההרשעה, שכן המתלוננת לא זכרה את הזמנים המדויקים במסעה ארצה עד שהגיעה לידי מוטי. לעניין הזיהוי היא ציינה כי אף אם נניח שמשקלו נמוך, הרי שמצטרפות אליו ראיות נוספות המבססות הרשעה. כך למשל, תיאורה של הנאשמת 2 את מוטי בחקירתה, תיאור אשר הוביל למעשה לאיתורו של המערער. עוד ציינה כי הסבריו של המערער בעניין פלטי הטלפון הסלולרי לא התקבלו על ידי בית המשפט בגלל אי סבירותם. באת כוח המדינה ציינה כי הסנגור שייצג את נאשמים 1 ו-2 סירב שהשניים ישתתפו בהליך לזיהויו של מוטי ולכן לא בוצע הליך כזה. לדבריה, אף הקשר של כל הצדדים לאדם בשם דוד, אשר תיווך ביניהם על פי כתב האישום, מוביל לביסוס ההרשעה. נאשם 1 סיפר בחקירתו כי יצר קשר עם דוד והוא תיווך בינו לבין מוטי. המערער מודה בחקירתו שהוא מכיר דוד ועבד איתו חודשיים-שלושה, ובנוסף, מספר הפלאפון של אותו דוד נמסר הן על ידי הנאשם 1 והן על ידי המערער.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ