אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קאלותי נ' מדינת ישראל

קאלותי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/07/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
9966-01-13
17/07/2013
בפני השופט:
רבקה פרידמן-פלדמן

- נגד -
התובע:
מחמוד קאלותי
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת רות זוכוביצקי), מיום 6.12.12 בת"פ 4338/09, בו נגזר על המערער, בגין עבירות של אי קיום צו שיפוטי ושימוש בבניה ללא היתר, קנס בסך 534,500 ₪, הכולל תשלום קנס יומי, מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים בגין העבירה של אי קיום צו שיפוטי, התחייבות בסך של 75,300 ₪ בגין עבירת השימוש, וכן נדחה מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה ליום 1.3.13, לצורכי התארגנות.

ההליכים בבית המשפט קמא:

2. המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, כמפורט להלן:

האישום הראשון: ביום 1.12.04 נגזר דינו של המערער בת"פ 656/99, ובמסגרתו, בין היתר, נצטווה להרוס מבנה שבנה בשטח של כ- 1,020 מ"ר בשכונת שועפט (להלן: "המבנה"). מועד ביצועו של צו ההריסה נדחה ליום 7.10.08. המערער לא קיים את הצו עד ליום 17.2.2011, ולכן יוחסה לו עבירה של אי קיום צו, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

האישום השני: במבנה האמור לעיל הוספה ללא היתר קומה בשטח של 225 מ"ר, המהווה את הקומה השישית במבנה, והמערער עשה בה שימוש. לפיכך יוחסה למערער עבירה של שימוש ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק.

3. גזר הדין:

בכל הנוגע לאישום הראשון, קבע בית המשפט קמא כי מדובר בבנייה קבלנית של דירות שחלקן לפחות מיועדות להשכרה, וממנה מפיק המערער רווח כלכלי רב מאד. המערער לא קיבל היתר בנייה למבנה ואף לא הרס אותו כשנצטווה לעשות כך. לפיכך, ובהתאם לסעיף 210 לחוק בצירוף בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קבע בית המשפט כי ניתן לגזור על המערער קנס בסך 1,400 ₪ לכל יום של עבירה, כאשר במקרה זה מדובר בתקופה של למעלה מ-860 יום של הפרה. בית המשפט קמא ציין כי: "מדובר בבניית מבנה אבן מפואר בהיקף של 1,010 מ"ר שאינם לשימושו האישי של הנאשם תוך הפקת רווח כלכלי רב מאד. באי ביצוע צו ההריסה יש התרסה כלפי החוק, פגיעה בסדר הציבורי, זלזול בהחלטות בית המשפט והפקת רווח והנאה מפירות העבירה. אין על הנאשם מורא מפני החוק ובית המשפט... מדובר בעבירה נפוצה ביותר שהיקף ההנאה מביצועה רב בבחינת חוטא יוצא נשכר... יש הצדקה להטיל עונש שיהיה בעל כוח הרתעה לנאשם ולרבים למען יראו ויראו" (עמ' 23-22). בהמשך דחה בית המשפט קמא את טענות המערער בנוגע לכך שלא הוא בנה את המבנה ושלא מדובר בבנייה מסחרית. כן התייחס בית המשפט קמא להליך התכנוני של המבנה, וציין שחוות הדעת התכנונית שהוגשה לא יצאה לבסוף אל הפועל, והתב"ע שצוינה, מס' 11420, לא הופקדה, ולפיכך הכשרת הבנייה אינה נראית באופק וספק אם תאושר אי פעם. לאור כל אלה קבע בית המשפט קמא, בגין אישום זה, קנס יומי בסך של 500 ₪ ליום, וזאת אף שניתן היה להטיל קנס גבוה יותר כמפורט לעיל, ובנוסף קנס הקבוע בחוק בעבירה של אי ציות בסך 29,200 ₪, וסך הכול לאישום זה: קנס בסך 459,200 ₪.

בכל הנוגע לאישום השני, ולאחר שדחה את טענות המערער שהועלו במועד הטיעונים לעונש, במהלכו ביקש המערער לחזור בו מהודייתו באישום זה, קבע בית המשפט קמא כדלהלן: "באישום שני זה שבפניי חומרה מיוחד. לא רק שבחמשת קומות הבניין נשוא האישום הראשון הייתה חריגה של 1,020 מ"ר, הוספה לבניה בלתי חוקית זו קומה נוספת שישית בשטח של 225 מ"ר נוספים, ללא היתר ולאחר שכבר ניתן פסק הדין לגבי החריגה בחמשת הקומות שמתחת לקומה השישית. הנאשם משתמש במבנה זה אך לא לשימושו האישי ומפיק מכך רווח רב. ניתן לומר שבהתנהגות זו יש התרסה ועזות מצח כנגד שלטון החוק" (עמ' 25 לגזר הדין). לפיכך דן בית המשפט קמא את המערער לתשלום הקנס המקסימאלי הקבוע בחוק בעבירה זו, דהיינו: סך של 75,300 ₪.

סך כל הקנס שהוטל על המערער בגזר הדין, בגין שני האישומים, הוא 534,500 ₪. כן הוטל עליו, כאמור, מאסר על תנאי בגין האישום הראשון והתחייבות בגין האישום השני, וכן נקבע מועד לביצוע צו ההריסה, כאשר בית המשפט קמא ציין כי מפאת הזמן הרב שחלף מאז הבניה ומפאת עזות המצח של המערער בשימוש במבנה, ומאחר שאין סיכוי להכשרת הבניה, תדחה כניסתו לתוקף של צו ההריסה רק עד ליום 1.3.13, וזאת לצרכי התארגנות בלבד.

טענות המערער:

4. המערער מעלה בערעורו ארבע טענות מרכזיות:

(א) לדברי המערער, שגה בית המשפט קמא כאשר השית עליו את סכום הקנס האמור. לדבריו, מדובר בסכום תקדימי ביותר העומד בסתירה מוחלטת לשורה ארוכה של גזרי דין שניתנו על ידי בית המשפט קמא במקרים דומים של אי ציות ראשון. לדבריו, העונש האמור גדול יותר מהעונש שהוטל עליו בגין עבירת הבנייה עצמה, כך שבית המשפט קמא למעשה העניש אותו פעמיים ובאופן בלתי מידתי.

המערער הפנה לפסיקה בה הטיל בית המשפט קמא ענישה מקילה יותר, ועתר לגזירה שווה ולאחידות בענישה.

(ב) לטענת המערער שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי הוא הפיק רווחים מהמבנה. לדבריו הוא משתמש בשתי דירות בלבד במבנה, דירה אחת משמשת למגוריו והשנייה למגורי אחותו הרווקה. יתר הדירות במבנה נמצאות בשימוש פרטי של ארבעה אחים ואחיות שלו והן מושכרות על ידי אחיו ששמו מרוואן כאלותי. המערער ומרוואן נמצאים בסכסוך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה כך שלא המערער הוא שגורף את הרווחים מהמבנה. כן טוען המערער שבית המשפט קמא לא התייחס לכל ראייה לרווח שהוא מפיק מהמבנה, וכי לא ניתן להסיק מסקנות על סמך הנחה או סברה כלשהי.

(ג) שגה בית המשפט קמא כאשר לא העניק משקל ראוי לקשיים התכנוניים המוערמים על המערער ועל כל תושבי מזרח ירושלים, שכן לדבריו השטח המיועד לבניה לתושבי מזרח ירושלים הוא 17% בלבד, כאשר גם בתוך שטח מצומצם זה קיימים אינספור מכשולים המצמצמים עוד יותר את האפשרות להשיג היתר בנייה.

(ד) שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את כניסתו לתוקף של צו ההריסה לצורכי התארגנות בלבד, שכן במקרים דומים הסכימה המשיבה לדחיית מועד ביצוע הצו בשנה לפחות. המערער טען כי בית המשפט קמא לא שקל את העובדה שלפני זמן רב הוא החל בהליך תכנוני להכשרת הבניה וכי קיימת חוות דעת תכנונית לפיה ניתן לבנות שלוש קומות, כאשר לגבי הקומה הנוספת שנבנתה, הוגשה על ידי המערער ואחיו תוכנית להגדלת אחוזי הבנייה.

לפיכך מבקש המערער לקבל את הערעור ולהסתפק בקנס המקסימאלי הקבוע בחוק לעבירה ראשונה של אי קיום צו, ללא הטלת קנס יומי, וכן ביקש לדחות את מועד כניסת צו ההריסה לתקופה של 12 חודשים לכל הפחות.

5. בדיון הוסיף ב"כ המערער טענה לפיה בית המשפט קמא לא היה מוסמך להטיל על המערער קנס יומי בעבירה בה הורשע, שכן לטענתו סעיף 210 לחוק קובע מפורשות שהסמכות להטיל קנס יומי לפי סעיף 61 לחוק העונשין, היא בקנס הצופה פני עתיד ולא בקנס המעניש על עבירה השייכת לעבר. לדברי המערער, לא נכון לטעון שהוא לא קיים את הצו מהרגע בו הצו המקורי נכנס לתוקף לפי גזר הדין המקורי ועד ליום הגשת כתב האישום, שכן הפרשנות הנכונה היא שיש ליתן לו ארכה לביצוע הצו, ורק אם בחלוף המועד הוא לא יבצע את הצו, ניתן יהיה להטיל עליו קנס יומי בגין כל יום שבו העבירה נמשכת. כן טען כי בהתאם לחלק הכללי של חוק העונשין, בית המשפט מוסמך להטיל קנס יומי אם הנאשם מוזהר בקנס המקורי, מה שלא היה במקרה זה.

המערער הסביר כי העלה טענה זו רק במועד זה ולא בהודעת הערעור, שכן בהודעת הערעור התייחס לחריגה ממידתיות רמת הענישה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ