אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קבהא נ' גאוי ואח'

קבהא נ' גאוי ואח'

תאריך פרסום : 16/02/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חיפה
18187-06-09
17/11/2009
בפני השופט:
עדי חן-ברק

- נגד -
התובע:
רפעאת קבהא
הנתבע:
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
2. רימה גאוי

פסק-דין

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש בגין תאונת דרכים שארעה ביום 26/6/06 בצומת ערערה.

1.התובע טוען כי נסע בכביש המוביל מערערה. בהגיעו לצומת ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה שהוצב בדרכו, והאט מהירות נסיעתו כמעט למצב עצירה. לאחר שהסתכל שמאלה וראה כי הנתיב פנוי (נטען כי הוא ראה במרחק כ-100 מטר את רכב הנתבע) החל בנסיעה לתוך הצומת כשהוא מבקש לפנות שמאלה. לאחר נסיעה של מטר אחד בלבד נכבה לפתע מנוע רכבו והוא נעצר. התובע ניסה להתניע את הרכב פעם אחת ולא הצליח. בפעם השניה כשהצליח להתניעו שמע חריקת בלמים (רעש של "ברקס") ומיד לאחר מכן פגע בו רכב הנתבע בצד שמאל (בין הדלת הקדמית והדלת האחורית).

2.הנהגת ברכב הנתבע (להלן: "הנתבעת") טוענת כי היא נסעה בכביש הראשי מכיוון צומת ברטעה לצומת ערערה. במרחק של 30 מטרים מצומת ערערה הבחינה ברכב התובע כשהוא עומד ליד התמרור, כאשר התקרבה לצומת, ובמרחק של כ-10 מטרים הגיח לפתע התובע לתוך הצומת. הנתבעת עצרה מיד ואולם לא יכולה היתה להספיק לבלום ועל כן סטתה לצד ימין ופגעה ברכב התובע במקום המתואר לעיל.

3.כ-6 חודשים לאחר ארוע התאונה הגיש הנתבע תביעה כנגד התובע והמבטחת שלו, בבית משפט השלום בחדרה, לתשלום הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

ביום 3/3/08 התקיימה בתביעת הנתבע ישיבת הוכחות ונשמעו עדים. לאחר שנשמעה עדות הנתבעת, אביה והתובע קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה חויבו הנתבעים שם (התובע והמבטחת שלו) לשלם לנתבעת סך כולל של 7,000 ₪. יצויין כי הנזק הממשי שנתבע בתביעת הנתבע בחדרה עמד על 7,687 ₪ (ראה סעיף 6א'-6ג') לכתב התביעה.

4.אוסיף עוד כי נגד התובע הוגש כתב אישום בגין אי ציות לתמרור האט ותן זכות קדימה. תיק התעבורה קבוע לשמיעת ראיות לחודש 3/10.

5.בתיק שהתקיים בפני העיד התובע, הנתבע וביתו-הנהגת ברכב הנתבע.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ובכלל זה: דו"ח שמאות, תמונות צבעוניות של רכב התובע, טופסי ההודעות לחברות הביטוח, וחומר מתיק התביעה שהוגשה על ידי הנתבע בבית משפט השלום בחדרה (כתב תביעה ופרוטוקול ישיבת ההוכחות), אני סבורה כי התאונה התרחשה כתוצאה מכניסת התובע לצומת כאשר הוא לא מעריך נכון את המרחק שבו היה רכב הנתבעת מהצומת, ומכאן שדין התביעה להידחות, ואלו נימוקי:

7.אני מקבלת את עדות התובע לפיה האט את מהירות נסיעתו כשהגיע לתמרור (כך שהגיע כמעט לעצירה מוחלטת). עדותו זו עולה בקנה אחד גם עם עדות הנתבעת אשר ראתה אותו עומד ליד התמרור, ואולם אני לא מקבלת את עדותו לפיה החל להיכנס לצומת כשרכב הנתבעת היה מאוד רחוק מהצומת, וכן אינני מקבלת את גרסתו כי מנוע רכבו כבה.

8.התובע העיד כי ראה את רכב הנתבעת כשהוא נוסע משמאלו אלא שטען כי ראה אותו במרחק של כ-100 מטרים ועל כן סבר שאין כל קושי להשלים את הפניה שמאלה. כלומר אין חולק כי עובר לתאונה הבחין התובע ברכב הנתבעת.

9.לא הובאה ראיה כלשהי לתמוך בגרסתו העובדתית לפיה הרכב נכבה כמטר לאחר שנכנס לתוך הצומת. הוברר כי מדובר ברכב אוטומטי, כאשר לא נטען כי הרכב סבל מליקוי ו/או קלקול כזה או אחר, כך שלא מסתבר כי מנוע רכב אוטומטי יכבה, ללא כל סיבה, לאחר נסיעה של מטר (יודגש שוב כי מדובר ברכב אוטומטי ולא בהילוכים שאז ניתן היה לקבל מצב של כיבוי מנוע בזמן התחלת נסיעה וכניסה לצומת).

בנוסף – עדות התובע בענין זה לא תואמת במלואה את עדותו בטופס ההודעה לחברת הביטוח שניתנה בסמוך לתאונה ואף לא את גרסתו בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו לבית משפט השלום בחדרה. בטופס ההודעה נכתב כי מנוע הרכב כבה וכי התובע כלל לא הצליח להניע אותו. בתצהיר שהוגש בחדרה אין כל זכר לניסיון התובע להתניע את הרכב:"...לאחר שהבחנתי כי הדרך פנויה התחלתי לגלוש באיטיות ולפתע רכבי שבק חיים" (ראה סעיף 3 לתצהיר).

10.מנגד - עדות הנתבעת היתה מהיימנה. העובדה כי הנתבעת אישרה עדות התובע לפיה הוא כן עצר ליד התמרור אף מחזקת אמינותה ביחס ליתר העדות.

הנתבעת העידה כי ראתה את התובע, לראשונה, כ-30 מטרים מהצומת כשהוא עומד ליד התמרור, ורק כשהיתה במרחק 10 מטרים מהצומת הוא יצא לפתע לכביש. אביה של הנתבעת העיד כי במרחק של כ-12-10 מטרים מהצומת ראה את התובע, ואולם אין לראות בכך סתירה כלשהי, שהרי גם לפי גרסת הנתבעת כשהיתה במרחק 10 מטרים כבר היה התובע בתוך הצומת – נקודת הזמן בו ראה אותו אביה.

לא נעלמה ממני הסתירה בין עדות הנתבעת לעדות אביה בקשר לעצירת התובע לפני התמרור (הנתבעת העידה כי התובע עצר בעוד שאביה טען כי הוא נסע מבלי שעצר), ואולם ניתן ליישב סתירה זו בכך שאביה של הנתבעת לא נהג ברכב אלא ישב ליד הנהג, ומכאן שלא שם לב למה שארע לפני כניסת התובע לצומת, דהיינו, הוא מתאר מהנקודה בה ראה את התובע כשהוא נוסע בתוך הצומת ולא עובר לכך.

11.ודוק – גם לו הייתי מקבלת את גרסתו העובדתית של התובע לפיה החל בכניסה לצומת כשהוא פנוי וכתוצאה מכך שמנועו כבה "נתקע" בתחילת הנתיב ונפגע על ידי הנתבעת, הרי שיש להטיל עליו את החבות לתאונה:

על נהג המוצב לפניו תמרור האט ותן זכות קדימה, ושברצונו לפנות שמאלה לכביש ראשי, לקחת בחשבון גם את האפשרות שמנועו יכבה והרכב יחסום, ולו לזמן קצר, את נתיב הנסיעה בכביש הראשי, זאת בטרם הוא פונה. מאחר שאין חולק כי טרם פנייתו ראה את הנתבעת (לטענתו במרחק ניכר) הרי שהיה עליו להמתין כי היא תחלוף בטרם פנייתו שמאלה, וראה בענין זה האמור בתקנה 41 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

12.ברור גם שאין לבוא בטרוניה כלפי הנתבעת על בחירתה לסטות ימינה ולא שמאלה. מצד שמאל קיים נתיב נסיעה לנוסעים בכיוון הנגדי ויש לקבל הסבר הנתבעת כי חששה לסטות שמאלה אף שבמועד התאונה לא ראתה רכבים ממול, נוכח האפשרות כי רכבים אכן יגיעו מהכיוון הנגדי.

13.יחד עם כל האמור לעיל ברור כי לו היה עלי לדון בתביעת הנתבעת הרי שהיה מקום לקבוע כי יש להטיל עליה אשם תורם לקרות התאונה: הנתבעת הכירה היטב את המקום, את הכביש ואת הצומת. הנתבעת העידה במפורש כי עובר לתאונה ראתה את התובע עומד בצד הכביש ליד התמרור, כך שברור כי היה עליה להאט את מהירות נסיעתה עם התקרבה לצומת (ודוק – הנתבעת העידה כי נסעה 60-70 קמ"ש). לו היתה מאיטה עשויה היתה להספיק לבלום או לסטות שמאלה תוך שמירה על נסיעה בתוך נתיב נסיעתה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ