אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צ ור נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת אונות דרכים

צ ור נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת אונות דרכים

תאריך פרסום : 12/09/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
169766-09
12/09/2010
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
ראובן צור
הנתבע:
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת אונות דרכים
פסק-דין

פסק דין

התובע טוען שנפגע בתאונת דרכים מפגיעה של מכונית אלמונית ביום 10.7.2008. הדיון פוצל ושאלת החבות התבררה ראשונה, כאשר עמדות הצדדים מנוגדות.

העד יאיר פנחס, הלך על המדרכה ממול, בכיוון הפוך לתובע, במרחק של עשרות מטרים מהאירוע. הוא שמע שתי חבטות, אחת עמומה, של פגיעה ושניה של נפילה על הכביש. הרים את ראשו וראה מכונית מסתלקת מהמקום – אולי מזדה 3 כסופה, או מכונית דומה. תשומת ליבו היתה על רוכב האופניים שנפל. הרעשים וקרבת הזמנים בינם לבין הסתלקות מכונית ונפילת רוכב האופניים, גרמו לו להאמין שהרכב פגע באופניים – אבל הוא כמובן לא היה יכול לראות את הפגיעה עצמה, שכן המכונית חסמה את שדה הראיה שלו חצצה בינו לבין האופניים. העד סיפר, שמיהר להושיט עזרה לפצוע וגילה שזה אדם המוכר לו מהשכונה. הוא ליווה את האיש כברת דרך. עד זה לא זכר אם התובע אמר לו מיד לאחר האירוע כיצד נפצע.

התובע מסר רצף של תשובות מבולבלות וסותרות על השאלה אם אמר לעד הראשון שהוא נפגע דווקא מפגיעת מכונית. הוא גם התקשה להסביר מדוע לא נרשם בתיעוד של בית-החולים, שאליו הגיע בהמשך היום, שנפגע בתאונת דרכים ורק נרשם שהוא נפגע מנפילה מאופניו. התובע הסביר, שהבין את החשיבות שיש למעורבותה של מכונית באירוע רק ביום שבו נותח בבית החולים (ולא קודם, ביום שבו הגיע לחדר המיון). מכאן, שלמעשה אישר על דרך ההסבר את הגרסה שנרשמה בחדר המיון, כגרסה שנתן באותו מעמד. ראוי לציין, שגם בגיליון השחרור שלו מבית החולים, אין אזכור של מעורבות המכונית בתאונה. גרסה זו תועדה לראשונה בהודעת התובע במשטרה.

מעדותו של התובע עלה, שכחצי שעה אחרי התאונה הוא הגיע לסניף קופ"ח ברח' הרצל בר"ג, לקבל טיפול כירורגי. שם הפנו אותו לבית-חולים וזה מה שהוא עשה. מסמך רפואי שניתן לתובע במרפאת רחו' הרצל לא הוצג. בגיליון חדר המיון בבי"ח בילינסון לא סומן דבר ברובריקה "צורף מכתב מרופא – כן/לא". מכל מקום, ברור שלחדר המיון הגיע התובע לאחר שנתן גרסה ראשונה אודות האירוע במקום אחר – וגרסה זו לא הוצגה בבית-המשפט.

התובע נתן מספר תיאורים על דרך התרחשות התאונה עצמה. בתחילה נראה היה שמכונית שנסעה מאחריו ישר, פשוט חבטה בו מהצד וגרמה לנפילת האופניים. כשעומת התובע עם כך שמסר גרסה מורכבת הרבה יותר לחוקר – הוא אישר שמסר גרסה כזאת והחל לפרט אותה. לא ברור אם ההבדלים הללו נובעים מ"סתירה", או שהם משקפים רמת מורכבות שונה של אותה גרסה.

התובע לא צילם את האופניים שנפגעו בתאונה. לדבריו, האופניים לא נפגעו מהמכונית, אלא רק נפלו על הכביש. המכה של המכונית היתה באגן שלו – ולא באופניים. פגיעה זו לא הותירה בגופו שום סימן ולטענתו, גם לא גרמה לכל רעש (ובוודאי שלא רעש של תאונה העשוי למשוך את תשומת ליבו של העד הראשון).

שוכנעתי שהתובע נפל מאופניו, אך ייחוס הנפילה לפגיעת מכונית אלמונית, היא טענה שתועדה לראשונה רק במשטרה, ימים אחדים לאחר התאונה. גרסה זו לא מופיעה בתיעוד הרפואי של בית החולים בילינסון, אף שבטפסים של בית החולים נהוג למלא מידע זה ברובריקות מתאימות. תמוה, שאם מסר התובע שנפצע מנפילת אופניים, הוא לא סיפר גם שהאופניים נדחפו ע"י מכונית שנמלטה מהמקום – דומני שאירוע כזה היה מצופה להכעיס את הנפגע במידה מספקת על מנת שיספרו ספונטאנית. אין עדות על כך שהתובע מסר גרסה זו בדיוק גם לעד יאיר פנחס סמוך לאחר הפגיעה – וגם זה מנוגד לניסיון החיים.

בין הגרסאות השונות שמסר התובע יש הבדלים (אולי הם תולדה של מגבלות ביטוי), אך בענין העיקרי יש ממש סתירה בין עדותו לעדותו של העד מר פנחס. העד שמע "חבטה", ממרחק של עשרות מטרים. היא משכה את תשומת ליבו אל התובע ובגללה הוא חשב שהתרחשה תאונת דרכים. התובע לא שמע חבטה כזאת – ומתוך בחינת גורמיה האפשריים, לא ברור מה היה עשוי לגרום לה. פגיעת המכונית בגוף התובע לא הותירה בו כל סימן. לא יתכן שהיא היתה רועשת במידה הנחוצה על מנת שמר פנחס ישמע אותה. האופניים כלל לא נפגעו מהמכונית. מכל זה יוצא, שעדותו של יאיר פנחס לא תומכת בעדותו של התובע בשום ענין ממשי השנוי במחלוקת. יאיר פנחס לא מתיימר להעיד שראה את פגיעת המכונית, לא מתיימר לטעון שהתובע סיפר לו מיד אחרי האירוע על פגיעת המכונית והעדות הנסיבתית שלו (על קרבת המקום והזמן בין הרעש, נפילת האופניים ונסיעת המכונית) נסתרה ע"י התובע עצמו. כך נותרת לה עדותו של התובע עצמו (על האינטרס הברור שיש לו) כראיה יחידה לגרסתו. מול ראיה זו, עומד התיעוד האובייקטיבי של דברים אחרים שהתובע מאשר שאמר בבית-החולים סמוך לאירוע. לא אוכל לסמוך על ראיה זו ולבסס עליה את הממצא העובדתי הנחוץ לקבלת התביעה. לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ